אני (שוב) מסכים אתך במאת האחוזים. אני שונא כפייה חילונית בדיוק באותה הצורה שאני שונא כפייה דתית. אין גם שום בעיה בגאווה. להפך, זה מאוד יפה שאתה גאה במשהו שלך. כל הכבוד. הבעיה מתחילה כאשר התנשאות, כפייה וזלזול באים לידי ביטוי, ובואו נודה באמת, זה מגיע די חזק משני הצדדים. הדבר שאתאיסטים הכי אוהבים להגיד זה "אני אתאיסט". כמובן שזה הדדי.
אני מבין לכעסך. סה"כ ביקשת עזרה, ומרוב ארכיאולוגים לא רואים את הכד. אם עדיין אתה מעיין בשרשור, אני חושב שאין מנוס מלשבת ולהסביר לאבא שלך את עמדתך, ואת הדברים היפים שאתה לוקח מהדת. ובדת, יש הרבה דברים יפים, שגם אלו שכל כך שונאים אותה, אם יצאו לרגע מהקיבעון (מצחיק, זו בדיוק המילה שבא הם מתארים אנשים דתיים, אבסורד) שלהם, אזי בוודאי יוכלו לראותם. לאחר שתסביר לו את החישבות והתרומה של הדת כלפיך, תוכל להגיד לו שאין צורך להיבהל מכך. אני חי במשפחה דתית מוחלטת, ואני לעומת זאת לא אוכל פירה בלי חמאה. אם רוצים, אפשר להסתדר יופי טופי. בנוסף, אני מאמין שאם תסביר להורים שלך שהאמונה היא לא כי "עשית משהו", אלא להפך, גורמת לך להיות אדם טוב יותר, הם ישמחו "לזרום" אתך.
בהצלחה.
יש לי שאלה אליך. אשמח לקבל תשובה ברורה בדמות המילים כן/לא. האם אני, כאדם מאמין, יכול להתגאות בזה שאני מאמין?