אני עם ה"נוכחית" כשלוש שנים.
בהתחלה, כאשר ראיתי שריטה/כתם קטנים, ישר לקחתי כוס עם מים חמים וסמרטוט, "הרבצתי" עבודה של עשר דקות למילימטר בערך, גם כשידעתי שהסיכויים שזה יעזור נמוכים. היום? אם אני רואה שריטה, גדולה כקטנה, אני מעביר עליה את האצבע עם טיפת רוק בתקווה שזו לא תהייה שריטה, אלא רק לכלוך.
בהתחלה, כאשר מכונית חנתה צמוד (מאוד) אליי, הזזתי את המכונית מייד כאשר ראיתי זאת. היום? רואה, מרגיש צביטה קטנה בלב וממשיך הביתה.
בהתחלה, שטפתי את המכונית בעצמי ודאגתי לכל פינה. היום? שטיפה בתחנת דלק ב-10 ש"ח פעם בחודשיים-שלושה, מספיקה לי.
אז כן, האהבה למכונית פחתה (יעידו גרגירי החול שהקימו מדינה קטנה במכונית שלי וכבר מספר חודשים טובים, אני מתעצל לפנותם לאלתר) וכנראה שהתחלתי להבין שזו סה"כ "מכונית" ולא יותר מזה. מצחיק שרק עכשיו, אחרי 9 שנים עם רישיון נהיגה, אני מתחיל לקלוט את זה...
אגב, את היחס שלי למכוניות של אחרים לא שיניתי - לא פותח דלתות, לא חונה במקומות צפופים ובטח ובטח לא חונה בחנייה כפולה.
אני מפנטז על ספורטיבית קטנה כמכונית הבאה, אבל הבנתי שכל השקעה, מהשקעה קטנה עד להשקעה בבית, תבוא לפניה .
נ.ב
אני עדיין רוצה חנייה פרטית מקורה!