אני מרגיש כמו חרא חבר בזמן האחרון.
שני חברי ילדות שלי מצאו לעצמם בשנה האחרונה תחביב חדש שהפך לחלק מרכזי בחיים שלהם.
אין לי שום דבר נגד סמים, ויש שמועות שגם את חלקי שלי עשיתי, אבל כשכל יום נפתח בהפלה של כמה ראשים לבד בבית, או כשערב בלי מישהו שמארגן כמה שורות הוא ערב חלש, אני כבר נלחץ.
התפקוד שלהם הוא ללא דופי.
שניהם בני 25, עובדים בשתי משרות מוצלחות, אחד גם לומד תו"כ, ואף אחד מהם לא נראה כאילו הוא מאבד אחיזה במציאות.
וזו בדיוק הנקודה שאני לא יודע איך להתגבר עליה.
יכול להיות שאני סתם עושה מזה סיפור?
שלהוריד ארבעה ראשים עד 12 בצהריים, לעלות על האופנוע ולרדת לים זה דבר סביר?
אני מרגיש שהמקום שלי הוא לעשות אינטרוונשן, וזה גם אופי החברות בינינו, אבל בעצם הפחד שלי הוא לא ממשהו קונקרטי, אלא עצם פיתוח התלות.
איך מסבירים למישהו שנמצא בתפקוד מלא שהחבר החדש הכי טוב שלו יכול להרוג אותו? או לפחות לדפוק לו את החיים?
ושוב, אולי אני סתם אוכל סרטים?
אשמח לקצת עיצות לפני שאני נופל עליהם עם זה.