זה הרעיון, אין תורה.
זה לא שאתה רוצה שנלמד אותך את כל התורה על רגל אחת מכיוון ואין אחת כזו, אני נוסחא מנצחת שבה רשום:
ביה"ס טוב+הורים טוב+תנועת נוער+שכנים טובים חברים טובים = בן-אדם מוצלח, את זה רק ימים יגידו.
(על האדם עצמו).
(כי לכל מקום יש את הפאקים והכשלים שלו, ראה סיפור דרק רוט.
אני עוד לא גידלתי ילדים לתפארת,
אבל אני יודע דבר או שניים על הגיל המדובר. (ניסיון דל תקרא לזה)
כל אדם זה אינדיבידואלי ואני בכוונה אומר אדם ולא ילד מהסיבה שבוחנים לפי תקופה מסוימת של ילדות והתבגרות, שלאחריה נקרא לו "אדם". (ניקח את המדגם הזה בתגובה שלי)
אני מכיר כמה וכמה אנשים, ממש אבל ממש מקרוב,
שהגיעו לאקדמיה בדרך שהיא קצת מוזרה ( גיל מוקדם), שואפים להיות רופאים, מדריכים בתנועת נוער, ובכל זאת,
גדלו בפריפריה, בצמידות לאיזורי פשיעה גדולים, חבר'ה עם סכינים בגרביים. ילדים "דרעק" שעישנו כבר מכיתה ה'.
(בקשר לכל המעשנים, אני לא חושב שמי שמעשן "דרעק" אבל ילד שעישן מכיתה ה', לא עשה את זה מהמניעים שלכם אלא רק מפוזה נטולת אחריות ויראת ההורים, תקראו לזה פריצת מסגרות בכוח)
אז הם בחרו למי להתחבר ועם מי לחיות בחיים עצמם.
מה שאני בא להראות, זה שהבחירות נעשות על ידי האדם ("ילד") עצמו.
לא ע"י הסביבה, לא ע"י השכנים, לא ע"י המורים.
מצטער, אבל גם לא ע"י החברים, ולא ע"י ההורים(!).
הורים שלוחצים יוצאים עם ילד שנמאס לו להתייעץ איתם.
הורים שמרפים מידי יוצאים עם ילד שלא מעריך מספיק את ההורים שלו. (הם לא היו לצידו)
כמו שהרמב"ם אומר, וזה אחד הדברים החשובים בדרך החיים שלי,
אין כמו מידת האמצע.
אל תהיה קמצן ומנגד לכך אל תהיה פזרן.
אל תהיה גאוותן אבל מנגד אל תהיה שפל רוח.
[וכולי וכולי..]
אז ככה, ההורים אמורים להרפות איפה שצריך וללחוץ איפה שצריך .
(סייגים וגדרות, אבל מצד שני תשאירו כמה שערים בגדרות, שהילד לא יחיה במין חממה סגורה ואז מתישהו או יקרע את הדופן ופשוט יברח בכל הכוח.
הנוסחא המוצלחת היא לעניות דעתי כזאתי:
עד גיל מסויים (ניתן 12) שכבר הילד עובר לחטיבה\תיכון, לבחור בשבילו, בגלל הניסיון חיים שלכם.
אבל מהגיל הנאמר לדלקמן יש לתת לילד להוות חלק נכבד מאוד בבחירה, למה?
כדי שלא ירגיש מקופח, שלא ירגיש שלא כיבדו אותו בבחירה הכ"כ חשובה.
בתנועת הנוער (יש לשלוח לתנועות נוער כבר מגיל קטן ואין שאלה על זה !).
אם לא נשלח לתנועה אחת, עדיף להציג לו בסביבות כיתה ו' (הגיל שבו אני נכנסתי לתנועת נוער).
את האופציות,
מחד גיסא (לחילונים) צופים,נוער העובד והלומד וכד'.
מאידך גיסא (דתיים) בני-עקיבא, אריאל, עזרא וכד'.
כמובן שהבחירה שלו אמורה להיות שקולה גם על ידייכם. יותר בקטע של טיב הסניף המדובר בעירכם.
בקשר לחברים, ילדים נשמכים למה שהם לא אמורים להיות בו (הרוב) אז לבחור להם חברים יגרום לריב מטופש על חבר שהם בכלל מעצמם לא רצו, בטענה כזאתי:
"אוףףףףף, איזה הורים יש לי למה אני לא יכול להיות איתו"
אבל מצד שני כל פעם הוא אומר כמה הוא שונא את הערס המפגר הזה (סתם הגזמות).
המורים זאת דוג' מצויינת !
לי הייתה מורה שלא האמינה בי, תקרא לזה שנאה אותי .
עם קצת חוצפה ואומץ היא חדלה ללמוד אותנו.
גילוי נאות,
כל הנאמר על החברים שלי, (הפיסקה המוקדשת לכך)
זה אני, גדלתי בעיר פשע לטענת החדשות.
עם חברים לא ילדים טובים
אבל גדלתי ואני הגעתי לאקדמיה בגיל מוקדם,
מדריך בתנועת נוער.
מתנדב במד"א
ובעיקר?
בן-אדם שונה בתכלית מהטייפקאסט שרצו להדביק עליי.
וכן, אני רק בן 15, שי לידי ממש זקן מרופט