y9853

אני מתנצל בפני ששת קוראיי על האיחור, אם אוכל לתרץ זאת בכך שאצל אחד מאלו שהעירו לי, עדיין ערב... לאחר פתיחה וסגירה של תא המטען פעמים רבות, ע"מ לבדוק כי הכל משומן ועובד כראוי, לפתע תא המטען לא נפתח עוד. אומנם עושה רושם כי המפתח עושה את פעולתו כראוי, אך תא המטען לא נפתח. בודקים מדוע ולמה, מושכים מעלה את מכסה תא המטען בכח סביר, והנה נקרעים הברגים המחברים את התפס למכסה תא המטען. מבט על התפס מגלה כי הוא חלוד לחלוטין ואינו בר שימוש. התפס עובר לנקיון מחלודה, בעוד שכעת יש לחשוב איך מחברים אותו חזרה למקומו. הגדלת הקדחים המחברים, הברזה שלהם מחדש והכנסת ברגים, פתרה את הבעיה הזאת... מרימים טלפון למוסך של קובי, לראות אם יש ליפט פנוי, בשביל לסיים את ההכנות ולקבל אישור מוסך מורשה. ההכנות כוללות החלפת תושבות גיר, החלפת משאבת קלאץ' תחתונה וסיום צביעת השילדה. אין ליפט פנוי... בעסוש... =/ אין ברירה... עדיין ישנם מספר דברים לעשות ע"מ שהדוכסית תיראה כמו רכב שיכול לנסוע בכבישי ארצנו. מתחילים לשפשף.. כלמיני פיצוצים בצבע נעלמים להם בזה אחר זה, כך שהדוכסית אומנם לא צבועה יפה, אך כעת היא רק עם פיצוצי צבע מעטים בלבד, ויפה מאז ומעולם (מבחינתי, העולם שלה התחיל מז שהיא עברה לידי). מנסים להעביר את הזמן בפתרון של בעיות חשמל. אין ספק שבעיות חשמל מעבירות את הזמן.... מתחילים בבדיקה של הוינקר השמאלי הקידמי, שאינו מתפקד כראוי. חשמל מגיע אליו, המינוס עובד כשורה אף הוא, אם כך, ככל הנראה הבעיה בנורה (נורת שני חוטים). פותחים את הבקליט של הפנס, ובודקים את הנורה. מנסים להוציא את הנורה, אבל היא בשלה. חושבת שהיא חברת כנסת, ונאחזת בכסא שלה בכל הכח. פשוט לא מוכנה לוותר או לזוז. עושים עם המנורה את מה שאי אפשר לעשות עם הכנסת. שוברים הכל ובונים מחדש. ניפוץ המנורה עובר בשלום יחסי, כאשר רסיסים ניתזים לכל עבר. הוצאה של המנורה מהבית שלה באמצעות מברג, שפיץ פלאייר וכח פיזי מתון מגלה כי כל בית המנורה חלוד. מייד נשלף בית מנורה אחר מהמחסן. בטרם מחליפים אותו, רענן אומר לי, "תביא רגע את החומצה". עם מברשת, מורחים בעדינות את החומצה על בית המנורה, והנה החלודה נאכלת. פשוטו כמשמעו. שטיפה במים והתזת ספריי אבץ משיגים תוצאה של כמעט חדש. הכנסת נורה חדשה, והנה הוינקר עובד כראוי. את אותו הדבר (רק בלי לנפץ) עושים גם בבית המנורה השני, בודקים כי הכל עובד כשורה, ושמחים וטובי לב מרכיבים הכל בחזרה. לאחר ההרכבה, שוב בדיקת תקינות. כלום לא עובד... =/ אין שום וינקר. פשוט כלום... לא ימינה, לא שמאלה, ואפילו לא ישר. פשוט הוינקרים לא עובדים. כוסמו עם החשמל.. כמה זמן מבזבזים עליו. לך תדע איפה התקלה... האם האוטומט הלך, האם יש איזה קצר במקום מסויים, מה לעזאזל קורה כאן. מתחילים לעבור על הכל, החל מהסוויץ', דרך הידית, וכלה בכלמיני חוטים שונים, מוזרים וכאלו שאפילו שובינסקי לא ידע על קיומם. בסוף מתגלה שבאורח פלא, הפיוז של הוינקרים זז ממקומו. החזרתו למקום פותרת את הבעיה, והכל עובד כשורה. כעת נותר לחכות שיתפנה ליפט במוסך של קובי.. זה כבר יקרה ביום אחר שאגיע לחדרה. מנצלים את הזמן להחלפת מספר אחורי למספר עם הכיתוב "רכב אספנות", ניקוי סביב, עוד מבט על הדוכסית, וואלה... בעיני רוחי אני כבר יכול לראות אותה נוסעת ברחבי ישראל... השעה 5, ואני אומר לעצמי שהנה יש סיכוי שאחזור באור לירושלים. מסדרים, מארגנים, מחזירים הכל למקום. רענן שואל אותי אם אני נוסע דרך כביש 6. בשעות האלו, הדרך הזאת מהירה משמעותית מאשר כל דרך אחרת, אז אני אומר שכן, ושואל אותו אם הוא רוצה שאקפיץ משהו למקום כזה או אחר. "כן," הוא עונה לי, "אני צריך שתקפיץ איתי חומוס לפה ליד מחנה שמונים".... נו, אני יכול להגיד לא לאוכל? אחותו של רענן מצטרפת אלינו לא.ערב נעימה וטעימה, שבסיומה אני חושב שיש מקום לשנות את השם של הבסיס הזה ל"מחנה שמנים". או לפחות לקרוא כך למסעדה במקום. ממש רואים את הסוף... אה, כן... ששת קוראיי גם יכולים לראות תמונות...

זמן עובר מהר כשנהנים. כאשר הולכים ברגל בחום ובלחות של חדרה, הוא עובר הרבה הרבה יותר לאט..... =/ שוב השכמה בשעה לא ברורה ולא חוקית בעליל. שוב נסיעה ביפנית בקרירות של הבוקר, תוך האזנה לרוח הנעימה, עד בואך שער הגיא, אז הלחות מתחילה להתגלות. שוב אני נזכר כמה טוב לגור בירושלים... שוב להגיע אל הדוכסית בשעת בוקר מוקדמת. אושר אמיתי!!!!!!! לפני שהחום יהפך לבלתי נסבל, החלטתי לסדר מעט את הריפוד בגג של הדוכסית. ברבות השנים, הריפוד התייבש לו ונקרע, כך שהוא הסתיר חלק נכבד מהחלון האחורי. היות וכך לא תהיה אפשרות לעבור טסט, והיות ואת שלב הרפד אני רוצה לדחות לאחר הצבע והפחחות (אם אפשר לקרוא לתיקוני פיבר "פחחות"), לא נותרה לי ברירה, אלא לעשות משהו פרוביזורי. חתכתי כאן, חתכתי שם, ובאמצעות דבק מגע, הדבקתי קלות ובאופן זמני את הריפוד אל גג ואל דפנות הדוכסית. עוד לפני שהתחלתי לטפטף זיעה (זה מונע מהדבק להידבק כראוי), סיימתי לעשות זאת (אבל לא צילמתי...), והתחלתי לנקות את הדוכסית מבפנים. מסתבר שלא מעט לכלוך, טינופת, זוהמה וחיות אחרות (במלוא מובן המילה) מצאו את מקומם בתוך הדוכסית, ולכן נעשה רק ניקיון ראשוני שלה מבפנים. נקיון יסודי ייעשה את ייצאו המושבים אצל הרפד. לאחר מכן, עברתי לשקם את המנעול והמנגנון של מנעול הבגאז'. לאחר פירוק המנגנון, ניקוי שלו וצביעתו בשחור (מנגנון כל כך פשוט וכל כך יעיל), פירקתי את המנעול, אשר כבר לא יכול לפעול יותר. שאלתי את רענן היכן יש מנעולן אי שם בחדרה. הפעם אהבתי ממש את ההסבר שלו... "אתה יודע איפה אלוף השווארמה? (ברור שאני יודע, אחרי הכל, מדובר כאן על שווארמה), בדיוק מולו, יש זלוטניק מנעולים". "זלוטניק" אני שואל, "אתה מתכוון לקובי?" "מאיפה אתה יודע?", מקשה רענן "מזתומרת, הרי יש לו גולדווינג אספנות!" וכך, יצאתי לדרך. רגלית. החום עדיין לא מעיק יותר מידי, ולאחר 7 דקות הליכה, אני מגיע למזגן של קובי. פגישה חמה (למרות המזגן), והנה אנו עוברים לדבר על הדבר לשמו באתי אליו. מסתבר שיש לקובי, בנוסף לגולדווינג, עוד כמה רכבי אספנות, כולל אופנוע מיוחד ומרהיב ביופיו. אה, כן... מנעול לבאגז'... בודקים, מודדים, מתאימים, והנה אני עוזב את המזגן בחנות, וצועד עשר דקות חזרה אל הדוכסית. המנעול יושב בול במקום. אבל.... בגלל שבחלק האחורי של המנעול יש קפיץ המחזיר את המנעול למקומו לאחר הפתיחה, הבורג המחזיק את המנעול, לא יכול להכנס (הוא קצר מידי). חיפוש במחסן מעלה חרס (ולא, זה לא מתאים לעבודה עם המנעול). 12 דקות הליכה אל קובי, אשר בסיומן הוא אומר לי שאני צריך לבוא גם עם המנעול... רבע שעה חזרה אל הדוכסית, פירוק המנעול ממנה, ועוד 17 דקות של חזרה אליו. החלפת מנעול, התאמות שונות, ולאחר עשרים דקות אני שוב בדוכסית, מרכיב את המנעול החדש. בסה"כ, כשעה וחצי של הליכה.... סיוט... הכל עובד, תא המטען נפתח, וגם נסגר כראוי, אבל אז מתגלה בעיה אחרת.... עליה אספר בהמשך הערב...

הייתי היום בחדרה... טעמתי קצת ממה שעומד להיות באירוע... כולם, ללא יוצא מכלל נותנים כתף (וכן, זה כולל אפילו אותי). גויסו לא מעט תרומות ע"מ להנעים את זמן הנוכחים באירוע, והכל הכל לטובת גדולים מהחיים. בנוסף, זכיתי לשזוף את עיניי ביוחאי, וגם בחוברת שהודפסה היום - הלא היא קטלוג הרכבים. אני לא יודע מה אתכם, אבל אני הולך לעבוד קשה שם באותו היום בארגון והכנה של האירוע, והכי חשוב, אני הולך להנות!!!

כמו שאתה בטח יודע, רענן מומחה בלשים גברים באדמה..... גם נשים.... אם הוא לא הצליח עד היום, הוא יצליח בהמשך (או חשמלאי), אבל מה שנותר כעת זה באמת פיצ'פקעס....

נורת לחץ השמן תקינה, אם כי היא לא עובדת, עדיין. הנורה עבדה, ומכאן אני מסיק שגם היוניט תקין. סביר כי באחת מהפעמים, באחת מההתקנות של דבר זה או אחר, ניתקנו בטעות, או שלא בטעות, את אחד החוטים הלא נכונים, דבר אשר גרם לכך שנורת לחץ השמן לא נדלקת עוד. אני חושב שגם מד הטמפרטורה עבד וכעת הוא אינו עובד. מד הדלק לא עובד ואילו הספידומטר נותן מושג מסויים על המהירות בה נוסעים. במידה ואכן הדוכסית תעלה לירושלים בקרוב, זה יהיה לאחר שתהיה לי איזו שהיא בקרה מסויימת על חום המנוע ולחץ השמן. כך אני מקוה לפחות. בכל מקרה, זה יהיה בליווי צמוד של עוד רכב אחד לפחות...

עכברים... ולא, שלומי, לא התחלתי לכתוב על אוכל. בביוב ליד המחסן של פיברקלאב חי לו עכבר. הוא גדל מיום ליום, משמין לו להנאתו (וכמו גמלים, גם עכברים אינם ניזונים מסוסיתות), וגם המאמצים של רענן ללוכדו באמצעות מלכודות עולים בתוהו. לכן החלטנו לנקוט בגישה שונה. מתן מזון, או יותר נכון, שפיכתו לתוך בור הביוב בו גר העכבר. אתמול שפכנו לשם שמן משומש, שאריות של המרייט וכן מעט טרפנטין. יש לי הרגשה שבפעם הבאה שאגיע לשם, הכבר יכין לנו צ'יפס בשמן עמוק - רענן זכרת לשים שם תפוחי אדמה? לצערי, למרות בקשתו המפורשת של רענן, לא צילמתי את בית מגוריו. לענייננו.... גם אתמול נסעתי לבקר את הדוכסית. המטרה היתה לסיים את מערכת ההגה, וכן לסיים את מערכת החשמל באופן סופי ומוחלט. במערכת ההיגוי היה צריך להחליף גומיה הנמצאת בתוך פחית בקיר האש (הגומיה הזאת בכלל לא עשויה מגומי...) , להרכיב את הוינקרים הקידמיים, לבדוק שהכל עובד כשורה, ולהכין באופן סופי את הדוכסית לטסט. השכם בבוקר פורק מוט ההגה לחלוטין, נוקה ונצבע. בזמן שהצבע התייבש, נשלחתי ע"י רענן לחנות חלפים חדרתית, ע"מ לקנות את הוינקרים הקידמיים. שאלתי אותו מה הכתובת בשביל להכניס ב- GPS, והוא אמר לי שהוא לא זוכר את הכתובת, אבל הוא יסביר לי איך הגיע לשם. "אתה יוצא מכאן, בכיכר ימינה, אחרי שלושה רמזורים שמאלה..." וכן הלאה והלאה... כאשר הסתכלתי עליו בעיני עגל, בעודי אומר לו שיש סיכוי יותר גדול שאגיע לטול כרם מאשר לחנות האמורה, הוא הסביר לי שוב איך להגיע לשם, הפעם בשפה שאני מבין, בירושלמית. "תיסע לכיכר של חדרה - 300 מטר לפני הכיכר אתה לוקח שמאלה וזה שם. הגעתי על המכה הראשונה... ככה זה כאשר מסבירים לי בשפה שאני מבין. כאשר חזרתי מצויד בפנסים, הורכב מוט ההגה, הורכבו הוינקרים, כך שכעת הכל תקין לחלוטין. כמעט. יש עדיין מעט מאוד בעיות חשמל שלא הצלחנו להתגבר עליהן, ואני בטוח שגם זה יקרה בקרוב. לאחר ניקוי וסידור המחסן, הייתי צריך לעלות לירושלים, כך ששוב פספסתי את המרק התימני... רענן אומר שהגיע הזמן לפנות את המחסן. כל מה שהוא יכול היה לעזור לי בו, נעשה. אני יודע שאלמלא העזרה הענקית של רענן, אלמלא המוכנות שלו לשתף וללמד, אלמלא גדלות הלב שלו הדוכסית היתה רחוקה מלהיות מוכנה כה מהר. בהחלט יכול להיות שבשבוע הקרוב הדוכסית תעשה עליה לירושלים, אך עדיין מוקדם לדעת בוודאות.

איזה כייף!! תתחדש, תתיישן, והכי חשוב - תהנה ממנה!!

תרשו לי לזרוק אתכם חזרה ליום שלישי... שעת בין ערביים... רענן ואני עצבניים בטירוף... אני גם מזיע... שוב אני נשכב על שמיכה מתחת לדוכסית, בפעם המי יודע כמה באותו היום, מנסה להרכיב את משאבת הדלק, הפעם בזוית סיבוב שונה של הראש של המשאבה. באופן מפתיע, גם הפעם משאבת הדלק לא הצליחה לשוב למקומה. רענן מציע להרכיב את המשאבה ללא הצינורות היוצאים ממנה. אני קם ומפרק את הצינורות, חוזר אל מתחת הדוכסית, גם השמיכה כבר מזיעה ורטובה לחלוטין (עכשיו אני מבין למה מתכוונים כאשר אומרים "הביל במישור החוף" - גהינום עלי אדמות, וזה עוד ביום טוב), מנסה להשחיל בין מגוון צינורות וחוטים את המשאבה, והנה הנה עוד רגע זה מצליח. עושה רושם כי המשאבה עשויה להכנס למקום. עוד מאמץ קטן, עוד כמה טיפות זיעה, והנה היא מונחת חזרה על שני הברגים המקבעים אותה. עכשיו לך תסגור את האומים... הנדסת אנוש מופלאה היתה לשובינסקי, כך שאין ממש גישה למשאבת הדלק, אך למרות זאת, בכוחות משותפים, רענן ואני מצליחים לסגור את האומים על המשאבה. עכשיו צריך לחבר חזרה את הצינורות היוצאים ממנה. נסיון חיבור ראשון, והנה הצינור נוגע במוט ההגה. נסיון חיבור שני, והנה הצינור נוגע שוב במוט ההגה. אפילו המנוע של הדוכסית מזיע... אחרי נסיונות רבים מספור, אנו מצליחים להכניס את הצינורות אל המשאבה, ומהדקים אותם ביד ככל יכולתנו, לאחר שאנו מבינים כי עם מפתח לא נצליח אפילו להתקרב לשם (מישהו כתב הנדסת אנוש מופלאה?). לאחר ההברגה, מנסים בכל זאת להדק עם מפתח. פעם מלמעלה ופעם מלמטה. לפתע אנחנו מרגישים כי לו היו לנו עוד שני מפרקים ביד, בנוסף למרפק, היינו עשויים להסתדר יותר בנוחות. הצינורות הודקו! עכשיו צריך לחבר להם צינור דלק... מחברים. לך תשים על זה באנד שהדלק לא יברח. אז נכון, ניתן להשחיל את הבאנד מלמעלה, אבל להדק אותו - זה רק בזכות המפרק הנוסף שיש ביד, ומברג, כמובן. חוזרים אל מיכל הדלק. בית הניפל לא בר שימוש. להחזיר אותו למצב עגול זוהי משימה בלתי אפשרית, אפילו בשביל רענן. יש את המיכל של און העומד במחסן. מפרקים או לא? חיש מהר הדילמה נפתרת באמצעות מפתח שוודי. בית הניפל מפורק ומורכב במיכל של הדוכסית. צינור הדלק מחובר אליו. צינור מילוי הדלק מחובר אליו אף הוא, המיכל מקובע למקומו, ואז..... האישה מתקשרת. "מה קורה?" היא שואלת, "כבר ערב, הילדים רוצים לראות אותך לפני שהם הולכים לישון, אתה בדרך?" "אני בדרך", אני עונה, ושומע את אנחת הרווחה שלה דרך הטלפון "אני בדרך למלא דלק עבור הדוכסית, בשביל להניע אותה עם דלק מהמיכל". אחסוך לששת קוראיי את התגובה שלה... ובנושא אחר - כאשר אתם קונים ספה לסלון, כדאי לדאוג לזה שהיא תהיה נוחה גם לשינה, ומספיק גבוהה ע"מ שהכלבים לא יקפצו עליה במהלך הלילה. בקבוק של דיאט קולה תורם את גופו לדוכסית והופך למשפך, ומיכל הדלק של הדוכסית מתחיל להתמלא לו לאיטו. בדיקת נזילות - אפס. אני נכנס לדוכסית, פותח סוויץ' ומנסה להתניע. כלום לא קורה. רענן "מפמפם" דרך הכבל גז. נסיון התנעה ראשון - נכשל. כך גם נסיונות ההתנעה הבאים אחריו. דלק לא מגיע למנוע... כל העבודה שנעשתה, כל הזיעה שניגרה, הכל לשווא. אך לא איש כרענן יישבר, הוא מפרק את צינור הדלק מהפילטר, ומתחיל לינוק. כלום לא קורה. יניקה ועוד יניקה, עד שלפתע אני רואה את פניו מתעוותות בגועל רואה אותו יורק בעודו מסנן קללה, ובליבי אני אומר "אז כן מגיע דלק בסופו של דבר". נעשה נסיון נוסף להתניע, והנה הדוכסית מניעה בנגיעה, באופן עצמאי לחלוטין, ללא בקבוקים המונחים על הגג, ללא מעקף של מערכת החשמל - בכוחות עצמה! רענן ואני מביטים זה בזה. אין עצבים יותר, רק זיעה. מבלי אומר, רענן מחליף אותי ליד ההגה, משלב לרוורס, יוצא מהחניה ונוסע אל עבר השקיעה. תהיתי אם הוא ישוב... כאשר הוא שב, את החיוך שהיה לו על הפנים אי אפשר בכלל לתאר, ואני די בטוח שהוא נשאר שם עד עכשיו. "לך תוציא רשיון טיס" הוא אומר לי, "זה מטוס הדבר הזה." "מטוס מפיברגלאס, כן בטח" אני עונה. "תבדוק בעצמך" רענן יורה. מבלי לחשוב פעמיים, אני מתיישב במושב הנהג, משלב להילוך, ומתחיל לנסוע. מזה לנסוע? לטוס... זה מטוס הדבר הזה... מנוע 1500 סמ"ק המונח בתוך קופסא מפיברגלאס. עלטה בחוץ... מתחילים לנקות ולסדר אחרינו. אין עצבים יותר, רק חיוכים, אפילו הזיעה כבר לא ניגרת. רק חיוכים! כתבתי מקודם כי אי אפשר לומר שנעשה משהו מועיל ביום הזה, אבל בערב.... מסיימים לסדר ולנקות, והנה רענן מדליק את הסיגריה שאחרי...

כשלא הולך, אז לא הולך... =/ הבוקר נפתח בקרירות מה של בוקר ירושלמי, והמשיך בקרירות מוחלטת מצד הדוכסית... ענן יפהפה, אשר שרה על עמק הארזים, ביציאה מירושלים, נתן תחושה שהיום הזה עומד להיות שונה. נסיעה בשעה שש בבוקר, גורמת לחשוב מחשבות משונות (עצם השעה הזאת היא משונה בהחלט, אבל זה כבר עניין אחר), אם כי היום הזה בהחלט היה שונה מהימים האחרים בהם נסעתי אל הדוכסית. אם עד היום כל השיפוץ הלך "חלק" למדי - רק ברגים מעטים נגזרו, נחתכו, רותשו, נקדחו, החליקו, הסתובבו על ריק או התאבדו, היום הדוכסית הזכירה לכל מי שנגע בה, שאוטוטו היא חוגגת ארבעים, והיא למעשה בגיל העמידה. כל העבודה נעמדה. אי אפשר לומר כי היה, או נעשה משהו מועיל ביום הזה. התכנון היה היום להקדיש את רובו ככולו של היום למערכת הדלק, וככל שיותיר הזמן, להתעסק גם עם מערכת החשמל (שאריות - הרכבת וינקרים קידמיים ובדיקות אחרונות) וכן עם מערכת ההיגוי - להחליף כל סוף סוף את הגומיה היושבת לה בבטחה בקיר האש. מיכל הדלק אשר נשלח לתיקון שב אתמול, כך שעל הבוקר הוא עבר ניקיון וצביעה. כאשר המיכל נפל מהמעמד שלו בעת הניקיון, כבר ניתן היה לחשוד שהיום הזה לא יהיה כימים אחרים, אך עדיין הייתי אופטימי. מפגר, אבל אופטימי. לפחות לא נוצר במיכל חור חדש, אלא נוצר רק כיפוף קטן ולא משמעותי... בזמן צביעת המיכל (סביב 8 בבוקר), הזיעה ניגרה ממני בצורה כזאת, שהרגשתי שאני מסננת, וכל מה שאני שותה, מייד יוצא החוצה. לא מבין איך אפשר לחיות במקומות הללו.... דיללתי את הצבע בזיעה - לפחות חסכתי טרפנטין. לאחר הצביעה של המיכל, בעודו משתזף לו להנאתו בשמש (יש סיכוי שהוא נשרף - הוא יצא שחור לחלוטין), פירקתי את משאבת הדלק, לטובת בדיקה שלה, ושיפוץ במידת הצורך. משאבת הדלק ירדה מהדוכסית כאשר היא מטונפת ברמה מאוד גבוהה, ולא אטומה כלל וכלל, כך שהדלק יכול לעבור פנימה והחוצה כאוות נפשו. ניקוי יסודי של המשאבה ונסיונות התאמת אטמים לא צלחו. מייד ניגשנו למחסן להוציא משאבה חליפית, וגם משאבות הדלק אשר היו במחסן של פיברקלאב לא היו תקינות. טלפון הורם אל ניסים סוסיתא הגדול, והוא אמר משהו בסגנון של: "תביא את כל המשאבות וחלקי המשאבות שיש במחסן, אני אסדר לך מזה איזה שתיים שלוש משאבות תקינות". מייד הועמס בלוק מנוע על היפנית שלי (הוא לא קשור לסיפור, אבל הוא היה צריך להגיע אל ניסים הגדול, אז לקחתי אותו טרמפ). בעודינו מעמיסים את הבלוק (כבד לאללה הדבר הזה), רענן בדק אולי יש אצל קאליש מחיפה. מסתבר שיש, אפילו מקורית ובמחיר סביר. אז כבר לא צריך לעבור אצל ניסים הגדול... אז מה? למרות שבכל לחיצה על דוושת הגז ביפנית אני מקבל תת היגוי, נסעתי לטירת הכרמל לפגוש את ניסים הגדול. היה לי כבוד גדול לפגוש אותו, ובאופן כללי נהניתי מאוד אצלו בפרק הזמן הקצר בו הייתי במוסך שלו. הוא הסתכל בסלסלה עם חלקי משאבות הדלק ואמר - אין בעיה... יהיו כאן לפחות שתי משאבות תקינות.... קוסם! משם המשכתי לקאליש. חיפה. דווקא עיר יפה, חיפה. נכנסתי לחנות המופלאה שלו... כלמיני דברים משתלשלים שם מהתקרה, ובעודי עומד עם עיניים פעורות ומביט סביב, לא שמתי לב שהוא בכלל פנה אליי.... ברגע שהצגתי את עצמי הוא ידע מייד במה מדובר, המשאבה החליפה ידיים, כרטיס האשראי גוהץ, מבט אחרון על החנות המופלאה הזאת, וחזרה לחדרה. נעשה נסיון ראשון להרכיב את מיכל הדלק למקומו. מיותר לציין שהוא לא צלח... אומנם הברגים חזרו למקומם הטבעי, אך הניפל המתחבר למיכל מאן להכנס למקומו. החלטתי להפסיק לריב איתו ולהרכיב את המשאבה החדשה שזה עתה הגיעה... גם זה לא עלה בידי. ניסיתי מהצד הזה, ניסיתי מהצד השני, אפילו מהצד השלישי ניסיתי, אך ללא הצלחה. כל מה שעשיתי, המשאבה פשוט מיאנה להכנס למקומה. גם לאחר שפירקתי את הראש של המשאבה וסובבתי אותו בכלמיני כיוונים, היו זוויות שונות בהן הצינורות אשר יוצאים מהמשאבה, פוגעים במוט ההגה, ולכן אין אפשרות להכניס את המשאבה למקומה. חזרה אל מיכל הדלק.... זמן רב בוזבז בנסיונות הכנסת הניפל אל הבית שלו, אך ללא הצלחה. בית ניפל לא תקין הובא, והנה הניפל נכנס למקומו בקלות. כלומר, ישנה בעיה עם בית הניפל (אעלה תמונות שלו אחרי שאצלם כזה בהזדמנות קרובה (אם לא אשכח)). בית הניפל פורק, והתברר כי ההברגה של הניפל כבר אינה עגולה, כי אם אליפטית במקצת. איך זה קרה, אין לי מושג.... כנראה בעת הפתיחה של הבית עם הבוקסה, הבוקסה לחצה חזק מידי על הבית של הניפל, ועיקמה אותו... יום מתסכל לחלוטין, כאשר רענן ואני עצבניים ממש (אני גם מזיע ממש). אוף אוף אוף!!! יש רק תמונה אחת... של מיכל הדלק לאחר הצביעה, ויסלחו לי ששת קוראיי...

כתמיד, סקירה מאלפת. תודה תודה

השבוע קיבלתי בהודעה פרטית מאחד מחברי הפורום הודעה, שאני חושב שהיא מתארת נכון את האנשים שזכיתי להכיר מאז הצטרפתי לפיברקלאב ואת המעשים שנעשים, וזאת לשונה: "אתם קהילה מיוחדת. סיבים סיבים שיוצרים מיקשה אחת גדולה." כייף...

דני.... נסיעה טובה, נחיתה טובה והתאקלמות קלה. הלוואי ותצליח בכל מעשי ידיך, רק אל תשכח אותנו כאן בביצה המקומית...

כרגיל ביום שבת, בשבועות האחרונים, אני קם מוקדם. יהיה מי שייטען (ובצדק), כי אני קם מוקדם מידי, אך לא זאת הסוגיה כאן. בעודי נהנה מרגעים אחרונים של חסד של קרירות של בוקר, ואויר הרים צלול, הפלגתי גם השבת לכיוון מישור החוף, כבר בואכה עמדת בידוק הדרכונים בשער הגיא, ניתן להרגיש בלחות המאיימת של האיזור, ובכך שעומד אני להגיר זיעה. מעבר לזה שאת המרכז אני לא ממש אוהב, הגרת הזיעה היא חלק חשוב בהחלטה לא להגר למרכז. היתה התלבטות לאן לנסוע... האם לדוכסית, או למתנה שנקנתה לה. היות וידעתי כי יוחאי אמור להגיע ולפרק את החלקים הנחוצים לו, תהיתי ביני לבין עצמי האם לעזור ליוחאי, או לנסות ולהתקדם, ולו במעט עם הדוכסית. דיון קצר עם רענן הכריע לטובת הדוכסית, כאשר רענן, ישראל ויוסי נסעו לעזור ליוחאי לפתוח את המתנה של הדוכסית. והם פירקו לה את הצורה, וטוב שכך. הגעתי אל הדוכסית, כאשר המטרה המוצהרת היא לסדר את דלת הנוסע שאינה נסגרת, לבדוק מה קורה עם החלונות (האם הם עולים וגם יורדים, האם בכלל המנגנון שלהם תקין), לנסות לסיים עם החשמל באופן מוחלט, ובמידה ויישאר זמן, לשחק עם הריפוד, רק ע"מ שיעבור טסט, כך אפשר יהיה להוציא אותו מהמחסן, ולפנות את המקום לטנדר של רענן, שעומד וממתין בסבלנות לתורו בשיפוץ. בנוסף, אם תוותר עדיין שהות, אולי גם לקפוץ ולתת יד ורגל בפירוק המתנה של הדוכסית. התחלתי עם החשמל.... מסובב את המפתח בסוויץ', והנה, לא יאומן, שום דבר לא עובד... פשוט כלום... האם יתכן כי כל העבודה משבוע שעבר ירדה לתוהו? לאלא... פשוט המצבר ריק ככל הנראה.... אם כך, נעבור למשהו אחר... דלת הנהג. נסגרת ונפתחת ללא כל בעיה. בבדיקה של החלון מתגלה כי הכל תקין (חוץ מהחלון המשולש שאינו נפתח, ייבדק לאחר היציאה של הדוכסית מהמחסן). ניתן לסמן V. דלת הנוסע. הדלת הערמומית הזאת ממאנת להיסגר, וכל טריקה שלה גוררת אחריה קפיצה של הדלת חזרה לפנים של מי שטרק אותה. אומנם אני בעד להחזיר כפליים למי שמרים עליך יד, אבל עם דלת פתוחה, יהיה בלתי אפשרי לעבור טסט (גם אם נניח לרגע את הצד הבטיחותי, הרי תמיד אפשר לקשור את הילדים בבגאז'). לפיכך פורק ריפוד הדלת מהדלת. ריפוד עאלק... חתיכה של איזה חומר פלסטי אשר בעבר היתה מודבקת על דיקט. צריך להזהר לא לשבור את הדיקט הזה, כי את החלפת הריפוד אני שומר למועד מאוחר הרבה יותר. לאחר שפורק הריפוד, עדיין לא ניתן היה לשלוח יד פנימה, ולנסות למשש היכן התקלה בגינה הדלת לא נסגרת, וזאת מפני שהחלון היה למטה, ולכן יש צורך בסגירת החלון. סיבוב של ידית החלון גורם לתנועה של מנגנון החלון ולעליה שלו, אך כל קשר בינו לבין התזוזה של החלון מקרי בהחלט. למעשה, המנגנון אומנם עולה ויורד, אך החלון לא. חיפוש אחר החלק המקשר בין המנגנון לחלון מסתיים במציאת מסילת החלון זרוקה בתחתית הדלת. יש מצב שזאת הסיבה לכך שהחלון לא עולה ויורד בהתאם לסיבוב הידית. המסילה אומנם חלודה למדי, אך זה לא מנע ממני לנקות אותה מהחלודה (ולהשאיר בערך חצי מהמסילה הרקובה ליד המלטשת), לצבוע אותה ולתלות לייבוש. בינתיים, העלאתי את החלון מעלה באופן ידני, כך שאוכל לבדוק מה קורה עם סגירת הדלת. מסתבר (ולצערי לא צילמתי את זה) כי החלק שבדלת לא מוכן להסתובב, ורק בהפעלת לחץ לא חוקי בעליל, הוא מוכן לשקול לעשות זאת (כמובן לאחר שבכל השבועות האחרונים הותזו לשם כשלושה עד חמישה מיכלי ריסוס שמן). הלחץ הפיזי הבלתי מתון, בתוספת כמות נכבדה של שמן גם מתוך הדלת, גרמו לחלק הזה לזוז כל סוף סוף, ואז ניתן היה לסגור את הדלת. למזלי, לקחתי בחשבון שעשויה להיות אפשרות שלא אוכל לפתוח את הדלת מבחוץ, וזאת היות והלחצן נלחץ על ריק. אז אין בעיה, נכניס יד מהחלון, ונפתח אותה מבפנים. אבל היי, החלון סגור והמסילה מתייבשת... בדקתי מדוע הלחצן שעל הידית הולך על ריק, וגיליתי שישנו איזה חלק שאינו במקום, הזזתי אותו למקומו, וכעת עשה רושם כי הדלת עשויה להיפתח באמצעות הכפתור מיועד לכך. הורדתי את החלון באופן ידני (כלומר, בשתי ידיים ללא שימוש כלשהו במנגנון), וסגרתי את הדלת תוך כדי שאני מרחיק את הפנים ע"מ לא לספוג את הריבאונד. הדלת נסגרת. לחיצה על כפתור הפתיחה - הדלת נפתחת. כמו תינוק שמגלה משהו חדש, טרקתי שוב את הדלת נסגרת. לחיצה על הכפתור - נפתחת. תפסתי אומץ. טרקתי את הדלת מבלי להזיז את הפנים, כאומר - הפעם לא יהיה ריבאונד. מסתבר שמרפי לקח היום יום חופש. הדלת נסגרת... כעת ניתן לחזור לבדוק מה קורה עם החלון. הורכבה המסילה במקומה, הורכבה הגומיה, אך מרוב ריקבון של המסילה, היא לא הצליחה לתפוס את החלון, וכל פעם החלון היה נשאר למעלה, ולא יורד בעת סיבוב הידית. חיפוש קצרצר במחסן העלה מסילת חלון תקינה (כמה טוב שעשינו שם סדר), והיא הורכבה במקומה, גורזה קלות והנה החלון עולה ויורד כשורה. המשכתי אל הריפוד. ריפוד אשר היה קרוע בחלקו הורד. כנראה כאשר עשו את הריפוד בדוכסית, היה באותו יום מבצע על ניטים, כך שעשרות ניטים פוזרו ברחבי הריפוד. מצד שני, יכול להיות שהניטים זאת אמירה אופנתית משנות השבעים. לי זכור שהיו אנשים שהיו מסתובבים עם צמידי ניטים על הידיים בשנים ההם. היות ואני לא בעדם, הם הוסרו, ואז גם חלק מהריפוד יצא. לא שזה נורא בעיני, אבל אם אני צריך לבחור בין המראה עם הניטים לבין המראה הזרוק, אלך על המראה הזרוק. נשרו עדיין חלקים מריפוד הגג קרועים ונופלים על ראשי היושבים במושב האחורי, וככל הנראה חלקים אלו יודבקו בדבק מגע אל התקרה, רק ע"מ שזה לא ייראה חשוד מידי בשביל לעבור טסט, עד שיהיה ריפוד חדש לדוכסית. חזרתי אל החשמל. המצבר הוטען, לפחות באופן חלקי, האורות דולקים, קופסת הפיוזים במקומה יושבת והכל נראה לא רע בכלל. העפתי מבט בשעון... 11 ורבע. עד שאסדר את הבאלגן שעשיתי, אחזיר את הדוכסית למקומה ואנקה אחריי, יהיה כבר כמעט חצות היום, עד שאסע אל המתנה של הדוכסית יהיה 12, מה שיותיר לי כמחצית השעה לתת יד ולעזור לארבעת העמלים בפירוק. לפיכך, עזבתי הכל, סידרתי, ניקיתי ונסעתי אל המתנה. בהגיעי לשם, אני רואה כי כבר אין דלתות, אין חלונות קידמי ואחורי, אין מכסה מנוע, אין מכסה בגאז' ואין אף אחד לידה. טלפון בהול לרענן מסביר לי כי הם בדיוק סיימו לפרק את הדברים הדחופים, ונסעו לשתות משהו קר. הצטרפתי. סיום מהנה ליום חביב וקליל. אה... ויש גם תמונה אחת, של הדוכסית עם אורות דולקים. חדי העין יוכלו לשים לב כי החלון בדלת הנוסע סגור (ולא, אין לי תמונה עם חלון פתוח).

יששששששש!!! חלילה לי מלעבור שישה... =] חוצמזה, מי שטבע את המונח הזה אצלי בראש הוא אמנון בירמן, באחד מטוריו בעיתון כלהעיר הירושלמי, עת הייתי נער רזה ושעיר... אם אינני טועה, גם דן בן אמוץ היה משתמש במונח הזה, אם כי את הגיגיו פחות קראתי באותה העת...

מיכל הדלק... מזל שיש לי רק שישה קוראים ויוחאי לא נמנה עליהם... תמונה ראשונה היא מבט על המיכל מלמעלה, לפני הנקיון. תמונה שניה היא מבט על המיכל מלמטה, לפני הנקיון. התמונות השלישית והרביעית הן של המיכל מלמטה - לאחר הנקיון. אם בטעות יוחאי קורא כאן - תאכל את הלב, תראה איזה יופי של מיכל גנבתי לך מתחת לידיים!!

טו באב... יום האהבה... מה קונים לדוכסית ליום האהבה?? עציץ - ממש לא, הרי היא היתה כזאת במשך 17 שנה.. עץ - היא עמדה בצילו מספיק זמן... ובכלל, זהו טו באב, לא טו בשבט, אם כי ההבדל בין שני הימים הללו הוא המקום בו אתה משאיר את הזרע שלך... מרוב שהתלבטתי והתלבטתי, כבר נגמר יום האהבה... אז באיחור אופנתי של יום, קניתי לה אוטו... כןכן... קניתי לה אוטו. ואיזה אוטו? כרמל דוכס כמובן.... שיהיה לה לחלקי חילוף. אומנם יש בעלים רשום, אומנם יש רישיון רכב, אבל אי אפשר לעשות העברת בעלות במשרד הרישוי, וגם לא יהיה אפשרי לעשות את הפעולה הזאת בעתיד, אז הרכב הזה מובל כצאן לשחיטה. שחיטה כשרה למהדרין כמובן, וזאת ע"מ שכל אחד ואחת יוכלו להשתמש בחלקים מהרכב הזה. היות ואני לא משקיען גדול בדוכסית שלי, לא קניתי את האוטו לבד. קניתי אותו ביחד עם יוחאי, שמשפץ גלבוע וחסרים לו כמה חלקים זניחים המשותפים לגלבוע ולדוכס, כגון, דלתות קידמיות, פרונט, שמשה קידמית, שמשה אחורית ובודי. החלקים שהוא לא יצטרך, כמו גם החלקים שאני לא אצטרך, יילכו למחסן של פיברקלאב, שם הם ישמשו בעתיד או כחלקי חילוף לנו, או למשפצים אחרים - העיקר שגדולים מהחיים יהנו. לאחר שהרכב הובל למקומו החדש ונפרק, התחלתי לפרק את החלק הגדול ביותר שחסר לי - מיכל הדלק. עשיתי זאת בזריזות, עוד לפני שיוחאי ישים לב, הרי גם לו חסר מיכל דלק, והוא הוכנס אחר כבוד ליפנית שלי. תמונות של לפני הנקיון של מיכל הדלק, וגם לאחריו, יופיעו בהודעה הבאה. לאחר שמתוך סקרנות בדקתי אם המנוע מסתובב (והוא מסתובב), ראיתי שיש מיכל מים לשפריצר של החלון הקדמי, והוא אפילו מחובר בצינורית המגיעה אל מתחת לשמשה הקדימית. מיד שלפתי אותו, ביחד עם הצינורית, ומצאתי כי זהו פריט מאוד מעניין מבחינה היסטורית, ודי נדיר במחוזותינו. לו הייתי יודע איך שמים תמונה באמצע הטקסט, התמונה של מיכל המים האמור היתה מופיעה כאן, אך היות ואיני יודע איך עושים כן, ששת קוראיי ייאלצו לרדת לתחתית ההודעה ע"מ לראות את התמונה באם הם חפצים בכך. בנוסף, פירקתי את החלונות הנמצאים מאחורי דלת הנהג. החלונות הללו נפתחים הצידה, בדומה לחלונות של רנו 4, בעוד שבדוכסית החלונות הללו קבועים, ואין אפשרות לפתוח אותם. בנוסף, עלתה במוחי המחשבה שבמידה ויהיה לי חם בדרך חזרה לירושלים, אוכל לפתוח חלון. יוחאי לא זקוק להם, הרי בגלבוע ישנן ארבע דלתות, כלומר החלונות האחוריים עולים ויורדים (או לפחות אמורים לעשות כן). מה שלא בדקתי, האם החלונות הללו נפתחים - והם לא... לפחות בינתיים... כך יצא שגם עליתי עם משקל עודף לירושלים וגם לא יכולתי לפתוח חלון בדרך. בנוסף פורקה משאבת הדלק החשמלית וניתנה לרענן, וכן פורקו ארבעת ה"טאסות" והוכנסו אחר כבוד ליפנית שלי. כמו כן, פורקו ארבעת גומיות הפגושים, ע"מ שיעברו לדוכסית. מיותר לציין שהגומיות הללו היו כה יבשות, עד שאולי אחת וחצי נותרו שלמות, ולגבי השאר, אבדוק מול חן מה ניתן יהיה לעשות.

ראשית, תודה. שנית, בוודאי שהיא לא פולניה. היא ישראלית בכל ארבעת גלגליה ובכל גופה. זה הרי ידוע שאין לפולנים דוכסיות. חוצמזה, אני נראה כמו מישהו שהיה משפץ אוטו פולני?

יופי של אוטו!!! תבלה ותהנה =]

"שבת בבוקר, יום יפה, אמא שותה המון קפה, אבא קורא המון עיתון, ולי יקנו המון בלון" אז זהו... שלא... עוד לפני שהצאצאים התעוררו, ברחתי מהבית, בלי קפה, בלי עיתון, נכנסתי ליפנית ופשוט נסעתי אל הדוכסית. הקרירות הירושלמית התחלפה באחת בלחות של מישור החוף, ועוד בטרם תספיק היפנית למחות על מר גורלה, הגענו לדוכסית, והנה היא שם, ממתינה על ארבעה גלגלים. ארבעה צמיגים חדשים מונחים עליה, והיא עומדת לה בכוחות עצמה, לבד לבד, כמו ילדה גדולה בת 40 כמעט. אבן קטנה מונעת ממנה להתלגל ברחבי המחסן של פיברקלאב, וכאשר אני מזיז אותה מעט הצידה ונוגע קלות בדוכסית, היא מתחילה להתגלגל לכל עבר כאומרת: "סע לשלום, המפתחות בפנים". הרצון להתניע אותה ולהתחיל להסתובב איתה ברחובות השקטים של שבת בבוקר, נעצרים ברגע בו אני נזכר כי אין נוזל בלמים במערכת, ועדיף יהיה לעצור את הדוכסית בכוחות עצמה ולא ע"י רכב אחר, חלילה, מה גם שיש עוד עבודה לעשות. הדבר הראשון שנעשה היה להחליף את תיבת הפיוזים הישנה נושנה, זאת עם החלודה וארבעת הפיוזים מזכוכית. היא הוחלפה באחת לא חלודה (ושגם לא תחליד), גם היא עם מקום לארבעה פיוזים, אבל דור אחד או שניים יותר מתקדמים. לאחר החלפת תיבת הפיוזים, נעשה נסיון לראות מה עובד ומה לא. יש אורות! אפילו אורות דרך טובים למדי (או שאולי היתה זאת השמש?) כמו גם אורות חניה, מלפנים וגם מאחור ואפילו אור למספר. יש עדיין מה לעשות עם מערכת החשמל, אבל בסה"כ, עושה רושם כי בעיות החשמל העיקריות (הווה אומר - כלום לא עבד) נפתרו בקלות יחסית ע"י חיבור הצמה והחלפת תיבת הפיוזים. אני חושב שעצם זה שהכל עובד, ועדיין נשארו לי חוטי חשמל עם פלוס, אומר כי היצרן טעה. לאחר מכן הוחלפו תושבות המנוע. תושבות המנוע מוחזקות ע"י שלושה ברגים (לכל בורג יש אום המהדק אותו), כאשר שניים מתוכם מחברים את התושבת לשילדה, ועוד בורג אחד היוצא מהגומי של התושבת עצמה, ומתחבר למנוע. כמובן שאי אפשר שהכל יילך בקלות מידי, ואחד הברגים היוצאים מהגומי של התושבות הסתובב לו בתוך הגומי, כך שלא היתה אפשרות לפרק את האום. מייד נכנס לפעולה ידידנו המסור. לא מסור devoted כי אם מסור saw (היכול להיכתב גם משור), אם כי הוא של רענן, אז הוא בטוח מסור המשור הזה. לאחר העבודה עם המשור, הוחלפו התושבות בקלות יחסית. בין לבין, רוקנה פחית של שמן ברקס (או בשביל להיות פוליטקלי קורקט - נוזל בלמים) לתוך מיכל השמן, ע"מ שיתחיל להתנקז לו האויר מהמערכת וע"מ לבדוק שאין נזילות. בנוסף, נעשה נסיון לחבר בין כבל בלם היד לבין המנופים המוצבים על הציר האחורי. מבט אל מתחת לדוכסית מראה שישנה נזילה של נוזל בלמים (מישהו אמר שמן ברקס?). מסתבר שבטעות אחד מהניפלים של אחד הצינורות נשכח פתוח בטעות. מפתח 11 פתוח, פתר היטב את הבעיה. שטיפה של כל האיזור וייבוש באמצעות לחץ אויר מנעו, כך אני מקוה, נזקים לצבע או לכל דבר אחר העשוי "להיאכל" ע"י נוזל הבלמים. לפתע, אני שומע קול מצהלות ילדים, ומייד לאחר מכן צעקות, ריבים ושאר חיות שילדים עושים בינם לבין עצמם. אני אומר לעצמי, "אח, איזה מזל ששלי נמצאים בירושלים, הרחק מכאן. אני ממש לא מקנא בהורים שלהם עכשיו. נמלטתי מהם רחוק, ובזמן". אז זהו.... מסתבר שהמחסן של פיברקלאב לא מספיק רחוק, ואלו הילדים שלי (לפחות כך אשתי טוענת) שעושים את הרעש... עשו לי הפתעה, ואשתי הגיעה עם הילדים ועם א.בוקר הכוללת בייגלה שנקנה במאפייה לפני כשעה ומחצה, אשתנור עדיין חמים (ללא לחות של המרכז כמו גם ללא שינוי שם ללאפה), זעתר, ירקות חתוכים, טחינה מעשה ידיה של אשתי ועוד מספר דברים טעימים וטובים... הצעתי לרענן להצטף לא.בוקר, או לפחות לטעום משהו, והוא אמר שפחות מג'חנון - הוא לא אוכל.... למען הסר ספק, הכל נגמר, אז אין מה לבוא למחסן של פיברקלאב ולבקש טחינה. סורי. לאחר שכולם המשיכו להם לטיול לנחל אלכסנדר, ניתן היה להוציא אויר מכל הניפלים לניקוז אויר במערכת הבלימה, לכוון את בלם היד ולסמן V על מערכת הבלימה. כעת יש סיכוי גדול שהדוכסית תעצור בכוחות עצמה ללא עזרה חיצונית. זה רק סיכוי גדול ולא בוודאות שהיא תעצור בכוחות עצמה, כי יש מצב שהנהג בה ישכח ללחוץ על דוושת הבלם מרוב התרגשות... נראה היה כי דוושת הקלאץ' (המצמד) נמצאת מאוד מאוד גבוה, הרבה יותר מהגובה של דוושת הבלם, ולא היינו (רענן, אני רק הבטתי) בטוחים האם היא תעשה את תפקידה כראוי. לאחר בדיקה שלה ראינו שיש שם משהו לא בסדר, ולכן היא פורקה. הסתבר כי הפיסטון (בוכנה) שלה לא עושה את עבודתו נאמנה, וזאת עקב חיבור הפוך של C-CLIP. הפיכה שלו אל הצד הנכון, איפשרה לבוכנה (פיסטון) לעשות את המהלך כראוי, ולאחר ההרכבה שלה חזרה למקום, גם גובה הדוושה הסתדר לו. בסה"כ התקדמות גדולה נרשמה היום בדרך להחזרת הדוכסית אל הכביש, ומתחילים לראות את סוף הדרך (הדוכסית תצא סוף הדרך).

אני יודע במי מדובר ואף פגשתי בו לאחר התאונה, אך אני חושב שזה לא ממש במקום לכתוב את שמו או את מצבו ללא אישור שלו. מאחל לו מכאן רפואה מהירה ושלמה!

הכל שאלה של עלות / תועלת. מה תהיה העלות של מיכל חדש שכזה?

אכן הפתעה נעימה בהחלט ארגנו לי רענן ואריה... לאחר שסודר הציר האחורי, נשארו עוד מעט דברים לסדר / לשפץ, ע"מ להעביר את האוטו טסט... מע' הדלק - מיכל הדלק - נדע בסופ"ש מה קורה איתו... במקרה הגרוע ביותר, ניסע עם בקבוקי ספרייט מלאים בדלק על הגג, ככה אני גם חוסך בדיקה / תיקון / החלפה של משאבת הדלק. מע' ההיגוי - החלפת גומיה של ההגה הנמצאת בקיר האש. מע' החשמל - החלפה של תיבת הפיוזים לתיבה יותר אמינה וסגירה סופית של המע' הזאת. מבחינת קוסמטיקה, תוך כדי תנועה, ולאחר שיהיה רשיון רכב בתוקף, כולל בדיקת כל המנעולים, הידיות, הצירים והצרות. את הבעיות הללו אני מאוד מקוה לסיים בקרוב, אך עוד חזון למועד, בעיקר היות ואיני יודע מה קורה עם מיכל הדלק...

ועוד מספר מועט של תמונות.... מס' מועט ע"מ למנוע טורח ציבור...

אין רגע דל.... או סקנדל או פסטיבל, כאשר המטרה היא לייצר כמה שיותר פסטיבלים. אז שוב נסעתי למחסן לעבוד על האוטו. אציין כבר בתחילת דבריי, לטובת המודאגים - לא, לא אכלתי כלום בכל יום העבודה הזה, חוץ מפרוסת עוגה אצל נילי, שבאה עם כוס נסקפה, ואני עדיין בחיים בשביל לספר על זה. יום העבודה הוקדש לסיום פירוק של החלק האחורי, כמו גם נקיון וסדר, ואם יהיה מספיק זמן, אזי גם הרכבות של הציר האחורי. עם תחילת יום העבודה, פורק מיכל הדלק. צינור הדלק התאחה לו עם המיכל, ולאחר שכל הנסיונות לפרק את מיכל הדלק מבלי לפגוע בצינור עלו בתוהו, הוחלט על חתך קטנטן באורך של כעשרה סנטימטרים בצינור הדלק, ע"מ לשחררו בקלות. לאחר שהמיכל פורק, התחלנו לנקות אותו, מבפנים ומבחוץ. לאחר הנקיון, נצפו מספר חורים קטנים, דווקא בחלקו העליון של המיכל. היות ולא היה מיכל דלק במחסן, הוזעק ישראל, אשר פירק לפני זמן לא רב רום כרמל, עם מיכל דלק. החסרון הוא שמיכל הדלק של הרום, שונה מהותית ממיכל הדלק של הדוכסית, כך שכבר יותר פשוט יהיה לסתום את החורים במיכל הקיים, מאשר לעשות את ההתאמות בין שני המיכלים. לפני שנאמר נואש, ישנו עוד מיכל דלק (מחובר לכרמל דוכס) במקום אחר, וצריך להגיע אליו ע"מ לבדוק את מצב המיכל, כאשר אני מקוה שזה יקרה עוד השבוע. בולמי הזעזועים האחורים של הדוכסית כבר אינם תקינים, ושניים תקינים הוצאו במקומם מהמחסן (מישהו אמר בולמים של טויוטה היילקס - אין ספק ששובינסקי הקדים את זמנו). ניקוי של הבולמים ולאחר מכן צביעה שלהם באדום בוצעו באופן מיידי. הושפרץ חצי מיכל של מסיר שומנים על תחתית הרכב, ולאחר מספר דקות, נשטף היטב עם גרניק. לאחר מכן, באמצעות שפכטל, נעשה נסיון נוסף להורדת שכבת הג'יפה מהחלק האחורי, וכאשר ירד מה שירד עם השפכטל, הושפרץ גם החלק השני של מסיר השומנים על תחתית הדוכסית, ונשטף שוב באמצעות הגרניק. לו מסיר השומנים היה עושה עליי את אותה העבודה שהוא עשה על הדוכסית, אין ספק שהייתי יכול לאכול כפי יכולתי. אפילו הייתי מוכן להתקלח באמצעות גרניק. השילדה הושחזה עד שהמתכת בהקה ולאחר מכן נצבעה בהמרייט (כן, אני מודע לכך שהמרייט זה שם של מותג, אבל מבחינתי - זה כמו ג'יפ) שחור של נירלט. איני עושה פרסומת, ואיני יודע כמה זמן יחזיק ההמרייט הזה ובאיזו איכות הוא, אבל הוא מתייבש ממש מהר, וכמעט אין נזילות וטפטופים איתו - פשוט כייף לעבוד איתו. בין לבין, מוטות בלם היד פורקו, נוקו, הושחזו ונצבעו, כך שכעת הם עובדים באופן תקין. לאחר התייבשות הצבע, הורכבו המוטות על הציר האחורי, ביחד עם משאבות ברקס אחוריות, סנדלי הברקס והתופים, וכעת הכל עובד באופן מושלם. צינורות הברקס הקשיחים לא הגיעו אתמול, ולכן הם לא הורכבו על הציר האחורי (באופן מפתיע), וזאת גם הסיבה שהציר האחורי לא הורכב בחזרה על הדוכסית כבר אמש. בסוף עוד יתברר לי שהדוכסית הזאת יכולה לא רק לנסוע, אלא גם לעצור, ובאופן תקין. ע"מ שאוכל לכתוב כאן כי בכ"ז הורכב משהו משופץ חזרה על הדוכסית, הרכבתי את החלק העליון של הבולמים האחוריים... לטובת הספקנים, אך לא רק לטובתם, הנה מספר תמונות מצומצם אשר יספרו את הסיפור באופן הרבה יותר מוצלח ממני.

ראשית, תודה... האוכל במדינה אחרת אינו דומה לאוכל בירושלים... אולי אלו בלוטות הטעם שרגילות לאכול רק בגובה מסויים, אבל מי מבין ששת קוראיי שמכיר אותי, רואה עליי שאני חובב מזון, והרבה (מידי) ממנו. יש במרחק הליכה את אלוף השווארמה, שהוא בהחלט יודע להכין שווארמה לא רעה בכלל, יחסית למישהו שאין לו גנים ירושלמיים ואין לו מושג מזה אש תנור.... על הנושא הגסטרונומי דובר בעת התנעת המנוע - "אין אוכל עד שלא מתניעים", מאז אומנם חלפו להם מספר פעמים, והדוכסית אפילו נסעה בכוחות עצמה, אבל האוכל, נו שוין.... ואני בהחלט אנצל את ההזמנה שלך!!! תודה!