פעם שנייה - המראה אמנם עושה רושם , כנ"ל גם הסיפורים - אבל הוא נשכח אחרי כמה חודשים.
קחו לדוגמא את רצח רבין.
לפני עשר שנים זו הייתה הטראומה הלאומית. היום חלק לא קטן לא יודע מי היה רבין, ולא נדבר על כל מה שהוביל לרצח.
מי שעף פעם - או עשה תאונה חלילה , יזכור לכל חייו את החוויה המפוקפקת.
מי שעבר ליד או שמע או ראה את התוצאות וכו' - זה יעבור באיזשהו מקום לידו.
ועד דבר על ה"הרתעה".
השיטה הזו גורמת ליציאת נהגים דפוקים ומפוחדים אל הכביש הישראלי.
די לנסוע אחרי אחד כזה בכביש מפותל ולראות את הפחד מהכביש שמתבטא בבלימות היסטריות לפני כל סיבוב וכו'.
תוך חמש דקות הנהג מאחור מעלה עשן.
לנהג מפוחד אין שום יכולת תגובה - כי הפחד משתק אותו.
הוא לא מסוגל להעריך כראוי את מהירות הנסיעה הדרושה , את יכולת הבלימה , את האחיזה , או כל פרמטר אחר הקשור בנהיגה.
אותו נהג שנקלע למצב חירום - גם אם לא באשמתו - יהיה מעורב בתאונה שבקלות היה יכול למנוע אם רק היה יודע מה לעשות.