vadim6385

רק לי המשפט הזה צורם? "אין להם כסף לטוס, אז למה הם צריכים חופשות". לא אמור לעניין אותך מה הוא עושה בחופשה ועם מי. חוץ מזה, אתה יודע, לא כל פועל ייצור חי מהיד לפה, ולא לכל הייטקיסט יש כסף וזמן לעשות מסעות לארצות רחוקות כל כמה חודשים. וזה גם לא משנה. אם פועל ייצור צריך לקחת חופשה ארוכה, צריכה להיות לו אפשרות כזאת, לא משנה בשביל מה, ומבלי שתרחף מעליו סכנת פיטורים. כנ"ל הייטקיסט, נהג אוטובוס, רופא, מוכר במכולת או פועל בניין.

במקרה של נהג לילה, אני מתאר לעצמי שהוא לא עושה את זה מתוך רוע לב או כי הוא בומר עם חשיבה מרובעת. ניחוש מושכל - יותר נוח לו לעצור את הייצור בצורה מרוכזת למשך שבוע פעמיים בשנה ולשלוח את כולם בחופש מאשר כל פעם לרוץ עם הלשון בחוץ ולחפש מחליף למשה שיצא לשבוע, ואז כשמשה חוזר, מוחמד יוצא לשבוע, וכשמוחמד יחזור, בוריס יוצא לשבוע, כשאר בהיעדרם של כל אחד מהם הייצור תקוע כי הם עומדים אחד אחרי השני בקו ייצור. אז במקום שקו ייצור יהיה מושבת שלוש שבועות, עדיף להשבית את הייצור לשבוע, ולהוציא לחופשה את משה, מוחמד ובוריס ביחד.

עשה לי חשק לצ׳יזבורגר

לחילופין, לעבוד כשכולם מטיילים זה גם נחמד.

אני חושב שאתה מפספס את מטרת השרשור. פות"ש רוצה טנדר אמריקאי לא כי הוא עובד בשיפוצים או הובלות, הוא פשוט רוצה כזה כי מה לעשות, לנהוג בבהמה כזאת זה כיף. יכולת להעמיס חצי בית זה בונוס. זה לא מעניין. ג׳מפי זה לא F150 ואפילו לא אקונוליין. בחיים לא חשבתי שאגיד את זה, כי תמיד לעגתי לביטוי הזה, אבל בניגוד לטנדרים וואנים אמריקאיים אולד סקול, אין לה נשמה.

עדיין לא הבנתי איך אצלכם ("חופשה ללא הגבלה" == "מאבד כסף/מפסיד ימי חופש"). המעסיק עדיין חייב לתת לך את ה14 יום שמגיע לך לפי החוק. הללא הגבלה זה כלפי מעלה, לא כלפי מטה. ללא הגבלה אומר מ14 ועד כמה שהמעסיק מחליט. לפחות בארץ זה ככה. אבל שוב - את ה14 אתה חייב לקבל. אם אתה מעדיף לא לנצל ימי חופש, זבש"ך. אם אתה עובד בלי לקחת חופש, אז או שיש לך מעסיק נצלן שלא חושב קדימה, או שאתה וורקוהוליק וזבש"ך. אם אתה וורקוהוליק שלא לוקח חופשים מתוך פרינציפ ובסופ"שים יושב עם לפטופ כדי לסגור ג׳ירות - אז כן, ימי חופש ללא הגבלה זה לא בשבילך. לדעתי מעסיק טוב כן צריך להכריח עובדים לצאת לחופש. מה תעשה בחופשה - תשב ברחוב ותסתכל על גדר, העיקר תנוח מהעבודה. אני אישית כן יוצא מורווח מהסיפור, אחרת באמת הייתי מפסיד כסף על ה30-50 ימי חופש שאני לוקח בשנה.

אני חושב שזה הפוך - בגלל שהמכונית האלה נהיו יותר גדולות, מאובזרות ויקרות יותר אחרי דור-שניים, והפכו ללא משתלמות, אז הפסיקו לקנות אותן. שברולט ספארק ב90 אש"ח לא תימכר כמו שברולט ספארק ב60 אש"ח. לייצר מכונית קטנה עולה כמעט אותו דבר כמו לייצר מכונית גדולה, אז למכוניות קטנות יש שולי רווח הרבה יותר קטנים. עם הקשחת תקנות בטיחות וזיהום, אין ליצרנים ברירה אלא לייקר את הדגמים שלהם. ואז יש שתי אופציות - או להפסיד כסף או לגלגל את ההבדל על הלקוח. להפסיד כסף לא אופציה מן הסתם, אז מגלגלים את ההבדל במחיר על הלקוח. עכשיו הלקוחות לא פראיירים, והם כבר לא מוכנים לשלם 70-80 אלף על מה שעלה 60-70 לפני שנה. מצד שני - היצרנים גילו שהם יכולים לקחת מכונית מיני/סופרמיני, להגביה אותה קצת, לשים לה קצת פלסטיקים שחורים, מנוע גדול יותר, לקרוא לה קרוסאובר, והיא תימכר בהרבה יותר. כי זה ג׳יפ וזה סמל סטטוס, וזה מגניב וזה קשוח והכל. לגבר גברי או אישה קשוחה ועצמאית. אז במקום סוזוקי סלריו ב70 אלף, יש סוזוקי איגניס ב100 אלף. במקום יונדאי i10 ב70 אלף, יש יונדאי וניו ב120. במקום טיוטה אייגו ב70 אלף, יש טויוטה אייגו X ב110. יותר מזה - גירסת קרוסאובר טכנית נחשבת לקטגוריה גבוהה יותר. יש מאזדה 3 ויש מאזדה CX5 מבוססת עליה אבל הרבה יותר גדולה ויקרה. יש קורולה ויש קורולה קרוס הרבה יותר יקרה. מה קורה הלאה? בשקט בשקט היצרן מבטל את דגם הבסיס, ומשאיר רק את גירסת הקרוסאובר שלו. כבר אין מיצובישי לנסר, יש רק אאוטלנדר או אקליפס קרוס. אין סוזוקי סלריו, יש סוזוקי איגניס. אין פורד פוקוס, יש פורד קוגה. בקיצור, הבנתם את הכוונה. כל הליין נהיה מורכב מקרוסאוברים גדולים ויקרים, עם עלויות ייצור יחסית נמוכות (כי היי, זאת עדיין מיני/ספורמיני/משפחתית בבסיס). ואז באים ביג 3 האמריקאים, ומכריזים שהם לא הולכים לייצר מכוניות רגילות, רק טנדרים וקרוסאוברים. ומוסטנג, כי מוסטנג. הלקוח מורגל שהכל נהיה יקר, ומשלם בשקט, כי זה כמו צפרדע שמתבשל לאט בסיר, שותים לך את הכסף לאט לאט. ואז מגיעה הקורונה, עם משבר השבבים והכל, מה שרק שיחק לידיים של היצרנים, וההמשך ידוע. אחר כך מגיעים רכבים חשמליים, אבל הצרכן כבר מורגל שאוטו זה לא זול. גם אם הוא סיני, ממותג שגילית רק אתמול על קיומו. מה גם, שאותם סינים דוחפים לך את אותם קרוסאוברים כמעט בלי שום אלטרנטיבה אחרת. הנקודה שלי - אם היו עדיין מכוניות מיני/סופרמיני זולות, הן היו עפות כמו ארטיקים בים. אבל בגלל שילוב של שלל גורמים - פשוט אין. זה לא כי הפסיקו לקנות מכוניות זולות. זה כי בשקט בשקט מכוניות זולות נעלמו מהשוק. אם הן יחזרו, הן יימכרו כמו גרעינים.

אף פעם לא הבנתי את הטענה הזאת. למה העובד מפסיד ימי חופש וכיף? הרי בארץ הוא מחויב לקחת את ה14 יום שלו בכל מקרה. אני לוקח את הימי חופש שמגיעים לי לפי החוק, וגם מעבר לזה, וככה גם כל מי שאני מכיר שעובד במקום עם perk כזה. עובד מעולה בשבילי, אחרת באמת הייתי מפסיד כסף על ימי חופש ללא תשלום. אם אתה בסוף לא לוקח חופשה, אז תיקח. אף אחד אחר לא ייקח את זה בשבילך.

לא כל מקום עבודה מאפשר לצבור ימי חופשה. אצלנו, אם נשאר לך ימי חופש לא מנוצלים, מחייבים אותך לקחת אותם בסוף השנה. אצלנו, ואני מאמין שבעוד חברות בארץ שמאפשרות ימי חופשה ללא הגבלה המצב דומה. יש 14 ימי חופשה שמגיעים לך לפי החוק ואתה חייב לנצל אותם. יש גם נוהל בחברה, שלפחות 5 ימים מתוך 14 חייבים להיות ברצף. לגבי השאר - לוקח כמה שצריך. למשל אצלי, בגלל הלימודים אני קבוע לוקח 40-50 ימי חופש בשנה.

תיקנתי לך. מה שהוא יקבל ב6-7 שיעורים זה אולי ידע תיאורטי מה לעשות אם מישהו נעמד מולו בפוזיציה מסוימת, ובטחון עצמי מופרז בחלק מהמקרים. כושר גופני ומהירות תגובה אני בספק אם הוא יפתח ב6-7 שיעורים, אלא אם הוא איזה עילוי על, אבל אם הוא כזה, לא ברור למה הוא לא מייצר את ישראל באולימפיאדה.

פה כתוב שסביר להניח שזאת בעיה בתקשורת בין האייפד למחשב. נסה להחליף כבל ו/או לעדכן גירסת אייטונס https://hackernoon.com/error-4013-how-to-fix-it-on-iphone-ipad-and-ipod-touch-bv2037r0

אז איך זה עובד בחברות שיש בהן ימי חופש ללא הגבלה?

ורק בארץ הבוס מהתערב בחיים של העובדים שלו, ודורש לדעת לאן הם יוצאים לחופשה ועם מי.

מי שעושה את זה בלב כבד רק כשאין ברירה זה המנהל הישיר, מנהל מעליו, מקסימום ביג ביג בוס, שמכירים אישית את העובד, ומשתדלים לעשות את כל מה שאפשר כדי לשמר אותו אם הוא טוב. כל מי שמעל - מבחינתו אתה מספר בדו"ח ולא יותר. אם מנהלים בכירים מחליטים לפטר בעל תפקיד או לסגור פרויקט שלם כדי להתייעל, הם עושים את זה בלי סנטימנטים. אני עובד בסניף ישראלי של חברה אמריקאית גדולה. ויצא לי מספיק לראות את זה מהצד. מצד אחד יש לי אישית קשר מעולה עם שאר הצוות והמנהלים, ואני באמת משתדל לתת את המקסימום מעצמי בעבודה. מצד שני - אני רואה קיצוצים, אנשים מפוטרים, צוותים שלמים נסגרים ונשלחים הביתה, מה שגורם לי להבין שכמה שטוב לי והכל, אני עדיין נמצא במרחק של צעד התייעלות אחד מלהישלח הביתה. המסקנה שלי - כבדהו וחשדהו. תכבד את המעסיק שאתה עובד אצלו, תשקיע בעבודה, אבל אל תקנה את כל הסיפורים של "משפחה" והכל, כי יום יבוא ואתה עלול למצוא את עצמך נבעט החוצה שלא באשמתך. אז אני מסיק את המסקנות שלי, בודק את השוק ובונה לעצמי marketable skills. אם אני לא אדאג לעצמי, אף אחד אחר לא ידאג לי.

הכוונה שלי ל"מאמץ" זה לתת יותר עבודה. לא במובן של מאמץ פיזי. בעבודות של מינימום בדרך כלל "מאמץ" = "לתת יותר שעות".

אני הייתי חושב ברצינות על קניית בהמה כזאת ב3 תרחישים: א) אם הייתי גר באיזה עיירה נידחת בארה"ב, איפה שכולם נוסעים בכאלה. ב) אם הייתי קבלן בניין/חשמל/שיפוצים/לא יודע מה, ואז זה כלכלי בשבילי, בגלל החזרי מס. ג) כסף הוא לא האישיו, וזה רכב שני/שלישי/רביעי לפאן או לגרירת טרקטורון/סירה/קרוואן/שלושתם יחד. ד) אם הייתי מקים מיליציה חמושה וצריך רכב בסיס לבניית משוריינים.

אין שום דבר רע בהם. גם אין שום טעם להעדיף מרצדס על מיצובישי אטראז'. גם שם אפשר להעמיס ארבעה נוסעים פלוס מטען ולנסוע ממקום ממקום, בשבריר של עלות נסיעה במרצדס. מיאטה זה אוטו לאנשים שאין להם כסף למושב אחורי וגג.

כשהמעסיק ירצה לזרוק אותך כי אין לו כסף לשלם לך, או שהשירותים שלך לא רלוונטיים יותר, אני בספק מאוד גדול אם יהיה לו הרבה ניסיון לראות אותך ולחשוב שיש עוד שיקולים. גם לא ישנה אם יש לך שלושה ילדים ומשכנתא, או שעזבת הכל ועברת לצד השני שלך הגלובוס כדי לעבוד אצלו. נכון שלא צריך לעבוד אצל מעסיק שגורם לך להרגיש שיכולים להעיף אותך בכל רגע, אבל תמיד צריך לקחת בחשבון שיש גם חישוב כלכלי קר, גם אצל מעסיק הכי טוב בצוות הכי מגובש עם מנהל הכי טוב.

התפטרות שקטה, אה? הוא עובד במשהו, לא? האמת - הקטע עם עבודות של מינימום זה שכדי להגיע לשכר סביר, צריך לקרוע את עצמך ולדפוק שעות נוספות, לילות, סופ"שים, ו/או לקחת עבודה נוספת. קל להסתכל על זה ממרומי הייטקס, איפה במאמץ לא גדול אתה מגיע לתגמול הוגן, כי בסופו של דבר משלמים לך לא על כמה שורות קוד אתה כותב, אלא על הכישורים והידע שלך. או שאתה יכול להשקיע שעתיים-שלוש ביום במשימות שלך, ועדיין לקבל הערכה טובה מהמנהלים שלך, כי שוב, משלמים לך לא על כמות, אלא על איכות. שזה דבר מאוד נכון והוגן. צריך לשלם על תפוקה ולא על זמן, אחרת אין לך אינטרס להיות יעיל, אלא רק לשבת ולחמם את הכסא במשך שעות. אבל כשאתה בעבודתו מינימום, וקל להחליף אותך, אז הקשר בין מאמץ לשכר הוא לא תמיד פרופורציונלי. לכן אני יכול לגמרי להבין את ההגיון מאחורי להעדיף לעבוד באיזי, להרוויח 5 אלף, מאשר לקרוע את עצמך ולהרוויח 10 ברוטו, כשאתה גם משלם מס הכנסה וביטוח לאומי, ולא זכאי להבטחת/השלמת הכנסה.

אבל הוא יאבד חלק מהתמיכות. ראש מורם ובלי טובות פחות מדבר אל האנשים האלה. הם בעצמם אמרו שהמדינה לא מעניינת אותם. הם לא כמוני וכמוך. לא מעניין אותם גם להתפרנס ביושר. לחיות על חשבון אחרים זה בסדר גמור מבחינתם.

יש בעיה עם הגישה הזאת. מה אם אלה אנשים שנפלטו משוק העבודה בעל כורחם? מה אם נסיבות החיים שלהם דפקו אותם (למשל יש בן משפחה נכה שצריך להיות איתו 24/7)? וגם אם ההורים בטלנים ופרזיטים, אם יש ילדים בתמונה, הילדים לא אשמים בזה. תיקח מהפרזיט את הקצבה משמע לקחת אוכל מהילדים שלו. את הערק, גרעינים והסיגריות שלו הוא יקנה בכל מקרה, מי שייפגע זה הילדים. לא הכל חד משמעי. הבעיה זה לא מדינת רווחה, מדינת רווחה זה בסדר גמור. זה כסף שאתה משלם כשאתה עובד, והוא שלך כשאתה נדפק מסיבה כלשהי. הבעיה שיש לך ניצול ממוסד של אותה מדינת רווחה, וצריך לפרק את הממסדים שבנויים על לנצל את זה. למשל למה נתנו לש"ס אפילו לא שר אחד, אלא שני שרים במשרד הרווחה. What the actual fuck? כדי לגנוב בארבע ידיים?

אבל היא לא בהמה אמריקאית. סך הכל מסחרית יעילה, לבנה ומשעממת. אם הנסיבות היו מאפשרות, הייתי קונה טנדר דוגמת F150 בלי לחשוב פעמיים. בהמתיות אמריקאית במיטבה. ד"א הפורדים הצבאיות לא זכור לי שהיו קופצניות.

בקיצור, מחבל עם תואר במשפטים

באמת נראה לך שאם אתה לוקח מישהו לא ספורטיבי בעליל, שלא הרים בחיים משהו יותר כבד מעיפרון, כמה שיעורי קרב מגע יכניסו אותו מהר לעניינים?

להתחיל לחפש עבודה ואז לעבור את מדורי הגיהנום של ראיונות ומבחנים זה חתיכת קאדר. לפעמים, תלוי בנתונים שלך, מצב בשוק וערך מוסף שהעבודה הנוכחית מביאה (כמו עבודה מעניינת, קל"ב, לו"ז גמיש, סיבוס גדול, עבודה מרחוק, חניון), עדיף להסתפק בהעלאה של קצת פחות ממה שדרשת, או לצאת לשבועיים חופש ולא חודש, אבל לא להתחיל לשרוף גשרים ולהחליף עבודות.