...מהכיסוי, לפתוח את דלת הנהג ולגלות שהלבנבנה מניעה במכה אחת.
היום, לאחר שבוע וקצת, הייתי צריך כבר לקחת סיבוב על הראלי.
התעוררתי ב-12:00 וירדתי לאוטו המכוסה בחניה.
התגעגעתי, מודה...
רק אתמול חשבתי שהנה התחלתי להתרגל לפולו הכבדה, בעלת
הזנב הגמלוני והתנהגות הכביש לא-מהנה.
היא לא כזו גרועה, בעצם: אחיזת הכביש די גבוהה, היא יצוקה באופן משכנע
(רק ההתקנה של הדיבורית ומערכת פליטה רועשת מעיבים על האידיליה)
והנדסת האנוש חביבה.
הכל נשכח היום כשאחסנתי את הכיסוי בתא המטען הענק של הפולו,
בעוד הראלי מתחממת לקראת טמפרטורת עבודה על בסל"ד סרק.
בדיקת לחץ אוויר, נעילת האוטו ההוא עם התחת הענק (מיוצר בספרד?
בטורקיה, אולי... ) ויצאנו לדרך.
אוי, ההגה הזה, אוי, ההיענות הזו לדוושה ולהפניות הגה...
מהממת.
כמו ילד טוב, דשדשתי לי ברחובות העיר הראשונה לציון, מחכה שהמנוע
יתחמם, נותן למזגן יעבוד במשך 10 דקות, עונה לרוכב קטנוע סקרן.
טיול קצר בכבישים העוקפים של ראשל"צ, כולל הכביש החדש - עוקף
אזור התעשיה הישן, הניב חיוכים למפה לאוזן, כאילו היא מנסה להגיד
לי: "אל תשכח אותי, אני פה זמינה בחניה".
היה כיף.
איתרע מזלה של הצרפתיה ולגרמניה יש דלקן ואת קצין הרכב.