sperial

בשנתיים האחרונות שכרתי פעמיים רכב במיקס, איסוף בנמה"ת של מינכן. מבחינת המחיר - לא היו הפתעות. המחיר המפורסם באינטרנט הוא המחיר הסופי וכולל את כל הביטוחים. כמובן שיש אקסטרות (כולל נהג צעיר) - אבל הכל ברור באתר. הזמנה מהארץ (באמצעות ארקיע, שאתם טסתי השנה) עלתה בדיוק אותו סכום. בשנה שעברה הזמנתי פורד מונדיאו סטיישן. הליך קבלת הרכב היה קצר, הרכב מלוקק, חרשתי עיו למעלה מ-2500 ק"מ ונהניתי מאד. הצרות היחידו היו: 1. חיישני רברס מלפנים ששיגעו אותי עד שהבנתי מה מצפצף. 2. גודל הרכב שמאוד לא נוח לחניה. אבל מה לעשות - זה הגודל הדרוש למשפחה של חמישה עם ציוד לשבועיים. השנה שוב הזמנתי מונדיאו סטיישן. הפעם המדתני כשעה וחצי בדלפק ההשכרה באותו שדה תעופה עד שהגיע תורי שוב חיכה לי רכב מלוקק, הפעם בדרגת גימור שבלבלה אותי. למשל - keyless ignition שעד אז רק שמעתי עליו (היום יש לי גם ברכב הפרטי), וקונסולת בקרה בגודל של iPad. הבעיה היתה שחגורת הבטיחות במושב האחורי-אמצעי היתה תפוסה. בקיצור - הזמנתי איש שירות שלא הצליח לשחרר את החגורה, החליט שצריך להחליף את הרכב וכיון ולא היה מונדיאו נוסף פנוי בסופו של דבר קיבלתי פיז'ו 5008 בדרגת גימור די סטנדרטית, דיזל, שלהפתעתי הכיל את כל המשפחה והמזוודות התפוחות. בסה"כ לקח לנו לא פחות מ-4 שעות מאיסוף המזוודות ועד שיצאנו מנמה"ת. מרגע זה הכל היה תקין עד החזרת הרכב. עכשיו כמה עצות: 1. אל תחפשו כלי רכב fancy, חפשו את היעיל. ממילא יש הגבלת גיל לרכבים מעל סדר גודל מסויים (אפילו למונדיאו הגבלת גיל מעל 21 שנה, לאכזבתו של בני, וגם לאכזבתי). תפקידו של הרכב להוביל אתכם עם המטען, לכן בחרו רכב מספיק מרווח. לציין כי תקבלו רכב ידני אלא אם הזמנתם אוטומטי. 2. לתחנת ההשכרה יש להגיע עם כרטיס אשראי בין-לאומי עם אשראי מספק (אם כי איני יודע מה הסכום הנדרש), רשיון נהיגה ישראלי (פלסטיק, לשים לב שבצידו האחורי, ליד הסימון לדרגה B מופיעה שנת הוצאת הרשיון) ורשיון בין-לאומי (15 ש"ח בממס"י). אמנם עקרונית יש הכרה בין-לאומית ברשיון הפלסטיק הישראלי אבל הרשיון הבין-לאומי מהווה תרגום לדי הרבה שפות ויכול להקל על החיים. לפני התשלום ברר אם יש אופציות להרחבת ביטוח - אינך זקוק לביטוח אישי (הוא כלול בביטוח הנסיעות שתעשה בארץ) אבל יש חברות שבהן ההשתתפות העצמית היא הרבה אלפי ירו וכדאי לשלם תמורת ביטולה. 3. הכנס לכמה אתרים העוסקים בנהיגה במדינות שבהן בכוונתך לנהוג - לכל מדינה יש "שגעונות" משלה וחשוב להכיר אותם, כיון שהענישה קשה מאוד. 4. בגרמניה רכב פרטי פטור מאגרת כבישים מהירים, באוסטריה ושויצריה חובה להדביק מדבקת אגרת כבישים מהירים - הקנס על אי תשלום האגרה כבד ביותר. 5. הקפידו מאוד על כל חוקי התנועה. עבירות "קטנות" נענשות בחומרה, למשל סטיה של 2 קמ"ש מהמהירות המותרת יכולה לעלות עשרות אירו (בהולנד, הם הכי קיצוניים בעניין), וסטיה גדולה יותר מאות אירו. שימו לב שמקפידים מאד על נהיגה בימין הדרך ועל שמירת מרחק - באוטובאהנים הגרמניים אלה העבירות החמורות ביותר). כמוכן הזהרו מתנועות מגונות המקובלות בארץ - תנועת "משוגע" עלולה לעלות 1500 אירו. מצלמות מהירות ורמזור מוצבות בכל פינה (במיוחד בשויצריה) וגם פועלות. הודעת הקנס יכולה להגיע הביתה גם לאחר חצי שנה ויותר. 6. כנ"ל לגבי חניה. עדיף לחנות במגרשים מוסדרים, גם אם זה עולה כמה אירו. כמוכן כדאי להיות מצוייד בדיסקית חניה - מדובר בדיסקית קרטון שבה מסנים את שעת ההגעה, במקום החניה מצויין כמה זמן מותר לחנות, וחובה לפנות את הרכב בתום זמן זה. 7. פניה שמאלה ברמזור: באירופה יש שני סוגי רמזורים - באחד יש חיצים על העדשות, ברמזורים אלה נוהגים כמו אצלנו כאשר החץ הירוק שמאלה דולק אפשר לפנות בבטחה. סוג שני הוא רמזור ללא חיצים על העדשות (יכול להיות שלט עם חיצים מעליו). ברמזורים אלה האור הירוק פתוח גם לבאים מהכיוון הנגדי. במצב כזה מתקדמים עד מרכז הצומת ופונים שמאלה רק לאחר שהתנועה נהגדית פוסקת. בעמדה זו לא תראה את החלפת האור לאדום - הרמזורים נמצאים רק בצד הקרוב של הצומת ולא בצד הרחוק. - אבל אל דאגה, המקומיים רגילים לשיטה עשרות שנים ומבינים היטב את מצבך. 8. חשוב להכיר את המילה STAU - שפירושה "פקק תנועה" - אם תתקלו במילה זו בשלט או הודעה מעל הדרך (או שתראו את המשלוש עם מכוניות עומדות על תמרור אלקטרוני) האטו וצפו לעצירה. פקק תנועה יכול להתהוות ללא כל סימן מתריע גם בכביש מהיר ברוחב 5 נתיבים, וצריך להיות מוכן לעצור בלי להתנגש ברכב שלפניכם. הרכב האחרון בשורה מפעיל את 4 המהבהבים כדי לסמן את הפקק, ומבטל אותם כאשר מישהו עוצר אחריו (ומפעיל את שלו). 9. יש באוטובאהן (הגרמני בלבד) קטעים בהם המהירות אינה מוגבלת, הסימן תמרור דומה לתמרור סוף שטח בנוי אצלנו, אבל רק בכביש מהיר. זו אינה סיבה להשתולל, אינכם מכירים את הרכב ואת הכביש מספיק טוב. סעו במהירות סבירה לכולותיכם. 10. סימון שטח בנוי - תמרור ה"בית" הוא המצאה ישראלית. באירופה תמרור עם שם יישוב (בגרמניה - צהוב) הוא סימן שטח בנוי (הגבלת מהירות 50 קמ"ש אם אין תמרור אחר), תמרור דומה אם קו שחור חוצה הוא יציאה משטח בנוי. 11. לא צופרים, אלא אם יש סכנה מידית. כמוכן יש להמנע מהבהוב באורות בגרמניה (במדינות אחרות הוא מקובל, למשל כסימון לנהג נעקף) 12. כל תאוה - אפילו נשיקת פגושות או שריטה קלה - מחייבת השארת פרטים לניזוק וההודעה למשטרה. עכשיו נותר לכם להזמין רכב מתאים ולהתחיל לשבת על תכנון המסלול. משימה זו לא פחות מהנה מהביצוע בהמשך. שיהיה טיול מהנה ובטוח!

http://en.wikipedia.org/wiki/Car_classification

אני הבנתי שכתבת 4 דלתות בניגוד ל-3 דלתות כיון שהזכרת את הסיאט 3 דלתות. אני מסכים אתך שהפתח של הבגאז' של המזדה 3 קטן מאוד ולא נוח וכך תא המטען כולו, וגם התייחסית לכך במספר הודעות בשרשורים אחרים. את זה של ה-2 עדיין לא ראיתי. להרבה דגמי סדאן תא מטען הרבה יותר נוח עם פתח רחב וגבוה וגישה די שטוחה לרצפה, ויש אפילו אפשרות לקפל את הספסל האחורי על מנת להכניס מטען חורג. לגבי המבנה של דלת אחורית (חמישית) ברכב עם מבנה "3 קופסאות" - אני לא מהנדס רכב, אבל אני מניח שדלת כזו צריכה להיות בעלת מבנה גדול וכבד אשר מחד יגדיל את משקל הרכב ומאידך יצריך יחסית הרבה כוח להרמה, כך שלא יהיה נוח לפתיחה. אני מניח שיש עוד מגבלות המקשות על עיצוב דלת כזו וייצורה. יש גם מכוניות בהן ניתן לבחור בין דגם בו נפתח תא המטען בלבד לבין דלת אחורית שלמה - כך היה, למשל, בחלק מדגמי האקסנט, אבל שים לב להבדל במבנה החלק האחורי בין שתי הצורות.

עוד הערה לגבי מודעת חלון: היא לא צריכה להכיל יותר מדי מידע: בחלון האחורי בקטן המילה "למכירה" ובגדול מספר טלפון. - בפונט הגדול ביותר האפשרי (כלומר יתפוס את כל רוחב הדף של גליון A4 במצב landscape), כדי שיהיה קריא גם מרכב שנוסע אחרייך . בחלונות הצד אפשר להוסיף את שנת המודל והקילומטראז'.

אילו קראת את הפוסט הקודם שלי לא היית מסיק מסקנות נחפזות. משפט ההמשך היה שאפילו ה-reacall הגדול של טויוטה פגע בה במידה מינימלית. כנראה שהתהליך של שינוי תדמית יותר מורכב מארוע או סדרה קצרה של ארועים. לגבי שימושיות - זה עניין אינדיבידואלי. רווק שעובר דירה כל חצי שנה יעדיף האצ'בק כדי להעביר את הטלויזיה. בעל משפחה יעדיף רכב עם מקום לילדים ולציוד\קניות כלומר סדאן או סטיישן, ומשקולי תמרון יעדיף את הסדאן. וכמובן יש שיקולים רבים. לליאור - הקביעה שלך שתצורת הדסאן היא תצורה מטופשת היא קביעה מטופשת. אם התצורה היתה מטופשת היצרנים לא היו מיצרים מכוניות כאלה, שכן לא היו מצליחים למכור אותן. אבל משום מה מכוניות סדאן נמכרות היטב, כל שכנראה הן ממלאות צורך של הרבה אנשים. הני לא מכיר מישו שהולך לסופר עם הפיאט (אולי הולים יד ביד?) בד"כ נוסעים במכונית. אני לא יודע גם מה תדירות וגודל הקניה שלכם בסופר, אבל קניה שביעת שלי לא נכנסת לבגאז' מצומצם. ועוד הערה לליאור: התגובה שלך שאינך מוצא שימוש לדלתות האחוריות מוזרה ביותר. כנראה שאתה גמיש מאוד, אבל לא כל אחד כל כך גמיש, רבים מתקשים להכנס לספסל האחורי בקיפול הנדרש דרך הדלתות הקדמיות. גם אתה לא תשאר לעד ילד - ובגיל 30 או 40 או 50 תגלה שהגיל עושה את שלו ועדיפה דלת ישירה לספסל האחורי.

לא כתבתי ש-recall הוא מדד לאמינות, כתבתי שלמרות ה-recall לא נפגעה תדמית האמינות. ומה שמוכר את המוצר (או פוגע במכירות) הוא לא האמינות האבסולוטית אלא התדמית בציבור.

ככל הנראה שעד שלא יהיה איזה recall גדול המאזדה תמשיך להחשב לאמינה, וראינו איך אפילו ה-reacall הגדול של טויוטה גרם רק לפגיעה קטנה במוניטין שלה, לא רק בישראל, אלא גם בארה"ב. מעבר לכך - לא מעט כלי רכב הממותגים על ידי חברות יפאניות מיוצרים באירופה, כלי רכב של מותגים מערב אירופיים מיוצרים במזרח אירופה כאשר את הרכיבים אוספים בכל העולם, ומה שקובע את האמינות הוא כנראה התכנון ובקרת האיכות, ולא ארץ ההרכבה. ולגבי ה"תמחור הנכון" צריך להדגיש שמדובר לא רק במחיר הרכישה של הרכב, אלא גם במחיר האחזקה. אחת הסיבות שבגללן פסלתי לפני חודשיים את הפולו\סקודה היא קריאת ביקורות על עלויות אחזקה בלתי סבירות של תיבת ה-DSG, דווקא בארה"ב.

גיר רובוטי הוא דבר שמצריך התרגלות. לפני שרכשתי את ה-SX4 שקלתי רכישת יאריס - בנסיעת מבחן נהניתי מאוד מהגיר (רובטי 6 הילוכים), אבל אשתי ביצעה נסיעה דומה ופסלה את הרכב. אמנם היא נהגה על רכב ידני למעלה מ-20 שנה, אבל 9 שנים על אוטומטי גרמו לה להתפנק. בדגם העכשוי - האוריס נמכרת עם תיבת הילוכים אוטומטית רגגילה ולא רובוטית, והיא יחסית יקרה משום שהיא קיימת רק ברמת הגימור הגבוהה.

אם רכשת רכב חדש ואת צריכה להשלים את התשלום תוך זמן נתון ולא הצלחת עדיין למכור את הרכב קחי הלואה קטנה בבנק והחזירי אותה מיד עם מכירת הרכב. עשיתי כך לאחרונה כיון שאני מתקשה להשאר בלי רכב יותר מיום-יומיים. נכון שלהלוואה יש עלות מסויימת (הן בעמלות והן בריבית) אבל מאידך היא תפתור לך את בעית מימון הביניים. לגבי מכירת הרכב הישן - מודעת חלון היא אמצעי מצויין, אני מכרתי בשיטה זו לפחות 6 מכוניות במהלך השנים, 4 מתוכן בתוך שעות בודדות ועוד אחת בתוך יומיים. העמידי את הרכב עם המודעות במקום בולט בחניון, כגון ליד קניון, אוניברסיטה או מוסדות ציבור הומים. שימי לב רק לבעיה אחת - יש חוק האוסר העמדת רכב המוצע למכירה בדרך, ולפעמים המשטרה אוכפת אותו, חבל לקבל קנס מסיבה זו. בחיפה, למשל, יש בסופי השבוע מספר ריכוזים של כלי רכב המוצעים למכירה ובשישבת המשטרה גם לא אוכפת את אותו חוק (באמצע השבוע מדי פעם עשוים מבצעים, גם לא לעתים קרובות). אם במקום מגורייך יש ריכוז כזה - נצלי אותו. וכמובן - לא לשכוח את אחד מחוקי מרפי - הרכב לעולם אינו נקי יותר מאשר כאשר הוא מוצע למכירה. רחיצה טובה וקצת וקס (השקעה של כמה עשרות שקלים ו-15-30 דקות עבודה) יכולים לעשות נפלאות.

הליאנה 4 דלתות היא אופציה מצויינת, בהשואה לקורולה תוכל לרכוש רכב משנתון יותר מתקדם והמכונית יותר מרווחת, והאמינות של סוזוקי לא נופלת מזו של טויוטה או מאזדה. החסרון העקרי של הליאנה היא עצלות יחסית. ציוני הבטיחות ב-US-NCAP סבירים עד טובים, אם כי בשל משקל קל הציון הכולל נמוך (מתברר שבשקלול האמריקאי משקל הרכב הוא המרכיב העיקרי בציון הבטיחות).

לא חבל לך להשקיע את כל המשכורת שלך בגרוטאה? בשבועות האחרונים רצו בפורום כמה אשכולות שעסקו בנושא אחזקת רכב, 1600 ש"ח לחודש בקושי יכסו את הוצאותיך אפילו אם אתה לא מביא בחשבון ירידת ערך (למעשה ברכב כמו שאתה רוצה לקנות ירידת הערך החודשית היא מחיר הרכב חלקי מספר החודשים שבהם תחזיק בו).

האם הטלפון שלך תומך בחיוג קולי? אם כן - תוכל לרכוש דיבורית פשוטה המותקנת על סך השמש ולא תצטרך להתעסק עם מערכת החשמל של הרכב. אני משתמש כבר כמה שנים במוטורולה T305 עם טלפון סימביאן - חיוג למי שמופיע בספר הטלפונים של המכשיר נעשה בחיוג קולי (לחיצה על כפתור הדיבורית ואמירת שם איש הקשר), במקרים הנדירים שבהם אני נזקק לחיוג למישהו אחר אנימשתמש במקלדת הטלפון, אשר יושב על זרוע ואקום. ה-T305 הוחלפה על ידי ה-T307 הדומה לה, איני יודע מה ההבדלים פרט לעיצוב היותר מודרני.

יש כמה אתרי אינטרנט שמאפשרים ביצוע מבני חזרה, המחיר כ-30 ש"ח לחודש. עשה מנוי, תרגל סדרת מבחנים וגש למבחן. לאור המבנה הבלתי אפשרי של המבחנים החדשים יתכן שיהיה עליך לנסות כמה פעמים, אל דאגה, זו בעיה של המבחן, לא מעיד על חוסר יכולת שלך.

איתמר - כל אחד וצרכיו. האירופים אוהבים הצ'בקים, אבל הם הולכם לסופר כמעט כל יום לקניות קטנות. הישראלים מתנהגים אחרת - מקובלת קניה שבועית או דו שבועית של עגלות מלאות כל טוב. כשאני עורך קניה שבועית למשפחתי (והיא לא גדולה - זוג עם 3 ילדים גדולים) ביוניברס, הבגאז' (הזוועתי לכשעצמו) של המאזדה 3 מתמלא עד אפס מקום. איך אסתדר עם הצ'בק כמו יונדאי I30 (או אפילו CW). זו השימושיות של הבגאז', גם אם היא באה לידי ביטוי רק פעם-פעמיים בשבוע, שזה לא מעט. אני לא צריך ג'יפ לטיולים, אבל כן צריך מקום להושיב במכונית 5 אנשים וכמה מזוודות או תיקים עם ציוד לטיול של 1-3 ימים. כאן הבגאז' של הליאנה פעל מצוין - גם נוח להטענה וגם מרווח מאוד. לא ניסיתי את זה של ה-3 (אבל יש לי תחושה לא טובה לגביו, פתח קטן ונפח קטן), סביר שדוקא סטיישן קצרה (כמו I30CW) תתאים. אבל כיון שטיולים מסוג זה לא נערכים כל יום וגם לא פעם בשבוע הם שיקול משני. מבחינת תכנון רכב לניצול מדהים של הנפח אני חייב לומר שהנסיון המדהים ביותר שלי היה הפז'ו 5008. במכונית בעלת ממדים חיצוניים קטנים מאלה של המאזדה 3 (לפחות האורך) הצליחו המעצבים לייצר מרחב פנימי שמתחרה בזה של פורד מונדיאו סטיישן שארוכה ממנה בכ-30 ס"מ. שימושיות מדהימה - אבל במחיר כל כך יקר שאדם מן היישוב לא יכול להרשות לעצמו. לגבי עניין הבטיחות: אתה מעלה שאלה ללא תשובה. ארגוני ה-NCAP למיניהם בודקים פגיעות חזית מרכזיות, פגיעות חזית אסימטריות ופגיעות צד. אין בדיקה של פגיעה מאחור. האם יש עדיפות לתצורת הצ'בק או סדאן בפגיעה מאחור? לא יודע, ולא מנסה לנחש. מישהו יצטרך לרסק כמה מכוניות כדי לתת תשובה.

לא לגמרי מדויק - אופנועים, למשל, מחויבים בהדלקת אורות (איני יודע אם משך כל השנה, אבל לאור האקלים סביר שכן). חוץ מזה, לכל מדינה יש "שגעונות" משלה. למשל בגרמניה, חובה להדליק אור חניה כאשר חונים בלילה ברחוב. יוצא מכלל זה מצב שבו המקום מואר, אבל משיקולי חסכון יש עמודי תאורה המכובים בחצות (הם מסומנים בסימון כלשהו, איני זוכר פרטים) כך שבחניה ברחובות המוארים רק חלק מהלילה חובה להדליק אל פנסי החניה.

המאמר המרכזי שעליו דיברתי פורסם באפריל 2004, אבל גם במאמר הזה הבעיה נזכרת בקצרה. למעשה מדברים על כך שיש להתיחס למימן כמו לחשמל - לא כמקור אנרגיה אלא כאמצעי להעברתה, ומדגישים את הקשיים הטכנולוגיים בייצור ושינוע המימן, אשר להערכתהכותב יצריך עוד עשרות שנים והרבה פריצות דרך טכנולוגיות.

היה ב-scientific american מאמר גדול על הנושא לפני שנה-שנתיים. אנסה לחפש לך.

טעות. מתברר כי ייצור המימן דורש יותר אנרגיה ממה שאפשר להפיק מתאי דלק, ויש קשיים גדולים בלוגיסטיקה הקשורה בדלק זה כך שבקו התחתון מדובר בטכנולוגיה שהסיכוי שלה להצליח בהיקף גדול קטן.

יש יתרון לרכישת רכב חדש - אחריות יבואן, אין צורך ב"יישור קו" (שמעלה את מחיר הרכב המשומש בכמה אלפי שקלים), אין המתח הנובע מרכישת חתול בשק, וכמובן הנאה מסויימת מהריח של רכב חדש. מצד שני יש עלויות מימון (או הפסד ריבית מפקדון בבנק). לגבי הביטוח - אני מסופק אם יש הפרש גדול בין הפונטו לאלטו, ערך המחירון של הרכב הוא רק מרכיב אחד בתחשיב של חברות הביטוח, אבל הדבר מצריך בירור אצל סוכן. אני, למשל, משלם תמורת הביטוח של ה-SX4 שלי (חדשה) פחות מאשר שילמתי לביטוח הקורולה 1998 שהחזקתי עד לפני כמה שבועות. עניין שמירת (או אבדן) ערך הרכב הוא גורם משמעותי בתחשיב העלות. מצד שני, אין כל דרך לחזות אבדן ערך כזה, בודאי אם בכוונך להחזיק ברכב לטווח ארוך. גם אם יש צפי כלשהו הרי שגורמים לא צפויים, כגון שימוש מוגבר ברכב או תאונה יכולים להשפיע על הערך של הרכב האישי שלך הרבה מעבר לשינויי מחיר המחירון.

אין בכלל ספק - הנראות טובה יותר עם אורות דולקים, גם ביום קיץ בהיר, וגם רכב לבן. אל תשכח שהאורות כוללים גם את אורות הזנב האדומים. חוץ מזה גם בדרך אינך נמצא תמיד באור השמש - יש אזורים מוצללים, יש מנהרות (בארץ באמת נדירות), יש חניונים סגורים, כך שיש מספיק סיבות לנהוג באורות מודלקים תמיד. יש בארץ בעיה נוספת - אנשים לא מדליקים אורות בשעות בין הערביים, ואלה מוקדמות מאוד בחורף. אם יש הרגל להדליק אורות כל היום הבעיה נפתרת. באירופה יש כלי רכב רבים המצויידים בחיישני תאורת סביבבה המדליקים אורות באופן אוטומטי בחושך (איני ידוע אם מדובר בחוק או בתוספת לרכב), אצלנו משום מה המתקן לא נפוץ ולכן צריך לפעול ידנית. כמו שהזכרתי באיזה שרשור אחר אתמול - המורה שלי לנהיגה לימד אותי שאת המכונית מתניעים בשתי ידיים - בימנית מסובבים את המפתח, בשמאלית את הסויץ' של האורות, ואין לי ספק שמדובר בשיטה חכמה, ואני מקפיד עליה גם עם הבנים שלי (בעצם גם הם מקפידים עם עצמם).

ואו, איזה הודעה. נחמן שי היה אומר: "הרגעו ושתו כוס מים". ולעצם העניין: 1. את הלקח החשוב ביותר למדת (הסעיף האחרון). 2. דאג להוצא טופס ביטוח לאומי של תאונת עבודה ולקבל את אישור המשטרה על הודעה על התאונה. האם להפעיל אח"כ סעיפים של תאונת דרכים או של תאונת עבודה? יש לך קצת זמן לחשוב ולהתייעץ עם בעלי מקצוע, נצל אותו. יתכן אפילו שיגיעו אליך מהביטח כדי לסגור איתך על פיצוי סמלי - אל תמהר, שקול את צעדיך בזהירות ובמידת הצורך התייעץ עם עו"ד המבין בעניינים אלה. 3. דאג לשמור את כל המסמכים - פתח לך קלסר "תאונה ב-1 בנובמבר 2010" ושמור הכל, אינך יודע מתי תזקק לאישור כזה או אחר. מסמכים שעליך למסור לביטוח, בי"ח וכו' - צלם, אם אפשר שמור אצלך את המקור, ואם אתה נאלץ למסור אותו - שמור את ההעתק. 4. הועץ בסוכן הביטוח כיצד לחסוך בהוצאות. אם מדובר בנזק לא גדול יתכן שעדיף לך לשלם מכיסך ולתבוע את הפוגע. אל תשכח שהנזק שלך אינו רק ההשתתפות העצמית אלא גם אבדן העדר הנחת העדר תביעות למשך 3 שנים העשוי להגיע לכמה אלפי ש"ח. אמנם תוכל לתבוע אותם מהפוגע אבל לא מובטח שתזכה במשפט. לכן הוועץ בסוכן הביטוח שלך. 5. בכל מקרה פנה למשטרה, לא רק בגלל עלויות המיון (ולפי רשימת הבדיקות שבוצעו לך צפה לחשבון שמן), גם בגלל מה שנזכר בסעיף 2. אולי מי מעורכי הדין הפעילים בפורום יוכל להאיר את מצבך המשפטי.

היא לא הופיעה ברשימה שלו. בדיון אחר כתבתי את דעתי על תא המטען שלה, שלטעמי השימושיות שלו פגומה (בגלל שטח רצפה קטן, לא מתאים לקניה שבועית בסופר).

הרעיון כנראה שונה - בשעות היום הסוללות יוחלפו, בלילה יטענו בתחנות ההחלפה. הרי לא יאפשרו טעינה פרטית אלא רק בעמדות הייעודיות, ואף אחד לא ישאיר את הרכב לטעינה כמה שעות שלא ליד הבית. לגבי מחיר הסוללה בניסוי הגרמני - ככל הנראה זה הסוד השמור ביותר, למרות שנרמז שמדובר במוצר שיכול לעלות בקלות על המדף וכנראה במחיר סביר.

ידוע לי על הסדרות שהסתיימו ב-5X ו-6X בשנים האחרונות. התהיה שלי היא - האם, למשל, נעשה שימוש חוזר במספר של הרכב שהיה ברשותי לפני כ-20 שנה - רנו 14 מדגם 1982 שמספרו הסתיים בספרות 52.

אחרי שפסלת את האפשרויות האחרות, ואם אתה מרוצה מהקורולה, נראה לי שעדיף להנות בלי לגוון, כלומר לקחת קורולה חדשה. אישית התאכזבתי מאד מה-3 החדש (גרסת ליסינג), בעצם לא מצאתי בה שום דבר טוב: המכונית מאוד לא נוחה, צפופה וחלשה. כפי שכתבתי קודם - ה-I30 מתאימה לזוג, אבל קטנה למשפחה עם ילדים.