ARKODrama

מנק' המבט שלי השינוי הזה מחולל נפלאות. לא מזמן רכשתי רכב ראשון, התקציב היה 10K עם מתיחה עד ל12K עבור משהו ששווה את המחיר. כיום המכוניות היחידות שענו למחיר הנ"ל היו מכוניות בנות 12 ומטה (שרובן במצב טוב היו בנות 14). ללא הסתכלות על אוט' או ידני. כשאני רואה את כל המיני והסופר מיני אני שמח (ומקווה) שכאשר המכוניות הללו יהיו בנות 8-10 הן ימכרו סביב התקציב שצויין לעיל וכך האוטו הראשון לא יצטרך להיות מאזדה 323 שמורכבת מ5 צבעים

מצטער על הבורות אבל מה זה הרכב הזה: ?? וכל התמונות שאתם מעלים גורמים לי לרצות לקנות רכב כזה רק בשביל הטיולים הללו

בלי התייחסות לרכב שלפי דעתי הצבע מהמם ואני לא מבין איך אנשים לא קולטים ששילוב של צבעים בהירים בכל דבר נותן הרבה יותר, אני רוצה לגעת בסוגיה של "לקנות/לא לקנות מפני שהדעת על זה היא..". זה לא מתקבל על הדעת בשום אופן, בשום דרך, בשום כלום. תעשו מה שאתם רואים לנכון ומוצאים לנכון בכל דבר. אם לגעת בקטע של הרכבים, אז אלא אם כן הייתה עולה הטענה כי זה גניב וכדומה הייתי יכול לקבל את זה אבל כי עבריינים נוסעים בBMW, זקנים בוולבו, צפונבונים בקבריולטים גורמים (למי שיש את הממון) להפסיד מה שהוא באמת רוצה עקב בולשיט של הסביבה. לא צריך לחשבן יותר מידי, עבדתם קשה בשביל הכסף שלכם קחו אותו ותהנו איתו איך שאתם בוחרים לנכון, בכל דבר בחיים. נ.ב

תתחדש וסע בדרכים טובות !

לא סתם דוד שלי ז"ל (אחד שעשה שלושה רילוקיישנים בחיים: איטליה-אוסטרליה-ארה"ב) תמיד היה אומר לאמא שלי שהוא היה חוזר לארץ: את לא מבינה כמה נכון המשפט "אמריקה בצבעים" !

אם לא רק בבורקס בשר חשקה נפשך, בורקס "פנסו" בנחלת בנימין ביפו-ת"א. בכל ביס עולים לאבא שלי זכרונות ילדות מטורקיה. מומלץ בחום לנסות עם היוגורט .

אם כבר עסקינן בתחבורה ציבורית יש משהו שעלה לי כרגע שחשוב לציין. בנושא אחר בפורום ראיתי שיש פה הרבה אנשים גבוהים ואני כבר מכיתה י' (דאז 1.85) סובל מהאוטובוסים. כל נסיעה לא נוחה בעליל ! צריך לקפל את הרגליים בצורה לא צורה או להיות תקוע עם הברך בכיסא מקדימה ואתה קם 2 תחנות לפני רק להתמתח. אם הכיסא האמצעי של המושב האחורי לא פנוי, אתה גמור ! האמת היא שאפשר לעשות מזה תמונה ל9GAG

יואב יש לי שאלה אלייך, אבל היא קצת תסטה מהנושא: האם הרזת (וכל הכבוד על כך) עקב צריכת כדורים פסיכיאטריים בבית האח ? חחח סתם אני צוחק. אני דווקא אהבתי, אני מאוד אוהב כתבות צבע. מה שכן היא קצת קלילה מידי אולי קצת יותר פירוט היה נותן לה פן טיפה יותר עמוק שהוא מבוקש פה. בהצלחה בהמשך

אם כבר תחבורה ציבורית אז עשיתי מחקר קטן של כמה זמן לוקח להגיע ממקום מגורי (ארלוזרוב פינת שד' העצמאות בבת ים) לבין מקום עבודתי (אבן גבירול ת"א) שתי דרכים קיימות: 1. לקיחת אחד מהקווים: 10,18,25,125 מאזור מגוריי והגעה אל היעד. 2. לקיחת אוטובוס לתחנת רכבת בבת ים: 43,87 . נסיעה ברכבת עד עזריאלי ואז נסיעה לעירייה בקו 56 או ירידה בסבידור מרכז ולקחת קו 18 או 10 לעירייה. תתפלאו ששתי הדרכים אורכות בדיוק אותו זמן ! כמה זמן ? כשעה ורבע. נסיעה של 12 ק"מ. מי שמכיר את הקווים יבין את כוונתי כעת: למה 90% מהקווים חייבים לעבור באלנבי ? למה כל הקווים עוברים בשד' ירושלים ?! המקום המקולל הזה גוזל בלבד חצי שעה ביום ! למה קו 40, שהוא קו שאי אפשר לעלות עליו ב6-7 בבוקר מפני שהוא מפוצץ בחיילי קרייה, עובדי אזור הבורסה, עובדי עזריאלי ועובדי אזור קניון איילון, כי בדן עד היום לא הבינו שבתחנה הרביעית שלו הוא כבר מלא ! יש פה אין סוף פאשלות של המערכת. אם יש כמעט עשרה קווים שמגיעים לבת ים למה כולם חייבים לנסוע בשד' ירושלים ? אפשר לעשות את השינוי הזה בכיף. יש שם יותר מידי דברים כפולים שאני לא חושב שהם שווים להם במיוחד, ממליץ להם קצת לרענן את המטרופולין והפעם בצורה חיובית. נ.ב השינוי שהחופשי חודשי הוא חופשי חודשי לכל אמצעי התחבורה הוא יותר מגאוני ומבורך. ח"ח !

המצב בשוק הזה על הפנים היום, זה ידוע.

אתה חייב לראות פרק בסאות'פארק שבו מדובר על טוקן (הילד השחור) שכל הפרק סטן אומר לו "אני מבין אותך" (על הגזענות) וטוקן כל פעם רק יותר ויותר מתעצבן וסטן לא מבין וכל פעם שהוא אומר לו הוא רק יותר מתעצבן. בסוף הפרק הוא אומר לו שמע, האמת היא שאני לא מבין ואז טוקן אומר לך סוף סוף הגעת לתשובה הנכונה. אי אפשר להבין. כל עוד בן אדם רק "מכיר" קשה להבין. הדיון פה גלש לנושאים של התמודדות עם מחלה ואני פה לא מייצג רק את עצמי. אני מדבר על אנשים שאני מכיר שהולכים לפסיכולוג של סוכרת כי הם מתקשים להתנהל רגיל בלי למדוד כל עשרים דקות מהחשש שיהיה להם היפו/היפר. אני מדבר על אנשים שלא מוכנים לספר בשום מסגרת שהיא (ביה"ס/צבא/עבודה) שהם חולים ולכן הם מנהלים את כל ההתמודדות שלהם בסתר. ושלא נדבר על זה שהרבה אנשים, כמו שציינתי, שאין להם שום בעיה לעמוד בפיתוי והם מודעים לסכנות והתופעות ועדיין מתקשים להתאזן. מה עם זה ? אני ברוך ה' מאוזן יחסית טוב לעומת שאר החולים, כאשר הA1C שלי עומד רוב הזמן על 8. נכון שזה לא אבסולוטי כי זה צריך להיות מתחת ל7 (כמו שאדוארד ציין) אבל אני רואה במחלקה של הסוכרת תוצאות של שאר בני גילי והנתונים לא מעודדים פנים בכלל. השילוב של סכרת נעורים וגיל ההתבגרות הוא קטלני בשל עצמו. למען האמת, אני לא צריך לשכנע אותכם שזה קשה, את הקשיים שאנשים חולים עוברים (כל אחד והבעיות שלו), מה הבעיות, מה קורה כאשר.. ובאמת, אין פה מה לשכנע אותכם. בחרתם להגיד לי, "היי, מה הבעיה להתאזן ? אני מכיר את X והוא מאוזן יופי !" וואלה ? תשובה למה זה אפשר לדעת ? לזה שבחור בן 20 מאוזן ? על כל אחד כמוהו יש 20 שלא. על זה שבחור הגיע לגיל 80 עם כל הגפיים ? על כל אחד כמוהו יש 20 שלא. בסה"כ באתי להעשיר את הידע שלכם לגבי המחלה (מנק' מבט אחרת) ואם לא הייתי חשק בכך הייתי יכול לבחור להתעלם. אתם יכולים לקבל את זה או לחיות בבועה של האנשים שאתם מכירים, אבל זה לא המצב המשקף. אפילו ראש המחלקה האנדוקרינית בכבודה ובעצמה (היא נחשבת לשם עולמי בתחום) עשתה לחבר שלי שהוא חולה סוכרת נעורים תפריט (בעזרת דיאטנית), כמה להזריק לפני/אחרי ואיך הוא משלב את זה ברוטינה שלו. הוא קם בבוקר בשעה X והולך לישון בY. הוא עושה בדיוק את אותן פעולות כל יום ועדיין לא מצליח להתאזן. הוא לא מפשל ולא מתפתה. יש פה עוד גורמים חוץ מתאכל X תזריק Y. אדוארד: כן, הציגו בפני מה לעשות במרפאה. עדיין, מהסיבה שהשרשור הזה נפתח, קיימת בי הבועה/תקווה/מחשבה שיש איזה משהו שלא מספרים. תראה, זה שכל החברות של התרופות שולטות (כמו שאני רואה את זה) ברופאים יש תרופה כלשהי שיכולה לעזור לי ואני מקווה למצוא משהו כזה. נעזוב שהמרפאה האנדוקרינית שלי מפוצצת בלוגואים של נובו נורדיסק בכל פינה, החל מהעט שהרופא רושם איתה עד הפוסטרים, החוברות, הבורשרים, המחברות, הדפים ובעצם מה לא ? (אולי השולחן שזה רכוש של הביה"ח) אבל לפני כמה שנים הכניסו את העטים החד פעמיים. הביאו לי חבילה להתנסות ולמען האמת בכלל לא אהבתי אותם והם היו מכה רצינית. לא נוחים במיוחד. כשחזרתי לאחר חודשיים לביקורת הרופא שאל אותי איך הם היו, ועברו כשש (או שבע ?) שנים מאז ועד היום אני לא שוכח שאמרתי לו שהם על הפנים, כואבים, לא מציאה גדולה אף על פי שהם חד פעמיים. מקסימום אשתמש בהם כגיבוי של הגיבוי. הוא שמע אותי, הסתכל במבט תמוהה, הסתכל על אמא שלי, הסתכל עליי שוב ואמר: "לא כדאי לציין את זה, נרשום שהם טובים אבל אתה רגיל למזרקים הישנים. בסדר ? רק תחתום פה." הייתי בין 14, מה אני מבין ? דאז אהבתי אותו הוא היה בן אדם בסדר, אמרתי לו אוקיי. זה רק סיפור אחד מבין רבים. אז בחייאת, כל האינטרסנטיות העצומה הזאת, עסק שמגלגל מילארדים, מניות שמרקיעות שחקים ומגפה אחת במרכזה. כל הדברים האלה, אין משהו ? לא ביקשתי תרופה שממחר אני אהיה בריא לחלוטין, רציתי לדעת אם יש משהו טבעי או לא טבעי שעוזר להוריד את הסוכר וכתוצאה מכך אוכל להפחית את ההזרקות. // עכשיו שיצא לי לחזור על מה שקראתי הרגשתי שהתגובה קצת עוינת, אין שום כוונה בכך ומצטער אם מישהו פירש את זה לא כשורה.

כמובן ששום דבר לא יעשה ללא המלצות מספר רופאים ולאחר שעבר קריאה מרובה ברשת. חשבתי אולי יש משהו שאני לא רואה ומישהו פה מכיר.

המשאבה שמודדת בזמן אמת לא נכנסה לסל והיא עולה יותר מ100K בשנה פעם אחרונה שביררתי (לפני 3 שנים, המצב היום כנראה עדיין לא השתנה). לגבי האנס וניצ', זה קל מאוד להגיד ולתת דוגמאות. מה קשה כ"כ לגברים להתחיל עם נשים שהם הולכים לאומנויות הפיתוי וכל הבולשיט הזה ? אני לא מחשבן בכלל, אבל לכו תסביר את זה לילד שקיבל סכרת בגיל 14 ולא סיפר בביה"ס שלו לאף אחד והוא מסתגר בשירותים להזריק וברוב הפעמים גם לזה אין לו סבלנות. וזה המצב אצל רוב הבני נוער למשל. כמו שאמרתי מקודם, יש יחידי סגולה שהגיעו לגילאים מבוגרים ללא הרבה בעיות. זה דורש מהם שהחיים שלהם יהיו סביב הסכרת וקשה לאנשים לקבל את העובדה הזאת. מה אני לא אוהב צ'יפס ? גלידה ? תאמינו לי שאם אדם וחווה נפלו קל וחומר שגם אני והרבה כמוני יתפתו. proxima וblavie אני אצור איתכם קשר בפרטי, תודה רבה.

שבוע טוב חברי הפורום אני חולה סכרת נעורים, ציינתי זאת פעם באחד הדיונים. עכשיו, אני לא אכנס למצב שלי ספציפית אבל כפי שמשתמש פה ציין המחלה הזאת באמת קשה ולא סתם זכתה לכינוי "המגפה של המאה ה21". בין 6%-8% מהאוכלוסייה בעולם חולים בסוכרת (מכל סוגיה) ואני מאמין שמי שיצא לו הכרות עם חולה סכרת שמע על כל הסכנות המחרידות עקב המחלה. כן, גם אותי כמו כל חולה סכרת אחר (במידה והוא בעל היגיון בריא) מרחף האיום הגדול הזה. אני אישית מטופל באינסולין, רגיל לחלוטין. הA1C שלי בלי עין הרע סביר לגמרי כאשר הוא עומד על 8%, אבל זה לאחר ירידה מ11.5% (שזה אומר שאתה נמצא בממוצע על 500 סוכר). הירידה (אצלי) נבע ממאבק יום יומי שהרבה אנשים משכילים, חכמים, בני טובים עם ידיעת התופעות מתקשים להתמודד איתו. לא משנה כמה תמדוד, תזריק, פעילות ספורטיבית, דיאטה קפדנית ועמידה בפיתוי של הפחמימות ריקות/מתוקים/מטוגן עדיין קשה להתאזן. נכון, יש כאלה שמצליחים ואני מצדיע להם אבל זה ממש לא המצב אצל הרוב. כאשר אתה ילד (עד גיל 14) יותר קל לטפל בזה, שגרת יום נורמטיבית וטיפול אינטנסיבי מההורים ומצידך מקל על העניין אבל כשאתה גדל אתה נתקל באלף ואחד אילוצים: כאשר אתה בביה"ס ואתה צריך להיות "מיוחד" כאשר אתה מבקש שהיועצת/רכזת תפנה לך את החדר, באוטובוס כשאתה מרגיש את הסוכר עולה ואתה לא תזריק ליד כל האנשים, האיסור להיות ספונטני: אי אפשר ללכת עם החברים ולאכול פתאום משולש פיצה - אתה חייב את המזרקים עלייך 24/7 וזה לא המצב כשאין לך רישיון (דאז) ואתה לא תלך עם תיק ב10 בלילה. כל אלו דוגמאות על קצה המזלג, יש עוד הרבה. ההקדמה הזאת לא נעשתה כדי שתבינו אם המחלה קשה או לא, אם קל לטפל או לא ולא לקבל סימפטיה מכל סוג שהיא. אולי תקבלו נקודת מבט של חולה סוכרת נעורים. ולעניינו, התעשייה הזאת מגלגלת 20 מיליארד יורו - בגרמניה בלבד. בבריטניה עוד 13 מיליארד יורו וזה ממשיך וממשיך. כל שנה אני קורא הבטחה, פעם מהאונ' העברית פעם מז'נבה ופעם מארה"ב על תרופה לסכרת. אבל שוב פעם אחר פעם אין פיתרון. תעשייה שמגלגלת כ"כ הרבה כסף, המנייה של נובו נורדסיק (חברה לתרופות סכרת) קפצה ב500% בשנים האחרונות והמגמת עלייה לא מפסיקה ! שמעתי מהרבה אנשים אי אילו קונספירציות על תרופה שקיימת ומעלימים אותה מהנוף, כל מיני תרופות שהרופאים לא רוצים שתדע וכל מיני בולשיט כזה ואחר. תקראו לי אופטימי אבל אני מאמין שיש תרופה שיכולה קצת להקל על הסוכרת (וכל המשתמע ממנה) ולאו דווקא לפתור אותה (ואם כן אהיה המאושר באדם). למעט תרופות לעידוד הלבלב לייצר אינסולין לא שמעתי על כלום. אני בספק אם תרופות כאלו יעזרו, עדיין צריך להזריק אינסולין ואני מעדיף להזריק את האינסולין מאשר לבצע את הטיפולים הללו. לא מזמן ראיתי את התוכנית של אברי גלעד על הקנאביס הרפואי, זה נראה מאוד מעודד. זה מעכב את התפרצויות המחלה שזה יתן לי הרבה שקט נפשי אבל אני קצת חושש מהתופעות. יש למישהו דעה ? כל רעיון, הצעה, כל שהיא, חומר באנגלית, בעברית, בצרפתית, ספרדית, טורקית, גרמנית, ערבית.. אני הולך עוד כמה ימים לרופא אני רוצה למצוא איזה משהו להתייעץ איתו כי חייב להיות משהו שאני מפספס וחבל על הזמן. תהיו בריאים כולם ושבוע טוב.

מצית, כסף קטן, פתק עם משהו חשוב או כל דבר קטן שאני צריך שלא יאבד לי. עגיל שנפל לי וכו'..

בכף היד יש בעיה כי יש פגמנטים של צבע ש"מוחקים" את הקעקוע, המקום הכי בעייתי מבחינת "המחיקה" הוא זה:

בקושי אפשר למצוא נעליים, בעיות גב וברכיים חוזרות. שלא נדבר על זה שאם אתה רזה וגבוה אז יש לך בעיה רצינית בבגדים, כי רוב החברות בארץ עושים מכנסיים לפי מידה X ולא לפי רוחב ואורך אז נוצרת בעיה, כמה אפשר לקחת את כל המכנסיים לתופר ?! שלא נדבר על חולצות שאם זה לא SLIM זה נראה כמו שק עלייך, כי M זה חולצת בטן, בL ברוב החברות אם אתה מרים ידיים החולצה עולה לשמיים וXL זה טוב אבל יותר מידי רחב. בקיצור, אם אתה לא דוגמן או כדורסלן באמת שזה מיותר ( אפשר להגיד אותו דבר על איבר מין ארוך מידי )

בתקופה של החורף יש בשפע בכל בתי הקפה הפוקדים את אזור הטיילת. בקיץ זה כבר הרבה יותר קל, הים הומה אדם בכל ימות השבוע ותוכל למצוא את מבוקשך. וכרגע שאתה נהפך להיות תושב תלמד שסטיגמות זה לא סתם, כאשר תראה בנות שעם הלבוש הנכון יכולות להיות בקלות הסחורה של תל ברוך צפון אבל הן יושבות עם ערסים בכל מיני קיוסקים שותים רוסקי או פינלנדיה רוב הבנות באזור פה יוצאות לת"א או לראשל"צ (סינימה סיטי, מיץ' בר וכו').. אני בספק שהישועה תבוא לך מפה. אבל אתה תל אביבי, בנות זה מה שחסר לכם ?!

בגובה כמו בגובה, אל תשכח שאצל כל בן אדם זה שונה לחלוטין. אצל חלק הרגליים נורא ארוכות לכן הם צריכים אוטו שיהיה מספיק ארוך שיוכלו לנהוג בו, דבר אשר לא מתאפשר ברנו קליאו עד שנת 99 (נראה לי הייצור על הדור המדובר התחיל ב93/4). אצל חלק יש זרועות נורא ארוכות לכן הם צריכים לנסוע עם משענת מורדת יחסית ואז הראש לא נוגע בתקרה. זה מאוד אינדיבידואלי, תשב באוטו ותרגיש. נ.ב אני 1.92.

בלי קשר לנושא, כמה כללי ברזל לבת ימי: 1. קניות - רק בסופר דוש (יש לך בקניון בת ים, שד' העצמאות ובת ימון). 2. בבחירות - רק לחיאני. 3. בחורף - אין מה לעשות פה. יש את הקניון אבל הוא לא מציאה גדולה. אם אתה בקטע של סנוקר יש לך את האריסטוקרט באזור התעשייה. 4. בקיץ: חוף הסלע - רק זקנים ורוסים. טובגו - כל הערסיידה. הגולשים - מכל עבר תריח ריחות של טיול אחרי צבא (אני מקווה שהבנת את הכוונה ). ממליץ בחום על תאיו. 5. פיצה שפתוחה 24/7 - פיצה קנטינה (בלפור). 6. גלידה, פרוזן ושות' בקיץ (או בחורף אם זה עושה לך את זה) - ויקטורי בטיילת. 7. שווארמה ושיפודים ברמה - ציפורה במצבה או צחי צמרת ברח' הרצל. 8. מאפייה מעולה - משה האופה ברח' אלי הכהן. 9. דלק בזול בעיר (95 וסולר) - סד"ש או הכוכב. שניהם באזור התעשייה. 10. הליכות אתה יכול לעשות בטיילת או בכביש של בת ימון (ברח לי השם של הרח' הזה, הוא בפינת יוספטל ליד מאוחדת) 11. התחנת משטרה מאחורי הקניון, מד"א ומכבי אש באזור תעשייה. ספרייה עירונית ליד קניון בת-ים. ברוך הבא

בכמה רכשת אותו ובכמה מכרת אותו ? (או מה היא ירידת הערך במשך השנתיים שהחזקת את הרכב)

1+ גדול. ממליץ ללכת בשביל גם להנות מהפיצוחים המסורתיים בשוק בלווינסקי ובבירה אולד סקול במבלשת מתי. אם אתה לא מאלו שנגעלים עד אין קץ שהם רואים סודנים, אתה תהנה שם חבל על הזמן.

מישהו יודע איזה טקסט סער דיקלם ליאנה ? בן דוד שלי אמר לי ללכת על דוד אבידן אבל לא מצאתי את הטקסט המיוחל.. אשמח לעזרה!

איזה מותג זה הסמל שליד הפרארי בחנות ? לא זיהיתי..

אני אישית נגד, אם אתה לא רוצה לקחת תכשירים אולי השיער שלך במצב שרק אם תתכופף יראו BOLD SPOT וכל הקרחה היא שונה. תסתכל קצת תמונות, אולי תצליח להשיג לוק כמו של זידאן. אם השיער דליל לכל האורך תנסה לעשות קצוץ - תספורת מרינס, זה נראה טוב. ועוד הצעה שלא מתאימה לכל אחד היא לצבוע את השיער, זה נותן באזור לוק מאוד מלא. אבל, יכול להיות שהשלמת עם הקרחת ותגלח פשוט את הכל. בהצלחה