באמצע שנות ה 90 (כחייל משוחרר כמה שנים)הגעתי לטוקיו ללא תיכנון מוקדם,
היתה לי ויזה לאוסטרליה אבל חבר שפגשתי בבנגקוק המליץ לי לנסוע לטוקיו כי
היה חורף בסידני.
כאחד מיואש שלא הצליח למצא את עצמו בכלל בארץ,עבודה,בת זוג,דירה,חברים,
וכו' פתאום מצאתי את עצמי שם תוך חודשים ספורים מסודר כלכלית (עבדתי בחברה
של נגרות ביניין) עם מגורים על חשבון החברה ומשכורת מצויינת,גם חברה יפנית מקסימה
נכנסה לחיי ובערבים וחופשות בד''כ גם מכרתי תמונות וצעצועים כאשר זה היה משולב עם
טיול בנופים מדהימים ואנשים לא צפויים עם אדיבות קיצונית וגם באלימות וכוחניות של היקוזה.