y9853

יש עוד יוני מירושלים שמשפץ דוכס????? איזה עולם קטן... אני בהתחלה והיוני השני כבר בסוף... לפחות כל ההנאה עוד לפניי, ואילו אצלו נשארו רק הזכרונות... אם כי אני עובד על זה במלוא המרץ...

ישראל, שמחתי להיות נוכח בהשקה של הרובר שלך. בהחלט השקה מרגשת, לא אוכל להכביר מילים על השיפוץ, רק אומר שהירידה לפרטים והדקדקנות בה נעשתה המלאכה ראויים לכל ציון לשבח. אני גאה בכך שהרכב שלי עמד ליד הדבר המושלם שלך. כל הכבוד!!

שאחליף איתה מילה? או יותר מכך, שאתן לזוגתי להחליף איתה מילה? תוך שעה גג אתה הבעלים של משהו מפיבר...

לאחר א.צהריים בשישה צבעים (שווארמה האלוף בחדרה, לא בטוח שששת קוראיי מעוניינים לשמוע מה היו ששת הצבעים), היה ניסיון נוסף לחזור לעבוד על האוטו. הילד פרש לשנ"צ על הכיסא הקרוב, ואילו שלושתינו, או יותר נכון בעיקר רענן, עובד על האוטו. החלק הקדמי של השילדה הושחז, נוקה ולאחר מכן נצבע בהמרייט שחור. מסרק ההגה המשופץ הורכב חזרה במקומו, לאחר שקיבל תופסנים אדומים, הרדיאטור אשר חזר מניקוי הורכב אף הוא במקומו, ובאופן כללי היתה התרגשות מזה שהנה כבר מרכיבים דברים על האוטו, למרות שברור לכולם שיש עוד המון המון עבודה. בסוף היום, לאחר שרחצנו ידיים, רגע לפני הסיגריה שאחרי, גילינו שנשאר קצת צבע בבקבוק... אין ברירה, צריך לצבוע משהו... "הילד עדיין ישן", אמרתי, "אולי נצייר לו על הפנים שפם, ונצבע לו את הבלונד בשחור?" "אתה רוצה את המיטה העליונה או התחתונה בתא המעצר?" אמר רן... לעזאזל... מי מביא איתו קצין משטרה לעבוד על אוטו???? ואז רענן אמר - יש לך צבע? תצבע מתחת לכנפיים, שלא יחלידו. התיישבתי לי לצבוע מתחת לכנפיים... דווקא יצא לא רע בכלל... לצערי הרב, לא לקחתי איתי שיעורי בית... במחשבה לאחור, הייתי צריך לקחת איתי את צלחות הברקס הקידמיות, ע"מ לפרק אותן, כך שבפעם הבאה שאגיע למחסן של פיברקלאב לא יתבזבז זמן מיותר בעבודה עליהן, והן יוכלו לצאת לחריטה ולהחלפת הברקס. בשורה התחתונה, היה זה יום מועיל בהחלט, בו נלמד רבות, ובעזרת רענן, האוטו גם התקדם רבות, אך עדיין יש המון המון עבודה. בפעם הבאה שאגיע לשם, אני מקוה לסיים את מערכת המים והשמן של האוטו, ולעבור אל מערכת החשמל. צמת החשמל של האוטו נחתכה בשני מקומות (ממש לא ברורה לי הסיבה), ונצטרך לחווט חוטים חדשים במקום אלו שנעלמו, אני מניח שזאת תהיה עבודה לא מרתקת במיוחד, אבל היי, אולי יהיה חשמל באוטו, דבר אשר יקדם אותו עוד יותר אל החזרה לשמישות מבצעית. סיפורים כמו חול יש לי, אבל הנה גם מעט תמונות, שיהיה מה לאכול (בעצם, לא צילמתי אותנו אוכלים)

יום האתמול, השעה שעת צהריים מאוחרת. הבטן של כולנו מקרקרת... הילד תופס כסא, מנסה ליצור לעצמו פיסת רוח שתוריד ממנו את הזיעה הניגרת, אך ללא הועיל... "אני רעב" זועק הילד... "אין אוכל עד אשר מתניעים" אני עונה. "ואם לא תצליחו?" מקשה הילד. "אנחנו עם רענן, אין דבר כזה שלא נצליח". אז זהו.... שיש.... נסיון רודף נסיון, אך ללא הועיל. רענן מנסה לסובב את הדיסטרביוטר בכלמיני זויות מזויות שונות ע"מ לסדר את ההצתה, מנסה להניע שוב ושוב, אך זה לא מעניין את המנוע כהוא זה - לפחות בטוח שהסטרטר עובד..... בינתיים.... הסרט במצלמה כבר כמעט נגמר (עד שאני זוכר לצלם משהו...) מרוב הנסיונות הכושלים. כולנו מבואסים, מזיעים, רעבים, מתחילים לקלל את הסבתא רבא של שובינסקי... לאחר דקות ממושכות של נסיונות, יש הצלחה.. המנוע עובד עגול ויפה, שומר יפה מאוד על קומפרסיה, מעלה עשן מהמקומות הנכונים, אושר אמיתי!!! לא ברור האם האושר יותר גדול מזה שהצלחנו להתניע או הוא בגלל שהנה אנחנו הולכים לאכול א.צהריים... הנה הקישור להתנעה הראשונה - The very first one!! אושר אמיתי (ולא רק בגלל א.צהריים...)

ואוו.... איזה יום.... היום החל לפני השעה 6 בבוקר, כאשר קיבלתי סמס משושני האומר שהוא יצא לכיוון הבית שלי. עת הגיע, כבר הייתי למטה, נכנסנו למכונית, ונסענו אל המחסן של פיברקלאב. הגענו לשם, ולא בזבזנו ולו רגע אחד, והתחלנו לעשות נקיונות. ספונג'ה, ניקוי פאנלים ועוד כהנה וכהנה פעילויות נקיון שונות. אציין רק כי המלטשת של רענן עבדה היום שעות נוספות. פורקו עוד דברים מהאוטו, למשל הגריל, עמודי התמיכה של הרדיאטור, הקרבורטור, הדיסטרביוטור ועוד כלמיני כאלו ואחרים. מסרק ההגה אשר שוחרר כמעט לחלוטין ביום שבת, שוחרר לחלוטין ע"י רענן מצוות פיברקלאב ביום ראשון, נשלח לשיפוץ, והנה אתמול הוא חזר ממנו, ולכן גם הוא היה מועמד להרכבה, אך עוד אגיע לכך. אולי. משאבת המים אשר פורקה בשבת, נטבלה ע"י רענן בחומצה, ולאחר שיצאה ממנה החלודה, הוא אף צבע אותה בשחור. המטרה הראשונית היתה להתניע את כרמל. לזה שאפנו מהבוקר. לפיכך, פורקו ארבעת הפלאגים בזה אחר זה, כאשר כל אחד ואחד מהם נשלח לניקוי, כאשר בזמן שהוא אינו מוברג למנוע, נועל הזמן ע"מ להחדיר מעט זז קל דרך הפתח שלו, לשימון וניקוי התחלתי של הצילנינדר. כאשר רענן נחלץ לעזרתנו, הוא הוציא דיסטרביוטור מהמחסן, ואמר שמוטב להרכיב אותו על כרמל, הרי הוא משופץ ותקין. אז פירקתי את הדיסטרביוטור, בעוד שושני מפרק את הקרבורטור. לאחר גירוז הדיסטרביוטור שיצא מהמחסן, והכנה שלו להרכבה, שמתי לב שיש לו בבסיס סדק, דבר אשר אמור להשבית את החלק. בדיקה קצרה העלתה שאכן הדבר גורם להשבתת החלק, והנה נשלף לו עוד דיסטרביוטור מהמחסן של פיברקלאב, אך אותו יש להתאים קלות ע"מ שיענה על הצרכים. הדיסטרביוטור נוקה, גורז, הורכבה עליו משאבת הואקום, והנה הוא מוכן להרכבה במקומו. לאחר ההרכבה, הוחלפו גם חוטי ההצתה. בזמן הזה, שושני עשה התאמות עם קרבורטור אחר אשר נשלף מהמחסן - קרבורטור תקין לחלוטין ומשומן היטב, אשר היה צריך אף הוא לעבור התאמה מסויימת ע"מ שיתאים ויוכל לעשות את עבודתו כראוי. לאחר שהורכב אף הוא, נסעתי להביא דלק מהתחנה הקרובה. את הדלק מילאתי בתוך בקבוק שתיה קלה, אשר באמצעות צינור חובר לקרבוטור. נעשתה בדיקה קצרה עם ניסים סוסיתא הגדול ע"מ לוודא את סדר ההצתה של הצילינדרים, ולאחר שאף זה סודר, נעשה נסיון התנעה ראשון. נסיוו אשר לא צלח, עקב בעיות חשמל. לאחריו, בוצע נסיון התנעה שני ושלישי ורביעי ועוד לא מעט אחרים, אך כל הנסיונות הללו עלו בתוהו, והמנוע סירב להתניע. החום מעיק, הלחות גבוהה עד מאוד, בעיקר למי שלא רגיל להיות בתנאים כאלו, אז קיבלנו החלטה משותפת - דבר ראשון מצליחים להתניע, ואז ורק אז עושים א.צהריים. בשלב הזה אפסיק לספר את הסיפור, ע"מ להשאיר במתח את ששת קוראיי - האם הצלחנו להתניע או שמא נשארנו רעבים עד א.ערב (מה שבוודאי יעשה לנו רק טוב). קצת תמונות של עבודות הנקיון... בנוסף, אם אוכל להעלות גם סרטון של נסיון ההתנעה, אעשה גם זאת.

16:00 זה מאוחר מידי, בעיקר בשביל קשישה כמו שלי, אשר שמור לה מקום ליד המכונית המושקת... 15:30 נראה לי זמן יותר סביר ליציאה, לפחות בשבילי...

שים לב שהם חיברו את שואב האבק ישירות לכיס של הרוכב... נראה לי חשוד משהו

ביום שבת בבוקר, יש מי שהולכים לים, יש מי שנוסעים לבית הכנסת ויש כאלו, כמוני, שעונג שבת שלהם זה בכלל משהו אחר... קמתי השכם בבוקר, ונסעתי אל הדוכסית שלי... כמו נער בן 15, אני מאוהב... אם זה בצבע שלה, מלא הפיצוצים, אם זה במבטה המקסים, אם זה בתעודת הזהות הכל ישראלית שלה, ואולי אולי זה בגלל שהיא שלי ואני כה משוחד... ההחלטה היתה לפרק את הפרונט של כרמל, כך שהכל יוכל ללכת לניקוי חול, להיצבע בצבע בסיס ויחזור להיות מורכב על האוטו, אז נעבור לחלק האחורי, נעשה שם את אותו הדבר, ואחרי שהאוטו יהיה סגור מבחינה בטיחותית, אוכל להתחיל להתגלגל איתו בדרכים, ע"מ לעבור בין בעלי המקצוע השונים - מה שלא אצליח לבדי או בעזרת הפיברקלאב. עוד בקבוק גדול של זז קל רוסס בכל מקום ואתר באוטו, איפה שצריך, וגם קצת איפה שלא... פורקו בולמי הזעזועים, המשולשים, המוט המייצב, שוחרר מסרק ההגה כך שכעת הוא עומד על שני ברגים סוררים הממאנים להיפתח, ועקב כך שלא רציתי להפעיל בשבת דיסק (מתוך כבוד לשכנים), הוא עדיין שם. בנוסף, פורק מכסה המנוע והמעמד של הרדיאטור. משאבת המים הסוררת שלא רצתה להסתובב פורקה אף היא, ואיך שהיא יצאה מהבית שלה היא החלה להסתובב, אז פורק גם הבית שלה, והוא יטבל בהמשך בחומצה... כמויות החלודה שיצאו ממערכת המים, הזכירו לי במקצת את כמויות החול שיצאו מהלמברטה ששיפצתי, אבל בעוד שמחול ניתן לבנות ארגז, מחלודה אי אפשר לבנות דבר... אומנם עדיין לא פירקתי לכרמל את הצורה, אבל נהניתי מכל רגע ורגע, גם כאשר היה קשה, גם כאשר קיללתי מתוך כעס את הברגים הסוררים, את מי שעשה עבודה חאפרית על האוטו ואת אימו של שובינסקי. כולי תקוה שמחר ו/או מחרתיים יהיה לי זמן לשוב אל כרמל אהובתי, ע"מ שאוכל להמשיך ולפרק לה את הצורה. דבר חשוב אחד לא עשיתי... =/ לא צילמתי.... שבת, אחרי הכל... רק כאשר סיימתי לעבוד נזכרתי שלא צילמתי כלום במהלך היום, אז עשיתי שלוש תמונות מדגמיות, כך שיהיו לי הוכחות למעשיי, וששת קוראי השרשור יאמינו לי...

תעשה טוב, יהיה טוב... המעשים הטובים שעשית ע"מ לעזור לי, הביאו באופן ישיר לזה שראית את ברברה, וכעת אתה משלים את הסידרה. בסוף אני עוד אאמין בקארמה... מזלטוב גם מכאן!!! תתחדש!

ברוך הנמצא! לא מצאתי בשומקום עזרה הדדית כמו בפיברקלאב... אין דברים כאלו... כולם עוזרים מכל הלב, ולא ע"מ לקבל תמורה. אני מרגיש שנכנסתי למשפחה חמה ואוהבת, והתקבלתי בזרועות פתוחות, לא כבן החורג, אלא כשווה בין שווים. מדהים.

ועוד קצת תמונות...

עונג ערב שבת.... בעזרת ניסים סוסיתא "הקטן", כרמל נגררה היום כלאחר כבוד אל המחסן של פיברקלאב, אי שם במישור החוף. בעודה עומדת על הגרר, הוחלף צמיג, לכזה המלא באויר, והיא ירדה ונדחפה אט אט אל חוף מבטחים. בעזרת גרניק, כמו גם חומרי ניקוי עדינים (תזכורת לעצמי - לא להשפריץ מסיר שומנים על הפנים), נוקה המנוע ניקוי ראשוני. לאחר מכן, פורקה נבה אחת, כאשר אזל הזמן ונאלצתי לחזור הביתה... רענן לא הצליח להתאפק, והתחיל לעשות שלייף לפיבר... גם אחרי שהלכתי, רענן לא הפסיק לעבוד על האוטו, ואם הוא לא היה יוצא לעבודה, סביר כי גם לא היה מפסיק לפחות עד שהאוטו היה מושלם. לרגע לא חשבתי שאקבל כזאת תמיכה מחברי פיברקלאב, והם מצליחים להשאיר אותי חסר מילים ואסיר תודה בכל פעם מחדש. הם ההוכחה שניתן גם לעשות ולא רק לדבר, ועל כך שחברות וירטואלית יכולה להפוך בקלות לחברות אמיתית. קצת תמונות מהיום, כאשר מחר המשך עבודה (עונג שבת, אלא מה?).... כייף כייף כייף!!!

בהחלט מגיעה גם מילה טובה (ואף יותר מכך) לניסים סוסיתא "הקטן", אשר ניתן לראותו בתמונות יושב על המלגזה. כולי תקוה שאפגוש בו עוד השבוע, כאשר הוא יביא את כרמל לחדרה, ואוכל להודות לו שוב על המאמץ, פנים אל מול פנים. אין ספק שבלעדיו לא הייתי פוגש את כרמל.

אם לא תרצה לשלם את הטסטים האמורים, יהא עליך לרשום אותו כאספנות (דבר בלתי הפיך), ואז אתה פטור מתשלום חובות, כמו גם מבדיקת מעבדה.

במגרש ישנם עוד רכבים ישנים, מקבץ מעניין בהחלט, אפילו צילמתי חלק מהם (ברשות, כמובן). אנסה למחוק מספרי רישוי (אני ממש חלש בטכנולוגיה הזאת), ואעלה. בין היתר יש שם קורטינה, רנו 5, שלושה רנו 6, טנדר בריסקה, טנדר ויליס, שני ג'יפים 42, אוטובוס מדגם לא מזוהה, ואולי עוד רכב אחד או שניים. כאשר שאלתי את בעל המגרש אם יש משהו למכירה, הוא אמר שלא, באופן חד משמעי - חלק מכורים וחלק פשוט לא למכירה, רכבים משפחתיים בעלי ערך רגשי, אם כי הם עומדים מוזנחים תחת כיפת השמיים, וחבל שכך. יחד עם זאת, הצלחתי להוציא ממנו אמירה (שאני לא יודע אם היא אמיתית או לא), שבמידה ויהיה משהו רלוונטי, הוא יעדכן אותי (אבל אני חושב שבכלל אין לו את מספר הטלפון שלי...). נגמור דבר דבר... אני מניח שעוד אדבר איתו בעתיד.

תודה רבה, רק תיקון קטן... כרמל... במילרע, לא כמו איך שקראו לרכב עת נסעו כמוהו רבים בכבישי ארצנו... הושמטה האות הא.. =]

במגרש עצמו, היהלום הלא מלוטש שלי חנה בינות גרוטאות מגרוטאות שונות, כאלו שהיה צריך להזיז אותם באמצעות מלגזה ימינה ושמאלה, ע"מ שאפשר יהיה להגיע אל הרכב.... כאשר הגעתי אל הרכב גילית ש"המפתחות בפנים". פשוט להניע ולנסוע (כן, בטח). אחד הגלגלים היה תפוס, ונעשו מאמצים מרובים ע"מ להזיז את כרמל אל עבר היציאה מהמגרש, דבר שלא צלח בידינו, כך שלבסוף השתמשנו במלגזה גם ע"מ למשוך את הרכב החוצה. לא אהבתי את הרעיון, אבל זה מה יש... מכאן היא תזכה ליחס הרבה יותר טוב. מכסה המנוע לא נפתח ממש, והתמונות של המנוע אשר ניתן לראות כאן אלו תמונות אשר צולמו כאשר הכנסתי את הפלא' בפתח הצר שישנו כיום. היות ומגרש המכוניות נמצא בעכו, ואני גר בירושלים, צריך לאחד ביננו... האיחוד, באמצעות גרר עשוי לעלות אלפי שקלים, אך לא חברי פיברקלאב ישאירו חבר במצוקה ועם הוצאה כספית כה גדולה, ולו רק למטרת איחוד. מיד מצאו לי עוד שותף להובלה מעכו דרומה, בשלב הראשוני עד לחדרה, אל מחסן החלקים של פיברקלאב, בעלות סבירה של 800 ש"ח לשתי המכוניות גם יחד, גם אם זה אומר שהרכב יישאר במגרש בעכו יומיים שלושה נוספים. כאשר כרמל שלי תגיע לחדרה, סביר להניח כי ייעשה לה שם יישור קו (אני אסע לשם ע"מ לעשותו) ואז נראה איך נמשיך להתגלגל משם, אך עוד חזון למועד.

מי מאיתנו לא חשב על רכב מתוצרת הארץ? רכב שניתן יהיה להתגאות בו כי הוא הורכב כאן. אז נכון, יש לי למברטה שהורכבה כאן (אצלי במחסן), ולמרות שיוצרו בישראל כאלף למברטות (בשנים 58 - 57), עדיין זה לא הדבר האמיתי. רכב ישראלי - כחול לבן, כזה שמעולם לא עזב את גבולות הארץ (מישהו אמר טיול סוסיתות לחול?), גאווה ישראלית. אז נכון, הרכב אינו פאר היצירה, אז נכון, הרכב אינו הכי סקסי בעולם, אבל הוא שלנו, והחל מתאמול - אחד מהם גם שלי! לפני מספר חודשים, פניתי לרענן. אמרתי לו שאני מחפש כרמל דוכס. הזמן חלף עבר לו, והנה, בזמן האירוע בנוקיה של המכוניות הישראליות אני מקבל ממנו טלפון האומר "מצאתי לך כרמל". התרגשות אחזה בי. מייד הוחלפו פרטים, והורם טלפון לאותו בחור שסיפר לו שיש כרמל למכירה. מסתבר שהכרמל הזאת הגיעה למגרש מכוניות קטן, אי שם בצפון הרחוק, לפני כעשרים שנה, בעל המגרש רוצה לפנות קצת את השטח שלו, וכאן אני נכנס לתמונה... הרכב עדיין רשום על שם הבעלים אשר הכניס אותו למוסך, יש רשיון רכב באחד התיקים, ואפשר לצאת לדרך. כמו בסיפורים, ע"מ לבנות מתח, וע"מ שהסוף יהיה יותר מתוק, בעל המגרש יצא למילואים... אין עם מי לדבר, אין איך להגיע לרשיון הרכב או לרכב עצמו. אין ברירה.... חיכיתי.... לאחר חזרתו של בעל המגרש מהמילואים, אותר רישיון הרכב, נשלח אליי בפקס, ונעשה מאמץ לאתר את הבעלים הרשומים ברשיון, כאשר היה חשש כי הוא כבר אינו בין החיים, אחרי הכל, חלפו עברו להם עשרים שנה מאז שהרכב נעמד. חיפוש אחר הבעלים ב- 144 מעלה חרס. אין שם כזה. בכלל. בשומקום בארץ. כלום.... באמצעים מעט יותר מתקדמים, אותר בעל הרכב, כאשר שם המשפחה ברשיון הרכב שונה באות (סביר טעות סופר) מהשם בו מתקרא האיש - יצחק. מכאן כבר היה יותר פשוט לאתר את מספר הטלפון שלו. התקשרתי. עונה לי גברת. אני מבקש לדבר עם יצחק, והיא שואלת אותי מי אני ומה אני רוצה. עניתי לה שאני מתקשר בקשר לסוסיתא שהיתה לו פעם. - "מה פתאום? מעולם לא היתה לו סוסיתא" - "את בטוחה? גם לא לפני עשרים שנה או אולי אפילו יותר?" - "בטוחה", עונה לי האישה. - "היה לכם פעם אוטו בצבע ירוק?" הקשיתי - "כן, היה לבעלי אוטו ירוק פעם, אבל מה זה קשור לאוטו שאתה מדבר עליו?" הסברתי לה שהאוטו הירוק הוא הוא למעשה הסוסיתא, אבל אז היא אומרת לי שיצחק הוא בכלל לא בעלה, ושיש לי טעות ושלא יכול להיות שאני מדבר על אוטו ירוק שהיה להם פעם. המשכתי להתעקש, ושאלתי אותה "אבל זה הבית של יצחק, נכון?" ואז היא אמרה לי "יודע מה? אני לא מבינה בזה כל כך, אתן לך את בעלי" - בעלך זה יצחק?" שאלתי - "לא, בעלי זה ברוך" היתה התשובה. כאשר דיברתי איתו, שאלתי אותו אם היתה לו פעם סוסיתא, והוא מייד נמס... הוא תיאר את הסוסיתא, הפליג בשבחיה, סיפר שכל מה שהיא היתה צריכה זה רק למלא דלק ולנסוע, סיפר לי שהוא היה איתה בכל רחבי הארץ - שיחה ארוכה ומהנה עד מאוד, עם איש מבוגר ונעים. אמרתי לו שהיום הסוסיתא הזאת נמצאת באיזה מגרש מכוניות ושאני רוצה לשפץ אותה, והוא אמר שהוא בכלל לא מאמין לזה, כי לפני איזה עשרים שנה הוא נתן אותה לאח של שכנה שלו שהיה גרריסט, והוא לא מאמין שהיא עדיין קיימת. כאשר ניסיתי להתקדם לשלב בו הבעלות עוברת אליי, הוא סיפר לי שלבן שלו קוראים יצחק, אבל הוא בכלל לא מבין ולא יודע איך האוטו רשום על שמו, אבל בכל מקרה, ממש לא אכפת להעביר את האוטו על שמי, כך שאוכל לשפץ אותו. קיבלתי ממנו את מספר הטלפון של הבן, שגם הוא איש נעים הליכות, דיברנו, ומכאן הדברים היו פשוטים. אתמול בבוקר, נפגשתי עם יצחק, עשינו העברת בעלות, ומשם המשכתי אל מגרש המכוניות ע"מ לראות את כרמל שלי בפעם הראשונה. זהו.... חפרתי מספיק.... מכאן אתן לתמונות לדבר...

רק טעימה... שאר התמונות יעלו בשרשור שיפוץ אשר ייפתח בקרוב

עבר זמן מה מאז התעדכן לו השרשור, אך זה ממש לא בגלל שחברי פיברקלאב שקטו על השמרים. רחוק מכך. בעזרתם האדיבה של חברי המועדון, אותרה עבורי כרמל דוכס לפני זמן מה. היום נעשתה, בשעה טובה, העברת בעלות, אך זוהי רק תחילת הדרך... הופתעתי לגלות עד כמה מדהימים חברי פיברקלאב (או לפחות עד כמה הם היו מדהימים בטרם צירפו אותי לשורותיהם), עד כמה עזרה שלא למטרת רווח אישי היא דבר אפשרי ועד כמה חברות וירטואלית יכולה להיות חזקה ולצאת מהתחום הווירטואלי בקלות. אני מצרף טעימה קטנטנה ממה שעבר עליי היום, ולמרות שתמונה אחת שווה אלף מילים, גם עשרות תמונות לא יספיקו. אני גאה בהחלט להיות חבר במועדון הזה, של המשוגעים לתוצרת הארץ... לא מצליח להעלות תמונות, אנסה שוב בקרוב...

בנוסף, יגיעו שלושה רוכבי ווספות למפגש. שלושה רוכבים אשר חצו את כל יבשת אפריקה, מדרום אפריקה ועד אלינו, במשך שמונה חודשים. שלושת הרוכבים נסעו בסימן בתי חולים לילדים, וכולם כולם מוזמנים לכבד אותם בנכחותכם. יהיה שמח!!

לגבי שבעת הדוחפין, יש מצב שצריך מעתה לקרוא לאוטו רום 1307? אחלה תמונות שבעולם, כעת נמתין בסבלנות להמשך.

בקושי שנה עברה... סניליות זה טוב... =] אופסי?

נתקלתי בסרט הזה (חצי שעה אורכו), סרט של תייר משוויץ אשר ביקר בארץ כחודש לאחר מלחמת ששת הימים. יש הרבה דברים שהשתנו מאז, כמו גם דברים שנשארו אותו הדבר, אבל המכוניות... המכוניות.... תענוג אמיתי.... להנאתכם...