NEW10

בדיוק בגלל זה אומרים לנהגים להוריד מהירות במקומות מסויימים גם כשאין רמזור או מעבר חצייה, ככה שיהיה להם יותר זמן לבלום בזמן. בכל מקרה, נניח וחו"ח הייתי נפגע על ידך, בגלל שאין שם מעבר חצייה אז בתור הנהג הפוגע היה לך סיכוי לצאת בזיכוי מוחלט מהאירוע? אני שואל באופן תיאורתי כמובן(דרך אגב,אני מבטיח שגם אם חס וחלילה הייתי נפגע עלידך, לא הייתי עושה לך צרות לרגע ומודה בטעות שלי כהולך רגל,לרגע לא הייתי מחפש לסבך אותך כנהג או כל נהג אחר), וכן באמת שאני אשתדל להיות יותר מרוכז ולא ללכת על בטוח.

לא מתכחש לטעות שלי, הסדרה הארוכה של הצפירות זה היה כשכבר הייתי בתוך הכביש, ככה שכל מה שנשאר לי לעשות זה לנסות להשלים את החצייה. ובסוף הנהג הצליח לבלום ולא זוכר שששמעתי חריקת בלמים או משהו. אני באמת שאשתדל מאוד לעבוד על הריכוז שלי, ויש לי שאלה אלייך , אתה, בתור אחד מוותיקי הפורום ואני מניח שנהג מאוד מנוסה שנמצא הרבה מאחורי ההגה, איך אתה בתור נהג היית מגיב עם היית נתקל בהולך רגל כמוני בסיטואציה דומה? אתה חושב שגם היית מצליח לצאת מזה?

ממה שאני זוכר, יכול להיות שהוא היה מעט קרוב (לא קרוב מדי), אבל נסע לאט יחסית, כנראה שבשבילו ירדתי לכביש במהירות שהוא לא ציפה, ממש מולו, וזה מה שהפתיע אותו ועצבן אותו, אז כשהלכתי על הכביש, היה איזה שביר שנייה שאני שומע את הצפירות של הרכב ועוד חושב, רגע, הוא צופר לי? זה בגללי הצפירות שלו?, עד שהוא עצר ואמר לי "תסתכל אחי", ואז זה היה ברור שהצפירות זה לי ושהוא כועס, באמת שכמו שכבר כתבתי, הייתי צריך לפחות להתנצל בפניו ולהודות על האזהרה והבלימה בזמן, אבל באותו רגע טעיתי לחשוב שכבר אין בזה טעם, ועל זה אני מצטער. בקשר למעבר חצייה, זה רעיון טוב, אבל אני בכלל לא בטוח שתהיה לזה התייחסות מהעירייה, זה כביש שקיים שם כבר הרבה שנים ואנשים תמיד חוצים אותו והנהגים מודעים לזה, אבל שווה לנסות. ללא מעבר חציי זה באמת מאוד בעייתי, כי הנהגים עצמם מרגישים שיש להם זכות.

האמת היא שאני מרגיש קצת אשם בגלל המקרה. מול הבניין שלנו בשכונה יש כביש גדול וארוך ללא מעבר חצייה, יש מכוניות שחונות משני צידי הכביש, ומעבר לכביש יש כל מיני חנויות וסופרים. הולכי רגל, כולל אותי, עוברים את הכביש הזה כל הזמן, והרכבים נוסעים בו ויודעים שאנשים חוצים. אז אתמול יצאתי מקניות בסופר שנמצא ממול, כשאני מחזיק שקית עגבניות ביד, רציתי כבר להגיע הביתה ושמעתי רעש של רכב מתקרב אבל לא הסתכלתי לצדדים וירדתי לחצות את הכביש, במחשבה שאני אספיק לחצות ושהרכב כבר יעצור ויבלום. בזמן שאני על הכביש, אני שומה סדרה של צפירות קצובות של הרכב המתקרב, זה היה בערך משהו כמו שישה סטים של ביפים שהנהג צופר(שני ביפים קצובים ארוכים-הפסקה-ואז עוד שני ביפים- עוד שנייה הפסקה ועוד ביפ לאוסף), הנהג בלם, וכנראה שלא נסע מהר להערכתי בגלל שהספיק לעצור, ובדיוק כששמתי רגל לעלות על המדרכה, אני רואה נהגוס צעירוס(זה שנהג ברכב שצפר לי ובלם), ואותו נהג צועק לי "תסתכל אחי" ממש במילים האלה בטון כועס וקצת עצבני , אבל בגלל שכבר הייתי על המדרכה אז לא ממש התייחסתי והמשכתי לתוך הבניין. אני כן מרגיש שטעיתי והייתי צריך לפחות לפנות לאותו נהג ולבקש סליחה, הטעות הייתה גם שלי, אני מודה, שירדתי לכביש במחשבה שאני אספיק לעבור, למרות ששמעתי את הרכב שמתקרב. המחשבה שלי בכביש הזה זה שתמיד הנהגים יודעים שהולכי הרגל חוצים שם לכיוון המרכז המסחרי, למרת ששוב, מדובר בכביש ארוך ללא מעבר חצייה, ולפעמים אני חושב שגם אם שומעים רכב אבל מרגישים שבגגלל שהוא נוסע לאט אז אפשר להספיק לעבור. האם אתם חושבים שגם לנהג במקרה שלי יש אשמה(כי הוא צריך להיות מודע לזה שהולכי רגל חוצים שם)? או שהאשמה והאחריותהיא רק עליי כי לא נזהרתי? כמו שכבר כתבתי, לדעתי, בלי קשר אם גם הנהג אשם או לא, כן הייתי צריך לפחות להתייחס אליו אחרי שהוא צעק לי, לפחות להגיד לא סליחה על זה שקפצתי מולו ושלא ראיתי ולהודות לא על זה שהוא עצר בזמן וצפר לאזהרה. באמת שאני מתחרט שלא עשיתי את זה ללא קשר אם גם לו יש אשם תורם. האמת שכמה ימים לפני קרה לי מקרה דומה, יצאתי מהסופר עם עגלת מים ובאתי לחצות את אותו הכביש, יצאתי בין שתי מכוניות חונות, ונה שהיה קרוב אליי נתן לי צפירה(זה היה באמת מאוד קרוב לרכב), אבל למזלי נתן לי להמשיך את החצייה.

זה מאוד עצוב ומתסכל כל פעם מחדש שחמאס משתמש באזרחים שלו בתור מגן אנושי,הם באמת ובתמים קורבנות של חמאס. אני אישית באמת מאמין שצה"ל, גם בתנאים הבלתי אפשריים שנכפו עלינו במלחמה הזאת, יעשה את המיטב כדי להימנע עד כמה שאפשר בבלתי מעורבים. כתבת כאן בהרבה הודעות שאתה בעד להכריע את חמאס באופן מוחלט, כי מדובר בארגון דאעשי רצחני שאסור בכלל לדבר איתו, רק להשמיד,ובצדק. הוא הרי הוכיח את עצמו ככזה באופן סופי אחרי המתקפה הרצחנית של השביעי באוקטובר. אם הבנתי אותך נכון, הוויכוח שלך עם שאר המגיבים היה שלא כל עזה היא חמאס, ושאי אפשר להצדיק הרג של המוני עזתים כי כולם חמאס,ושהעולם לא יקבל את זה, ושצריכים לחשוב על היום שאחרי, וגם אמרת שסטטיסטית בטוח יש אנשים מתונים בקרב אוכלוסיית עזה שפשוט מפחדים מחמאס. אני מבין את הטענה שלך, רק העניין הוא שלדעתי שבזמן מלחמה כמו זאת שנכפתה עלינו, כבר מאוד קשה להפריד בין מנהיגי\תומכי חמאס, לבין האזרחים שחמאס משתמש בהם כמגן אנושי. בגלל שזה פורום רכב, אפילו אם באוף-טופיק, אני אנסה להביא דוגמה מתחום תאונות הדרכים.לפני כמה חודשים העליתי כתבה ישנה על שב"ח בן 17 מהשטחים שחיפש עבודה בישראל, וכשניסה לחזור הביתה בערב, הוא חצה כביש מהיר עם שלושה נתיבים ללא מעבר חצייה, תוך התפרצות לכביש בריצה, ונדרס על ידי רכב שבו נהג קצין במשטרה. הנער,לצערנו, נהרג במקום. זו עוד צורה שבה אפשר להסתכל על תושבי עזה האומללים, הם, בין היתר באשמת חמאס שמאיים עליהם ומשתמש בהם, מתעקשים להיות בכל סבב וגם במלחמה הזאת, הבחור שמתפרץ לכביש בלי לנקוט אמצעי זהירות, או חוצה באור אדום, ואחר כך כשהוא נפגע, אנשים מאשימים את הנהג הפוגע ואותו בלבד. ובאמת שצה"ל משתדל,גם במלחמה הזאת, להימנע מפגיעה בבלתי מעורבים, אבל מה תגיד על חיילי גבעתי שנלחמים עכשיו ברצועה, שדיוחו על כך שאנשי חמאס הביאו בסביבות 100 או יותר נשים וילדים כדי להשתמש בהם בתור מגן אנושי? אם היה קורה להם משהו והם היו נהרגים, לדעתי חמאס הוא האשם הבלעדי במותם. או אם לחזור שוב על הדוגמה שהבאתי מקודם, חמאס שוב מתעקש להיות זה שמעודד ומכריח את האזרחים שהוא שולט בהם "להתפרץ לכביש" ולסכן את עצמם, ואחר כך העולם מתפלא שהם נדרסים\נהרגים. אם נניח, בתור דוגמה והקבלה, משווים את מדינת ישראל לכביש מהיר, שעליו נוסע אוטובוס ובתוכו נהג ואזרחים. נהג האוטובוס, לצורך העניין, הוא צבא ההגנה לישראל, ונוסעי האוטובוס הם אזרחי ישראל. בכל פעם שהאוטובוס מנסה לנוע בכביש המהיר, יש חבורה של אנשים עבריינים (חמאס\חלק מהפלסטינים), שמנסים בכל דרך אפשרית למנוע מהאוטובוס לנסוע על הכביש, ומנסים בלי סוף לפגוע בנוסעי האוטובוס ולהרוג אותם. פעם הם זורקים אבנים על האוטובוס,מנסים לירות עליו, לשים כל מיני חסמים על הכביש שיגרמו לבלימת פתע או לתאונה, ובעיקר בעיקר, שולחים את הילדים הקטנים שלהם שירוצו ויתפרצו לכביש מול הנהג(צבא ההגנה), כדי שאם חלילה הוא ידרוס את אחד הילדים שהתפרצו, הם יוכלו להאשים את הנהג(צה"ל) במותם האפשרי של ילדיהם. נהג האוטובוס מנסה למנוע את הפגיעה בילדים בכל דרך אפשרית, הוא צופר לילדים כדי להזהיר אותם, מהבהב להם עם האורות, משתדל גם לנסוע כמה שיותר לאט בהתאם למה שתנאי הדרך מאפשרים, תוך כדי שהוא והנוסעים האזרחים שבאוטובוס חשופים לסכנת חיים של ירי וזריקת אבנים על האוטובוס מצד העבריינים, ובשלב מסויים הנהג אפילו יורד מהאוטובוס ומנסה לעשות הידברות עם הפורעים שרוצים להרוג אותו ואת הנוסעים, אבל שום דבר לא עוזר, הפורעים ממשיכים לנסות לפגוע באוטובוס ולשלוח את הילדים שלהם שיתפרצו לכביש מול הנהג, תוך כדי שהנהג מנסה גם לשמור על חיי הנוסעים שלו באוטובוס, וגם להימנע מפגיעה בילדים הבלתי מעורבים. בדיוק כמו נהג האוטובוס בדוגמה שנתתי, ככה גם צה"ל התנהג בכל הסבבים שהיו עד למלחמה הזאת. הוא "צפר" כדי להזהיר את האזרחים הבלתי מעורבים( שזה אומר לעשות "הקש בגג, כדי להתריע, לחלק כרוזים בכל הרצועה, ביטול של פעילויות מבצעיות וחיסול בכירים בגלל שבמקום נוכחים אזרחים, ואת זה הצבא עשה גם כשהדבר סיכן את חייליו. גם עכשיו, במלחמה הזאת, צה"ל עשה ועושה מאמצים גדולים על מנת להימנע מפגיעה בבלתי מעורבים, הוא כבר נתן לתושבים את צפירת האזהרה שלו בכך שניסה לעודד אתם להתפנות לכיון דרום הרצועה והגבול עם מצרים, מבחינת תושבי עזה, הם כבר שמעו את הצפירה, אם חס וחלילה הם יפגעו בתקיפות, האשם העיקרי צריך להיות חמאס, שממשיך להכריח את תושביו "להתפרץ לכביש", כדי שאחר כך העולם יוכל להאשים במותם את ה "נהג" שפגע בהם בשוגג(צה"ל). אני חושב שהייתה כאן אי הבנה בקשר לכוונות שלי. השאלה שלי הייתה היפוטטית, לא אמרתי שזה מה שאני רוצה שיקרה.רק שאלתי מה עלול לדעתכם לקרות ב- worst case scenario בו ממשלת ישראל ממש מסכימה להתפרק מנשקה ולכונן כאן מדינה דו לאומית,למה תרחיש כזה עלול להוביל. זה לא היה ממש ברור קודם ואני מצטער על זה, כמו רוב המגיבים פה אני מאוד מקווה שצה"ל יצליח להביס את חמאס עם מינימום עד בכלל אבידות לנו ולחיילינו. הכוונה שלי הייתה בעיקר מבחינה הסברתית בעיקר.התכוונתי לאיך זה נראה לפעמים שהעולם רואה אותנו בתקופות עצובות שכאלה,לזה התכוונתי כשאמרתי ששום דבר לא עובד לנו, שאנחנו לא מצליחים לשכנע את העולם,ואני מצטער אם הובן אחרת. זה באמת עצוב ומתסכל שלמרות האירועים המחרידים שקרו לנו בשבעה באוקטובר, עדיין יש הרבה מאוד אנשים וקבוצות כוח עם השפעה שהם נגד ישראל, וביניהם גם מועדוני כדורגל ועוד כל מיני משפיענים.לא התכוונתי לרגע שאנחנו בתור מדינה צריכים "להתאבד" על העניין הזה ובאמת ששום דבר לא חשוב כמו להכריע את החמאס עם המינימום עד בכלל אבידות לנו ולכוחותינו(הלוואי ואמן),ושוב, אני מאוד מצטער אם הובן אחרת.

אני לא הייתי אומר שאימצתי נרטיב כלשהו. אבל עובדה ששום דבר לא עובד לנו בתור מדינה. מדינת ישראל בעיני העולם היא פשוט סחורה פגומה ומקולקלת שאין לה קונים. מדינה שיותר ויותר אנשים בעולם מאמינים שאין לה בכלל זכות קיום ושהיא צריכה לחזור להיות פלסטין. אפילו אחרי מה שקרה בשבעה באוקטובר, זה לא שאין גינויים בעולם, יש קצת גינויים והזדהות, אבל בתכלס הפלסטינים מסכנים הרבה יותר(ככה רוב העולם רואה את זה), ורוב העולם המערבי פשוט לא תומך בנו וכל מועדוני הכדורגל באנגליה מתנערים מאיתנו ואני מרגיש פשוט בושה להיות ישראלי ויהודי. וזה לא שהכדורגל בארץ כזה טוב שאנחנו פשוט יכולים לזנוח את הכדורגל מחו"ל, קל וחומר של הליגה האנגלית. תמיד אמרתי את זה, זה מאוד קשה ומייאש וקללה להיות יהודי וישראלי, במיוחד בימים כאלה.

למעלה צירפתי את הראיון עם הפעילה, ואני מאוד סקרן לשאול את כל האנשים החכמים כאן בפורום, במקרה שישראל,באופן היפוטטי, הייתה מסכימה להתפרק מרוב מנשקה ולהסכים לכינון של מדינת כל אזרחיה(יהודים וערבים פלסטינאים ביחד), על כל שטחי מדינת ישראל כיום,כולל הסרת המצור מעל רצועת עזה באופן מוחלט, וכולל גם ובעיקר זכות שיבה לפליטים הפלסטינים שגורשו או ברחו בשנת 1948, האם לדעתכם זה משהו שיכול לעבוד ולהצליח?, חיים משותפים ממקום של שיוויון אזרחי מוחלט וצדק לפלסטינים בדיוק כמו שהם רוצים רואים את זה? אני כמובן יודע שמבחינת מדינת ישראל ורוב ועם ישראל, מדובר בתרחיש של אימה של חיסול מוחלט המדינה היהודית, וזה משהו שבחיים לא יחשבו אפילו לבצע, לפחות לא בזמן הקרוב, אבל אני שואל באופן היפוטטי, האם לדעתכם אם תרחיש כזה היה מתקיים זה היה יכול להצליח? אולי אז היו לנו הרבה פחות שונאים בעולם, כי כרגע זה נראה שרוב העולם לא תומך בישראל בגלל המשך המצור על עזה וההפצצות על האוכלוסייה האזרחית שם שהורגות הרבה מאוד אזרחים,רבים מהם ילדים. ישראל היא עכשיו מדינה מאוד לא אהודה(וגם הרבה קודם היא לא הייתה אהודה), כל עולם הכדורגל האירופאי מתייצב ברובו לצד הפלסטינים, למרות האירועים הכואבים והמחרידים שקרו ב-7 באוקטובר. אותי אישית, בתור אחד שכן צופה בכדורגל ומכיר הרבה כוכבים, אני די מרגיש רע עם עצמי ולא בסדר שאני חי במדינה כמו ישראל, שאפילו ולמרות המעשים הרצחניים של החמאס לפני כמעט שלושה שבועות, מבחינת הרבה אנשים בעולם הסכסוך לא התחיל ב-7 באוקטובר, והפלסטינים סובלים כבר 75 שנה בגלל ישראל, והעולם מבחינתו רואה את התמונה הכוללת, בו המצור על עזה נמשך כבר שנים רבות ולפלסטינים עדיין אין מדינה וישראל היא האחראית העיקרית לטיהור האתני שמתבצע בפלסטינים,לתפיסת רוב העולם, ולכן גם מעשי הרצח של חמאס ב-7 באוקטובר לא נולדו בוואקום, כמו שכבר אמר מזכ"ל האו"ם בתחילת השבוע. יש הרבה מאוד ישראלים שאוהדים קבוצות כדורגל באנגליה, והנה, קבוצת ליברפול לא הרשתה לאוהדים להניף ביציעים של המגרש שלט שמנציח את אוהדי הקבוצה שנרצחו במתקפה של חמאס, למרות שלדעתם של מניפי השלט לא היה בו שום דבר פוליטי, בזמן שהיו המון דגלי פלסטין ושלטי תמיכה בפלסטינים ללא שום איסור.קבוצות כדורגל רבות הביעו תמיכה בצד הפלסטיני,והאמת שאני מבין שישראל באופן כללי היא סחורה שאין לא הרבה קונים, וכשמפציצים בעזה נהרגים המון אזרחים,אז מבחינת הרבה משפיעים תמיכה בפלסטינים היא תמיכה בזכויות אדם.כמובן שגם פעילת האקלים השבדית גרטה טונברג, שיש לה כל כך הרבה עוקבים ומעריצים בכל העולם, הביעה תמיכה בשחרור עזה ובחירות לפלסטינים. קשה להיות מישראל או בכלל להיות יהודי בתקופות כאלה.זה מאוד מתסכל.למרות שאין לי שליטה על אירועי הנכבה שקרו לפני 75 שנה עם הקמת מדינת ישראל, קיימת בי תחושת אשמה גדולה.הרגשתי צורך גם לשתף את הסרטון כדי לשאול מה דעתכם עליו, וגם כדי לפרוק את מה שאני מרגיש ואת כל התסכול שיש לי מהמצב הזה בתקופה הזאת. אני באמת אשמח לשמוע את דעתכם בעניין.

קודם כל כל הכבוד לך על העירנות נהגוס, ועל התגובה המהירה שלך שהצילה את רוכב האופניים. לפי מה שרואים בסרטון, אם לשפוט את ההתנהגות של הרוכב, זה לא הוא שהיה לוקח את נס ערים ואת העולם, אלא אתה שבגללו כמעט היית קרוב לקחת אותו עצמו עם הרכב ו" להעמיס" אותו על הפגוש שלך.

מסחרית צבאית זה משאית? או שזה רכב צבאי כבד אחר? אני מבין שהנגד הוא זה שנהג ברכב בזמן התקרית? או שאתה זה שנהגת והוא רק התערב לעזור לך עם הברקס? זה קרה בגלל שאותו נגד, בהנחה שהוא זה שנהג, נסע מהר מדי ולא היה מוכן בזמן לבלימה בגלל שרצה לצאת מחווארה כמה שיותר מהר? או שזאת הייתה נטו אשמתו של הילד שהתפרץ בפתאומיות לכביש והפתיע אותכם, בעוד שהבגד נהג כחוק ובמהירות המותרת(כתבת שהנגד בלם ממש חזק)? זה קרה במעבר חצייה או קרוב לזה?(אםהיה שם בכלל מעבר חצייה) היה לכם ממש מזל שמישהו מהם החליט מיוזמתו לפזר את ההפגנה ויצאתם משם בשלום, מה היה קורה אם חס וחלילה הייתם פוגעים בילד? אז הייתם חייבים לעצור כמובן (יש הנחיות למצבים כאלה)? כי באמת בנוסף לכל הצרות הביטחוניות רק חסר שרכב צבאי ידרוס שם ילד כדי להדליק את השטח שגם ככה דלוק. בקיצור, שמח בשבילך שהאירוע נגמר בשלום, בטח ממש פחדתם באותו הרגע.

אני מקווה לפחות שכשזה קרה אז נסעת כחוק ובמהירות המותרת(ואפילו נמוכה יותר במקומות המועדים), תוך ריכוז ומבט ותשומת לב לכביש. כמו שכבר כתבתי, זה באמת מצב מאוד מפחיד ולא נעים ומאוד לא רצוי בעליל שיקרה ושאף נהג רכב לא רוצה להיתקל בו. אני באמת מתאר לעצמי שבשבילך, המחשבה שכמעט פגעת בילד אכן גרמה לך חום בגוף ודפיקות לב עזות. בקשר למעצר ולשלילה, אומנם אם יתברר שאכן נסעת כחוק ובמהירות המותרת, לא שתית אלכוהול והיית מרוכז והילד התפרץ לכביש ולא יכולת למנוע את הפגיעה, אז ספק אם זה יגיע למעצר או לשלילה, כי מבחינת החוק אתה לא אשם ונהגת בזהירות, אבל עדיין, המחשבה הזאת שפגעת בילד וחלילה פצעת אותו, אפילו שנקטת בכל אמצעי הזהירות, זאת באמת תחושה קשה מאוד לכל נהג. אני שמעתי פעם מבן דוד שלי על אבא של חבר שלו שדרס ילד ששיחק על הכביש ופצע אותו קשה(הילד ניצל תודה לאל). אותו אבא של חבר שלו שנהג ברכב לא היה אשם בתאונה ונהג כחוק ובמהירות מתאימה, והילד(באשמת ההורים שלו שלא השגיחו עליו) שיחק על הכביש במקום מסוכן והתפרץ לנתיב הנסיעה של הנהג, לכן לא הייתה שום שלילה ושום מעצר ושום עונש אחר מבחינת החוק כלפי הנהג, אבל למרות שהנהג יצא זכאי, בן דוד שלי סיפר לי שהוא היה בטראומה מהמקרה במשך הרבה מאוד זמן, והאמת שאפשר להבין אותו, הוא עצמו אומנם המשיך לנהוג אחרי התאונה בלי בעיות עד כמה שהבנתי, אבל הטראומה מהמקרה השפיעה עליו מאוד במשך הרבה זמן, גם אם לא מבחינת המשך הנהיגה ברכב.

אתה יכול לראות ששיניתי את דעתי בקשר לנהג בתגובות הבאות. ועכשיו אני חושב שהנהג אכן פעל נכון, היה עירני ועצר בזמן למזלו ולמזלה של הילדה+צפר לה כדי להזהיר אותה מהסכנה . בהתחלה לא שמתי לב למהירות שמופיעה בתחתית הסרטון+הושפעתי יותר מדי מתגובה אחת בפייסבוק של אור ירוק שטענו שהוא נסע מהר. ועדיין, למרות שהנהג לא היה אשם ופעל נכון, זאת בוודאי הייתה חוויה מאוד לא נעימה עבור הנהג לבלום מול הילדה שהתפרצה פתאום לכביש(למרות ששוב, הוא היה עירני, נסע כחוק, פעל נכון והגיב בזמן תודה לאל), אחד הדברים המפחידים שיכולים לקרות בנהיגה.

מסכים איתך על הרוב, סה"כ הנהג בלם במרחק סביר ולמזל כולם הילדה לא נפגעה תודה לאל, ובקשר לצפירות אתה צודק, הצפירה הראשונה הייתה כדי להזהיר את הילדה מהסכנה ולגרום לה לעצור, והשנייה הייתה כמובן ממש מיותרת. אבל בדיוק למצבים כאלה התכוונתי באשכול ההוא שפתחתי בשבוע שעבר, על כמה זה מאוד מפחיד לנהוג, וכמה זה מפחיד כשהולך רגל עלול לקפוץ לך לכביש, כמו שקרה בסרטון, ועל הפחד לעשות תאונות, כי גם אם אתה מוכן למצב הזה ונוסע כחוק ובזהירות ובמהירות המותרת(ואפילו לאט יותר במקומות המועדים), ומצליח לצפות את הסכנה בזמן ולבלום (כמו שצריך להיות בתור נהג), עדיין אני מניח שבתור נהגים לבלום מול ילד או הולך רגל אחר שהתפרץ לכביש זאת חוויה מאוד מפחידה ולא נעימה שאני מאוד שמח שנכסכת ממני בתור אחד שלא נוהג בכלל. כשאתם בתור נהגים עולים על ההגה ונוהגים, זאת בעצם אחריות מאוד גדולה. אתם ממש אחראיים לחיי אדם כשאתם על ההגה וזה אמור להיות בידיים שלכם, ולדעתי זה מפחיד. אתם בעצם חייבים להיות אחראים גם על החיים שלכם, וגם על החיים של הנוסעים האחרים בתוך הרכב (אם אתם לא נוסעים לבד), וכמובן גם אחראיים על חייהם של שאר משתמשי הדרך, שהם הרכבים אחרים בכביש, וכמובן הולכי הרגל, ובנוסף, גם על חייהם של רוכבי הדו גלגליים( אופנועים,קטנועים,רוכבי אופניים, וכמובן ה "דובדבן שבקצפת" - רוכבי האופניים החשמליים והקורקינטים החשמליים) . כל טעות על הכביש בתור נהגים, חוסר עירנות וחוסר זהירות של הנהג, יכולה לעלות בחיי אדם, ואין מועדי ב. אני לגמרי מודע לעובדה שעבור רוב גדול של האנשים בארץ ובעולם פעולת הנהיגה היא הפעולה הכי שיגרתית שיש. אנשים נוהגים ברכב כדי להגיע ממקום למקום, ורובם הגדול מתייחסים לנהיגה ברכב ממש כמו ללקום בבוקר, לצחצח שיניים, להתלבש ולקשור נעליים, לאכול ארוחת בוקר, לעלות על הרכב ולנהוג לעבודה ולסידורים. הכי שיגרתי שיש. אבל לא לכולם זה מתאים לנהוג, והאמת גם שלא כולם רוצים וצריכים לנהוג, במיוחד אם הם מרגישים שזה גדול עליהם ומהווה יותר מדי לחץ. זאת זכותם לבחור. כשאתה מצחצח שיניים ואוכל ארוחת בוקר אין לך אחריות על חיי אדם כמו שיש לך כשאתה נוהג ברכב, שם אתה בתור נהג צריך להיות מאוד מרוכז וזהיר, להיות מוכן להגיב בזמן ולצפות סכנות ומצבים בלתי צפויים, ולהימנע מטעויות וממסיחי דעת( מה שלא כל הנהגים לצערנו מצליחים לעשות). שוב, ברור לי ואני מודע לזה שהנהגים כאן בפורום הם מאוד זהירים ומנוסים, ולא לחוצים וחושבים על דברים רעים שעלולים לקרות( בקטע טוב, לא חס וחלילה בקטע של לא לשים לב לכביש), אבל, יש כאלה, כמוני למשל, שזה מאוד לא מתאים להם ובאמת עדיף וכדאי שלא ינהגו בכלל(בדיוק כמו שאני עושה). רק עכשיו ראיתי בתחתית הסרטון את המהירות, לא שמתי לב לזה קודם, האמת שהתגובות בפייסבוק לסרטון היו בחלקן שהנהג נסע מהר מדי אז מודה שקצת הושפעתי. אבל בגדול הנהג היה בסדר, עצר ובלם בזמן תודה לאל, צפר לה כדי להזהיר מהסכנה (למרות שהצפירה השנייה הייתה מיותרת). אחרי שצפיתי בסרטון שוב אני מסכים עם מה שכתבת, אבל בכל זאת, זה מצב מאוד מפחיד ולא נעים עבור הנהג לבלום מול ילד שהתפרץ לכביש, אפילו שהוא לא היה אשם ופעל נכון, עדיין זאת הייתה חוויה לא נעימה בשבילו לבלום מל הילדה(תחשוב שאולי הנהג בעצמו הוא אבא לילדים).

עוד סרטון של אור ירוק, ילדה נכנסת לכביש בלי להסתכל ורכב בולם ממש מולה. לדעתי לנהג בסרטון יש אשמה ואחריות, כי אומנם הילדה התפרצה לכביש, אבל הוא היה יכול לנסוע יותר לאט וככה גם היה פחות מופתע מההתפרצות. בנוסף, אפילו שהמקרה המצולם לא קרה במעבר חצייה, זה היה די קרוב לשם(אפשר לראות בסרטון שיש שם מעבר חצייה קרוב, ולמרות שהילדה התפרצה לכביש לא במעבר חצייה, המעבר חחצייה די קרוב למקום המצולם), גם כשנהג מתקרב למעבר החצייה אז חובה עליו להאט את המהירות ולהיות מוכן לבלום במקרה הצורך. שתי הצפירות העצבניות של הנהג בסרטון היו ממש מיותרות ולא הועילו בכלום לדעתי. אולי הצפירה הראשונה עוד איכשהו הייתה לגיטימית כדי להזהיר אותה מהסכנה, אבל הצפירה השנייה הייתה ממש מיותרת ולא נחוצה. https://www.facebook.com/oryarok/videos/1011885353322548/

אני יודע שרוב גדול של הנהגים כאן בפורום הם נהגים מאוד מנוסים ומאוד מקצועיים, והרבה גם נהגים וותיקים מאוד עם ניסיון של שנים רבות בנהיגה על כבישים שונים ועל מגוון של רכבים, ובנוסף אני בטוח גם שנהגים רבים כאן בפורום מתורגלים בנהיגה במצבי חירום שונים, כמו גם כאלה שעשו הרבה קורסים של נהיגה מתקדמת ומתורגלים כבר במצבים שונים שיכולים לקרות בכביש, וכמובן שיש לרובכם ניסיון רב בצפייה מראש של מצבי חירום בכביש עוד לפני שקרו ומניעתם מבעוד מועד, שוב, בעקבות קורסים של נהיגה מתקדמת, ניסיון רב בנהיגה וכדומה. ובכל זאת, אחרי שכתבתי את כל זה, גם לנהג הכי מיומן, מקצועי ומתורגל במצבי חירום, יכול לקרות בזמן שהוא נוהג שהולך רגל מתפרץ לו לכביש ממקום בלתי צפוי, וקיימת סכנה שאדון נהגוס יפגע בו. האם מצב כזה מפחיד אתכם ומכניס אותכם ללחץ כשאתם עולים על ההגה?, שתהיו אחראים בתור נהגים לפגיעה באדם?, גם אם זאת לא הייתה אשמתכם והולך הרגל התפרץ לכביש ממקום שלא היה אפשר לצפות וסיכן את עצמו, עדיין, עצם הידיעה שבתור נהגים פגעתם באדם זאת הרגשה איומה. איך אתם בתור נהגים מנוסים ברובם מצליחים להתגבר על הפחד הזה ועל המחשבה הזאת? ברור לי שבתור נהגים זאת חובה לנהוג בהתאם לתנאי הדרך, להתאים את המהירות ולנהוג תוך תשומת לב מירבית, ולהכין את עצמך כמה שיותר למצבים בלתי צפויים שעלולים לקרות תוך כדי נהיגה. זאת החובה שלך כנהג רכב, אין בכך ספק, אבל עדיין, תמיד יכול לקרות מצב שהולך רגל,שלא לומר ילד או אפילו כמה ילדים, יתפרצו לכם לכביש ממקום בלתי צפוי ותצטרכו לבלום בפתאומיות, אבל אפילו זה לא יספיק ואתם עלולים חלילה לפגוע בו או בהם,ואפילו אם לא פגעתם והצלחתם למנוע תאונה תודה לאל, עצם ההגעה למצב שבו כמעט דרסת ילד הוא מפחיד כשלעצמו, ויש אנשים שיעדיפו מראש להימנע ממצב כזה מלכתכילה ולא לנהוג בכלל, להתנזר לחלוטין מנהיגה כדי להימנע אפילו ממקרים של כמעט. שוב, אני לא מדבר על מצב של נהגוס חסר אחריות שנוהג איך שבא לו ולוחץ על הגז בלי חשבון תוך כדי דיבור עם חבר בטלפון והחלפת תחנות ברדיו, אלא באמת על מצב שבו נהגתם כחוק ובזהירות, תוך שמירה על מרחק ומבט במראות ותשומת לב לדרך וכ"ו, ועדיין פגעתם, או כמעט פגעתם בהולך רגל שהתפרץ לכביש. תחשבו למשל על מצב כזה: אתם נוהגים לאט וכחוק בכביש ופתאום ילד קטן קופץ לחם לכביש שלא במעבר חצייה, אתם מצליחים לבלום תודה לאל, ולעצור במרחק קצר ממנו, ואז באה אמא שלו מאחור וצועקת: "נהגוס,תיזהר,איך אתה נוהג?,כמעט הרגת לי את הילד,איך לא ראית?", עכשיו, אתם יודעים שאתם לא אשמים ושנסעתם כחוק ותוך תשומת לב, ולשמחתחם ולמזל כולם גם הצלחתם לבלום, אבל עצם המחשבה שבעיניים של האמא הזאת אתם אנשים רעים וחסרי זהירות, ושכמעט הרגתם את הילד שלה, ובעיניים שלה זאת אשמתכם הבלעדית כי אתם אלה שישבתם מאחורי ההגה ונהגתם ברכב אז אתם האחראיים, זאת יכולה להיות מחשבה קשה מנשוא, המחשבה שבעיניים שלה אתם האשמים בכך שהילד שלה כמעט נדרס. האם המחשבה הזאת קיימת אצלכם?, או שאתם פשוט לא חושבים על זה?, ושוב, כמו ששאלתי קודם, מה היא הדרך שלכם להתגבר על פחד כזה? לפני כמה שבועות פרסמתי כאן כתבה ישנה מ-Ynet על מקרה מ-2010, בו קצין במשטרה נהג בכביש מהיר של שלושה נתיבים ללא שום מעבר חצייה, ונער שב"ח בן 17 שניסה לחצות את הכביש בריצה, נפגע מהרכב שהיה נהוג בידי קצין המשטרה ונדרס למוות על ידו זאת הכתבה: https://www.ynet.co.il/article/3975503 עכשיו, רוב הסיכויים שהשוטר שנהג ברכב לא היה אשם בכך שפגע בנער, אבל עדיין,לחיות עם המחשבה הזאת שדרסת ילד מסכן בן 17 זה מנש קשה מנשוא, גם אם אולי השוטר שנהג הוא לא זה שאשם. אז שוב, איך אתם מצליחים להתגבר על פחדים כאלה, בהנחה שיש לכם פחדים כאלה בכלל, ואם אי פעם חשבתם פשוט להפסיק לחלוטין לנהוג ולהתנזר כליל מנהיגה בגלח הפחד ממקרים כאלה?

האמת שאני מאוד מתבייש להגיד, לצערי אני כבר לא כל כך צעיר, אם אתה רוצה אני אוכל לכתוב לך בפרטי. הבחור באמת נראה טוב לטעמי, אבל הסיבה שאני הייתי סקרן להכיר אותו היא ממש לא רק בגלל המראה החיצוני שלו, אני אנסה לפרט על העניין הזה יותר בהמשך התגובה. אבל קודם כל, מה שאתה כותב כאן על עניין ההחפצה, זאת עוד סיבה נוספת שבגללה פחדתי לפנות אליו, בנוסף לזה שפחדתי לקבל דחייה בפרצוף, מזה שהוא ייגעל ממני ויצחק עליי במקום, היו לי גם חששות שהוא יחשוב שפניתי אליו רק בגלל איך שהוא נראה, גם זה משהו שלקחתי בחשבון, ושהוא ממש לא יראה את זה כמחמאה, אלא זה ירתיע אותו שהסיבה שפניתי אליו היא רק בגלל המראה שלו. לפני הכול יש משהו שחשוב לי להבהיר, ולא כתבתי אותו במהלך כל השרשור הזה, אז אני באמת מצטער ומתנצל בפני חברי הפורום על כך שלא כתבתי את זה בתחילת השרשור. האמת שאני נמשך גם לנשים, והאמת שאני בעיקר נמשך לנשים, זה לא היה ברור כאן בשרשור כי לא כתבתי, אבל כן,אני נמשך לנשים גם ובעיקר. לפעמים קורה שיש בחורים שמושכים אותי גם, פעם ב, אבל אף פעם לא הרגשתי את מה שהרגשתי עם הבחור המדובר לפני.שוב, אני באמת מתנצל בפני המגיבים על כל הבלבול, גם אני בעצמי מאוד מבולבל. בנוסף, בגלל ששאלת, אז לא, אני לא חבר בשום קהילה ואף פעם לא הייתה לי שום התנסות עם גייז, שום כלום. עם הבחור הספציפי הזה הרגשתי משהו שאפילו אני בעצמי לא תמיד מצליח להסביר לעצמי מה בדיוק קורה. ועכשיו בחזרה לאותו בחור מהאוניברסיטה, כמו שכבר כתבתי, בגלל שאני עובד בספרייה והוא מגיע כבר במשך חצי שנה לאותה ספרייה כדי ללמוד, יצא שהעיניים שלי נתקלו בו די הרבה, זה בכלל לא היה מתוכנן או בכוונה, זה פשוט קרה ואני עד עכשיו לא באמת מבין למה ואיך זה קרה, אני עובד שם כבר כמה שנים ואף פעם לא דיברתי שם עם אף סטודנט, וגם בכלל לא רציתי ולא תיכננתי לדבר שם עם אף אחד, עד שהגיעה תקופת המבחנים של החורף האחרון וראיתי את אותו הבחור בפעם הראשונה בספרייה. בהתחלה באמת מאוד התלהבתי מהחיצוניות שלו, היה בו משהו שגרם לי לרצות להסתכל עליו ומשך את המבט שלי אליו, ולא, זה לא קרה לי לפני עם אף גבר אחר, אבל בהמשך, ככל שעבר הזמן, זאת ממש כבר לא הייתה החיצוניות בלבד שמשכה אותי בו. היו עוד הרבה דברים נוספים שמשכו אותי בו וגרמו לי לסקרנות לרצות להכיר אותו עוד יותר. נכון,הייתה גם משיכה, אבל עכשיו כשאני מסדר את המחשבות לעצמי בראש, החלום שלי היה יותר שנהיה חברים ושנכיר קצת, אבל ממש לא בהכרח בני זוג, מה שרציתי , ואת זה דווקא כן כתבתי, היה בעיקר דיבור איתו, מן יחסים של חיבוב הדדי כמו שיש גם בין הרבה בנים סטרייטים. כשכתבתי בתחילת השרשור שאני בעיקר רוצה להכיר אותו ולא שום דבר אחר, באמת התכוונתי לזה, גם אם היו כאלה בתגובות שחשבו שאני לא אמיתי עם עצמי, ושאני רוצה אותו כבן זוג, אז דווקא לא. באמת שרציתי אותו בעיקר כחבר. אני מבין שזה לא היה לגמרי ברור מתחילת השרשור, ואני באמת מצטער ומתנצל על שלא לגמרי הבהרתי מספיק את עצמי, אבל כשאני מסדר לעצמי את כל המחשבות בראש, באמת שמה שהכי רציתי שיקרה לי איתו הייתה חברות אבל לא זוגיות. זה לא שראיתי רק תמונה שלו בפייסבוק ונמשכתי רק לזה ולזה בלבד, או שראיתי סרטון שלו של עשר שניות, במשך כל החצי שנה שראיתי אותו בספרייה גם הספקתי להתרשם פחות או יותר על איך הוא עם החברים שלו מהמחלקה, איך הוא מתקשר איתם איך הקול שלו נשמע. התרשמתי שמדובר בבחור מאוד חברותי, הוא לא סוליסט ומתבודד, בפעם הראשונה ראיתי אותו לבד, ואחר כך ראיתי שהוא מגיע עם עוד ועוד חברים כדי ללמוד איתם, יצא לי לפעמים לראות אותו נכנס לספרייה בחבורה של כמה בנים, מדבר איתם ומתקשר איתם, מדבר איתם גם בחדר המדרגות, וקנה אותי זה שהוא נראה לי בחור מאוד חברותי, עם קול נעים ודי רך, היה בו גם מן וייב כזה שהזכיר לי טיפוסים מסויימים שפעם פגשתי בתקופת הצבא, מין וייב כזה חברי ו "אחוקי" וסחבקי כזה, בחור שעושה רושם שהוא מאוד חברותי ונעים להיות בחברתו, וכשראיתי את זה במשך כל החצי שנה הזאת, זה קסם לי ועורר בי את הסקרנות לדעת עליו קצת יותר ולהכיר אותו יותר.אהבתי את מה שהוא שידר הרבה מעבר לחיצוניות. כן רציתי להתחבר אליו קצת, אבל לא להיות איתו בזוגיות, כמו שכבר כתבתי, אפילו לדבר איתו פעם אחת, שיחה אחת בלבד אפילו כדי לדעת עליו קצת יותר. בקשר לעניין של טיפש-אני בכלל לא חושב שמדובר בבחור טיפש, לפחות זה, בכל זאת, הוא אחד שלומד באוניברסיטה והתקבל אליה, אז זה כבר אומר ששכל יש לו. לגבי התחום בו הוא לומד-רק פעם אחת, אחרי שהוא הלך והשאיר שני ספרים על השולחן, גם ככה חלק מהתפקיד שלי זה לפנות חלק מהספרים מהשולחן אחרי שהסטודנטים הולכים, ראיתי שהנושא של הספרים היה "בנייה אורבנית במדינות עולם מתפתחות", לפעמים אני רואה שהוא לוקח את הספרים האלה כדי ללמוד איתם, וזה הרמז היחיד שיש לי על התחום שבו הוא לומד. אני לא יודע אם הנושא הזה הוא חלק מקורס ספציפי בתוך המחלקה שהוא לומד בה, ואיזו מחלקה זאת, אני ממש לא מומחה לזה, אבל נדמה לי שנושא כזה אפשר ללמוד בכמה מחלקות שונות או כחלק מקורס ספציפי. כדי לדעת יותר על התחום שהוא אני צריך כבר לפנות אליו ישירות, או אליו או לאחד החברים שלו, ולשאול אותם, אבל אני כבר ממש לא חושב שאני אעשה את זה, במיוחד לפי התגובות המפורטות כאן של המגיבים האחרים בשירשור ששיכנעו אותי למה לא לפנות אליו מיוזמתי. אני אוכל לדבר איתו רק אם הוא עצמו יפנה אליי מיוזמתו כי הוא מחפש משהו בספרייה ולא מוצא, או צריך עזרה אחרת, פנייה אליו מצידי היא ממש לא אפשרית לצערי. רק אם הוא עצמו פונה אליי אז אולי אני אוכל לדבר איתו אם אני אצליח להגיד משהו.

בקשר למשפט שכתבת: "סביר להניח שהקשר בין הפנטזיה שיש לך בראש לבין המציאות,מקרי"- אני באמת מאוד אשמח אם תוכל לפרט יותר למה אתה בעצם מתכוון. אבל גם אם הבחור לא בעניין,אין לדעתך שום סיכוי שהוא יראה את הפנייה כמחמאה? שיראה בה סימן לכך שהוא גבר מאוד מושך ואטרקטיבי שנוגע בהרבה קהלים,אפילו כאלה שהוא לא מעוניין בהם? זה כבר מאוד תלוי לדעתי באופי שלו. באמת יכול להיות שזה יגעיל אותו שאחד כמוני פונה אליו,והאמת שאני גם יבין את זה למרות כל האכזבה והעצב שיהיה לי מזה שבן אדם שהתאהבתי בו ממש נגעל ממני. כמו שכבר אמרתי,לטעמי מדובר בבחור מאוד מאוד חתיך ויפה.אולי אם תהיה לו סבלנות,הוא יגיב למחמאה כזאת בצורה טובה,אבל לפי רוב התגובות בשרשור הזה,כולל התגובה שלך, אני מבין שעדיף לי בכלל לא לנסות אפילו לפנות אליו ופשוט לשכוח מכל עניין.אני באמת מאוד פוחד מההשלכות שעלולות להיות. הלוואי שהייתי יכול לנסות להבין לפני מי הבחור, אבל זאת בדיוק הבעיה, אני אפילו לא יודע איך קוראים לו, וכדי לדעת את השם שלו אני צריך לפנות לאחד החברים שלו ולשאול, שזה כבר תכלס הפנייה עצמה,לפנות לאחד החברים שלו יהיה בעצם כמו לפנות אליו,אם כל מה שמשתמע מזה,והם עלולים להגיב לזה רע בדיוק כמוהו.איך אני יכול לבדוק משהו ברשתות החברתיות אם אני אפילו לא יודע מה השם שלו? בקשר להתמודדות עם כל תוצאה-כאן אני ממש לא בטוח שאני יוכל להתמודד ובאמת שאני מאוד פוחד מההשלכות שיכולות להיות מעצם הפנייה אליו. אני באמת עלול לעשות מעצמי צחוק,להיכנס לעצב גדול בגלל עצם הדחייה. חצי שנה של רגשות שלי כלפיו תצטרך להיות מתומצתת למקסימום עשר שניות של שיחה במקרה שאני החלטתי לפנות אליו,ועוד אחרי זה לקבל ישר דחייה, ולדעת שבעיניים שלו אני אבק אדם מוזר שלא שווה התייחסות,זה לגמרי משהו שיכול לרסק אותי מבפנים ולגרום לי לעצבות ממש גדולה. עם המשפט האחרון שכתבת אני מאוד מסכים. אני ממש לא סובל את האנשים האלה שאומרים בקלישאתיות מופגנת ש-"אתה צריך לצאת מאזור הנוחות שלך", בלי באמת להבין על מה הם מדברים או בלי שהם באמת מכירים לעומק את מושא הייעוץ שלהם, או מה עלולות להיות ההשלכות של "קפיצה למים" על אותו בן אדם שהם מייעצים לו, ואיזה השפעה רעה עלולה להיות לשינוי פתאומי ולא צפוי שבן אדם עלול לגרום לעצמו בגלל עצה לא טובה שקיבל מאחרים שלא באמת מבינים. אני מתנצל על הניסוח המסורבל שלי,אבל באמת היה חשוב לי להגיד כמה הזדהיתי עם המשפט הזה שלך. זה ממש מאוד משמח אותי לשמוע שהמשכתם להיות בקשר עד היום ושנשארתם חברים טובים למרות שהייתה לו משיכה אלייך.זה ממש יפה מצידך שקיבלת את זה בהבנה ושאתם עדיין חברים ולא הייתה לעניין הזה כל השפעה על החברות ביניכם.זה באמת מאוד מעודד,זה פחות או יותר מה שהייתי שמח שיהיה במקרה שלי אם אני אחליט בסוף לפנות לבחור(ואני ממש לא מתכוון לאיזו חברות קרובה-אלא באמת שמוכן להסתפק בשיחה אחת טובה ונחמדה איתו),שיחה אחת ידידותית -חברית,שבה אני אכיר אותו קצת,כמו שכבר כתבתי כמה פעמים, שתהיה לי איתו רק שיחה טובה אחת, שנדבר לפחות פעם אחת, ורק לדעת שהוא לא כועס עליי בגלל שפניתי אליו בנושא הזה. אם בסוף יהיה לי אומץ ואני אחליט בכל זאת לפנות אליו, אני חושב שאני אעשה את זה במשפט אחד קצר ותמציתי, בדיוק כמו שכתבו לי כאן בשתי תגובות על איך אני צריך לפנות אליו, ובלי כל המלל שראית(לא בטוח שהייתי משתמש בדיוק באותם המילים שהם כתבו, אבל זה יהיה בערך הכיוון הכללי של מה שהייתי רוצה להגיד לו במקרה שבסוף אני אחליט לנסות לפנות אליו). גם ככה אני בספק גדול אם הבחור מכיר אותי או מודע לקיומי, ככה שלא יהיה לי זמן לכל כך הרבה מלל בשיחה שתימשך אולי חמש עד עשר שניות שהו יקציב לי מזמנו היקר כדי להבין מה אני רוצה ממנו. כל המלל הזה שראית זה בעיקר תחושות ומחשבות שעברו לי בראש על מה אני הולך להגיד במקרה ההיפוטטי שהוא בעצמו פונה אליי מאיזו סיבה שלא תהיה(הוא פונה אליי ולא אני אליו), ורק אז עברו לי המחשבות האלה של מה הייתי אומר במקרה היפוטתי של פנייה מצידו אליי וזה יצא לי בכתב. אני מבין שזה נשמע מאוד מסורבל ונואש, אבל כל המילים האלה היו בעיקר תחושות ורגשות שעוברות בראש ולאו דווקא משפטים שאני אשתמש בפנייה אליו, אם בסוף באמת אני אחליט שאני פונה אליו(ולפי רוב התגובות אני מבין שלא כזה כדאי לי לעשות את זה).

האמת שאני אישית דווקא חושב שאני לגמרי יוכל להיות בקשר חברי אם מישהו,אני לא איזה בן אדם חסר שליטה שלא יכול להתאפק או להשתלט על תשוקות,אז בשבילי זה לגמרי אפשרי,אבל השאלה היא אם הוא בכלל ירצה ויהיה מעוניין,עזוב קשר,אפילו לדבר איתי ולהקשיב לי יהיה לגמרי מספק בשבילי.זה גם תלוי הרבה באיך הוא בכלל יגיב לפנייה שלי אליו. לגבי הרגשות החזקים-שוב,זה נכון שיש לי משיכה אליו בגלל המראה שלו,הוא לגמרי הטעם שלי מבחינה חיצונית,אבל הרגשות החזקים כאן הם בעיקר סקרנות להכיר אותו,לדעת איזה בן אדם הוא,גם אם זאת תהיה ההיכרות הכי שטחית שאפשר,זה יהיה בשבילי עולם ומלואו.קודם כל לדעת מה השם שלו בתור התחלה,וגם לפתוח איתו בשיחה קצרה של דקה או אפילו פחות,ולקוות שהוא לא ירתע ממני לחלוטין.כמו שכבר כתבתי,אני לא בן אדם חסר שליטה שלא יכול להתאפק ולהשתלט על היצרים שלו,אני מאוד מכבד גבולות ויכבד מאוד אותו במקרה שיהיה לי את האומץ לפנות אליו,והרגשות החזקים שלי הם ממש לא רק משיכה מינית,אלא המון סקרנות לדעת עוד קצת על הבן אדם ולהכיר אותו-לדעת מי זה הבן אדם הזה שבמשך חודשים ארוכים הצליח לתפוס את תשומת הלב שלי,למגנט אותי אלו ולסובב לי את הראש-אפילו אם אני אדבר איתו רק פעם אחת והוא לא ידחה אותי על הסף,שיחה של דקה איתו,אפילו חד פעמית,בנוסף לידיעה שהוא לא כועס עליי או נגעל ממני,תהיה ממש עולם ומלואו בשבילי,תשמח אותי מאוד ולחלוטין תספק אותי. שוב אני אבהיר-בקשר חברי אני ממש לא מתכוון שנהפוך להיות החברים הכי טובים או שניפגש כל יום,ממש ממש לא,אני מתכוון בסך הכל לאינטראקציה חיובית איתו בפעם הראשונה שנדבר אם בכלל יהיה לי את האומץ לפנות אליו,ובנוסף מאוד ישמח אותי אם הוא ידע שאני תמיד אשמח לעזור לו בתוך הספרייה אם הוא מחפש או צריך איזה ספר או משהו,ומדי פעם שנגיד אחד לשני שלום כשאנחנו נפגשים יכול להיות נחמד. אני מבין את מה שכתבת אבל אני ממש לא מצפה שהוא יתמסר אליי,לחלוטין לא,אני בסך הכל סקרן להכיר אותו ולפתוח איתו בשיחה אחרי כל כך הרבה זמן שאני רואה אותו והוא מעורר בי כאלה רגשות חיוביים(לא רק משיכה-גם הרבה סקרנות ורצון לשוחח איתו קצת),לפתוח איתו בשיחה של דקה ולקוות שתהיה אינטראקציה חיובית ולדעת שהכרתי אותו והוא היה חביב כלפיי. אני מאוד מסכים איתך שאי אפשר לתכנן מה להגיד,למרות שאני מנסה וחושב הרבה זמן על איך אני פונה אליו ומה בדיוק אני הולך להגיד לו,זה באמת כמו שאמרת,מאוד תלוי בתגובת הצד השני.אני באמת הייתי מאוד רוצה שהוא יקבל את זה כמחמאה,ממש לא ש"יתמסר" אליי,כמו שמישהו בתגובה מעלייך כתב,אלא באמת רק שיקבל את מה שאני אגיד לו כמחמאה(שוב-אם בכלל יהיה לי אומץ לגשת אליו) ושבמקסימום נדבר דקה אחד עם השני. כבר עשיתי לעצמי בראש הרבה מאוד סימולציות על מה אני הולך להגיד לו ברגע האמת-אם יהיה לי אומץ. בהדמיות שלי עם עצמי זה נשמע בערך ככה: אני:מותר לי להגיד לך משהו?אני ממש מקווה שלא תתעצבן או תכעס עליי שאני אומר לך את זה,אבל אני באמת חושב שאתה נראה ממש ממש טוב,ושאתה ממש חתיך,אם מותר לי להגיד,סליחה על ההחפצה,אבל כבר הקבה זמן שאני רוצה להגיד לך את זה,אפילו שאני די משוכנע שאתה לא בקטע,מאוד רציתי והיה חשוב לי להתוודות בפנייך על איך אני מרגיש,ואני מאוד מקווה שאתה לא כועס עליי.לא חשבתי אף פעם שזה יקרה לי כאן בתוך הספרייה במקום איפה שאני עובד,אני בכלל אף פעם לא מדבר עם סטודנטים ולא חשבתי שאני אי פעם ירצה לפנות למישהו כאן בעבודה,אבל באמת שכבר הרבה זמן אני מרגיש שאני רוצה להגיד לך את זה.אני באמת מתנצל אם אתה כועס,גם אני לא חשבתי שפעם אני בכלל יפנה כאן לסטודנט. משם והלאה זה כבר מאוד תלוי במה תהיה התגובה שלו למה שאני יגיד לו,אם בכלל יהיה לי בסוף את האומץ לפנות אליו. עד כמה שאני מבין,קראש זה משיכה,נכון,אני מרגיש אליו משיכה ובעיניי הוא מאוד חתיך ומאוד הטעם שלי,אבל זה לא הכול,אני מרגיש אליו עוד כמה רגשות חיוביים שמעוררים אצלי סקרנות לרצות לדבר איתו ולדעת עליו קצת יותר,אולי זה מגיע מזה שאני רואה אותו כמעט בתדירות יום יומית,רואה אותו נכנס ומדבר עם חברים שלו,ולמרות שאף פעם הוא לא פנה אליי ואני לא אליו,זה שאני רואה אותו יום יום במקום העבודה מעלה את הרגשות החיוביים שלי אליו(שהם לא רק המשיכה הפיזית שיש לי-אלא גם סקרנות לדעת מי הבן אדם ורצון לשוחח איתו שיחה קצרה). היו כבר כמה פעמים כשראיתי אותו נכנס לספרייה,או ממלא מים בברזיה או יושב על הדשא שמחוץ לספרייה כשהוא בהפסקה מהלימודים,וחשבתי שהנה יש לי עכשיו הזדמנות לפנות אליו,אבל כל פעם שהתקרבתי פשוט רעדתי כולי ומאוד פחדתי ולא היה לי אומץ,נורא פחדתי שהנה אני עושה צחוק מעצמי,שהוא נורא יכעס עליי ויגיד לי להסתלק לו מהפרצוף ולעוף לו מהעיניים,פחדתי מזה שאני עלול גרום לבחור שאני מאוד מחבב לשנוא ולתעב אותי,אז פשוט קיבלתי רגליים קרות והלכתי משם. מה שכתבת זה עוד משהו שאני מאוד חושש ממנו,שבגלל מה שאני יגיד לו הוא ימנע מלהגיע לספרייה,מה שאומר שאני מסכן גם את עצמי,אם אני יהפוך להיות הסיבה שבגללה הוא לא ירצה להגיע לספרייה בגלל מה שאמרתי לו,שוב אני באמת שרק סקרן ורוצה לדבר ולשוחח איתו,אבל באמת שאני לא יכול לדעת איך הוא יתייחס לזה ואיך הוא יקבל פנייה שלי אליו. באמת שכל מה שאני רוצה זה רק שיחה קצרה איתו,אבל אין לי שום דרך לדעת מה יקרה אחר כך ומה יהיו ההשלכות.

קודם כל חשוב לי להתחיל ולהגיד שאותו הבחור ואני לא במעמד שווה בכלל.הוא סטודנט באוניברסיטה,ואני עובד בספרייה של האוניברסיטה בסידור ספרים,ככה שאני רואה אותו ומסתכל אליו כמו על מישהו במעמד הרבה יותר גבוה ממני.יש לי הרבה מאוד רגשי נחיתות מול אותו הבחור. חשוב לי מאוד כבר בהתחלה להבהיר דבר חשוב,אני כמעט די משוכנע שהסטודנט הזה הוא סטרייט לחלוטין,אז אתם תשאלו,למה אתה בכלל רוצה לפנות אליו?,וזה לגמרי מובן שתשאלו את זה.הסיבה שאני כל כך רוצה לפנות אליו ולהכיר אותו היא המון סקרנות שיש לי כלפיו,אני רוצה להגיד לו מה אני חושב עליו ועל איך שהוא נראה ולהכיר אותו,לדבר איתו ולהתוודות בפניו על מה שאני מרגיש כלפיו.אני בכלל לא מצפה לשום זוגיות איתו או משהו כזה,כשאני אומר שאני רוצה להכיר אותו אני מתכוון לדיבור בלבד,רק לדבר איתו,כמו שכבר כתבתי,לדעת מי הוא,שיהיה לי איתו סוג של סמול טוק חברים או ידידים.אני בעיקר רוצה לדעת מי זה הבחור הזה שכבר חצי שנה יש לי כלפיו כזה קראש גדול וסקרן לדעת עליו קצת יותר,כמו למשל איך קוראים לו,מאיפה הוא ומה הוא לומד.(ושוב אני מבהיר כאן,אני לא מתכוון לשום קשר זוגי,אני ממש לא מצפה שהוא יתאהב בי,אני רק רוצה שנדבר קצת ביחד.הפנטזייה שלי היא כיוון של קשר ידידותי-חברי כזה של סמול טוק,אני לא מתכוון שיקרה בינינו שום דבר אחר מעבר לדיבור ואולי אולי קצת חברות כזאת רגילה שיש בין בנים). לקח לי באמת הרבה זמן גם לדבר ולהוציא את זה,והאמת שאני גם די מפחד לעשות את זה כאן בפורום ומאוד מתבייש מהתגובות. הכול התחיל בחודש ינואר האחרון, כשהתחילה תקופת הבחינות,וידעתי שמגיעים הרבה מאוד סטודנטים,וליד אחד השולחנות לא יכולתי שלא לשים לב לבחור בלונדיני וחתיך,מאוד בולט ביופי שלו,שיער בלונדיני גלי מתולתל,גוף אתלטי ושרירי וחיוך ממיס וכובש,נראה לי שאתם מבינים את הנקודה.הבחור הוא פשוט חתיך הורס. הייתי מאוד שמח לפנות אליו כדי להגיד לו את זה ולהתוודות בפניו על מה שאני מרגיש כלפיו,להגיד לו שאני חושב שהוא ממש חתיך בעיניי,ובעיקר להגיד לו(כדי שלא יכעס עליי או יגעל ממני)שאני יודע שהוא בכלל לא בקטע של גברים,ושרק רציתי לדבר איתו כדי להכיר אותו קצת(שוב,בלהכיר אני מתכוון לדיבור בלבד,רק לדבר ולהכיר,לא שום דבר מעבר לזה),אבל אני מאוד מתבייש לעשות את זה.אני נורא מפחד מהתגובה שלו,אני לא יודע איך הבחור יגיב למה שאני רוצה להגיד לו ואני מפחד לעשות מעצמי צחוק מול בחור שאני כל כך מחבב,אני מאוד מפחד שהוא ישנא אותי ויתעב אותי כי מה פתאום אני אומר לו דבר כזה. אני בעיקר מפחד שהוא ידחה אותי על הסף ויגיד לי לעוף לו מהעיניים,זאת כמובן לחלוטין זכותו המלאה,אין בכך ספק,אבל אני מאוד פוחד להיפגע ולשקוע בעצבות.אני נחשב למישהו מאוד ביישן,וכל דבר יכול להוריד את מעט הביטחון שיש לי לרצפה. בנוסף,הסטודנט הזה,ספק אם הוא יודע שאני קיים בכלל,בשבילו אני אולי במקרה הטוב הבחור המוזר הזה שמסדר ספרים,אין לי שמץ של מושג איך הוא בכלל רואה אותי אם בכלל,ומה הוא יחשוב עליי ואיך הוא יגיב אם אני בכלל יעיז לפנות אליו.הבחור הזה נמצא במחשבות שלי כבר חצי שנה,ואם אני מחליט שאני פונה אליו,אני צריך אולי במקסימום עשר או עשרים שניות שיהיו לי כדי לדבר איתו ולקוות שהוא בכלל ירצה להסתכל לכיוון שלי או להקשיב לי,אני ממש צריך לזקק לתוך שיחה של עשר או עשרים שניות חצי שנה של תחושות ורגשות שיש לי כלפיו,ושוב,לקות שכבר במילה או בהברה הראשונה שאני מוציא מהפה שלי כדי לפנות אליו,הוא לא ישר יחשוב מה לעזאזעל הבחור המוזר הזה שמסדר ספרים בכלל רוצה ממני ולמה הו בכלל פנה אליי. עברה לי המחשבה לנסות ולפנות קודם לאחד מהחברים שלו,ויש לו הרבה מאוד חברים מהמחלקה שהוא לומד איתם,הוא בחור די פופולארי,לפחות לפי מה שאני הצלחתי להתרשם.אני חשבתי לנסות לפנות לחברים שנראים ידידותיים יותר,כאלה שאולי פחות סביר שיגיבו לפנייה כזאת שלי בגועל או בעוינות מוחלטת,אבל גם את זה אני מאוד מפחד לעשות.כמו שכבר כתבתי,אני מאוד פוחד מהתגובות שלהם או שיגידו לי "קישטה,עוף לי מהפרצוף" או משהו אחר בסגנון. מה אתם חושבים שאני צריך לעשות? ואיך אתם הייתם מגיבים לפנייה כזאת? האם זה היה מגעיל אותכם או שהייתם מרגישים מוחמאים? אני באמת אשמח אם תוכלו לעזור,וונכון,אני יודע שהשרשור הזה שפתחתי הוא לא נושא מאוד שיגרתי שפותחים עליו שרשורים בפורום של רכבים,ובאמת שלקח לי הרבה זמן להחליט שאני מעלה על זה שרשור,בתקווה שגם אתם לא תיגעלו ממני או מהנושא. ובכל זאת,אני מאוד אשמח לשמוע את העצות שלכם. תודה רבה מראש.

אזהרה,סרטון ממש קשה לצפייה של ילד שנפגע מרכב. הילד שרד את הפגיעה והוא לא בסכנת חיים לפי התגובות,וגם במזל לא שבר כלום תודה לאל. הסרטון פורסם בעמוד הפייסבוק של אור ירוק. לדעתי,למרות שלא רואים שם מעבר חצייה,הנהג נסע יותר מדי מהר,או שהוא לא היה מספיק מרוכז.זה מקום שאפשר וצריך לראות לפני אם נוסעים בהתאם לתנאי הדרך. העיקר שלאדון נהגוס היה זמן לצפור לילד לפני שפגע בו,כמו ששומעים בסרטון שנייה לפני הפגיעה,אבל יותר תשומת לב לדרך והתאמת המהירות כדי למנוע את הפגיעה,את זה הוא לא חשב לעשות. https://www.facebook.com/oryarok/videos/218360474432003

אז במקרה כזה הולך הרגל ימות ולא משנה מה המהירות?אין לו שום סיכוי? אבל בכביש ישר,כשהנהג רואה קדימה,אולי הוא יכול להצליח לקלוט את הולך הרגל שמתפרץ לפני שהוא נמצא לו מול הרכב,ואז יכול להיות לנהג זמן להגיב,או שזזה לגמרי בלתי אפשרי במקרה כזה?

לפי אחת הכתבות שם אז מדובר בכביש עם שלושה נתיבים. נדמה לי שמבחינת החוק,אם הנהג מצליח להבחין בהולך הרגל בזמן,אז התפקיד שלו זה לעשות הכול כדי להימנע מפגיעה בו.חלק מהבעיה בכבישים מהירים זה שהנהגים שם מרשים לעצמם לפעמים לנוסע במהירות גבוהה בהרבה מהמהירות המותרת,תוך שהם יוצאים מהנחה שמדובר בכביש מהיר ש "שום דבר בלתי צפוי לא יכול לקרות בו",או שהסיכויים שמשהו בלתי צפוי יקרה הם נמוכים מאוד עד קלושים.

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3975503,00.html בכתבה הזאת נתקלתי ממש במקרה,וחשבתי,האם בכלל יש כזה דבר "תאונה בלתי נמנעת",או שגם במצבים הכי קשים,שהם כביכול המקרה הקלאסי שבו הולך הרגל המנוח "קפץ אל מותו" כמו שאומרים,הנהג דווקא כן היה יכול למנוע את התאונה ולתת את הברקס בזמן או לסטות הצידה לאן שאפשר,אם היה מצליח לקלוט את ההתרחשות בזמן אם הנהג מספיק מרוכז בכביש,או שבכביש מהיר זה פשוט בלתי אפשרי?א אני באמת שואל ברצינות. האם אתם חושבים שנהיגה זהירה ומקצועית יותר(בהנחה שהיא אפשרית בסיטואציה כזאת),הייתה יכולה למנוע את האסון שקרה לנער שנפגע ונהרג,ואני מניח שגם לקצין שפגע בנער ואחר כך יצטרך לחיות עם זה במשך כל חייו,שברור שהדבר האחרון שקצין המשטרה רצה זה לדרוס ילד בן 17,אבל האם הוא או מישהו אחר במצבו יכול היה למנוע את התאונה המחרידה הזאת? אני מניח שבתור קצין מבצעי במשטרה,אדון קצינוס כן היה נהג מיומן שהוכשר בנהיגה מבצעית ומקצועית מתישהו במהלך שנות השירות שלו,וגם אני מניח שהוא למד להיות מוכן למצבים בלתי צפויים אפילו יותר מנהג רגיל. לא מצאתי שום עדכונים ברשת לגבי מה קרה בהמשך,אין שום דיווחים לגבי מה קרה בסוף לאותו קצין משטרה והאם הוא יצא בסוף זכאי,מאחר ונקבע שזאת הייתה תאונה בלתי נמנעת,או שאדון קצינוס הואשם בגרימת מוות ברשלנות,או ענישה אחרת מהרף הנמוך יותר. אתם חושבים שהגיע לקצין המשטרה לצאת זכאי?,ויש באמת מקרים של תאונות בלתי נמנעות,שלא משנה כמה הנהג יהיה מקצועי מיומן,הן יקרו כי הולך הרגל סיכן את עצמו והמצב היה פשוט בלתי נמנע?,או שגם במצבים כאלה,תשומת לב יותר טובה לכביש הייתה מצליחה להציל את הנער? אלה הכתבות הנוספות שמצאתי שמתייחסות למקרה: https://www.mako.co.il/news-israel/local/Article-08ac0d7a56aeb21004.htm https://ashdodnet.com/ללא-סיווג/20289 https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/171/303.html

10 ימים,מאורגן

המסלול הוא אזור דרום נורבגיה בסוף אוגוסט

לשם עוד לא נסעתי,אבל קיים תכנון שבסוף הקיץ אני אסע לנורבגיה לטיול.