פינדר

מדברים פה על ההשוואה בין הייטק לראיית חשבון, אז כמה מילים מהנסיון האישי שלי, לא מחקר מייצג או משהו... אני בן 46, עובד בהייטק. עובד מהשורה, לא מנהל. נכון להיום, מרוויח מצויין. משכורת, בונוסים מניות. באמת שלא מתלונן, מעולם לא היה מצבי הכלכלי טוב יותר. לענ"ד הגעתי לרמת ההכנסות המקסימלית של מי שהוא לא מנהל ולא "כוכב" ברמה בינלאומית. אבל, בדרך עברתי שנים פחות מוצלחות. עברתי כבר איזה 6 או 7 מעסיקים. עשרות ראיונות עבודה. לפעמים חיפשתי עבודה ביוזמתי ולפעמים זה נכפה עלי. אחרי המשבר של 2008 ישבתי שנה בבית וחיכיתי שהשוק יתאושש. וכשאני מביט אל העתיד, אני יודע שאני חייב להתכונן ליום שיגיע בעוד שנה, או שנתיים או חמש, שבו שוב אצטרך לחפש עבודה, בשוק שאולי לא יהיה "חם" כמו היום. חבר טוב שלי, לעומת זאת, בחר בדרך אחרת. למד ראיית חשבון, בלימודי ערב, תוך כדי שירות בקבע. קרע את התחת. עשה התמחות ופתח משרד עם כמה חברים\שותפים. נכון להיום הוא מרוויח הרבה יותר טוב ממני וחי ברמת חיים יותר גבוהה. מה שיותר חשוב, סיכוי סביר ביותר, שהוא רק ימשיך לעלות ברמת ההכנסות ויהיה לו מקור הכנסה יציב, עד שיחליט לפרוש. עכשיו, שלא יובן לא נכון, אין בי חרטות על המסלול שבחרתי. אני בחיים לא הייתי מוכן להיות רואה חשבון, כי זה לא מתאים לי. אבל כתבתי כדי לתת קצת פרופורציות, לכל אלו שמאוד רוצים "הייטק" ופוסלים כל דבר אחר.

טוב, נרשמתי באתר. לא מופיע שיש לי חובות, למרות שעברתי במנהרה כמה פעמים במשך השנה ומעולם לא קיבלתי דרישת תשלום.

הרכב על שמי והכתובת מעודכנת. לא קיבלתי מהם כלום..

ראיתי כתבה בוואינט על כך שיש 100K נהגים שחייבים כסף לכביש 6 צפון. נסעתי במנהרה מספר פעמים בשנה האחרונה ולא ידוע לי ששילמתי למישהו. איך מבררים אם יש חוב? איפה משלמים? https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5614350,00.html

ממליץ על שתי מיני סדרות שראיתי לאחרונה. שתיהן מבוססות על מקרים אמיתיים ושתיהן השאירו בי מחשבות, גם כמה ימים לאחר הצפיה. when they see us - סיפור על 5 נערים שחורים שהופללו באונס אכזרי ובילו שנים בכלא, עד שהאמת יצאה לאור. unbelievable - נערה שמתלוננת על אונס אכזרי, נאשמת שבדתה את התלונה ועוברת כמה שנים קשות. במקביל 2 בלשיות שמחפשות אנס סדרתי ושני הסיפורים מצטלבים.

נדרש זמן רב כדי לראות שינוי. בשבדיה, שהיתה הראשונה להעניק זכות בחירה לנשים, ב1919, יש היום קרוב ל50% נשים בפרלמנט. https://www.nytimes.com/2019/03/08/world/europe/sweden-women-equal-representation.html בקשר לכדורסל, אם אתה לא מבין את ההבדל בין ספורט תחרותי, לבין יצוג בהנהגה של מדינה, אני לא רואה לאן אפשר להמשיך עם הדיון הזה.

ניקו, יש בכולנו הטמעה חברתית, מגיל צעיר, בקשר למה נראה בעינינו "נורמלי". לכן, תמצא לא מעט נשים, שבטוחות שאישה נשיאה, זה "לא נורמלי". האם אי פעם נגיע לשיוויון מלא? לא יודע. אני חושב שכן יש הבדלים מובנים בין גברים לנשים, שמשפיעים על הבחירות שלנו בחיים. אבל, אני גם די בטוח, שההבדלים האלו לבדם, לא מסבירים את הפערים הגדולים, בין השגים של גברים לאלו של נשים. חלק גדול מזה, זה עיניין תרבותי\חינוכי.

ברור שזה נכון גם לישראל ולכל מדינה.. אז הסכמנו שמיעוטים מיוצגים בד"כ, פחות מחלקם היחסי באוכלוסיה? מה לגבי נשים? 50% מהאוכלוסיה. מה היצוג שלהן בתפקיד הנהלה והנהגה, בעסקים ובפוליטיקה? הטענה היא שלhans מאוד קל לחשוב שהוא והילדים שלו עיוורי צבעים ומגדרים, בזמן שרוב נבחרי הציבור, הם אנשים כמוהו (גברים לבנים).

דווקא הכינוי צרם לי וגרם לי לכתוב. עם שאר מה שכתבת אני מסכים בגדול. מעבר לפיצוי של נהגי המוניות, אני כן חושב שצריכה להיות רגולציה ברמה מסוימת, אם מחליטים להתיר את המודל של אובר.

אור, אכן התייחסת לחלק ממה שכתבתי. עדיין אני עומד על כך שהמושג תחבורה שיתופית, מטעה. ארקו, למיטב ידיעתי, כבר היום, רוב הנהגים של אובר, עוסקים בכך במשרה מלאה.

זו בדיוק הנקודה... אם לשחורים\נשים\היספנים\.. קשה יותר להיבחר לועדת קישוט\ראשות עיר\חבר קונגרס, אז ברור שהסיכוי שלהם להגיע לנשיאות נמוך יותר.

המושג "תחבורה שיתופית" פשוט לא נכון. אובר, איירבינבי ועוד חברות, כולן נולדו מתוך רעיון של שיתוף, אבל מהר מאוד גרמו לאנשים להפוך את מה שהיה אמור להיות "הכנסה צדדית" לעסק. הרי כשאתה מזמין שירות אובר, אתה לא מסתמך על זה שתמצא מישהו שבמקרה נוסע ליעד שלך, אתה מזמין מישהו שמסיע נוסעים במשרה מלאה. לכן זו כבר לא "תחבורה שיתופית" אלא "מונית חלטורה". אתה רוצה להפוך את זה למונית חוקית לכל דבר? סבבה, רק תקרא לזה בשם האמיתי ותדאג להסדיר את זה (כולל לפצות נהגי מוניות שקנו זכויות בכסף מלא).

אני נוסע על ליאנה 05 משנת 08. בשנים האחרונות נמאס לי ממנה. כל שנה אני אומר לעצמי שאני מעביר אותה טסט ומוכר. בסוף אני מוצא את עצמי מגיע לטסט הבא... רכב משעמם. אין ריגושים. תמיד מניע בבוקר. לא ניתקע. נכנס פעם בשנה לטיפול וזהו. איך אפשר להמשיך ככה?

בשביל 300 שקל אני מעדיף לישון בשדה התעופה מאשר להיסחב עם הילדים למלון שדורש נסיעה, גם אם היא קצרה.

הזמנתי ארוחת בוקר במלון. אז אני מסודר. ארוחת ערב אוכלים במטוס. מקסימום נביא חטיפים. החזרה תהיה קצת מתישה. נוחתים במינכן ב13:30 וממריאים ב23:00. נצא להסתובב קצת בעיר. אבל אני בטוח שנהיה עייפים. לפחות זה בדרך חזרה ומגיעים הבייתה.

זה קצת יותר מ12 שעות. נוחתים ב21:25 וממריאים ב10:10. מקווה שיקחו את המזוודות בכל זאת. כבר הזמנתי מלון בטרמינל. ההפרש קטן וזה יותר נוח.

זו התנהגות פסולה שרגולטור אמור למנוע. לא רק בענף התחבורה, אלא בכל תחום.

עד שרציתי להזמין, כבר לא היה את המחיר הזה. בסוף הזמנתי ב650 דולר לכרטיס, אבל עם קונקשן פחות נוח. בדרך הלוך נצטרך לישון לילה במלון בשדה התעופה בוינה. איך אני יודע אם אני צריך לקחת את המזוודות איתי, או שהחברת תעופה דואגת להעביר אותן?

אכפת לך להסביר, לבורים הגזענים שביננו, איך זה שכולם מצביעים ל"אנשים", בלי קשר ל"צבעים וצורות", ואיך שהוא, קורה נס סטטיסטי, ו99% מהנשיאים של ארה"ב הם גברים לבנים?

בסוף ויתרתי על הפיתה ורכשתי גלובל. תודה

בן 8 עם אחים גדולים. חושפים אותו לתרבות רעה.

זה מה שמופיע בסיטגורו. 748 בסוגריים.

ההבדל בין גו2גייט לאתר של לופטהאנזה קטן. עוד שאלה, באתר של לופטהאנזה, יש טיסות שלהם, ב747 ויש גם טיסות של אוסטריאן ב777 בהפרשי מחיר קטנים. עדיף 777, נכון?

הבן הקטן ישב היום ובהה 20 דקות בחור השחור..

מצאתי את אותן טיסות באתר של לופטהאנזה. במחיר דומה. יוצא לי 704$ לאדם. קונקשן של 2:10 בפרנקפורט אמור להספיק,נכון? איפה אני נרשם לנוסע מתמיד של לופטהאנזה ומה זה נותן לי?