אבל אז נשאלת השאלה:
ממה יתפרנסו בעלי הפירוקיות שלא ממהרים למכור לברזל?
ממה יתפרנסו בעלי חנויות החלפים ששמרו במקרה פנס קדמי ימני עם עיטור ניקל?
ממה יעשו רווח מהיר כל אלה שקנו גרוטאה בשקל וחצי, והיום מוכרים אותה פי כמה מאות (אלפי?!!) אחוזים יותר ממה שקנו אותה מלכתחילה?
ממה יתעשרו פחחים/חשמלאים שגובים מחיר גבוה על עבודות שברכב מודרני לא היה מסתכם בכמה מאות שקלים?
בקיצור... אחרי כל הגדיחה הזו:
אי אפשר כל היום לפחח לאנטיסים מליסינג שעברו תאונות בטיולי שטח ומירוצי סיבולת. זה נדוש.
פנסים לקורולות יש בשפע, לא צריך לחכות שיעשו 20 טלפונים כדי להשיג אחד.
ולא כל מי שצריך חלק מפירוק זוכה לפגוש את בעלי הפירוקיות. הם לא אנשים חיננים שרוצים לפגוש. (חלקם אפילו לא מצחצח שיניים...) אבל הם צריכים איזה קומפנייה לדפוק אותה ולהריץ עליה את היומית.
רכב אספנות זה יותר מזה. זה שליחות לאומית. שליחות להצלת כלכלת ישראל.
בכל פעם שביבי סיפר על צמיחה במשק, תדעו שזה לא בגלל רפורמה כלשהי שגנבה את כל הכסף מהפנסיונרים (כמו סבתא שלי, שתחייה) שעבדו קשה כל חייהם ועכשיו חיים מפקירים אותם.
זה בגלל שעוד כמה משועממים קנו רכב אספנות.
בזמן הקצר שהחזקתי את האסקורט, פרנסתי אחד שמכין לוחיות רישוי, גרריסט, חנות לחומרי עבודה וניקוי, תחנת דלק, חשמלאי - ואת משרד הרישוי.
וזהו.