כשהכרתי את אשתי היתה לה חברה שהיה לה תחביב כזה.
היה לה טקס קבוע. מזמינה קולה, מקבלת בקבוק או פחית, פותחת, טועמת ואז אומרת ״מה זה לקולה אין גזים״.
נותנת לבעלה לטעום, וגם הוא מהנהן, כן אין גזים..
מתווכחת עם המלצרית, שפעם ראשונה נתקלת בתלונה כזו, עד שבסוף מקבלת פחית או בקבוק חדשים.
טועמת מהקולה החדשה ואז מרוצה, בזו יש גזים..
ככה בכל מסעדה שהיינו בה (היינו יוצאים איתם אז לפחות פעם בשבוע). היה פאדיחות לשבת איתם.
החברה שלה, תמיד הייתה מזמינה איזו מנה איזוטרית מהתפריט. כשהייתה מקבלת את המנה, היתה טועמת, עושה פרצוץ חמוץ ואומרת שהמנה תפלה. כמובן שגם היא היתה מבקשת להחליף.
למזלי אשתי כבר לא בקשר איתן, הרבה שנים.
אני לא ממש אנין טעם ונדיר מאוד שאבקש להחזיר מנה. לאשתי קורה מדי פעם שמנה לא לטעמה. אנחנו משתדלים לא לבקש להחליף, אבל כשזה ממש לא לטעמה מבקשים להחליף. מבחינתי, כמו שנאמר, המסעדה מוכרת חוויה. אם קיבלתי שירות טוב, כולל החלפת מנה כשצריך, אזכור את המסעדה לטובה ואחזור אליה.