TheHunter88

אתמול בידיוק עשיתי את הנסיעה הזאת למען האמת. מאוניברסיטת חיפה לתוך נצרת עילית, ה WAZE טען שדרך סומך-מוביל יהיה יותר מהיר, וצדק. המרחק אגב, היה הפרש של קילומטר בערך ליעד שלי מלסוע דרך סומך, או לסוע דרך רמת ישי. ככה שטעות, אני לא רואה בכך.

בהתחשב בכך שאני מתדלק סולר ב-6.99, אני מקווה לראות את זה לכיוון ה-6.5 עוד כמה ימים

ברור. צור קשר בפרטי, אני לומד באוניברסיטה, כך שלא תצטרך לסוע רחוק מידי לדעתי.

פה אני מצטרף אלייך בדעה. גם באילת, ממש לא הייתה לי שום בעיה לעצור בסופר בכניסה לעיר, להעמיס זוג שישיות מים ולהכנס עם זה למלון. אף אחד לא אמר מילה, ואני מאמין שזה גם נורמאלי. בכל זאת - אילת, חם. צריך לשתות הרבה.

כי ייגמר מהר מידי אם אתה מאיזור הצפון, אתה מוזמן לבוא להריח.

אני רוצה להודות לדין, מנהל שירות הלקוחות של VIX. עשיתי הזמנה באתר למוצר Chemical Guys Stripper Scent Air Freshener 4oz, שעקב טעות של הדואר, בלא אשמת VIX לא הגיע. לאחר בירור מהיר של הנושא חזר אליי דין, טיפל בכל הנושא בצורה הטובה ביותר! אחרי שירות כזה, אני בטוח שאני אזמין עוד מהחבר'ה המעולים האלה! לגבי המוצר - מדהים, מדהים, מדהים! אי אפשר לתאר את הריח, אבל בשאיפה הראשונה ממנו הוא לקח אותי אחורה, לאותו לילה מדהים עכשיו רק צריך שיתחילו לייצר בושם כזה, שמפו כזה, ואני מרוצה עד הגג

אין שום משמעות. אני אגלה לך משהו - כל כרטיס מחברה מכובדת עמיד בידיוק באותם הדברים. למה הם רושמים את זה? שיווק שיווק שיווק.

מסכים. אני אומנם מהאיזור, אבל ממש לא מכיר שום דבר במעלות. הייתי גם ממליץ לנסות להיפגש איתו בירכא, ממש על כביש הכניסה לכפר, בכיכר השנייה אם אני זוכר נכון, אתה תראה מצד ימין מכון טסטים/בדיקות/מוסך. בהצלחה!

לא תהיה עד אז רכבת?

לחפש Society חדשה? אני בדרך לשם. אני עושה תואר ראשון בלימודי אסיה, שפה סינית. אני מתכנן לעוף מכאן לפחות לשנה לסין. אבל עדיין, גם כשהייתי מגיע לשם במצב שהייתי בו - לא חושב שהיה לי טוב. ה-Society שגדלתי בתוכה, ועיצבה אותי למי שאני, לא הייתה מאפשרת לי.

זה תמיד מניע כלכלי. שום מדינה לא יכולה לעמוד בפני הלובי של חברות הסיגריות.

הגעתי ל-Obesity, זה כבר לא היה נוח בשום דבר בחיים. ברור שאם היינו חיים בחברה אחרת, עיוורת או כזאת שלא הוזרקה לי למוח במשך מספר עשורים שרזה זה הכי יפה, מצבנו היה הרבה יותר טוב. אבל אנחנו לא, וגם אם הסביבה הכי קרובה אלייך היא זאת שאוהבת אותך ולא איכפת לה איך אתה נראה, זה נותן נחמה מסויימת בלבד. כשהסביבה הזאת נגמרת (לדוגמא - זוגיות ארוכת שנים), אתה נשאר פתוח לסביבה החיצונית שלא מרחמת. בסופו של דבר, זה השפיע עליי. ראיתי דברים שאני לא יכול לעשות, ורציתי מאוד, והתבאסתי, כעסתי. אפילו במתקנים בלונה פארק, זה כבר היה על גבול הבלתי אפשרי. שלא נאמר להתלבש איך שאני באמת רוצה, להרגיש בנוח ליד בנות שנראות טוב, ליד אנשים בכללי. החברה שאנחנו חיים בה גורמת לאנשים כמוני לשנוא את עצמם בסופו של דבר. היא שופטת הכול, ובצורה מאוד כואבת וחדה.

למשטרה מותר הכול, בשם סחיטת הכסף. זה היה מהיר, וברור שיקרה. זה למה אני לא מרשה לעצמי לסוע מעל המהירות המותרת בכביש הזה. זה כביש שמאוד מבקש ללחוץ, אבל הוא גם מואר, אז היה לי ברור שמהר מאוד יגיעו הניידות ויבואו לסחוט כסף. בסופו של דבר, גם במהירות 100 קמ"ש לוקח לי לעבור את כל הכביש הזה כ-11 דקות, וכרגע הוא מאפשר לי להגיע מהבית תוך 33 דקות לחיפה תחתית. אני מאוד מרוצה.

יפה לך. תלמד אותי איך בבקשה. לנו הציעו 65 ש"ח, ואחרי שאמרנו שב-Hotnet זה יעלה לנו 20 ש"ח, עדיין לא זזו שקל. עברנו תוך יומיים. שיחפשו אותנו.

תודה לכולכם! ברווז - הייתי שמן. אני עדיין מבחינתי. תמיד אפשר להאשים את ה-Society, אבל בסופו של דבר אנחנו חיים בה, ובתור בני אדם אנחנו אפילו צריכים אותה. בשביל לחיות בחברה שלנו בצורה שתטיב איתנו, אנחנו צריכים להתקפל מול חלק מהמוסכמות שלה. לא הרגיש לי טוב עם עצמי, לא הרגיש לי בנוח להיות כזה. אני לא אומר שאנשים לא ראו כלום מעבר לזה, היו לי חברים, היה לי חוג סביבתי ואפילו כאלה מאוד קרובים, אבל לא הרגיש לי בעצמי בנוח בסופו של דבר, וזה השפיע מאוד על היחסים עם הסביבה, שלא נדבר עם המין השני. אגב, הנה תמונה לפני, והיא אפילו לא בשיא.. היא חצי שנה לפני שנכנסתי לתוכנית:

מעכשיו תדע לבוא להגיד שלום

בראש אני כנראה תמיד אשאר. זה החלק הכי קשה. זה מלחמה יום יומית עם עצמי, להחליט שזאת הדרך שלי, להבין שהאוכל הוא רק כלי קיומי לחיות, ולא התענוג המרכזי בחיי. יש לי כרגע תענוגות אחרים - הבגדים, הדייטים, הבנות, ההרגשה עם עצמי, הבטחון עצמי שלי, הצומי שאני מקבל. ושוב, תודה רבה לכולכם!

אתה בטוח שזאת גרסת ME - Middle East? לאקסית הייתה את הבעיה הזאת, אחרי שארגנתי לה גרסאות ME של כל ADOBE לא שמעתי שום תלונות בקשר לעברית.

אתה מתלונן? בפינק הורס בחיפה רוצים 50 שקל. תמיד דופקים את הפריפריה יותר.

לא זז בלי אורות. לא משנה באיזה שעה ביום מדובר. רכב עם אורות, נראה יותר טוב על הכביש. גם ביום, הוא בולט יותר וקל להבחין בו.

תודה חברים אין קהילה יותר טובה מזאת. הסוויץ' במוח כבר נעשה. היציאות עכשיו לא סובבות סביב "איפה/מה אוכלים", אלא איפה יש אווירה טובה וכיף. כל הפיתויים מסביב הפסיקו לפתות רוב הזמן. אני דואג כל הזמן שיהיה לי זמין את הדברים שלי - מים, ירקות, חטיפי אנרגיה. אני לא חושב על השמירה, כיוון שעוד לא הגעתי לשם. אני עושה את זה בהצבת Goals בטוחים. לפני פסח, פעם ראשונה בחיים שלי שנכנסתי לקסטרו ומכנס עלה עליי, ואפילו לא במידה הכי גדולה! ואחרי החג שוב הלכתי לקנות עוד מכנס, מסתבר שהייתי צריך כבר מידה פחות. זה הכיף שלי, כל פעם אני מלהיב את עצמי מחדש עם שטות אחרת שהפריעה לי, ועכשיו אני יכול להנות ממנה. יש מה להוריד עוד. אני כרגע 90-91 קילו (משחק ביניהם.. נתקעתי משהו כנראה. צריך לבדוק שוב את התפריט ואולי באמת להוסיף ספורט) על כ-165 ס"מ. גמד. המשקל התקין שלי צריך לגרד 70 מלמטה. אבל בנתיים, אני כל כך מרוצה איפה שאני נמצא. אני במקום טוב כרגע.

אני שונא את הקילשאה הזאת, "אנחנו כמו משפחה", היא לא בידיוק נכונה. אנחנו קהילה מגובשת, מאוד עוזרת ותומכת. זה כבר הפך להיות יותר מרכבים בלבד. תמיד אפשר לסמוך על הפורום, בכל נושא אפשרי שהוא. וכמו ששחר נהנה לשתף אותנו בסטים שלו, בא לי לשתף אתכם בסיפור שלי, ובכמות השמחה שלא מפסיקה לי כבר מאתמול. תמיד הייתי שמן. מהגן, ליסודי, לתיכון דרך הצבא ועד תחילת האוניברסיטה. אני לא אתחיל לספר מה זה להיות שמן, כי אני בטוח שכולכם כבר שמעתם, קראתם והכרתם, אני רק אגיד שתמונות שלי בקושי היו לי. שנאתי להצטלם, שנאתי להסתכל במראה. היו לי ימים שלמים שאני לא ידעתי בכלל איך אני נראה. ההחלטה להתגלח או לא נעשתה רק ע"פ אם מגרד לי או לא. לחפש בגדים היה לא לפי מה שיפה, אלא לפי מה שמתאים. כשלא מצאתי בארץ, התחלתי להזמין ב-eBay מידות XXL אמריקאיות. "בשיא" שלי הגעתי ל-124.8 קילו. זה היה המשקל שאיתו התחלתי את התהליך. עם כניסתי לאוניברסיטה, אבא שלי "הכריח" אותי להרשם ל"חלי ממן". אני כל כך מודה לו על זה. היום, חצי שנה אחרי, 34 קילוגרמים פחות, מרחק 20 קילוגרמים נוספים מהיעד שלי, אני בן אדם אחר. כבר לא אותו שמוק כועס, עצבני ושונא את כולם. עם כל ירידה אני מגלה בעצמי צדדים חדשים, מתפתח לבן אדם שאני רוצה להיות. שמחת חיים, חיוכים, מתלבש איך שרוצה. הדבר שהכי רציתי הוא להתלבש איך שאני רוצה - כמה שיותר אלגנטי. חולצות מכופתרות, עדיפות עם עניבה אפילו. יש משהו בדמות ברני מהסדרה "איך פגשתי את אימא" שעושה לי רצון להיות ככה. שריטה שלי. אתמול, חבר ילדות שעזב למרכז חזר לביקור. בהיותו צלם, הוא הבטיח לי סט תמונות חדש, כמו שרק הוא יודע לעשות. אחרי כמה שעות של צילומים, שאני מוכן להשבע - בכל החיים שלי לא הצטלמתי בכמות הזאת כמו אתמול. רציתי לחלוק איתכם את התוצאה - http://on.fb.me/127aP4E . זאת הגלריה שהוא העלה לדף פייסבוק שלו, מתוך 100 ומשהו תמונות בחר וליטש וסגנן 11. אני לא מפסיק לחייך כל פעם שאני רואה אותן. סוף סוף אני יכול להיות גאה בעצמי, לאהוב את עצמי אפילו. אשמח אם תוכלו לעזור לי להחזיר לו, ולו בקצת. לייק קטן לעמוד שלו. עם הגלריות ששם, מבטיח שלא תתאכזבו

Reporting for duty.

אתה עד כדיי כך רעב?

הנה מישהו שלא נותן ליום חמישי שלו להרקב לחינם.