יוסי פרנקוס

לצערי אני נאלץ לקחת את הפיאט שלי לגריטה (אלא אם מישהו פה יקנה אותו בימים הקרובים). http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=376926&highlight=%D7%98%D7%9E%D7%A4%D7%A8%D7%94 יש לי כמה תהיות בנושא. 1) איך פועל התהליך מבחינה טכנית בירוקרטית? 2) האם בעל הרכב חייב להיות שם פיזית או אפשר עם יפוי כוח? 3) אני פשוט צריך להשאיר להם את הרכב במשרד הרישוי וזהו או לקחת אותו למקום אחר? 4) כמה זמן לוקח לקבל את הכסף?

כן, בגלל זה אני שומר מרחק. מי שחסר מיומנות לא עושה את זה וגורם לשטויות האלו.

אני חושב שיש קשר, ואפילו חזק. אחת הבעיות במדינות מפגרות מבחינת תרבות מוטורית, היא שלאנשים אין אפשרות לחזות בדיוק מה הנהגים האחרים עומדים לעשות. ככל שהנהגים יותר הומוגניים בצורת הנהיגה שלהם, כך התנועה תזרום יותר, כיוון שיהיו פחות היסוסים והנהגים ירגישו יותר בטוחים. נהגים לא מיומנים נוטים לפחד ולהגיב לאט מאוד, וזה יכול ליצור עומסי תנועה. ניקח דוגמה טובה: כביש החוף, שישי בצהריים. בימין יש שיירה של 30 רכבים שנוסעים על 90 פחות או יותר. בשמאל עוקפים אותם כל הזמן. מישהו מהימין מחליט לעקוף אז הוא עובר לשמאל. הוא מאיץ ל100. פתאום, 10 רכבים שמאחוריו (בשמאלי) חייבים לבלום. אז הראשון בולם ל100, זה שמאחוריו בולם ל90, זה שמאחוריו בולם ל70 והעשירי כבר על 20 קמ"ש, והכל כי בן אדם אחד החליט לעבור נתיב. במקביל לאותן בלימות בשמאל, בימין גם מתחילים לבלום, אז בעצם עקיפה אחת לא במקום עשתה לך פקק אידיוטי ומסוכן, שישפיע על המהירות הממוצעת של כולם למשך 3 קילומטרים. אז כן, המיומנות של הנהגים קשורה מאוד לשחרור ויצירת פקקים.

מצחיק שהמקום היחיד שמופיע בו קרציניוניס בגוגל זה השרשור הזה.

צביקה, אני מסכים איתך. רכבים עממיים גם צריכים לשרוד בלי קשר לערכם האספני. מחר אשב עם אבא שלי להסביר לו את המצב (לא היה זמן כי הוא גר בחו"ל והגיע רק אתמול). אני מקווה שהוא יתגמש קצת.

כרגע 22:30 באוסטרליה. יש שעה וחצי עד שהיום הזה מתחיל לעבור.

ניסינו לגשר קצת על ההבדלים אבל אין עם מי לדבר. היא לא במצב נפשי יציב והדעה שלה לא ממש רלוונטית. אנחנו בטיפול לשיפור היחסים בינינו כבר יותר משנה. מה שייעשה סוף יהיה מה שאבא שלי יחליט.

זה ממש לא הכוונה. זה לא "האם לתקן". ההורים החליטו למכור או לגרוט. אני פשוט חושב להעביר בעלות אלי וזהו, לסיים את ההיסטוריה. ואין לי בעיה להישאר עם עשרות רכבים בחניה (אבל שיהיו אספנות, לא סתם רכבים ישנים). והרברט היקר: אתה לא אספן ולפי מה שאני רואה (אולי אני טועה), אין לך נשמה של אספן. אספנות זה לא משהו פראקטי. זה משהו שעושים עם הלב ולא עם הראש.

האמת היא שאין לי בעיה כל כך חמורה של מזומנים. אני יכול להרשות לעצמי לתקן את האוטו והנזק הכלכלי ייעלם תוך חודשיים-שלושה. אני אפילו לא חייב להקפיא את הרשיונות. מה זה כבר 350 ש"ח לחודש בשביל רכב עובד שנח לו בכניסה לבית? הבעיה האמיתית היא העובדה שהרכב רשום על שם אמא שלי (למרות שהוא משרת רק אותי כבר 3 שנים) אז היא חושבת שהכסף של הגריטה הוא שלה (אני שילמתי עליו). הדרמה האמיתית היא באמת הדרמה שיעשו לי בבית. עוד דבר, בני צודק. לא הייתי קונה טמפרה אחרת כי אני לא "חובב טמפרות", אלא אני אוהב את "הטמפרה שלי" כי יש לה ערך רגשי ספציפי בשבילי. זה כמו שלא הייתי קונה מרצדס אספנות, אלא רק את המרצדס שהייתה לי במקור, כי היא הייתה הרכב הראשון שלי.

שנת 91. בפנים מצב טוב חוץ מהדשבורד (אבל אני מוכן להשקיע קצת בשביל לייצר חדש עם CNC) מבחוץ נראה מעולה חוץ ממכת חניה ממש קטעה ושולית.

כרגע כבר 9:30 בבוקר באוסטרליה, כלומר זה אמור להתחיל כל רגע. עוד כמה שעות, כשיראו שלא קורה כלום, אני מבקש מכל מי שאמר שזה באמת יקרה, שיתן לעצמו כאפה חזקה מאוד וילך לשכב על פסי רכבת.

כן, זה לא בדיוק רכב אספנות אבל הוא בדרך. אני כותב באספנות כי אני משער שיש פה אנשים שיכולים להבין את ההערכה שיש לי לרכב בן 20. אז הנה הסיפור: לפני 3 שנים קניתי פיאט טמפרה במצב טוב (מבני ל. זה היה הרכב של חמו ז"ל). הרכב כמעט לא עשה לי בעיות ועברתי עליו בערך 75000 קילומטר, וטיפלתי בו באהבה. עם כל כך הרבה קילומטרים כבר נוצר קשר רגשי עם הרכב. הבטחתי לעצמי שאני לא אמכור אותו לעולם אם אפשר. לפני שבועיים בערך לקחתי אותו למוסך כי הוא התחמם טיפה. אמרו לי שכל התיקונים שצריך כרגע לעשות לו (חלקם לא דחופים מאוד), צריך להשקיע בו בערך 2400 ש"ח. התקשרתי להורים לתת להם את הבשורה והם לא קיבלו את זה יפה. הם אמרו לזרוק לזבל וזהו, או לתת אותו לגריטה. לצערי אני עובד כיום עם ההורים בשכר די נמוך (ועובד קשה, לא סתם מקבל כסף!), אז אמא שלי חושבת שהיא יכולה לתת דעה על ההוצאות שלי. כשראיתי שהם לא יאשרו תיקון, החלטתי לנסות למכור אותו ואז לגרוט, למרות שזה ממש כואב לי כי אני אוהב את האוטו עצמו והוא כמו חבר שמלווה אותי לכל מקום. בינתיים קניתי רכב אחר (רנו טווינגו) שישמש אותי ליומיום עד שיוחלט מה עושים עם הטמפרה. אתמול הלכתי לחפש משהו בטמפרה, וכשפתחתי את הדלת היה שם הריח שאני רגיל אליו כבר משלושת השנים האחרונות. זה גרם לי לתחושה של נוסטלגיה והבנתי שאני לא רוצה למכור אותו, ובמיוחד לא לתת אותו לגריטה. כעקרון אני יכול להרשות לעצמי לתקן אותו וגם להחזיק את שניהם, על חשבון הוצאות אחרות שיצטרכו לחכות קצת. השאלה שלי היא האם כדאי לי להחזיק בו למקרי חירום וכשסתם אני רוצה לנהוג על רכב יותר רציני (ולקוות שהוא יגיע להיות רכב אספנות, בניגוד לשאר הטמפרות שנעלמות לאט לאט), או שעדיף לספוג את ההרגשה הגרועה של להיפטר מרכב שאני אוהב בגלל 2400 ש"ח? זה באמת כלום כסף...

1) רק הנוסעים מאחורה. לא בחלונות הצדדיים מקדימה, לא בשמשה הקדמית ולא באחורית. 2) אסור להחליף את התאורה החיצונית של הרכב אז אסור לך לשים לדים על הלוחית. 3) כיסוי להגה זה חוקי אבל מסוכן. תימנע מזה בכל מחיר. חפש פה בפורום ותמצא את כל הסיבות. אצלי זה הדבר הראשון שאני מוריד מהרכב כשאני קונה אותו, בנוסף למראות פנורמיות שגם הן רעיון דפוק ביותר ומאוד מסוכן. 4) אני מאוד בעד שמירה על רכבים ישנים (יש לי טמפרה בת 20 שאני עומד להשקיע בה 2400 ש"ח במקום למסור אותה לגריטה) אבל רק עם דברים מקוריים. אל תעשה אותו לערסמוביל כי זה מגעיל ונראה ממש ממש רע.

........

הרבה מאיתנו חיכו לגרסה הסופית של האיביזה החדשה בשביל תערוכת ז'נבה, אך סיאט החליטו להקדים ולהציג את הקווים הראשוניים של הספרדי הקטן וכבר במאי "לשים את כל הבשר על הגריל" בתערוכת מדריד. ההבדלים בין הקונספט לגרסה הסופית יהיו הג'אנטים, הפגושים וכמה פרטים טיפוסיים של רכבי קונספט, שייעלמו. למרות זאת, חלק מהאלמנטים המשמשים את הקונספט הזה יגיעו לגרסאות הספורטיביות יותר של האיביזה, שיגיעו ב2009 ויתנו חיים חדשים לFR ולקופרה. עוד הבדל חשוב בהקשר של מה שציפינו מהקונספט הוא שהוצגה גרסת 3 דלתות ולא 5, שזה מוזר בהתחשב בקירבה של הדגם לייצור סדרתי. ללא ספק, העיצוב הוא צעד קדימה, מאוד אישי (The fuck?) וספורטיבי במיוחד. טוב, בכלליות זה ברור נראה לי. נגמרה הסבלנות וצריך ללכת לישון. אני צריך להפסיק לתרגם דברים ולהתחיל למצוא לעצמי תחביב אחר...

בני ל? יש לי ולבני היסטוריה ארוכה וטובה (תיקן לי המון רכבים וממנו קניתי גם שניים). הוא מהמכונאים היחידים שאני יכול לסמוך עליהם עם עיניים עצומות. הבעיה היחידה היא שאני בחיפה ובני נמצא באזור המרכז. המכונאי שממנו קניתי את הטווינגו הוא לא בדיוק מכונאי אלא מומחה בקרבורטורים ומערכות הזרקה. חוץ מזה, לא נעים לי כל כך לקחת אליו רכב שהוא מכר לי ולהתלונן על בעיות שהרכב עושה לי. עד לפני כמה ימים לא ממש הבנתי באיזה סוג טכנולוגיה השתמשו בטווינגו, והוא תמיד נראה לי כמו משהו ממש רחוק משאר הדגמים. אני שמח לראות שהוא כמעט זהה לחלק גדול מהדגמים, וגם הטווינגו החדשות (לא אלו שמגיעות הנה, אלא אלו שנראות כמו שלי ועדיין מיוצרות) הן בעלות מנוע זהה לזה של הקנגו. אני אמשיך לתקן את הרכב הזה באותו מוסך שאליו אני הולך כבר 6 שנים ומטפלים בי טוב. שם גם קניתי אותו, מהבחור האחראי על הזרקה וקרבורטורים.

וואו, אתה מקדים את כולנו ב99 עונות! ובאמת, מה אכזב אותך? עונה 17 מתחילה עוד 3 שבועות. אין תוכן להודעה שלך. מה קרה כבר?

קשה מאוד להגיד משהו על נכים ולצאת מזה טוב ולא כמו חתיכת שמוק. נותנים לך ליהנות מחמת הספק. אני הייתי בודק את זה עם העירייה כי באינטרנט לא תמצא הרבה סימפטיה למטרה שלך.

הנה, באתר הזה ריכזו יותר מ200 תאריכים שונים לסוף העולם. http://www.bible.ca/pre-date-setters.htm

לא מפתיע כי אתה לא עיוור. לכולנו די ברור מה הבעיות של המדינה. הדו"ח קיים בשביל שהממשלה תבין את מה שאנחנו מבינים, אבל בלי צורך לצאת ממגדל השן.

טוב, אני חייב להקפיץ את זה כי ראית את האור וקניתי את הטווינגו, שלה יש 3 דלתות. מצד אחד, יש לי רק 2 מושבים מאחורה, אבל מצד שני, מי שנוסע שם לא ממש סובל. הדלת מספיק גדולה בשביל לא לפרק את הראש. מה שרע זה שבגלל שאני נוהג "כמו כוסית" (צמוד להגה), אני צריך לסובב את כל הכתף שלי 180 מעלות אחורה כדי לנעול את הדלת.

עברתי על כמה מהשרשורים שקשורים לטווינגו פה בפורום. בכמה מהם ראיתי המלצות לטיפול במוסך המרכזי. לי באופן אישי אין בעיות להשיג חלקים חלופיים (היום התקשרתי אפילו לרנו בקולומביה כדי לראות אם אפשר לקנות פנסים חדשים). האם יש הצדקה לזה? האם הם ידעו לטפל ברכב באמת או שעדיף ללכת לכל מוסך? אני צריך יישור קו לא כל כך גדול אבל שיבדקו את הרכב עם ידע. אני גר בחיפה אז אני משער שיש להם מוסך פה באזור.

בנצי, אתה לא דוגמה לכלום, ואת זה אני אומר מהיכרות אישית אפשר לזרוק אותך באמצע זימבבואה ואתה תסתדר. אני כרגע עושה תואר שני ואין לי מושג למה (כי חשבתי להישאר באקדמיה אבל כבר לא כל כך משוכנע). זה רק מתסכל אותי ולוקח לי זמן יקר של עבודה. אני בספק אם אני ארוויח יותר אחרי שייגמר התואר.

זה ברור ואני לא מתווכח. זו הייתה הערה כללית של דברים שצריך לקחת בחשבון.

לכל אחד יש תחליף, אבל באיזה מחיר? תזכור שיש מערכת שלמה שעובדת פה. יש עלויות הכשרה של מישהו, וזה עולה בכל מני משאבים לחברה. ככל שהעבודה יותר ספציפית, ככה יש יותר עלויות. זה עולה בזמן ההכשרה, כלומר העובד החדש צריך ללמוד את העבודה ואת התרבות הארגונית. זה עולה בכוח אדם, כאשר מישהו צריך לשבת איתו על העבודה. טעויות גם עולות כסף כי צריך לתקן את מה שלא הצליח או לזרוק לפח. ירידה באיכות היא גם אפשרות, כי במקרה הזה למשל, המלחימה יודעת בדיוק מה היא עושה ולמה. מישהו חדש אולי יבין את החלק הטכני של העשייה אבל לא למה הוא עושה כל דבר. לי זה כבר קרה, שניסינו להחליף אנשים בארגון ואז הייתי צריך להתערב בעצמי בשביל לפתור בעיות שהגיעו רק מתוך זה שהם לא היו עם הניסיון המתאים או עם תרבות ארגונית מספיק דומה לשלנו.