Type34

לדעתי אתה צודק, קוראים לו Standard Flying 8:

יש פה כמובן עניין של פרופורציה, וכל אחד יש לו פרופורציה אחרת. כמעט תמיד יעלה יותר לשפץ רכב - וודאי רכב עממי - מהערך הכפי של הרכב עצמו, כך שלמשל לא כדאי לדעתי להוציא המון כסף על שיפוץ פורד אסקורט, במיוחד כאשר עוד אפשר למצוא דוגמאות טובות למדי במחירים סבירים. גם ברכב יוקרתי חל לרוב אותו עקרון. קראתי כתבה על מישהו שהוציא יותר מ-80,000 ליש"ט על שיפוץ של יגואר XK150, שזה הרבה יותר ממה שהאוטו שווה. אני אישית לא לקחתי על עצמי את הפרויקט ממטרות רווח, ומצד שני השתדלתי שלא לבזבז סכומים אדירים של כסף. תמיד חיפשתי מציאות ב-eBay למשל. חלקים נדירים יכולים להיות יקרים, אבל מצד שני יש עניין של ביקוש מועט לחלקים של האוטו שלי, במיוחד לחלקים המיוחדים לדגמים המאוחרים יותר, שמרסן את המחירים. לי גם היה מזל שהחלקים המכאניים משותפים ל"ווריאנט", ולכן יש בשפע. העלויות בסוגי מכוניות יותר יוקרתיות יכולות להיות יותר גבוהות בהרבה; אני מניח שידידו בעל הפורשה 356 כבר גילה כמה עולים חלקים לאוטו שלו. עם השיקולים האלה צריך גם להכניס את עניין ההנאה. הרי מדובר בתחביב, ותחביבים בדרך כלל עולים כסף ולא מכניסים רווחים. לקח לי שלוש שנים בערך להחזיר את האוטו שלי לכביש. עשיתי את כל העבודה חוץ מהבלמים בעצמי. כמה שווה שלוש שנים של כיף ועיסוק בנושא מרתק, שלמדתי ממנו המון, ושבו העברתי המון שעות של עבודה (לרוב) מהנה?

אני ממש לא מסכים. כנראה אני לא אדם סביר, אבל לדעתי השיפוץ זה עיקר הכיף.

היום בצהריים בסביבות השעה 4 במקרה??

האוטו שלי:

פחות מבוקש, בוודאי, אבל פחות קלאסי? געוולט!!

אם מדובר באותו אוטו שאני חושב שמדובר עליו, אז כן, זה דגם 34, שנת 1965, בצבע כסף, עם מזגן. הוא באמת עומד למכירה הרבה זמן, כי הבעלים, שקוראים לו גיא משהו, רוצה הרבה כסף, בהתחשב בכמות העבודה שדרושה, הקושי להשיג חלקים, וכו' לגבי המצב, אני לא ראיתי אותו במו עיניי. msigal ראה אותו פעם, אז אפשר לשאול אותו.

יש במודיעין 2 וולוו 144 מהסוג הכי מוקדם, עם פנסים אחוריים קטנים.

יש שם באיזור קרמן גיאה דגם 34 שנת 1965. יכול להיות שזה מה שראית .

כן, הוא הגיע היום. נו? ו..... רשמים ראשונים מן המתכונת החדשה והמשופרת יתקבלו בברכה. מבחינת איכות ההפקה הוא נראה לי מאוד מקצועי. עוד לא הספקתי לקרוא את כל הכתבות, אבל מה שקראתי היה מעניין. הוא עדיין טיפה דק, אבל אני מבין שיש תוכניות להוסיף עוד תוכן. אני מבין שזה ממש מגזין מסחרי לכל דבר עכשיו, נכון? איפה אפשר לקנות אותו? כמה אתם מצפים למכור?

כן, הוא הגיע היום.

בוא לא נגזים. מאיפה ההשוואה בין בוגאטי לטנדר סוסיטא? נראה לי שיש פה שיעור באיך עובד השוק החופשי. המחיר של כל דבר נקבע לא רק ע"י המוכר אלא גם ע"י כמה שהקונה מוכן לשלם. במקרה הזה המוכר ביקש $50,000 והעולם ענה שהוא מוכן לשלם רק $3,000. לכן, אפשר לקבוע שבתנאים הנוכחיים האוטו לא שווה $50,000. לא כל דבר נדיר שווה המון כסף. גם האוטו שלי נדיר. יש בין 10 ל20 כמוהו (עם גיר אוטומטי) בעולם. האם אני צריך לתאר לכם את התגובות שהייתי מקבל בפורום הזה אם הייתי מנסה למכור אותו ב 250,000 ש"ח, אפילו אם נניח שהוא היה במצב תצוגה מושלם?

יש באמת תקן אירופי ללוחיות זיהוי? הרי לכל מדינה באירופה יש לוחיות מסוג אחר.

עוד משהו שנזכרתי בו: באוטו שלי, ובכל דגמי הדגם 3 של VW ("וריאנט"), יש בלוח השעונים שתי מנורות בצורת חץ שמהבהבות עם הוינקרים. נשמע נורמלי? לא! שתיהן מהבהבות, גם כשפונים שמאלה, וגם כשפונים ימינה, ולא, זה לא תקלה.

טוב, לפחות עד עכשיו חשבתי שרק ברכב הזה חשבו על פטנט נוח כל כך עבור הנהג. חשבתי שלחיפושיות יש פתח חיצוני. אכן היה לו פתח חיצוני, משנת 1968. מ1968 והלאה, רק הקרמן גיאה דגם 34 נשאר בלי פתח חיצוני, ולכן זה די מפתיע לשמוע שלפורשה 914, שלמעשה החליף את הדגם 34 בשנת 1969, גם לא היה.

האוטו שלי הוא בדיוק כזה, וגם כל החיפושיות והוריאנטים עד שנת 1968.

אותו סידור בדיוק היה גם באוטו שלי, אבל לא בכל השווקים. בגרמניה ובאנגליה הפנסים הצדדיים הקטנים לא היו כתומים אלא אדומים ולבנים. כשהסוויץ' כבוי, הידית של הווינקר היה מדליק אחד מהם, ששימש כפנס חניה בצד הרחוק מהמדרכה. בשווקים אחרים אותם פנסים היו כתומים ושימשו כווינקרים רגילים.

תירגע! מצד אחד, אני מסכים איתך שאחד הסיבות העיקריות שמושכות אותנו (או לפחות אותי) לתחביב הזה, זה שהמכוניות האלה הן גם שונות אחת מהשניה, וגם מהסטנדרט הנפוץ של היום. אני מוכן להתוודות שהוצאתי מהאוטו שלי משאבת שפריצרים חשמלית והתקנתי את המערכת האוטנטית במקומה, מכיוון שזה אחד הדברים שמייחדים את האוטו שלי מה"מחשבים על גלגלים" שיש היום. מצד שני, אין סיבה לא לקרוא לתופעות האלה "מוזרות". עובדה שהן היו תופעות חולפות, שאף אחד לא אימץ אותן חוץ מהחברה שהמציאה אותן. לפעמים ה"גדג'טס" האלה היו לא אמינים, ולפעמים הם נתפסו כמטורפים גם בזמנם. בכל מקרה זה רק מוסיף לקסם של התחביב הזה.

באנגליה יש להם שם קיבוצי לשניהם:"Midget + Sprite = "Spridget.

לדגמים הראשונים של החיפושית והקרמן גיאה לא היה מד דלק, אלא "ברז רזרבי" שהיית פותח עם הרגל כשהאוטו התחיל להשתעל. זה נתן לך עוד כמה ליטרים של דלק, וידעת שכדאי למצוא תחנת דלק מהר.

קראתי שגם לווקסהול קרסטה של תחילת שנות השישים היה מד מהירות שהיה מחליף צבעים.

זה אכן דומה, אבל זה נשמע כאלו הלחץ נוצר ע"י לחיצה על המפוח. ב-VW זה יותר "משוכלל", אחרי שממלאים את בקבוק המים, מנפחים אותו ללחץ של 37 PSI דרך שסתום כמו של צמיג. בתוך המתג של הוישרים יש עוד שסתום, וכשלוחצים על הכפתור השסתום נפתח והמים מושפרצים. החיסרון הוא שכאשר הבקבוק הולך ומתרוקן הלחץ יורד, וכך גם חוזק השפריץ. חסרון אחר הוא שאם יש דליפה במתג, אז תיבת הפיוזים שלך מקבל אמבטיה

רציתי לשאול מה לדעתכם הפטנט המוזר ביותר שהופיע במכונית קלאסית? יש לי שני מועמדים: 1) מערכת שטיפת השמשה של VW, שמתבססת על לחץ אויר. את הלחץ משיגים או מהצמיג של גלגל הספייר, או על-ידי ניפוח בקבוק המים עם משאבה, תלוי בדגם. כמה שזה נשמע מוזר, זו בעצם מערכת פשוטה שעובדת יפה. 2) הוישרים של הפורד פופולר, ומכוניות אחרות, שהופעלו ע"י הווקום של סעפת היניקה. עוד מועמדים?

זאת שאלה מעניינת. האם העובדה שהאוטו הזה נדיר גם מצדיק את המחיר? עדיין יש צורך שמישהו יהיה מוכן להוציא עליו סכום כזה של כסף.

אל תדאג, נראה לי שבמחיר שהוא מבקש, האוטו הזה יישאר בארץ עוד הרבה זמן.