משתתפת בצער כולם, יהיה זכרם ברוך.
יש הרגשה, אווירה מסוימת בערב וביום הזה שעם כל הכאב, הסרטים בטלוויזיה, השירים המרגשים ישנה תמיד הרגשה של תקווה, שבזכותם אנחנו פה. שהיום אנחנו בוכים עליהם ובערב שמחים בזכותם.
לי אישית אין אף קרוב או מישהו שאני מכירה שנפל באחת המלחמות אבל כל ערב יום הזיכרון אני יושבת מול הטלוויזיה רואה את הסרטים של המשפחות הכואבות ובוכה איתם.
ביום הזיכרון עצמו אני מקשיבה לשירים ברדיו ומבינה איך המדינה שלנו מורכבת, איך ביום אחד כולם עצבניים או צועקים אחד על השני או לא עושים את העבודה כמו שצריך וביום אחר מתייחדים כולם עם הכאב, מחבקים ותומכים.
אין על העם שלנו, פשוט אין... גאה להיות בארץ ביום כזה כל פעם מחדש.