פעם כשהייתי בת"א איזה הומלס פנה אליי ושאל אם אוכל לקנות לו משהו לאכול.
הייתי נדיב, וקניתי לו מנת פלאפל.
אני מביא לו את הפלאפל, והוא שואל אותי בשיא הרצינות : מה עם קולה?!
התעצבנתי מהזלזול וחוסר ההערכה ועשיתי לו תנועה של "זה מה יש". כמעט חשבתי לקחתי ממנו את האוכל בחזרה אבל אמרתי לעצמי שייחנק מהפלאפל.
ואל תגידו לי שהוא מסכן, אם הוא באמת היה מסכן הוא היה יודע להעריך את האוכל שנותנים לו.
נקודה למחשבה בנוגע לנזקקים:
כמעט ולא קיימים נזקקים אמיתיים היום. כאלה שבאמת אין להם כסף לקנות אוכל/לדברים הבסיסיים.
אם תנסו לשים לב, לכל ה"נזקקים" יש לפחות פלאפון אחד- אם לא היה לי כסף לא היה לי פלאפון. הייתי משתמש בכסף לדברים החשובים באמת.
דבר נוסף, שימו לב שרובם הגדול של האנשים מהסוג הזה מעשנים. ואני לא צריך לספר לכם כמה הם מוציאים על סיגריות.
אבל כנראה שלאנשים יש סדרי עדיפויות, כי על הסיגריות שלהם הם לא יוותרו.