מודה שהרגשתי קצת תסכול מול הסרטים שלו. יפים מאוד ויזואלית, הולכים על הגבול שבין מציאות לחלום, אבל קשים לפיצוח.
את טווין פיקס התחלתי לראות כמה פעמים ולא המשכתי, בעיקר כי פחדתי שאני הולך ״לבזבז״ שעות של צפיה על תעלומה שאולי לא תיפתר בכלל. וגם אם תיפתר, לא בטוח שאבין מה קרה שם.
הסרט היחיד שהצלחתי ממש לאהוב זה מולהולנד דרייב. וגם זה אחרי שצפיתי בו פעם אחת ואז קראתי ניתוחים והסברים ואז צפיתי בו שוב ושוב, כשאני כבר מבין מה קורה שם.
זה באמת סרט גאוני מבחינתי.