Cranky_CPA

אין בי שום כעס. אני רק מציין עובדה פשוטה שנגזרת מהיגיון בריא: מוניטין, בין אם טוב או רע, אינו נופל סתם כך מהשמיים. אם, לדוגמא, במנועי מאזדה היו כשלים תכנוניים שחייבו החלפה או שיפוץ מנוע לאחר 60–80 אלף ק"מ, גם המוניטין של המותג היפני היה נהרס..

לא כי אז נכנסים לפינה מה זה "רגליים מתפקדות". כל אדם עם כאב ברכיים יוכל לטעון שמגיע לו תו נכה זילות מוחלטת של המושג "נכה" ומי שסובל הם כמובן הנכים האמיתיים. צריך לבטל 95% מתווי נכים ויפה שעה אחת קודם. ברור שזה פייק. בבניין שלי 24 דירות ומתוכן ב-6 דירות גרים נכים. 25% נכים.

מה שקורה במדינה הזו עם תווי הנכים הוא פשוט ביזיון אחד גדול. אני מכיר זוגות עם ילד אוטיסט (שאגב, מתפקד בסדר גמור, הוא פשוט על הספקטרום) שקיבלו תו נכה. באמת, כל הגבולות נפרצו בתחום הזה. האנשים היחידים שצריכים לקבל תו נכה הם אנשים המרותקים לכיסא גלגלים לצמיתות, או כאלה שאיבדו רגל בתאונה או במלחמה. כל השאר צריכים לחנות כמו כולם וללכת קצת ברגל. האבחון צריך להיות מאוד פשוט – אם יש רגליים, אין תו נכה.

מוצדק ולא מוצה. הבעיה עדיין קיימת בכל מנועי פיורטק 1.2 למרות הרוויזיות הרבות שעברה הרצועה. המנוע הזה הוא באמת פצצה מתקתקת במיוחד למי שקונה רכב עם מנוע פיורטק שיצא מאחריות יצרן. קודם לא לא מאות אלפים בישראל. גג כמה עשרות אלפים. שנית, עוד 10 שנים כל המכוניות האלה יהיו במגרש גרוטאות. באחריות. אתה לא תראה רכבים עם מנוע פיורטק שיחגגו 15 שנים על הכביש. היצרן עדיין ממליץ על טיפול כל 15,000 ק"מ. לא יודע מה המלצה הנוכחית לגבי מרווח החלפה של רצועת טיימינג. 2,500 שקל + מע"מ אבל המוסכים כן שמו שמן בתקן יצרן ופילטר מקורי גם בארץ וגם בחו"ל ועדיין המנועים האלה התפגרו על ימין ועל שמאל. אולי הגיע הזמן להגיד את האמת שמדובר במנוע פח אשפה במקום לנסות למרוח את בעלי הרכבים? לא מדויק בלשון המעטה. כל הצחוקים על צרפתיות מוצדקים. אנשים לא טיפשים. מוניטין רע לא מופיע משום מקום.

האמת לא כזה התלהבתי. ראיתי אוספים יותר מרשימים אצל דיקטטורים אחרים כמו ג'יי לנו.

ראיתי מנועי TDI מהעשור הקודם שעברו 300,000 ק"מ ולא צורכים גרם שמן בין טיפול לטיפול.

כפי שניתן לראות בטבלה שיעור מס קניה אכן עלה ב-2020 וב-2021 על מכוניות היברידיות, אבל בין 2022 ל-2024 המיסוי נשאר ללא שינוי. למרות זאת, המחיר עלה משמעותית בשנתיים האחרונות. וכן, אני יודע, כי אני כבר תקופה ארוכה שוקל לרכוש את היאריס ההיברידית וראיתי את המחיר עולה שוב ושוב. אם היו מביאים לארץ את הגרסה המחודשת של היאריס, עם המנוע החשמלי החזק יותר, ניחא – אבל מדובר בדיוק באותו מנוע. גם המשכורת של המנקה עובדת קבלן של הבניין שמקללת אותך מאחורי הגב מגולם במחיר של הרכב. נו אז?

הם גם מייצרים על אדמת אירופה/ארה"ב/מקסיקו וככה חוסכים עלויות שילוח

אל תקנה ותשתמש בתחבורה הציבורית המדהי... אה... אופס הוא רק נתן דוגמא. בסדר. אז עושים את זה בשביל רכישה של פעם בכמה שנים טובות. בארה"ב אפשר לחיות בסטייט X ולקנות מכונית בסטייט Y. זה שוק הרבה יותר תחרותי מאשר ישראל.

לרוב היצרנים. זהו זעזוע שהחל במשבר הקורונה, ומאז המחירים רק עולים ועולים. מישהו הביא דוגמה לטויוטה יאריס היברידית, שהתייקרה מ-116,000 ש"ח בשנת 2020 ל-137,000 ש"ח בשנת 2024. במקרה, עקבתי אחרי מחיר של טויוטה יאריס חדשה לאורך השנים, ואני יודע שזה נכון. למי שתהה, המפרט לא השתנה כלל בשנים הללו.

מישהי בעבודה קנתה 208 חדשה מהניילונים. פניתי אליה, הסברתי על המנוע ואמרתי שהיא צריכה לעשות טיפול כל 7,500 ק"מ ולא כל 15,000 ק"מ כפי שאומר היצרן. מקווה לטובתה שהיא הפנימה. אתה מדבר על דלתא של 3,000 ש"ח בשנה. שיפוץ מנוע עולה מינימום 13–14 אלף ש"ח. שיפוץ גיר רובוטי עולה כמה? 7,000–8,000 ש"ח? אם לא נוסעים קילומטרז' קיצוני (25 אלף ק"מ בשנה זה מעל הממוצע השנתי בישראל), האובססיה סביב צריכת דלק היא מיותרת לחלוטין.

אקח כל יום מכונית סופר אמינה ולא חסכונית (כל עוד היא לא שותה דלק בצורה קיצונית) על פני מכונית חסכונית ולא אמינה. הכסף הגדול נמצא בתיקונים, לא בדלק. אבל אנשים לא מבינים את זה. הם עסוקים בלספור אפונים ליד המשאבה.

לא הייתי אומר "אשמים", אבל יצרני הרכב של היום מרוויחים יותר מהמימון מאשר מהמכונית עצמה. האמת? זה מודל גאוני. מכוניות הולכות ומתייקרות, וכמעט אף אחד כבר לא מסוגל לשים 140–150 אלף ש"ח במזומן על רכב. אנשים הולכים על עסקאות מימון – מקדמה נמוכה, תשלומים חודשיים בתוספת ריבית, ותשלום בלון בסוף התקופה, שמחייב אותם למכור את הרכב ולהתגלגל לרכב חדש. היבואן מעביר את הרכב המשומש למגרש, ושם מוכרים אותו למישהו שגם לא יכול לשים 70–80 אלף ש"ח על רכב משומש, אז גם הוא נאלץ לקחת מימון. ככה סוחטים את המכונית המקוללת הזאת עד שמוכרים אותה לברזל.

פיורטק חריג לרעה. ראינו מנועי פיורטק שנהרסו אחרי 50-60 אלף ק"מ, אבל בגדול מנועי טורבו-בנזין אלה מנועים של כ-100,000 ק"מ ולפח. בנוגע למרווחי טיפולים ראינו שיש פער משמעותי בין המלצות היצרן לגבי מרווחי הטיפולים לבין המרווחים הנדרשים בפועל כדי להאריך ככל האפשר את חיי המנוע.

הם דופקים משלושה כיוונים: 1. מחיר הרכב 2. מחיר החלפים 3. מימון ככל שרכבים הולכים ומתייקרים הצורך במימון הולך וגובר.

למיטב זכרוני לפני מספר שנים היה ריקול ענק למנועי טורבו בנזין של רנו. ואני זוכר תקופה שמנועי TSI התפגרו על ימין ועל שמאל.

הפיורטק זה באמת משהו חריג לרעה, אבל בגדול מנועי טורבו בנזין לא מנועים של טיפול פעם ב-15 אלף ק"מ. מכוניות יורדות מהכביש בעקבות תאונות, גניבות, או פשוט מכיוון שגם רכב מאוד אמין עלול להתקלקל בסופו של דבר, ותיקון יכול להיות יקר. בנוסף, יש תופעה שבה אנשים מחליפים רכב רק מתוך רצון להתחדש, ולא בגלל בעיה ממשית ברכב הנוכחי.

אני מסכים שאנחנו חיים בתרבות צריכה קיצונית, שבה אנשים מחפשים תירוצים לזרוק את המוצר הישן ולקנות חדש. אבל השאלה האמיתית היא – מי יצר את התרבות הזאת? האם זה הצרכן שחיפש שדרוגים בלתי פוסקים, או היצרנים שדחפו אותנו לשם?

מרווח הטיפולים המומלץ (ולא הרשמי) למנוע PureTech עומד על 10,000 ק"מ בלבד, ויש כאלה שממליצים אפילו על 7,500 ק"מ למחמירים. אם אתה רוצה עוד הוכחה לכך שמבחינת אמינות רכבים חזרנו אחורה במקום להתקדם קדימה – הנה היא לפניך.

ממש לא נכון.

אולי בגרוטאות שאתה נהגת. אני מדבר על המכוניות של סוף שנות ה-70, שנות ה-80 וה-90. אלה היו מכוניות עם מנועי דיזל שיכלו לעבור 400–500 אלף קילומטרים לפני שנזקקו לתיקון. אני מדבר על המנועים האגדיים של וולוו שהיו over-engineered במובן הטוב ביותר של המילה. לא יודע מה הרג את מחלקת המוצרים הביתיים של GE. הנקודה שלי שמבחינת איכות מוצרים ביתיים הלכנו אחורה ולא קדימה.

מבחינת בטיחות פסיבית, הגענו למיצוי כבר לפני שנים. כיום, שיפורי הבטיחות מתמקדים בעיקר בבטיחות אקטיבית, שלדעתי רק מגבירה את האדישות והניתוק של הנהגים מהנהיגה. בכל הנוגע לאבזור, ניתן לומר שהגענו לשיא אי שם בעשור הקודם. שיפור הביצועים מגיע לעיתים קרובות על חשבון אמינות המנועים ותיבות ההילוכים. ולגבי המרווח, אני דווקא חושב שזה לא חיובי שמכוניות רק הולכות ומשמינות מדור לדור. כדאי לזכור שכל הצפצופים, האביזרים ושיפור המרווח לא מגיעים בחינם. מכוניות חדשות יקרות יותר מאי פעם, וממשיכות להתייקר משנה לשנה.

כן. General Electric עוד יותר טוב שיקנו מקרר חדש כל שנה. איפה עובר הגבול? ליצרן משתלם שתקנה מקרר חדש כל חודש. הצרכן צריך לדרוש מוצרים איכותיים יותר. הבעיה שמקריבים איכות ואורך חיי מוצר על מזבח של אג'נדה ירוקה.

הימים של מכוניות אמינות בצורה אבסולוטית חלפו מן העולם. תקני זיהום האוויר דחקו את היצרנים אל הקצה. אני עוקב אחרי בחור בטיקטוק שמציג מקררים אמריקאים משנות ה־40 וה־50, שעובדים עד היום בלי שום בעיה. תנסו למצוא מקרר מודרני שמחזיק מעמד יותר מ־10 שנים. אתם יודעים מה? אפילו 6–7 שנים זה כבר אתגר. ולא רק שהאיכות המנוע התדרדרה, גם איכות החומרים הלכה אחורה. פעם, כל מקרר היה עשוי מתכת — הדלתות, הידיות, המדפים, המסילות. היום הכל פלסטיק זול. מדפים נשברים אחרי 2–3 שנים, גומיות מתבלות ונופלות, ומדחסים מתפגרים על ימין ועל שמאל. אבל היי, העיקר שהמקרר קיבל דירוג אנרגטי A+. אני, אישית, מעדיף את המקרר הישן שטחן חשמל אבל עבד 50 שנה. כנראה שהוא גם יותר "ירוק" וידידותי לסביבה, פשוט כי הוא מחזיק מעמד הרבה יותר זמן. תסתכלו על תא הנוסעים של מכוניות משנות ה־60 וה־70: הכל היה עשוי מעץ, מתכת, מתגים וידיות טקטליים מברזל ומושבים עם ריפוד עור אמיתי. היום דוחפים למכוניות "עור מלאכותי" (פלסטיק, למי שתהה), מנוע טורבו בנזין שהברגים נופלים ממנו אחרי 80,000 ק"מ ומסך מגע בגודל 12 אינץ' — וכולם באקסטזה. איפה הימים שמנועים של וולו נסעו 500-600 אלף ק"מ לפני שנזקקו לתיקון כלשהו. הלכנו אחורנית בכל כך הרבה בחינות. לצערי אנשים פשוט לא מודעים לזה.

נכון, אבל זה לא מעניין את הפקידים בבריסל, שמגבשים את התקנים ומגלגלים אותם אל יצרני הרכב. מה שמעסיק אותם הוא שהרכב שיוצא כרגע מהמפעל יפלוט כמה שפחות CO₂. העובדה שבעל הרכב יצטרך להחליף 2–3 מנועים במהלך חיי הרכב, ושגם הייצור של אותם מנועים פולט CO₂, כבר לא מעניינת אף אחד. אבל תראה אי אפשר להתעלם מכך שיש לקונצרן סטלנטיס ולכל יצרן אחר שבחר לאמץ את שיטת הרצועה הרטובה אחריות. לדוגמה, טויוטה בחרו להקטין את פליטת המזהמים על ידי פיתוח מנועים קטנים והיברידיים, בעוד היצרניות האירופיות והאמריקאיות הלכו לכיוון של מנועי טורבו בנזין. אני די בטוח שמהנדסי טויוטה ידעו שמנועי טורבו-בנזין יותר פשוטים וזולים לייצור, אבל יחיו פחות שנים. בסופו של דבר הכל מתחיל מהנהלת החברה. ליפנים היה חשוב לשמור על המוניטין ולאירופאים היה יותר חשוב להוציא מוצר לשוק ואחר כך לשבור את הראש איך לכבות את השריפה.