y9853

מכשירים חניה, ממשיכים להעביד ילדים ועוברי אורח... כייף גדול, למרות העבודה הקשה והלחות של מישור החוף....

שירותים כבר יש לטובת הנצרכים, ילדים עובדים המקום ללמוד ועוד ועוד....

קצת תמונות.... אולי....

בשעה שמונה בבוקר, התאספנו כולנו כאיש אחד, רחוקים וקרובים, עייפים ונרגשים לסיים את ההכנות לאירוע הגדול - ישראלי על הבר. מכוניות התצוגה החלו להגיע, בהן מכוניות נדירות ברמה עולמית. בנוסף, הגיע "רולינג שאסי", אשר גם הוא יהיה בתצוגה. אנחנו הופכים עולמות בשביל "גדולים מהחיים", וגם קצת מכוניות, כפי שניתן יהיה לראות בתמונות. החניות מסומנות, הסדרנים אוטוטו מגיעים, ויפנו את מאות הרכבים הצפויים להגיע לחניה מסודרות, תוך כדי הפרדה בין מכוניות אספנות לבין כאלו שאינן. כפי שכתב און, ההפרדה תהיה בין רכבי אספנות (גיל 30 ומעלה) לבין כאלו שאינן אספנות. רכבים מיוחדים ורכבים קלאסיים אשר אינם רכבי אספנות, יחנו בחניה המיועדת למכוניות "רגילות", וכן, זה כולל גם את המשפחות שלנו שיגיעו ברכבים חדישים. אנחנו נמשיך לעדכן תוך כדי עבודה, ובשאיפה גם תוך כדי האירוע עצמו, אך מי יודע.... תיכף יעלו תמונות, אם אצליח להתגבר על התקלות הטכניות. אם היה לי מחשב שיוצר באוטוקארס, מזמן הן היו עולות לאתר. בואו לחגוג איתנו את סיום הקיץ - ישראלי על הבר.

עוד יום עבר, וההכנות לנסיעה לחדרה בעיצומן. הוחלט על יציאה כבר מחר, גם ע"מ להגיע מוקדם ביום שישי וגם ע"מ לנסות לסדר עוד אי אלו דברים בדוכסית. אי לכך, קפצתי הבוקר אל החשמלאי, הוא פירק, נגע, משך, התניע, ניפח ולבסוף קבע - הדינמו תקין - הווסת לא! לשאלתי כמה יעלה ווסת חדש, קיבלתי תשובה, שרק מתוך נימוס אשמיט אותה... חזרתי הביתה, וניסיתי לסדר את החשמל בכוחות עצמי, עד שרמי נחלץ (שוב) לעזרתי. יחדיו פתרנו את כל בעיות החשמל של הדוכסית, כולל הפעלה מחדש של שעוני החום והדלק, למעט הטעינה. קצת חבל שלא פתרנו את בעית הטעינה של הדוכסית, כי לעת ערב, בדרך חזרה הביתה היא החליטה שדי לה, וכבתה, עד שנעזרתי בעוברי אורח ע"מ להתניע אותה מחדש ולהמשיך בדרכי הביתה. אני מקוה כי מחר ניסים סוסיתא הגדול ייפתור לי את בעית הטעינה, כמו עוד אי אלו דברים קטנטנים אחרים, ואז ניתן יהיה לסמן V ענק על הכל, והדוכסית תוכל להתקדם לשלבים הבאים בחזרתה לכבישי ישראל.

עכשיו ראיתי את התוכנית... יפה מאוד! הופעה טובה, יפה ומכובדת ביותר.

אין ברירה... צריך להפשיל שרוולים, ולא רק בגלל שממש ממש חם בחוץ. צריך לארגן טעינה לדוכסית, ועדיף משהו שלא קשור לחבר'ה של בטר פלייס - הם לא הוכיחו את עצמם. מצד שני, גם החבר'ה של שובינסקי לא ממש הוכיחו את עצמם... =/ אתמול, במפגש ההכנה לאירוע "ישראלי על הבר" של פיברקלאב, קיבלתי דינמו ממאיר. אי לכך ובהתאם לזאת, היום הוא הורכב בדוכסית לאחר כבוד. לאחר שהגרתי המון זיעה, המשימה הוכתרה בהצלחה, והדינמו החדש יושב במקומו. נכנסתי לדוכסית שמח וטוב לבב, התנעתי אותה, והנה בלאגן אטומי בחשמל... שומדבר לא עובד כראוי, וטעינה - אין. פנס ראשי ימני לא עובד, פנס משני שמאלי לא עובד, אור ברקס שמאלי לא עובד, אור ברקס ימני עובד רק יחד עם וינקר ימין, נורית לחץ שמן - נאדה. בקיצור, בלאגן בלאגן בחשמל. לעת ערב, רמי מילון הגיע לעזרי. אומנם זה היה בתיאום מראש לטובת בדיקת שעון החום והדלק, אבל מייד קפצתי עליו וניסנו להבין מה לעזאזל קרה. נדבר היחידי שהבנו הוא שאנחנו לא מבינים כלום, ולכן חזרנו למטלה הראשונית של בדיקת השעונים ואולי לתיקונם. לאחר שרמי פירק את השעון, נוכחנו לדעת כי כי השעונים תקינים, אך לא מגיע אליהם זרם. רמי ביקש את תוכנית החשמל של הדוכסית (מה לעשות, הוא רגיל לדגמים 1:4), וכאשר זאת לא נמצאה, די הרמנו ידיים. רמי רוצה למצוא את הנתק שיש באחד מחוטי החשמל, לסדר אותו, ובכל הוא בטוח כי הוא ימצא את הפתרון לכל בעיות החשמל בדוכסית. האמת - אני נוטה להסכים איתו... לאחר לכתו, עלה במוחי רעיון הטוען לקיצור דרך (דבר שממילא יקרה באם אקח את הדוכסית לחשמלאי), לפחות לגבי השעונים - לעשות מעקף מהסוויץ' ישירות לשעונים, דבר אשר יגרום לכך כי השעונים יפעלו כשורה. היות וכאשר חיברנו פלוס ישירות אל השעונים, הם הראו לנו את חום המנוע כמו גם כמה דלק יש במיכל הדלק (3/4 מיכל - זאת עשויה להיות השקעה לא רעה בכלל). אם לא היה חשוך עכשיו בתוך הדוכסית, הייתי יורד כעת ומסדר את השעונים, אם כי יש מצב שאעשה זאת מחר על הבוקר. לאחר מכן, נראה איך אני יכול לנסות לפתור את בעית הטעינה. סביר כי ישנה בעיה עם הווסת, אבל אני למדתי על בשרי לא להתעסק עם דוכסית עם בעיות בווסת שלהן. אז נראה, אולי אתן למישהו אחר להתעסק איתה...

יש מצב שאתה מספר את זה לאשתי, שלא סתם חזרתי הביתה בשש בבוקר??? רגע... אם זה נמשך עד אחרי חצות, שעה וחצי נסיעה לירושלים... לא משנה... עזוב.... אל תספר לה כלום....

הדבר שהכי צד את העין שלי בתמונה הזאת, הוא החיוך של הג'ריקן המפונצ'ר המרוח לי על הפנים... הוא עדיין קיים... =]

שיט שיט שיט!!!! הגרריסט היה אמור לכסות את האוטו במהלך הגרירה ממקום למקום... לרגע לא חשבתי שאני עד כדי כך פופולארי שיישלחו פאפארצ'י אחריי...

אכן, כאשר המספר עומד בצורה כזאת, זה בהחלט מכוער... המספר אמור לבוא מתחת לפגוש הקידמי, שם ישנה חצאית. שם היה המספר המקורי שלה, ואז הוא נראה בסדר, ולא מקלקל את מראה המכונית. החצאית הזאת נשברה במהלך החילוץ של האוטו, עוד בטרם הספקתי לצלם תמונה של האוטו עם המספר כפי שהוא היה במקור, והיא נמצאת בבאגז' של הדוכסית, וממתינה בסבלנות לשלב הפחחות, אשר יהיה לאחר שאסיים עם כל הדברים הקטנים אשר עדיין נותרו, כמו גם כאשר אבחר את מי שיזכה לעשות לדוכסית את עבודות הפיבר. לא רק שאין גרריסטים בירושלים בשבת (אפילו לא במזרח העיר), אני גם לא מבין דבר וחצי דבר בפוטושופ. תודה. יש טאסות, אבל הן יורכבו רק בסוף.. אם כי המצב החיצוני של הדוכסית כפי שהוא היום, דווקא מוסיף לה עוד ועוד נופך רומנטי משהו, והוא די מוצא חן בעיני. =]

איזה כייף של אוטו. עכשיו יש לי עוד שרשור שיפוץ לקרוא ולעקוב אחריו. איזה כייף לך (וגם לנו)!

ועוד קצת תמונות, ממקומות אחרים...

שבת בבוקר... שוב משכים קום לנסוע לחדרה.. אבל היי, רגע... הדוכסית כאן בחניה, לא צריך לנסוע אליה, ועם הגעגועים לרענן ניתן להסתדר עד יום שני בערב. אני מקוה. אין ברירה, מעירים את הצאצאים, מעמיסים אותם בדוכסית ויוצאים אל עבר הזריחה. עיר גדולה ירושלים - תרתי משמע. 50 קילומטר גמענו יחדיו בתוך העיר, ולא הגענו לכל המקומות אותם רציתי לצלם. המזל הוא שניתן יהיה להמשיך לצלם את העיר הזאת, כמו גם את הדוכסית בעתיד. תוך כדי נסיעה, ניסיתי להקשיב קצת לדוכסית, לראות אם יש לה אי אלו שהן תלונות. כלום... שומדבר... לא צייצה מעבר לקרקושים הצפויים. בנסיעה בעליה ממושכת, היא גמגמה קלות פעמיים, אך מיד לאחר מכן המשיכה לנסוע כאילו דבר לא קרה. התגלו שתי נזילות שמן קלות, ממחזיר השמן הקידמי (זה של ה"פולי") וממחזיר השמן האחורי (בין המנוע לגיר). בשלב זה, הנזילות יישארו, אם כי אטפל בהן בהמשך. אחרי שראיתי את התמונות של הדוכסית, אני קצת מצטער שההרשמה לתחרות הצילום של המועדון נסגרה. ששת קוראיי מוזמנים להנות ממה שניתן להעביר במסך מיופיה של העיר הכה מיוחדת הזאת.

לא צילמתי כלום... בינתיים.. :-\ אני מקוה שבתחילת השבוע יהיה יותר זמן, אז אעשה לה בוק בירושלים...

יום שלם ועוד קצת חלפו עברו להם. כבר שלשום בבוקר, לילה אחד לאחר חזרתה של הדוכסית מחדרה, ניסיתי להתניע אותה, אך ללא הועיל. אין מצבר. כפי שרענן שיער עוד בחדרה, לדוכסית אכן יש בעית טעינה. היות ולא יכולתי להתאפק, אלא הייתי ממש חייב להתניע את הדוכסית ולשמוע את המנוע שלה בנחת, מייד היא חוברה לכבלים, והתניעה בנגיעה. בצהריים כבר הגיע חשמלאי א' לעזור לי, והמליץ על טיפול מסודר אצלו במוסך, טיפול אשר יכלול החלפת הדינמו לאלטרנטור ("במקרה יש לי אלטרנטור כזה בדיוק על המדף, ואם הוא לא מתאים, אז נעשה לו התאמות"). לדבריו, הדינמו סיים את מעגל חייו הנוכחי, והוא זקוק לשיפוץ, עדיף החלפה לאלטרנטור. בעודי מתלבט עם חברי פיברקלאב האם להחליף לאלטרנטור או להשאיר עם דינמו, הוזכר לי כי יש לי מכונית לחלקים בה יש אלטרנטור, אז ממש חבל לקנות עוד אחד... אם כך, עושה רושם שהפור נפל - הדינמו יוחלף לאלטנטור, למרות הפגיעה במקוריות. אתמול מגיע חשמלאי ב' לעזרה. אכו אין טעינה, יש להחליף או לפחות לשפץ את הדינמו. הוא מפנה אותי למישהו בירושלים שעדיין מתעסק עם הדברים האלו, לטובת שיפוץ של הדינמו. בנוסף, הוא קובע כי שעון החום אינו תקין כמו גם שעון הדלק, ומפנה אותי לאדם אחר בירושלים אשר מתעסק עם השעונים, רק שאני מתלבט האם ללכת אליו, שסביר כי יעשה לי עבודה סבירה אם כי חאפרית, או לנסוע עם הדוכסית אל סיגל, שאני יודע שתעשה עבודה מעולה ומקצועית. בעודי חוזר אל חברי פיברקלאב עם המידע לגבי הדינמו, כמו גם אפשרות השיפוץ שלו בירושלים, אומר לי מאיר "יש לי דינמו חדש, הבן שלי נוסע פעם ביומיים לחדרה, הוא יגיע לשם". לשאלתי כמה הוא מבקש עבור הדינמו, אני מקבל את התשובה הבאה: "אבדוק מחר מתי הוא נוסע ואני לא רוצה עבורו כלום, רוצה כבר שתפסיק להתעסק בזה, יש לך עוד דברים לסדר". מלך אמיתי!!! לפיכך, הפור נפל באופן סופי - הדוכסית נשארת עם דינמו, כאשר אני מניח כי אקבל את הדינמו החדש בשבוע הבא, בעת מפגש ההכנה של חברי פיברקלאב לקראת האירוע ביום שישי. היום בבוקר, רציתי קצת לנהוג בדוכסית. סיבוב דאווין בשכונה. אולי לצלם קצת תמונות של הדוכסית מסתובבת לה בירושלים. מחכה לשעה 9 בבוקר, נכנס לאוטו, מתניע בנגיעה, ונוסע לי להנאתי. חוזרים הביתה, מכבים ומחברים לחשמל. מי אמר שאין יותר מכוניות חשמליות בארץ?

בינתיים לא, אבל אנחנו במגעים עם המהנדס הראשי של החברה. כאשר יהיו עוד פרטים, נעדכן.

או כמו שאיציק אמר לי לפני זמן לא רב: "לא היה לי אינטרנט היום בערב, אז דיברתי קצת עם אשתי. דווקא אישה נחמדה"

ביציאה מהמחסן של רענן, רק אז הבנתי את מה שאני עומד לעשות... תכלס, אני עומד לגמוע למעלה ממאה קילומטרים עם אוטו שזה יותר מכל שהוא נסע בחמש עשרה השנים האחרונות, ללא כלי עבודה, ללא מים, ללא שמן, ללא כבלים להתנעה, ללא בטריה בפלא'... למעשה, אני סומך באופן מוחלט על העבודה שרענן ואני עשינו. על העבודה של רענן אני אכן סומך באופן מוחלט, אבל היי, גם אני עבדתי על האוטו. מאוחר מידי... =/ אני גם יודע שאם אני אכבה את הדוכסית, או לחילופין היא תכבה לי לבדה, לא אצליח להתניע אותה מחדש, אלא בדחיפה, או באמצעות עוברי אורח מזדמנים. מכניס לראשון, משחרר את הקלאץ' לאט לאט, לחיצה קלה על דוושת הגז ו..... קדימה לדרך!!! הדוכסית מגיבה כראוי, ואנו מתחילים בנסיעה לכיוון ירושלים. הערות הנהגים בדרך משמחות מאוד ומעודדות בהחלט. לו רק הם היו יודעים מה אני עושה... =/ צפירות לרוב, צילומים ממכוניות חולפות, אצבעות מורמות... תענוג אמיתי של נסיעה ברכב אספנות שאנשים עדיין זוכרים אותו, אבל כבר לא רואים כזה על הכביש. מגיעים לכביש 6... הדוכסית ואני קורעים את הכביש (ניתן לראות בתמונה), כאשר המכוניות החולפות ועוקפות אותנו מאיטות ליד הדוכסית, הנהגים והנוסעים מביטים עלינו, מרימים אצבע / אגודל או סתם צופרים וממשיכים להם בדרכם. אחדים מהם אף הגדילו לעשות, ובמהירות לא קטנה בכביש 6, שאלו אותי בצעקות אם אני מוכר.... מחשבה שחלפה במוחי בדרך היא שאם רוצים שנהגים לא ינהגו מהר, במקום לשים שלטים ושוטרים בכל פינה, יש לפזר אטרקציות נוסעות בדרכים, כך הנהגים יאטו מרצונם החופשי... כביש 6 עובר לו... משעמם כרגיל, אבל אין מה לעשות.... אני משלב את בקרת השיוט של הדוכסית, והנה, בעוד חמישה קילומטר יורדים לכיוון כביש 443, ע"מ לא לעלות את העליות לירושלים דרך שער הגיא. רגע.... מה כתבתי כאן? בקרת שיוט? זה לא היפנית גיר רגיל... זאת הדוכסית... על איזו בקרת שיוט אני כותב לעזאזל??? אני בודק את עצמי שוב, עוזב את דוושת הגז, והדוכסית שומרת על מהירות קבועה. דווקא סידור מאוד נחמד כאשר נוסעים בכביש 6. אבל..... אני צריך לרדת מכביש 6 במחלף הקרוב, אני לא בטוח שהסידור הזה יחזיק מעמד גם בהמשך הדרך. נראה מה עושים... יש עוד זמן לחשוב... בעצם אין... המחלף כבר כאן, הגז תפוס והדוכסית רוצה להמשיך לשעוט קדימה. מזה רוצה? היא גם ממשיכה... יורדים מהמחלף לחיצות חזקות וקצרות על דוושת הבלם (למניעת חימום של הברקסים ואיבוד שלהם), תוך כדי משחק עם הקלאץ'. הורדה לשלישי... המנוע חושב שאני עובר למצב ספורט, וממשיך להאיץ, לחיצה חזקה וקצרה על הברקס, לחיצה על הקלאץ', אני שומע את הטורים עולים עוד ועוד, משחרר את הקלאץ' וממשיך בלחיצות חזקות ומהירות על הבלם, הורדה להילוך שני תוך כדי המשך לחיצות חזקות וקצרות על דוושת הבלם, והנה אפשר בעוד רגע לעצור בצד. מעביר לניוטרל, כאשר אני יודע שאם אכבה את הדוכסית, אנו נשארים שם בשעות הקרובות, פותח מכסה מנוע ויוצא בריצה מהאוטו, תוך שאני עורך תחרות ביני לבין עצמי מי יגיע ראשון, אני למקום בו נמצא הקפיץ של דוושת הגז, או אחת הבוכנות לאויר הצח דרך ראש המנוע. ניצחתי בתחרות... אומנם זה היה קרוב, אבל ניצחתי וזה מה שחשוב. בבדיקה אני רואה כי הקפיץ המחזיר את כבל הגז משוחרר בצד אחד, כך שאין מצב בעולם שכבל הגז יחזור למקומו. אני מנסה להחזיר אותו למקום, אבל ממש קשה להכניס את היד לתא המנוע בגלל החום, מה גם שהקפיץ לוהט. מתקבלת החלטה על שחרור הקפיץ, קירור שלו באויר הצח והחזרה זריזה שלו למקום, כל זאת כאשר המנוע עדיין פועל ומפיץ חום. לאחר מאבק קצר אני מצליח לשחרר את הקפיץ ממוקומו, ומניח אותו לקירור. גם כן קירור ב- 30 מעלות... אחרי מספר דקות, ניתן להחזיק את הקפיץ ליותר מאשר שלוש שניות, ואני מחזיר אותו למקומו, לא לפני שאני נוגע עם היד שלי במנוע ומקבל כוויה. כרתנו ברית חמה, הדוכסית ואני. בודק כי הוא עושה את העבודה שלו, חוזר למושב הנהג של הדוכסית, לוחץ על דוושת הגז, והנה היא חוזרת למקומה. אפשר להמשיך להתקדם לכיוון עיר הקודש, מתוך תקוה שלא ניתקל שוב בבעיות כלשהן. מכניס לראשון, ונוסע, כאשר אני מעביר לשני, אני מרגיש כי כבל הגז שוב לא חוזר. אני כבר מתורגל, אפילו לא חוזר לכביש כי אם נשאר בשוליים, שוב תחרות עם הבוכנה ושוב אני מנצח (טוב, לא חוכמה, לא לחצתי ממש חזק על דוושת הגז), שוב הקפיץ תלוי רק על צד אחד. משחרר שוב את הקפיץ לחלוטין ומפעיל את הראש... למה לעזאזל הקפיץ השתחרר? הרי אין לו כל סיבה לעשות זאת. אז אני רואה שישנו חתך קטן בחור בו הקפיץ יושב (כמו מישהו עם עגיל באוזן שתלשו לו את העגיל בכח) ולמעשה הוא תלוי על בלימה, ואין מה שיחזיק אותו בלחץ מתמשך. אחרי שאני יודע מה הבעיה, ניתן לחשוב על פתרון... אני מסתכל ימינה ושמאלה, לראות אולי אמצא בקבוק מים לשפוך לעצמי על הכוויה, ובמקום בקבוק מים אני מוצא אזיקון. אני קושר את האזיקון לאחד מהחורים של בולם הזעזועים של האוטו, מחבר את הקפיץ בצד אחד למקומו ובצד השני אל האזיקון, בודק שהכל עובד כשורה, חוזר אל הדוכסית ונוסע לכיוון תחנת הדלק הקרובה לטובת קירור הכוויה ביד. הדוכסית, כראוי לשמה, גומעת את העליות לירושלים ללא תלונות כלשהן. פשוט תענוג צרוף של נהיגה באוטו לא נח לנהיגה ממושכת, יחד עם קרקושים מקרקושים שונים ומשונים, אבל זאת היתה אחת הנהיגות המהנות ביותר שחוויתי. הגענו הביתה, נכנסנו לחניה (לא זאת שייעדתי לדוכסית, אבל זה גם טוב), כיביתי את האוטו ונשמתי לרווחה. המטרה השניה הושגה!

זה הטנדר שעמד / עומד עדיין במפרץ חיפה? ליד מפעל תרו?

ועוד תמונות.... =]

המטרה הוצבה, סומנה, ואליה חתרנו במהלך היום. במידה והמטרה הזאת תושג, אנו יכולים לראות באופק את המטרה הבאה, לסמן אותה, ולחתור אליה במלוא העוז. ההרים הם רק קשיים למי שמסיר את העיניים שלו מהמטרה. המטרה הראשונה - לעבור טסט. המטרה השניה (במידה והמטרה הראשונה אכן תושג) - להעלות את הדוכסית לירושלים. ולא, לא על גרר, כי אם בכוחות עצמה, בנסיעה, ללא כל תמיכה או עזרה של כלי רכב אחר. לפיכך, כבר ביום חמישי ניגשתי למשרד הרישוי בירושלים, להוציא אישור נסיעה ל- 48 שעות. לרגע לא חשבתי שזה הזמן שייקח לי לעמוד בתור... כאשר הגיע תורי, הפקידה הפתיעה אותי, ושאלה אותי באדיבות ממתי אני רוצה את זה. אמרתי לה שמיום ראשון בבוקר. תוך שניות הופק עבורי רישון זמני, ונאמר לי שעליי לשלם אותו בדואר. חיש מהר שולם המס הזה, והכל היה מותכנן להתקיים ביום ראשון. קרה מה שקרה (ולא אלאה כאן בפרטים), ורק היום הסתייע לי להגיע לחדרה בבוקר. השכם בבוקר קמי ויצאתי את ביתי ביפנית (שבכלל יוצרה בבריטניה) הנאמנה, ושמתי פעמיי אל חדרה. בהגיעי, ניצלתי את השעה הקרירה (יחסית) לטובת פתרון בעית אור הברקס. הורד כבל ישירות מהסוויץ' אל הקופסה הנמצאת על הדוושה, לחיצה קלה על דוושת הבלם, והנה נדלק אור באחוריי הדוכסית. באופן מפתיע, זה קרה ממש מהר... האם זה סימן על המשך היום??? אז זהו.... בשביל זה כדאי להמשיך לקרוא (טוב, נו, לא ממש כדאי, אבל אפשר להמשיך לקרוא). השעון מראה על השעה 8 בבוקר. רענן מרים טלפון לקובי ושואל אותו אם הוא יכול לעשות בדיקת רכב מיושן. קובי אומר לו: "בוודאי", אני מייד קופץ למושב הנהג ואז קובי מוסיף ואומר "בעוד שעה וחצי". זה אמר שיש שעה וחצי שצריך להעביר בנקיון של הדוכסית, ע"מ שהיא תקבל את הזכות החוקית לנוע בכבישי ישראל. מתחיל WAX ON, WAX OFF רק שבמקום עם וקס, עם אקונומיקה וסקוטש. דווקא ממש יפה לראות את הרחבה מתמלאת בצבע לבן של האקונומיקה. קצת פחות יפה לראות את הבגדים מתמלאים להם לאיטם באותו הגוון בדיוק. כאשר אני מסיים מותש, אני מרגיש שאני כבר יודע מספיק קארטה, אך הדוכסית חושבת אחרת, ומזכירה לי שיש לה גם חלונות שצריכים לעבור נקיון, שלא לדבר על החלק הפנימי שלה. משונה... רכב שלא ניקו אותו למעלה מ- 15 שנה, אשר היה חשוף לפגעי מזג האויר - מדבר. עם תום הנקיונות יש בי רצון עז לממש את מעט הזמן החוקי בו מותר לי לנוע עם האוטו, ולכן אני שם את פעמיי אל המוסך של קובי, מצוייד בשתי תושבות הגיר, אשר אותן ניתן להחליף רק על הליפט. רגע... מערכת הפליטה... לאחר זמן כה ממושך, סביר כי מערכת הפליטה לא ממש תקינה, וכדאי כי מישהו מקצועי יעבור עליה, יחווה את דעתו ובמידת הצורך גם יתקן את הדרוש תיקון. בעוד רענן מתאם עם האגזוזן, אני עושה סיבוב אחרון על האורות, לוודא שאין לנו עוד הפתעה. כל האורות עובדים כשורה. קדימה!! יוצאים לדרך! הנסיעה עד לאגזוזן עוברת בשלום. הדוכסית לא מתחממת יתר על המידה, הכל עובד כשורה, דווקא נחמד. בעיה אחת מפריעה לי... כאשר אני לוחץ על דוושת התאוצה, היא לא חוזרת עד הסוף, אלא רק את הרוב המוחלט של המהלך, כך שנוצר מצב כי האוטו כל הזמן עובד על טורים גבוהים יחסית לסיבובי סרק. התייעצות קלילה עם רענן, ואנו מחליטים להמשיך בתוכנית המקורית. מכוונים אותי אל הליפט. אחרי כל כך הרבה שנים שהדוכסית לא ראתה ליפט, אפילו ברנטגן, היא נהנית מתשומת הלב המרובה לה היא זוכה, ומבקשת להצטלם לרגל המאורע החגיגי. הפלא' נשלף, ומספר מצומצם של תמונות מוגש כאן לעיונכם. לאחר שבוצעה הלחמה באגזוז (שהיה סדוק במקום אחד), הדוכסית יורדת מהליפט, ואנו ממשיכים אל המוסך של קובי, שם אנו ממתינים עד שייתפנה ליפט. התמכרה לזה, הדוכסית... התחילה להנות מהליפט זאת.... אני רק מקוה שהיא לא תתרגל ועוד יותר מקוה שהיא לא תרצה שוב. מה שהיא כן רוצה זה להצטלם שוב. הפעם ניתן גם לראות תמונות מעט טובות יותר של הנעשה מתחת לדוכסית, כך שאנו יכולים לתהות על מה שנעשה שם. תושבות הגיר מוחלפות בחדשות במוסך של קובי, ורענן מצטרף אליי. מתבצעת שטיפה של החלק התחתון של הדוכסית, בדיקה אחרונה לוודא שהכל בסדר, הטפסים נחתמים והנה אני נוסע אחרי רענן, בכבישים יפהפיים בדרך אל מכון הטסטים. מגיעים לרמזור אדום. אני שולף את הפלא' שלי ע"מ לצלם את רענן עם סבטלנה, והנה הוא עושה בדיוק את אותו הדבר ומצלם אותי (לי יצאה תמונה יותר יפה, תוכלו לראות בעצמכם). ממשיכים אל מכון הטסטים. רענן חונה את סבטלנה בחוץ, ואילו אני נכנס עם הדוכסית למסלול. מפלס הלחץ וההתרגשות מתחיל לעלות. הפלא' מצלצל.... על הקו חבר הנמצא בעירית ירושלים, מבקשים בעירית ירושלים לסגור איתי תאריך להשקה של הדוכסית. איזו השקה? מה השקה? תן לי לעבור את הטסט דבר ראשון... דבר שני - זה יהיה "אחרי החגים". יאללה ביי. עולים אל המסלול. אני רואה את האורות הירוקים מבצבים במסכים... בדיקת אורות פלוס וינקרים, עוברת בשלום. כך גם אור הברקס. בדיקת בלמים מראה על סביב 90%. אני נושם לרווחה. מגיעים אל הבור.... מרווח הגלגלים של הדוכסית מעט צר מאשר ברכב רגיל, והנה המכוון נלחץ כאשר הוא רואה אותי מתקדם במהירות אל עבר הבור (מישהו אמר טורים גבוהים?). "שחק בהגה!" פוקד הרמקול, ואני משחק הגה של הדוכסית כילד בגן חובה הנמצא בתוך אוטו מהעשוי מברזל. "מספיק" פוקד הרמקול בשנית. מתקדם לאיטי אל עבר בדיקת עוצמת האורות... רואים כבר את הסוף פנס שמאל - "תחליף אורות", נשמעת ההוראה, והנה מסך המחשב מראה אור ירוק. עוד פנס וסיימנו פנס ימין - "תדליק אורות" "תדליק?" אני שואל את עצמי, הם דולקים. "הם דולקים" אני אומר מהחלון, וזפטה של הבוחן בפנס מבהירה לי שיש כאן משהו שאינו תקין. נורה ימין נשרפה. אני אומר לבוחן - לא נורא, ממילא אני לא נוסע בלילה, והוא מעיף בי מבט חמור סבר ופוקד - לך להחליף נורה! אחרת אין מעבר טסט. סיימתי את המסלול ופניתי לחניה. כיביתי את הדוכסית וניגשתי לשמוע רג'קטים עליה. "אתה צריך להצמיד את המספר גם לחלק הקידמי של האוטו ולהחליף נורה. במקרה יש לנו כאן נורות כאלו בדיוק במחיר מופקע, למה לא תקנה לך כמה?" "בסדר, בסדר" אני עונה, "איפה מחליפים כאן נורות?" "במסלול ב'", עונה הקול חוזר לדוכסית ובא לפנות אל מסלול ב'. היא ממאנת להתניע. עוד לחיצה קלה על הגז, עוד סיבוב של המפתח, והנה... כלום.. פשוט כלום... מעט נסיונות נוספים, והדוכסית שהיתה מניעה בנגיעה, הופכת להיות קשה התנעה, אך לבסוף משתפת פעולה ומתניעה. נכנס למסלול ב'. הבחור מפרק את הנורה השרופה והולך להביא אחת חדשה. לאחר דקות ספורות הוא חוזר ואומר "אין כאלו, יש רק הלוגן". "תרכיב" אני אומר לו, מת כבר לעוף משם. "אתה יודע שאם אתה שם הלוגן, אזי אתה צריך להחליף את שתי הנורות?" "תחליף... תחליף, העיקר שנגמר כבר עם זה" הבחור מחליף את הנורות, והנה אנחנו בודקים אותם. פנס שמאל עובר חלק, ופנס ימין מסרב לעבור את הבדיקה. לפני החלפת הנורה הוא עבר, ולאחריה לא... נפלאות דרכי הדוכסית. משחקים עם האורות שוב ושוב, עד שהכל בא על מקומו בשלום. לפתע אני מבין, שהנה... זהו... אני עובר טסט ראשון!!! מייד אני מתמלא אנרגיות כמו בחור בן 17 שעבר זה עתה טסט ראשון. לאור העובדה הזאת, הדוכסית, שהנה היא כבר בת 39 שואלת את עצמה, "רגע, אם אני בת 39 והוא בן 17, מה לעזאזל אני עושה איתו?" וזהו... לא מוכנה להידלק כלל וכלל. כל נסיונות השכנוע, כל הדיבורים על ליבה, ואין שומדבר. היא פשוט לא מוכנה להתניע. אין ברירה, נדחוף אותה בירידה מהמסלול. אני יושב בכסא הנהג (נו, מה?), משלב לשני, ושלושה חסונים מתחילים לרוץ, אני משחרר קלאץ', לוחץ מעט על דוושת הגז, קול יריה אימתני נשמע ברחבי מכון הטסטים, שלושה חסונים מחפשים מחסה. לאחר שהובהר כי קול הנפץ אינו אלא "בק פייר", שלושת החסונים עדיין מתנשפים, שואלים זה את זה, הכיצד זה קרה? רענן מסביר להם כי הדוכסית מעכו - שם לא שואלים שאלות, שם ישר יורים. חוזרים למשרד סיום הטסט. ניירת... עוד קצת ניירת.... כרטיס אשראי... עוד ניירת, והנה הרישיון חתום!!! מטרה ראשונה הושגה במלואה! עוד פיבר חזרה לכבישי הארץ לאחר לפחות 15 שנה בה לא היה לה רישיון בתוקף!!!! כעת יש לחתור אל המטרה השניה, אך בטרם נעשה זאת, נשוב למחסן, לסגור פינות אחרונות. שוב אני נוסע אחרי רענן בכבישים יפים, בחבל ארץ שאני לא ממש מכיר, עד שאנחנו מגיעים למחסן. זה שדוושת התאוצה אינה חוזרת עד הסוף ממשיך להציק לי, אבל זה לא מאוד נוראי... נכנסים למחסן. צוחקים וצוהלים על השגת המטרה הראשונה. אני מכבה את הדוכסית, וכאשר אנו מנסים להתניעה שוב, רואים שאין עם מי לדבר. כנראה שהיא פשוט לא רוצה לעזוב את רענן. האמת, אני יכול להבין אותה. מחברים אותה למטען, ואני מתחיל לארוז את כל הדברים מהמדך שלי, המדף אשר שירת אותי נאמנה בכל תקופת השיפוץ. הדברים עוברים ישירות למחסן הכללי, לטובת הבא שישפץ סוסיתא. סדר וניקיון בעוד המטען מטעין את המצבר של הדוכסית. עוד כוס קפה, עוד שיחה על דא ועל הא (בעיקר על אירוע סוף הקיץ). כיוונים אחרונים של הגז, ונסיון נוסף להתניע. שומדבר.. עוד נסיון, ועוד אחד וכלום... הדוכסית לא רוצה לנסוע מרענן, אלא רוצה להישאר אצלו עוד ועוד. בסופו של דבר ענן אומר לי: "תכנס לאוטו, תשלב לרוורס, אני אדחוף אותכם החוצה, ואתה אפילו אל תעצור, פשוט תיסע לך מכאן, ותנסה להשיג את המטרה השניה". ואז... למרות שהדוכסית ביקשה להישאר אצל רענן, הוא פשוט דחף אותה החוצה, התנעתי אותה, ויצאתי לכיוון ירושלים. האם הגענו ביחד בריאים ושלמים לירושלים, האם חזרנו חזרה לחדרה ע"מ למלא את רצונה של הדוכסית? כל זאת ועוד - מחר.

פשוט מדהים איך שזה מתגלגל לו... פתאום אנשים רוצים לעזור ולתרום, ומרוב רצון לעזור, קורים מקרים לו נעימים... למשל... היום הייתי עם רענן אצל חשמלאי מסויים בחדרה. רענן החזיק ביד את העותק היחיד של החוברת עד כה, והחשמלאי שואל אותו: "תגיד, למה לא אמרת לי?? אני רוצה לתרום להם" האמת, הופתעתי לטובה.... עם רשימת ההפתעות שמתבשלת, נראה לי שנצטרך סופש שלם עבור המפגש.... הולך להיות מאוד שמח!!

מילא לסיים את הקיץ (שיש לזה יתרון בפני עצמו, בעיקר במישור החוף), אבל להרים כוסית לשנה החדשה זה הדבר האמיתי. בעיקר כאשר זה יהיה עם מלאמלא חברים אשר כיבדו אותנו בכל השנה האחרונה, ואנו נוכל להחזיר להם ולו במעט. יהיה לנו הרבה כבוד לארח את כולם ולהרים כוסית לשנה טובה, שנה בה אנו מקוים כי ישובו עוד ועוד פיברים לשטוף את כבישי ארצנו, שנה בה נמשיך לתת עזרה לזולת שלא ע"מ לקבל בחזרה, שנה בה כולנו נוכיח שהמושג "הישראלי היפה" יכול להיכתב גם לא בציניות, שנה בה נהיה בריאים וטובי לב ושנה בה נמשיך לתרום לגדולים מהחיים.

ועוד קצת תמונות (עד שזכרתי לצלם, שמישהו גם יראה אותן)