עידן ב.מ

לקחת את הרכב של ההורים שלך, ללא הסכמה - זה עדיין חמור. אבל אלה ההורים שלך. ובסופו של דבר, אתה תחזיר את האוטו לחנייה. נכון? הוא, העלים שתיים-שלוש מכוניות, מבלי להחזיר אותם. אני רוצה לראות אם מישהו היה נכנס לדיאן שלו ויוצא להתחרע בחולות (ולא מחזיר). פלצנים? כדאי שתבדוק טוב טוב מי פה נופח באמת.

צוקרמן, כל הכבוד! מעניין אם אותם אנשים שעכשיו מתייחסים בסלחנות לאותו גנב (גם אם בעברו...) שמתפאר במעשיו, יגיבו בת'רד הבא, של רכב האספנות הבא שיגנב, בצער. גנב הוא גנב! זה שיש לו רכב אספנות לא גורם למעשים שלו להראות "תמימים" יותר. אני נורא מצטער, אבל אם בגיל 17 גניבת רכב נראית לך כ"מעשה שטות" או "קונדס" - משהו דפוק בתפיסה שלך.

טוב, אולי קצת לא קשור לירון, אבל תדע לך, שבסוף - הדברים מסתדרים. והנה ההוכחה המוכחת לכך! שקשה לי, אני נזכר בשורות האלה מהשיר של נתי לוי: "מה שלא יהיה, יהיה רק טוב מה שלא תגיד, האור קרוב אם לפעמים יש בלב מכאוב תאמין שיהיה רק טוב..." שיהיה המון בהצלחה!

בני, אולי לא הבנת אותי לא נכון. לא אמרתי שאני "אנטי טכנולוגיה", ממש לא. הסיבה שכולנו מתרפקים על העבר, בגלל שהוא היה יותר פשוט. אנשים ידעו פחות - והיו שמחים יותר (זו לא בדיוק ההגדרה הנכונה, אבל היא הכי קרובה שמצאתי) לאנשים היה פחות - והם הסתפקו במה שיש. כל העזרים והטכנולגיה הזו (ששוב, אין שום ויכוח שהם מסייעים לנו לעין שיעור, מכל הבחינות וההיבטים שאפשר למצוא) שבעצם היו אמורים לעזור לנו, להיות יותר חופשים ונטולי דאגות - עושים בדיוק את ההפך. פעם, אנשים היו קמים עם הזריחה, והולכים לישון בשקיעה. הייתה הפסקה של כמה שעות ביום, סייסטה למי שמכיר, או שלאף שטונדה (?) לכל דובריי הגרמנית. אתה יכול לדמיין הפסקה בקצב החיים המטורף שלנו היום? פעם 2-4 היה חלקת השקט הקטנה של היום. והיום, אם אני עושה הפסקה או מוצא זמן לאחת, אני מרגיש שאני מתקדם במהירות האור... ברוורס ואני בסה"כ בן 18... עד תחילת החודש הבא. עידן.

לפעמים, שאני מסתכל על אחי הקטן והחברים שלו, אני מרחם עליהם. הם נולדו ישר לעולם של טכנולוגיה. פלאפון לכל ילד, מחשב לכל תינוק. איפה התמימות? איפה משחק הכדורגל? תופסת? מחבואים? הטכנולוגיה תמיד הייתה פה, שלא תבינו אותי לא נכון. גם כשאני הייתי חוזר הביתה מכיתה א' (וזה לא היה ממש מזמן, בשנת 92') הייתי חוזר לבית של סבתא שלי ורואה פרקים של "לואיס פרקר" בערוץ 6 (שאז עוד היה אפשר לקרוא לו "ערוץ הילדים" ולא: "קוראים לי יעל ואני מגניבה, הרשו לי להנחות פה בגלל שהשתתפתי בתוכנית ריאלטי באיזה ערוץ מסחרי") אבל בין פרק לפרק, הייתי הולך לחברים, משחקים כדורגל, מושכים לבנות בשיער (נו טוב, אז זה היה גילויי אהבה... ככה לפחות קראו לזה). לא דיברנו דרך ICQ, דיברנו בטלפון לא שלחנו SMSים, שלחנו מכתבים או פתקים בשיעור מותגים היו, אבל לא הייתה תחרות אופנה בין ילדים - ונשארנו בחיים! רצינו להיות רופאים, טייסים, שוטרים, כבאים - ולא פליטי תוכניות ריאלטי. המודלים לחיקוי שלנו היו עודד מנשה ומיכל ינאי, (אתם יודעים איך התרגשתי שלחצתי לעודד מנשה את היד במופע של "כדור פיצוץ" בשנת 95'? לא רחצתי את היד שבוע!!!) אבל, עם זאת, אני יודע שזו דרכו של עולם, אני יודע שאני מסתכל עליו כמו שהוא יסתכל על ילדיו, וכמו שאבא שלי הסתכל עליו - ואין מה לעשות נגד זה. המושג הזה של "תמימות" ננגס דור אחרי דור, ביס אחרי ביס, עד שיבוא הדור שכבר לא יספיק להנות מזה. אני מתגעגע לתקופה שלפני שנה, שהייתי מחכה רק לימי שישי בשביל לנסוע למפגשים בר"ג, הייתי חי משישי לשישי, שם 50 שקל דלק ונוסע עם המאזדה. אפילו שזה היה רק לפני שנה, אני מרגיש כאילו תקופת חיים שלמה עברה לי מאז. זה נראה כ"כ רחוק כל החוסר דאגה הזה, בלי לדאוג שיתקשרו אלי אם אני עובד או לא, בלי שיהיה לי את הקטע של "אחזקת רכב" על הראש, ביטוח לאומי, ועוד כל מיני איכסה פיכסה. בקיצור, לפעמים אני מצטער שלא הייתי חי בתקופה אחרת, בזמן אחר, בת"א של שנות ה40, או בסיני של שנות 70 או אולי ברמת הגולן של שנות ה80'. הלוואי ויכולתי לקום בבוקר ולהתעורר 30 שנה אחורה.... עידן.

אפשר לשאול לגבי מחיר משוער של יריעה כזו? תודה. אגב, עלה לי רעיון חדש לראש (בנוגע לדלתות ול-"אין דלתות" מאחורה) לפני המון זמן פירקתי את הדיפונים במטרה לסדר אותם כמו שצריך (הידיות היו רופפות והיה צריך לשמן את המנגנונים של החלון+פתיחה), על הדרך הוצאתי את הניילון השקוף ששימש לאטימה ובידוד כדי שתהיה לי גישה יותר נוחה (והוא היה קרוע גם ככה). אז חשבתי לפרק (שוב) את הדיפונים, לנקות טוב טוב את הצד הפנימי של הפאנלעם ספריי לניקוי מנוע (כן כן, הדבר הזה מוריד לכלוך ושומן בצורה שקשה להאמין), ולייבש את הדלת כמה דקות. לאחר מכן, להתחיל להדביק פס אחרי פס באמצעות נייר דבק שקוף הכי עבה שאני מוצא, להוסיף שכבה של צמר סלעים איפה שצריך, ואז להדביק שוב פס אחרי פס. מה דעתכם? אני לא ממהר לעשות את זה, בגלל שאני רוצה לעשות עבודה טובה. תודה!

ככה קוראים לגביית פרוטקשיין היום? בזמני, (וזה לא היה ממש מזמן) קראו לזה: "לדפוק עם שסתומים" נו טוב, כמו שאמרתי לבן: "מפגש פורד הוא המפגש היחידי שבו ללכלך את הידיים זו לא אופציה" זו דרך חיים.

אני מפחד מלפנות לאנשים לא אנושיים שמצליחים "לתקוע" בצד הדרך פעם אחר פעם את הניסאן סאני האמינה שלהם. תודה!

טוב, אז מי שנכח אתמול במפגש הפורדים, ראה שאלדד (בעליה של הCL הלבנה) נתן לי לנהוג על הרכב שלו, ששאלתי אותו איך הרכב כזה שקט, פתח את מכסה המנוע והראה לי בידוד שלדבריו, הוריד מפיאסטה נוספת (עוד CL 89' שיש לו). בקיצור, איזה דרך יש לבודד את הרעשים מהרכב? (בעיקר במהירות גבוהה, עם רעשי הרוח קצת הסתדרתי, אבל עם רעש המנוע אני לא מוכן להתמודד יותר) חשבתי להפשיט את כל הרכב מבפנים (ספסלים, דיפונים, דשבורד, הגה) ולכסות בצמר סלעים את הדלתות הקדמיות, ואת ה"אין דלתות" מאחורה. בקיר האש שבין תא הנוסעים למנוע, לעשות את אותו הדבר מהצד של תא הנוסעים. לדעתכם, הדבר יוריד את כמות הרעש או שאני סתם אתחיל לפרק (כמו כל פעם) ולגלות שלא עשיתי כלום? (כמו תמיד). עוד דבר, בהנחה שסיימתי עם תא הנוסעים, האם יש בעל מקצוע שיוכל לעשות לי כיסוי מבודד רעש בחלק הפנימי של מכסה המנוע? או שאולי (הכיטוב) לנסות לעשות משהו ביתי עם חומרים בהישג יד? הכי חשוב לי לעשות משהו מקצועי ולא מחופף כי בכל זאת מדובר במנוע ולא בדלת. יש לי עכשיו פרויקט חדש בראש, לנסוע ב90 קמ"ש מבלי להתמודד עם הרעש המעצבן של המנוע (להזכירכם, לא מדובר באלפא), ואני אשמח לעזרה. דבר אחרון: אתמול הגיעו למפגש שני בחורים צעירים במשאית זעירה, וכלב. לאחד מהם קראו ערן, ואת שמו של השני אינני יודע, אבל הוא סיפר לי שישנה חנות של איזה זקן בשם "חדד" באיזור התעשיה הישן של נתניה, שמתעסק עם חלקים של פורדים ובעיקר עם פגושים. כל השישי שבת אני מנסה למצוא את הטלפון שלו, אך ללא הצלחה - אם מישהו מכיר, אשמח לקבל את הטלפון של חדד. תודה מראש.

כן, ואני עדיין בהלם שאתה מדבר את שפת הקודש... שביט, מסתלבט אה? מחר אני קופץ לביקור במוסך מרום טל ואז הולך לתרום כליה, יש לי למה לשאוף!

הדוגמא הכי טובה לכך (לצערי) היה הרצח שבוצע לפני מספר שבועות, ורק ביום ראשון נתפס הרוצח/ גנב. ששאלו אותו איך הכל התחיל, הוא ענה: "תכננתי הרבה זמן על פיג'ו 406"... תקח בחשבון שאם מישהו יעשה "הזמנה" - חבל על הזמן שלך. הרכב יעביר ידיים בסופו של דבר.

אני דווקא מת לשים את הכלב שמנדנד את הראש על הדשבורד, אבל תמיד זה מתקלקל בלאנטיס - שכחו מזה, הרכב לא שלי באסקורט - לא היה שם הרבה דשבורד בפיאסטה - יש קצת יותר דשבורד, אבל זה לא יהיה על המצחיה, ובצד של הנוסע גם הפלסטיקה לוקה בחסר.. בקיצור, אם למישהו יש פתרון יצירתי, אני מוכן לאמץ כלב. אפילו שתיים.

אח'שלו, אתה רוצה נוקנוקיה?! ביום רביעי חזרתי מהעבודה, נסיעה של 2 דקות על איילון דרום גרמה לסקאלת חום מנוע לצרוח. וזה בכלל לא אמור לקרות כי היה לילה, ומהירות נסיעה של 110 קמ"ש בממוצע. אם המחוג עובר את החצי אז אני צריך לצלם את זה כי זה בכלל אירוע משמח. אז אתמול שטפתי טוב טוב את הרדיאטור ומעברי הקירור, כנראה שהייתה שם סתימה ולכלוך שלאט לאט יצא מתוך המערכת. פירקתי את כל הצינורות הרלוונטים (ילדים - זכרו לשמור על הבנדים. הם יקרים מפז!), לקחתי צינור מים בלחץ גבוה, והתחלתי ללחוץ. אחרי חצי שעה, כוויה וחתך (ככה זה שעובדים על פורד - נפצעים. אבל לפחות זה אומר שהפורד שלי נורמלית לחלוטין והכל תקין) המעברים היו נקיים, הרדיאטור גם, חיברתי מחדש את כל הצינורות ושפכתי מיכל וחצי של נוזל קירור עד הmax. יצאתי לבדוק האם הבעיה חוזרת על עצמה, אחרי נסיעת סיבלות ארוכה וקשוחה, בהילוך נמוך וסל"ד גבוה בנס ההרים הקטן שלי - הסופרלנד, ועמידה בפקק ממושך בדרום ת"א, הסקאלה הגיעה רק לחצי ולא עברה אותה (ומדובר על 40 דקות של נסיעה, מתוכן כמעט 25 בעמידה בפקק). אז חבר'ה, אם אני מסוגל להגיע - כל אחד יכול. תבואו היום, ותתחילו לתת בגז, כי אין לנו ברירה אחרת*. עידן. * בעצם יש. למה אני נשמע רגשני?!

תביא לי את הברנדה ואני אביא לך את ה47% הנוספים - חינם!

קצת סדר: לסרט קוראים "קזינו" בכיכובם של רוברט דה-נירו, ג'ו פשי ושרון סטון. שם המאפיונר היה סאם 'אייס' רוטשטין (רוטסטין) סרט נהדר

דיווחתי עליה בשרשור שבו הוא ביקש תורמת איברים לאנני. אם אתה רוצה לראות אותה מקרוב - תכין סובארו DL ובוא לסיבוב. הרכב נמצא בשכונת התקווה.

אני מודה לך בשם ההנהלה וצוות העובדים. אני מקווה שיהיה לי זמן לרחוץ את הנבלה עד יום שישי (עכשיו השלמתי את הפחחות והפגוש יושב ישר ביחד עם הפינות, מחזירי האור הודבקו עם אפוקסי ורואים אותי גם בלילה... לא שזה תענוג גדול, אבל אין כמו לחלוף במהירות תלת-ספרתית על פני רכבים הרבה יותר חדשים ומהירים... )

משבר דלק. זה עבד מצוין בשנות ה60' וה70'...

בבבבבבבטח! ואתה גם קורא Playboy רק בשביל המאמרים, נכון?

אז ככה: רציתי נורא להודות לכולם: לירון על הבדיחה על הדגים ליוליה על העשן של הסיגריות שנשפה לי בפנים לאודי - שסיפר לי על מערכת ההיגוי המתקדמת של הטאונוס ובטח היו עוד רבים וטובים ושכחתי, אז לכן אני מתנצל. אבל את התודה הכי גדולה אני חייב לרב-הנוכלים, בנציהו. שהתקשר אלי ב18:30 ואמר לי "אתה בא לבחירות?" באתי אליו, ומרוב התלהבות, נעלתי את האוטו עם המפתחות בסוויץ'. כמו כל מורה טוב לחיים, בנצי לימד אותי לפרוץ למכונית. אז תודה לך בן. (וגם על הלחיצה באיילון... מי גודש ב0.7? ) נ.ב אזולאי הוא הצדק! חבל שלא נבחרת, אבל יש לי הרגשה שעוד לא אמרת מילה אחרונה (היית צריך לראות את התגובות של האנשים שישבו לידנו שאמרת שאתה ממייסדי מועדון סובארו קלאסיק)

מזל טוב! עצה שלי - תן להתלהבות הראשונית לרדת בטרם תפזר הבטחות והצהרות, תן לעצמך עוד יומים שלושה, ואז תתחיל לעבוד ( = לפרק. יאמי! ). שב עם דף ועט, ותתחיל לראות מה צריך להחליף במיידי, מה אפשר לדחות, ועל מה אפשר לוותר. (אני לדוגמא הייתי מעדיף לשלוח את הכסאות לרפד, מאשר לקנות כיסאות שישבו באיזה פירוקייה וכל החתולים עשו עליה סיבוב ) אז שיהיה לך המון בהצלחה ותזכור: הספרינט היא לא קורטינה! (וטוב שכך...) יש מצב שאני אבקר באריאל בימים הקרובים, אולי נוכל להפגש.

אם אתה צריך קריזה בשביל מזגן... אני לא רוצה לדמיין איזה דם, אש ותימרות עשן צריך בשביל שתעשה פחחות... להביא לך ריטלין, ידידי?

זה לא התמונה. זה הבנצי שבתמונה.

איפה הלב היהודי שלך? אף אדם לא ראוי לקללה שכזאתי, לא משנה איזה משאבת דלק גנב! תתבייש לך!

חן חן על ההשקעה!