ראית את הסרט ''פליימייקר'' של דני ענבר ? ברקו חזר לווסטהאם, בא לאיצטדיון, ואוהדים שרים את השיר שלו.
עשר שנים אחרי שעזב אותם.
ברקו ומכבי חיפה זאת דוגמא לא טובה עם כל הדם הרע שלהם.
אני מסכים לגבי ערן זהבי. אני נתקל בו הרבה, אחותי גרה איתו באותו בניין והוא באמת בן אדם צנוע, נחמד ומסביר פנים. (והוא לא משחק אותה הוא באמת ככה)
אבי נימני, גם שעזב לבית'ר, היה סמל. היום זה פחות נפוץ אבל עדיין קיים. יש שחקנים שעזבו קבוצות והאוהדים חולים עליהם והם נותנים להם כבוד.
הרשימה עוד ארוכה: עומר גולן במכבי פ"ת, עוז יפרח בהפועל ר"ג, קורנפיין ואמסלם (עד הפרישה) בבית"ר, אופיר קריאף בלה פמלייה, חגי גולדנברג במכבי פ"ת, שלום עקיבא בעירוני טבריה, אדריאן רוצ'ט בק"ש, בניון (למרות כל הפאדיחות של השבועות האחרונים) בחיפה, ברדה ומליקסון בב"ש, גלבאן ובלדוט בבני יהודה, רגב וולק בזמנו במכבי הרצליה, פסו בהפועל פ"ת ועוד ועוד ועוד... יש גם שחקנים מסוגו של ערן לוי שהיו דומיננטים מאוד ולסמל בכל מקום אשר דרכו. (אשקלון,ה.חיפה,נתניה,בית"ר)
אני מסכים שבעולם של היום אין כבר ממש "סמלים" כמו פעם אבל יש שחקנים שנותנים כבוד גם למועדונים שגדלו בהם או התפתחו בהם - וככה זוכים בכבוד.
מי שבאמת אוהד קבוצה יודע מה זה שהכוכב הכי גדול יכבד אותך בנוכחותו באירוע שלך - ובגלל זה 5,000 איש הגיעו ביום בו אבי נימני חזר למכבי ת"א מבית"ר. רק בשביל לקבל אותו בכבוד, שהוא נתן.