יוסי פרנקוס

האמת היא שאני ממש לא מתרגש ולא מתלונן. ציפיתי להרבה יותר גרוע מזה. עכשיו אני נוסע לגן שמואל להעמיס את הנאגלה השניה. וכמו שהבטחתי, עוד תמונות הזויות בהמשך.

נו טוב, עמדתי לכתוב כמה דברים אבל BLACK JOKER הוציא לי את רוב המילים מהפה. זה נכון שכלבים לפעמים רוצים להרוג אחד את השני, וזה נכון מאוד שכלב שגודל בבית לא צריך להכנס לשום עימות עם כלב אחר. האבולוציה שלו היאכבר לא כל כך פראית והוא לא תמיד בקשר טוב עם אינסטינקטים של שרידות. כלבים הם כמונו. לפני החיים ההתים היינו מסוגלים לצוד פילים. כיום אי אפשר כי הסתגלנו לחיי בית. כלב רחוב הוא כמה פעמים יותר חזק מכלב ביתי ולדעתי אי אפשר אפילו להחשיב אותם כאותה חיה. אולי הם נראים אותו דבר, אבל מבחינה הסתגלותית הם שונים לגמרי. סיפור מצחיק קצת: מצאנו לפני 8 שנים האסקי סיברי ענק ברחוב. הוא התקרב אלינו במשך כמה ימים ואז החלטנו לקחת אותו הביתה. יומיים אחר כך הוא היה בחדר שלו (בית גדול) עם הדלת סגורה (שאר הכלבים ידעו לפתוח אותה אבל הוא לא). אז היו זיקוקים אבל כולנו היינו בשינה עמוקה. תוך כמה שניות הוא נהיה היסטרי ופשוט "עבר" דרך הדלת. זה ההבדל. כלב ביתי רוב הפעמים (גם כן תלוי), לא מרגיש יותר מדי בסכנות, כי אף פעם לא קרה לו משהו רע (אם הוא גודל בצורה טובה), ככה שהוא לא היה עושה את זה. הכלב הספציפי הזה (מקס)נהיה היסטרי ושבר את הדלת, ושאר הכלבים שהיו באותו חדר פשוט נראשו במיטות שלהם והסתכלו על האדיוט שנלחם עם הדלת. אם השרשור ימשיך פעיל עוד שבועיים אני אמצע בקופסאות שהגיעו את התמונות של כל הכלבים שהיו לי (המון!)

כולכם צודקים במידה מסוימת. אם אני הייתי מארגן את כל זה הייתי שואל בפורום, עושה סקר שוק ומברר מניסיון של אחרים. פה אני הגעתי עם דוד שלי ואולצתי לקחת את הענינים לידיים כי ראיתי שאם לא אז זה לא יצא לעולם. ה1500 שקל היו בגלל שעמיל המכס שעבד איתי לא רוצה לבזבז זמן עד בדיקות, ככה שהוא לקח צוות שיעשה את זה. הבדיקה עצמה לא עולה כל כך הרבה אבל ההוצאה של הדברים מהמכולה וההחזרה זה מה שעולה. אם אני הייתי רוצה לעשות את זה לבד הוא לא היה מרשה.

לא יודע אם לקחת את זה כמחמאה או לא. בלי קשר, שכחתי לכתוב שאחרי שסיימנו את הפריקה בגן שמואל, רצינו לבקר לשניה את אחותי (רפתנית) שהייתה באמצע חליבה. כנראה שהיה שם כאוס רציני כי אחת הפרות ברחה מהחליבה, ככה שבבזבזתי בערך שעה מהחיים שלי ברדיפה אחרי פרה בכל הקיבוץ, עד שהצלחנו להוביל אותה בחזרה לרפת. אותי היו צריכים כי לא היו מספיק אנשים ולי כבר יש ניסיון בתחום אחרי 8 חודשים ברפת גן שמואל ב2003. *במהלך אירוע זה לא נפגעו ולא הושפלו פרות בשום צורה שהיא. הנזק היחיד היה לי שכמעט התמוטטתי מהתקף אסטמה.

קודם כל, דבר חלש...

בקיבוץ הם לא רצו להכנס בכלל ורצו עוד תשלום על הכניסה לקיבוץ. אחרי ויכוח גם את זה הצלחנו להוריד והם פרקו את כל הדברים של הדוד שלי בקיבוץ. בסוף נראה שנשארו המון דברים ששייכים להורים שלי בקיבוץ, ככה שהעלתי את מה שיכולתי לאוטו שלי בזמן שהם סגרו עם אמא שלי את כל עניין הכספים (אני מזכיר לכם שזה עלה לנו 800 דולר רק ההובלה). אחר כך הם אפילו העיזו לבקש טיפ מאיתנו (שלא היה לנו גרוש באותו רגע), אבל גם אם היה לנו, עם היחס שקיבלנו, לא מגיע להם כלום. אחרי הכל חצי מהדברים שלי נשארו בקיבוץ ואני צריך לקחת אותם בעצמי בשלוש נאגלות מחר בבוקר. למי שלא ברורה מדיניות הטיפים שלי, הנה תזכורת משרשור בנושא http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=182890. בכל אופן, הנה כמה תמונות של דברים מוזרים שמצאתי במה שפתחתי בבית, וכמה מהדברים האלו לא היו אפילו בתודעה שלי ולא היה לי מושג שיגיעו. כרגע הבית שלי נראה כמו שדה קרב, ובבוקר אחרי עוד קופסאות הוא יראה עוד יותר גרוע. תמונות: 1) שולחן פוקר בן 30 שנה של אבא שלי . 2) בובה שהייתה של אחותי (היא בת 27 כיום) 3) פסלים שאבא שלי הביא מגאנה ב1995, כשהוא גר שם. פסל אחד הוא של אלת הפריון והשני הוא סיפור של כפר מסוים שמסופר על ידי ציורים על איבר מין גברי (יש המון פרטים שם, אתם לא רוצים לדעת). עוד תמונות הזויות בהמשך. אם תבקשו אני גם אעלה כמה מסמכים שיכולים לעזור לאחרים כשהם מייבאים דברים. עלות כוללת לשחרור מכולה (בלי לשלם מכס כי אנחנו עולים חדשים): 6062 שקל.

אחרי שעתיים התקשרו ובישרו לי שהמכולה בדרך אלי. בגלל שהיא לא של בן אדם אחד, היא הייתה צריכה לעבור קודם דרך הבית שלי ולפרוק את הדברים שלי, ואחר כך דרך קיבוץ גן שמואל (ליד חדרה) בשביל להוריד את הדברים של דוד שלי. הנה צילומים של המכולה נכנסת דרך השער של הבניין, הפועלים מורידים דברים ממנה ואיך נראה הסלון לפני ואחרי ההגעה של הדברים. כאן התחיל הכיף. סגרנו עם עמיל המכס שכל ההובלה תעלה 800 דולר והכל יהיה כלול ככה שאף אחד מהמשפחה לא יצטרך להרים שום דבר. ברגע כלשהו אמא שלי שמה לב שאחד הפסלים שלנו (כן, יש לי פסלים אפריקאים בבית, אז מה? תמונות בהמשך) נעלם וכנראה הכניסו אותו בחלק האחורי של המכולה. אז מנהל העבודה ביקש ממנה לשניה את הפלאפון שלה וברוב חוצפתו התקשר לבוס שלו ואמר לו שכל המכולה הפוכה, שאנחנו לא מוצאים שום דבר וגם שבגלל שלא מוצאים כלום צריך לגבות מאיתנו עוד מאה דולר אם נשארים בבית שלי אפילו עוד דקה. אמא שלי התעצבנה כי זה ממש לא היה נכון והכל היה מסודר, אז אחרי ויכוח ארוך היא אמרה להם לסגור את המכולה ולהמשיך לגן שמואל. אני הייתי אמור לנסוע ללימודים לשיעור היחיד שיש לי במהלך השביתה, אבל לא יכולתי להשאיר את אמא שלי עם הדבילים האלו, ככה שנסענו אחריהם. אחר כך התחלנו להבין למה הם לא רצו לעבוד בחושך: יש להם 17 אורות מאחורה, ומהם רק שניים עובדים. אחד מהם הוא אור אדום רגיל והשני הוא האיתות שמאלה. כל שאר האורות מתים לגמרי. הבן אדם גם נהג כמו בהמה רוב הדרך ולא עקב אחרינו.

המצב לא היה ממש טוב. בגלל שהיה המון מקום ריק, שלושת החודשים בלב ים לא היו ממש טובים לתוכן, ככה שהכל זז, אבל חוץ מקערה שבורה (בבית גילינו את זה) לא קרה כלום. אחר כך הפועלים התחילו להוציא את הדברים מהמכולה ולסדר אותם כמו שהמשטרה אוהבת כדי שיוכלו לבוא מהיס"מ ולחפש סמים (כי הרי ידוע שכל מי שמגיע מדרום אמריקה הוא ברון סמים ). את הבדיקה עצמה לא נתנו לי לצלם מסיבות ברורות. במהלך הבדיקה הם פתחו גליל של מטר אורך כי הוא נראה להם חשוד (מצורפת תמונה, וכן, זה בדיוק מה שזה נראה). הם טיפה היו מופתעים שברוב הקופסאות יש תשמישי קדושה וספרים דתיים (הדודים שלי הם חרדים), ודווקא כאן יש פסל עץ של "איבר רביה גברי" באורך של מטר. הם הסתכלו עלי מוזר אבל אמרו לי שהם כבר מצאו דברים יותר מוזרים. אז אמרו לי שכנראה זה ייצא מחר ולא היום כי הפועלים לא אוהבים לעבוד בחושך, אז הייתי צריך להסביר להם את החשיבות של זה ואת העובדה ש5 אנשים לקחו יום חופש מהעבודה בשביל לפרוק את הדבר הזה. בסוף אמרו לי "נראה מה אפשר לעשות, בינתיים לך הביתה".

טוב, אז לקח כמה שנים אבל המכולה עם הדברים שלי הגיעה מצ'ילה. במקור זאת הייתה מכולה לדברים של דוד שלי שעלה לארץ לפני חודשיים, אבל ברגע האחרון נודע לאבא שלי שיש עוד המון מקום שם בפנים אז הוא ארז המון דברים ושלח אותם, כי הוא גם חוזר לארץ (בראשון לינואר 2008). את רוב הדברים שלי שלא הבאתי ההורים שלי כבר זרקו מזמן (חוברות רכב ודברים כאלו), ככה שלי לא ציפה יותר מדי. המכולה הייתה אמור להגיע בראשון לדצמבר, אבל ביום רביעי קיבלנו שיחת טלפון שעלינו להתייצב בנמל חיפה ביום חמישי בבוקר. זאת הייתה הפתעה מעולה בשבילי, כי עכשיו שיש שביתה (נו טוב, בעצם, מתי אין שביתה...?) יש לי זמן לכל זה. התייצבנו ביום חמישי בבוקר בחברת ההובלה ICL. הם לא הסביר לנו בדיוק את הפרוצדורה, אבל אמרו לנו כמה לשלם (אני עוד אעלה את הסריקות של המסמכים), ללכת לעמיל מכס ולדבר איתו. הגענו אליו אחרי כמה דקות. אצלו היינו צריכים להראות את כל המסמכים שוב פעם, והוא אמר לנו שהוא ינסה להוציא עוד באותו יום את המכולה. בסוף הוא אמר שכבר 13:30 בצהריים ושבעוד שעה כל העובדים הולכים הביתה, ככה שביום ראשון נסיים את זה. בין השאר היינו צריכים צילום של תעודת הזהות של דוד שלי וגם של אשתו, כי הם נשואים וחייבים הסכמה של שניהם בשביל לשחרר מכולה. באופן אישי לא הבנתי את זה אבל בסדר... ביום ראשון (היום בבוקר) התייצבתי ב08:30 בבית המכס של חיפה. עמיל המכס חיכה לי שם והודיע לי שהמכולה שלנו נפלה לבדיקה אקראית כי היא מגיעה מדרום אמריקה. אמרתי לו שאין שום בעיה כל עוד זה לא עולה לי כסף. לצערי הוא אמר לי שזה עולה 1500 שקל על חשבוני ושאין לי אופציה לא לשלם את זה, ככה שהוא מצטער. הנה התמונות של המכולה ברגע שראיתי אותה ומה שראינו כשהיא נפתחה.

אני לא דיברתי על אלות...

אני אוריד קצת את רמת הדיון ואומר לכם במילה אחת מה מפריע לי בכלבים שלא מסורסים. והמילה היא: "ליפסטיק!"

מחזק את FALOU.

אנחנו עדיין מדברים על רעידות אדמה, לא?

כן, כמו שראית כבר, יש כאן תמונות של סאן ברנרדית היפראקטיבית כזאת.

בולשיט! הצבא מסתמך על ההצהרות במשטרה האזרחית. מאיפה הפלצת שהצבא מתייחס לזה? זה אפילו לא רכב צבאי. בתור חוקר תאונות לשעבר אני יודע שזה לא ככה. היינו מקבלים את העדות מהמשטרה וזהו.

כלב הוא לא כל כך שונה מילד. אפשר ללמד אותו את הגבולות בלי יותר מדי מאמץ. יש כאלו עם אינסטינקט וכאלו שאין להם. מה שאסור בשום פנים ואופן הוא לשחרר את הכלב לבד בשום רגע כלשהו מחוץ לבית. לי באופן אישי יכול להגיע רוטוויילר עצבני ולעשות שהוא לא ישים לב אלי אפילו כי אני לא שם עליו, אבל יש אנשים שמפחדים מהם מאוד, והם יכולים לגרום לכלב הכי רגוע בעולם לתקוף אותם כי הם מעצבנים בטירוף. יש כאלו עם טראומות ושמלמדים את הילדים שלהם שכלבים הם יצורים רעים שרק רוצים להרוג אותם, ובאותם האנשים האלו (למרות שהם מפגרים מאוד ודורשים כאפה) צריך להתחשב כדי לא ליצור מצב שבו הם נבהלים. תאמינו לי שיש אנשים שרואים כלב ענק רחוב וישר מתקשרים למשטרה ואפילו מתלוננים שהכלב תקף אותם למרות שהוא לא. מקרה אמיתי: מישהו הלך עם כלב ברחוב. אישה אחת נהייתה היסטרית מהגודל של הכלב ויומיים אחר כך באו מהמשטרה ולקחו לו את הכלב ל10 ימים בשביל לבדוק עם יש לו כלבת. הכלב לא תקף אף אחד ואפילו לא התקרב אליה, אבל היא לא הייתה צריכה להוכיח שום דבר. בכל מקרה, אם הכלב בכל מקרה יהיה סגור תמיד בבית אז עדיף כבר להוציא לו איסטינקט אחד (המיני) כדי שלא יהיה זקוק לו כל הזמן (וכדי שלא יתחיל לאנוס את הרגליים של האורחים).

זה בסדר, אני לא חי בהשפלה, רק נתתי תשובה קיצונית טיפה. אין כמעט בחיים שלי אנשים שדורכים עלי (אני האח הקטן במשפחה בכל מקרה...) אני מסכים איתך.

כן, יכול, אבל לא נראה לי סביר. (מצד שני אני לא גיאולוג ואין לי מושג מהעניין, ככה שאני אשתוק...)

מצטער, אבל ההגדרה של "גבר אמיתי" בשבילי לא קשורה להתמודדות עם מצבים כאלו, אלא להיות מסוגל להסתדר בחיים, ללמוד מטעויות, להודות במה שעשית לא בסדר, ללמוד מכל מה שקורה מסביב, להיות בעל עקרונות מוצקים וברורים, אבל באותו זמן לא לסכן כל כך את החיים שלך רק בשביל כבוד. מה זה כבר כבוד? זה מה שאידיוטים שמתעניינים בכבוד מעריכים, ואותי זה לא מעניין. בשבילי הדבר החשוב ביותר הוא החיים. אחרי שיש לי חיים אני יכול להחליט איך לחיות אותם. אין סיבה סתם להסתכן בשביל "כבוד". "כבוד" זה מושג (מבחינתי) ישן, ברברי, פרימיטיבי ולא נחוץ. אני מעדיף כל יום להיות חי בהשפלה מאשר להיות מת בכבוד.

כולה רעידת אדמה... זה מפחיד בהתחלה, אבל עד שזה לא יעבור את ה7.0 אין ממה לפחד. תאמינו לי, עברתי כמה רעידות בחיים שלי.

אני חושב שאלו אנשים לא משכילים שאין להם כבוד כלפי שום סוג של סמכות וחיים בעולם שכולו סבל. הם הולכים ברחוב ומחפשים בעיות וכל פעם שהם יכולים הם מראים ש"שלי הכי גדול/חזק/רועש/מהיר/וכו'". ואכן, הרגשתי את הרעידה!

שטויות! בפלייבוי יש שפנפנות ברצינות, כלב הוא לא רק לכיף. בתור בעלים לשעבר של 27 כלבים (היו לי עד 7 במקביל), אני יכול לבטיח לכם שעניין של "בריחה" הוא לא בעיה של סירוס, אלא של חינוך לקוי. בחיים לא הייתי נותן לכלב שלי לצאת לבד לרחוב, וזה כולל את מולי החמודה (בתמונה), שהייתה מספיק חכמה בשביל לא לרדת לכביש, מספיק רגועה בשביל לא לתקוף חתולים, כלבים אחרים ואנשים, ומספיק חזקה בשביל להגן על עצמה. לא משנה איזה כלב זה, צריך לחנך אותו כמו ילד ושידע בדיוק מה הוא יכול ולא יכול לעשות, וזה כולל שהוא יסרב (כן, ממש יסרב) לצאת בלי רצועה. היו לי כלבים שלא היו יוצאים מהבית בלי רצועה אף פעם. המצב האידיאלי הוא שהכלב לא "ילך מכות" אפילו פעם אחת בחיים שלו. אם הוא חלק מהמשפחה אז צריך לשמור עליו. בקשר לסירוס, אולי זה יפתור כמה בעיות ואולי לא, אבל אם הוא כבר בורח שלפחות לא יגרום לזה שיהיו עוד כלבים שוטים... (היצור השני שהוא לא מולי היא הפירינאית של אחותי. בחיים שלי לא ראיתי כלבה יותר מטומטמת. נו טוב, הייתה לי רועה גרמנית דפוקה בשכל) אגב, לא תמיד היו לי כלבים יפים. הייתה לי במשך 11 שנה אחת שקראו לה מוקי (אולי יהיו תמונות בשבוע הבא). לא ממש ידענו מה היא. היו כאלה שהיו סבורים שהיא רבע פודל, רגע מטאטא, רבע סמרטוט ורבע דודג' דארט!

אני חושב שהיא יפה אם אתה מכיר את ה500 המקורית וחושב שהיא חמודה. אם אתה לא מכיר אותה אז כשאתה רואה את החדשה אתה לא מרגיש כלום. זה כמו כשמספרים לך רק את החלק השני של הבדיחה. פשוט לא מבינים אותה כי אין רקע.

נווה גנים...

מזל שככה זה הסתיים, שיכורים מסכנים חיים כל הזמן. אם אתה מרגיש מחר כאבים פנה ישר למיון. אם לא, הביטוח שלו לא יכסה את זה.