y9853

כל מה שאכתוב כאן, או בכל מקום אחר על גדלות הלב, על הנתינה, על הרצון, על העזרה, על טוב הלב או על כל דבר טוב אחר שאני מקבל מרענן או שרענן עושה, יתגמד לעומת הדבר האמיתי. פגשתי בחיי הרבה אנשים, חלקם עברו ביעף, חלקם נשארו לפרק זמן מה וחלקם הולכים איתי רחוק ומלווים אותי שנים. אף אחד מהאנשים שפגשתי לא הותיר עליי רושם כמו רענן, אף אחד לא גרם לי להאמין מחדש בבני אדם כפי שקורה לי אחרי כל פגישה או שיחה עם רענן. אני לא עומד בקצב הכתיבה... אני כותב, ועד שאני מסיים לכתוב, מה שאני כותב כבר הופך להיות ללא רלוונטי. כעת נשאלת השאלה האם זה בגלל שאני חופר מידי, או שזה בגלל שאני סתם מקדיש יותר מידי זמן לכתיבה ופחות מידי זמן לעבודה על הדוכסית? אתמול אני מקבל שלוש תמונות לפלא'. אני רואה שם ציר אחורי חדש של מכונית. שניות לאחר מכן מגיע הכיתוב "בקאקס של דוכסית". נעתקו המילים מפי, אז לא הגבתי... לאחר כשעה, עוד 3 תמונות מעטרות את מסך הפלא' שלי. עברו כמה דקות עד שהצלחתי להגיב... "רענן.... אתה מותיר אותי ללא מילים פעם אחר פעם... מה יהיה???" היתה תגובתי. "תשתוק ותהנה, אמר איש חכם מטבריה" היתה התגובה. הנה התמונות שקיבלתי, שגם ששת קוראיי יהנו...

לאחר שסובבנו את הדוכסית, למי שלא ראה עדיין את הסרטים, זה היה בנסיעה - נסיעה ראשונה שלה בכוחות עצמה (עם גלגל אחד תפוס) לאחר כעשרים שנה, ראינו שעדיין נותרה שהות קלה. כרגיל, לא מבזבזים אפילו שניה, ומייד משפריצים שמן בכל החלק האחורי - איפה שצריך, וגם איפה שכנראה שלא צריך. לאחר שרוקנו שני מיכלי שמן על החלק האחורי של הדוכסית, ניגשנו לפרק את הגלגלים האחוריים, תופי הבלימה והסנדלים (יש כבר מוכנים מותאמים, כולל משאבות ברקס אחוריות חדשות), ולאחר מכן, את הציר האחורי - הבקקס. מסתבר שהבקקס מחובר לדוכסית בסה"כ ב- 16 ברגים, ובעוד ארבעה ברגים הוא מחובר אל הדרייב שאפט. היות והשמן כבר התחיל לעבוד לו, הברגים נפתחו בקלות יחסית (כן, בטח), ולאחר מספר דקות לא גדול של עבודה, שוחררו גם צינורות הברקס (ייבנו חדשים) וכבל בלם היד, והבקקס נשלף החוצה, והונח על שולחן ליד האוטו. בשלב הזה הוצע לי לבוא לאכול מרק תימני עסלי, ואני, ברוב טיפשותי, סירבתי, והעדפתי לחזור לירושלים, כאשר כל הדרך אני חושב רק על המרק התימני שהפסדתי....

IT's ALIVE!!! It's alive!!! התרגשות רבה אוחזת בי, התרגשות כה רבה, עד כי לא יכולתי להמשיך בכתיבת הסיפור, עד שששת קוראיי לא יביטו וייראו את הסרטונים הקצרים הבאים שעלו עוד אתמול ליוטיוב, אשר הם קריטיים להמשך העלילה...

יום שישי הגיע.... איזה כייף! זה אומר שיש עונג ערב שבת. כידוע, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ואילו עם הדוכסית זה מי שטרח בערב שבת, יהיה עייף בשבת, אבל לפחות יזכה להזמנה למרק תימני עסלי.... אך בטרם אקדים את המאוחר (ספוילר - בטיפשותי סירבתי להזמנה למרק), אשתף את ששת קוראיי באירועי היום ובמעללי בעיר החוף השקטה. כאשר סיכמתי עם רענן כי אגיע היום לחדרה, הוא אמר לי "תעבור בדרך למחסן, תביא את הדברים מהחרט, ועל הדרך תקנה גם מצבר אצל קובי, שניהם נמצאים באיזור התעשיה". אני שואל את רענן האם הוא יודע איך קוראים לחרט, והתשובה שאני מקבל היא "ההוא עם האופניים". שם קליט, אין ספק... לשאלתי לגבי רחוב או משהו בסגנון, הוא עונה שאין שם ממש רחובות. כמי שביקר בעבר מספר פעמים בחדרה, וכבעל GPS בהווה, חשבתי לתומי שזה עומד להיות טיול קליל. אך מה עושים כאשר הוויז לא יודע איפה נמצא איזור התעשיה בחדרה? היה לי די ברור שהיות ובעיר הגדולה, תלביב, הצפון שמור לעשירי העיר, אז בחדרה, שהיא עיר הרבה יותר ידידותית למשתמש, הצפון יהיה שמור לאיזור התעשיה, אז נסעתי לצפון חדרה. קצת פניות ימינה, גם כמה שמאלה, והנה שלט - איזור התעשיה. שמח וטוב לב אני נוסע לי ברחוב הראשי של איזור התעשיה (ולא, לא ראיתי שום שלט המראה את שם הרחוב), והנה מולי מופיע עוד שלט - "קובי - חשמלאות רכב". למרות השעה המוקדמת בעליל, זה אפילו פתוח. אמרתי לעצמי, רק שלא יתבזבז לי כל המזל של היום על הבוקר, ונכנסתי אל החשמלאי. לאחר החלפת מילות ברכה ונימוסין, אני אומר לו, רענן שלח אותי אליך לקחת מצבר לסוסיתא. "איזה רענן? מאמבולנס חדרה?" שואל אותי קובי, "אכן, זה האיש". לאחר הרעפת שבחים על רענן, מתברר כי הסכום עבור המצבר שונה ממה שנאמר לי ע"י רענן. טלפון אל רענן, ואז מסתבר לי שבכלל הגעתי אל קובי אחר.... פאדיחות... רק מסתבר שכל חדרה (לפחות) יודעת מי זה רענן ומדברת בשבחו. יצאתי משם, והמשכתי לשוטט באיזור התעשיה של חדרה, לפתע אני קולט את ההוא עם האופניים (לפי האופניים, אלא מה). אני לא מספיק לצאת מהאוטו, והוא אומר לי "בוקר טוב, הדברים שלך מוכנים כאן". כנראה שגם בחדרה מזהים תיירים... אני שואל לגבי המחיר והנה קיבלתי עוד הנחה על המחיר המטורף שרענן השיג עבור החריטות. אני שואל אותו האם הוא מכיר איזה קובי כאן באיזור התעשיה, ונענה בשלילה. עוד טלפון אל רענן, והנה מגיע ההסבר למקום, קניה של המצבר, והדרך אל המחסן של פיברקלאב מתקצרת. מגיע אל רענן, רבע כוס קפה של בוקר, ומתחילים לעבוד. ראשית, בונים (נו טוב, רענן בונה) מעמד למצבר. שני פלאחים של מתכת, המחוברים בינהם במוטות הברגה, האחד עומד מהצד החיצוני של הכנף (מאחורי הגלגל הקידמי), והשני מחבק את המצבר ומהדק אותו לכנף מתא המנוע. לאחר מכן, מרכיבים (רענן וישראל שהופיע לו לפתע פתאום) את הצלחות ולאחר מכן את הקליפרים של הברקס. בעודי עומד משתאה אל נוכח האירועים, מופיע לו הצמיגאי ולוקח איתו את שני הג'אנטים הצבועים, להחלפת צמיגים. לאחר חיבור והידוק התפוחים, מסתבר שבפועל סיימנו עם החלק הקדמי של האוטו (למעט החלפה של גומיה בציר ההגה), הכל עובד לו כשורה, הכל משופץ ומותקן נכון, והנה צריך לעבור לעבוד על החלק האחורי. לטובת המעבר לעבודה על החלק האחורי של האוטו, יש לסובב את האוטו, אך ישנה בעיה. הצמיגאי עדיין לא חזר עם הצמיגים - איך נסובב את האוטו רק על שני גלגלים? לזה הפעם לי יש פתרון יצירתי - נשב נשתה קפה. אחרי רבע כוס קפה (וגם כאן אני בלארג'יות), רענן אומר - תגיד, אולי נרכיב את הגריל של האוטו, חבל על הזמן שלנו, על הדרך, בוא נבדוק איך אנחנו מניעים את האוטו מהסוויץ' ולא מתא המנוע. שוב הלכה לה שלושת רבעי כוס קפה. יותר מידי קפאין זה לא בריא. האמת היא שאני ממש שמח על כך שאין רגע מנוחה - גם מספיקים יותר במעט הזמן שיש וגם מרגישים שעושים דברים ולא מתמזמזים ומורחים את הזמן. כמובן שהגריל הורכב חזרה, הסוויץ' ניעור לחיים אף הוא, ובאורח פלא גם הצמיגאי הגיע עם הג'אנטים שלי, ועליהם צמיגים חדשים. הצמיגים הורכבו באופן מיידי על הדוכסית, נעשה בוק שלם של שתי תמונות זריזות (רענן לא ראה אותי מצלם - מכסה המנוע הסתיר לו) וחיש מהר הדוכסית ירדה ארצה מהבוקים, על צמיגיה החדשים. כעת צריך לסובב אותה, עם הפנים פנימה, כאשר מלפנים שני צמיגים חדשים, ומאחור צמיג בחצי כח וצמיג המורכב על ג'אנט שאינו מסתובב (ככל הנראה ברקס תפוס). איך עושים זאת, אם בכלל, בפעם הבאה.... בעצם, היות ואני עם רענן, אין כאן שאלה של "אם בכלל", אלא רק "איך עושים זאת?"

פלאנג' מים עליון של טריומף אין במחסן. מתאים פלאנג' מים עליון של פורד ברנדה, שעדיין ניתן להשיג בחנויות חלפים במחיר של עשרות שקלים.

ביום שלישי, כאשר הייתי אצל רענן, הוא הסתובב לו חסר מנוחה... לא רק שלא היה לו זמן להישאר איתי ולעבוד, גם מכווץ הקפיצים שלו נעדר. לפני שהוא יצא לענייני עבודה, הוא עדיין לא היה מרוצה, וכאשר הוא חזר לו סביב 16:30 לגיחה קצרצרה הוא הסתכל עליי, על הקפיצים הצבועים, על הבולמים הממתינים לעלות חזרה לדוכסית, ואז הוא לחש, ספק לי ספק לעצמו, אני עוד אבנה מכווץ קפיצים, זה לא יכול להימשך ככה. סיימתי את יום העבודה ושבתי לביתי. אתמול, במהלך היום, אני מתחיל לקבל תמונות לפלא' מרענן. הוא יושב ומרתך לו מוטות הברגה לתוך ברזל. מייד ידעתי כי הוא מרכיב בצמו מכווץ קפיצים, ע"מ שיהיה עוד אחד (מתוך תקוה שהקודם אכן יימצא) במחסן של פיברקלאב. התמונות מוסיפות להגיע, והנה המתקן כבר מושלם עם בולם וקפיץ היושבים להם בתוכו, כעבור דקות ספורות עוד תמונה עם שני הבולמים עם הקפיצים עליהם, ובהמשך, תמונה של הבולם השמאלי מורכב במקומו, לאחר מכן גם תמונה של הבולם הימני מורכב, ולבסוף, לעת ערב, גם תמונה של המוט המייצב מורכב במקומו ומהודק למקום. את התמונות רענן כבר פירסם, אז ששת קוראיי כבר מאמינים לי... אני יושב כאן, ליד המסך, ואילו רענן ממשיך ועושה קסמים, ניסים ונפלאות באוטו, בכשרון מדהים, עם המון רצון טוב, וכל הדברים האלו גורמים לי להתרגש כמו ילד קטן בכל פעם מחדש, כי אני מגלה שלא פסו האנשים הטובים מעולמינו... תודה רבה לא מספיקה כאן. ממש לא...

בתמונות ובתיאור שכחת לכתוב שבבסיס שהמכווץ ישנו מתקן GPS קטן.

בשרשור של פתרון החידה, כפי שכתבו לעיל, נכתב כי בשנת 58 ביטלו את האותיות. כלומר, לפי החישוב שלי, לרובר שלי היה מספר קודם לפני המספר הנוכחי שלה... יש איזו דרך לדעת מה הוא היה?

עדיין לא נחה דעתי... לוחית משטרה צבאית? ד"א, הלוחיות החדשות האלו, איך לעזאזל הן נשמרו כ"כ הרבה שנים??? ושאלה נוספת... הגיעה לידי לוחית הרישוי המקורית של הרובר שלי, כך שאני מחזיק ברשותי שלושה סטים של מספרים שלה (נו טוב, רק שניים וחצי). לוחית הרישוי היתה צבועה בכתום במקור, ובשלב מסויים בחייה מישהו מרח עליה צבע צהוב. היום הלוחית הזאת מונחת מאחור, מתחת לחלון האחורי. כעת שנאלת השאלה האם יש לך מושג איך להוריד את הצבע הצהוב? לחילופין, מה מספר הצבע הכתום של לוחיות הרישוי? זאת היות ואני שוקל להשתמש במסיר צבע, להסיר את כל הצבע מהלוחית, ולצבוע אותה מחדש בצבע כתום... כמובן שאשמח לקבל ממך גם רעיון אחר בנושא.

נמרוד, באוסף הישראלי שלך, חסרה לי לוחית של "מכונה ניידת", כלומר - המספר עם הרקע השחור שישנו על הטרקטורים וכן לוחית אפורה, של מכונית מירוץ. אלו שתי לוחיות אני חושב שהן "פשוטות" בשביל אספן כמוך, ותקן אותי אם אני טועה, או לחילופין, לא ראיתי אותן באוסף... למען הסר ספק, אני ממש לא בא להקניט. פשוט היום הלכתי לעשות מספר רישוי לדוכסית שלי, ועל הקיר היה להם מיצג שלם של לוחיות, ומייד נזכרתי בשרשור הזה ואמרתי לעצמי שאני חייב לבדוק...

לאחר שסומן וי על מערכת המים, ניתן היה להתפנות ולטפל בדברים אחרים. לאחר שהקפיצים, התופים האחוריים והצלחות הקידמיות חזרו מניקוי החול, היה זה הזמן לצבוע אותם, ולתת להם להתייבש, לפחות עד הצהריים, בטרם יועברו הצלחות והתופים (במחולות) לחריטה. עד שיגיעו בטריניונים שהוזמנו בחול (טריניון - החלק הנמצא בתחתית המשולש ומחובר מאחורי המוט עליו יושב הגלגל הקדמי, והוא זה שמאפשר למעשה את התנועה מעלה מטה של הגלגל הקידמי), פורקו להם שני טריניונים תקינים ממשולשים שנמצאו במחסן, והחלקים שלהם הועברו אחר כבוד לדוכסית. לאחר ההרכבה, נצבעה שוב המערכת בשחור... חשמל... זה מצריך ממני הרבה דיוק, והרבה חשדנות, ובגלל חוט אחד לא במקום, פתאום יכולה להידלק מנורה בסין, ודבר זה עלול לגרור אחריו השלכות כלכליות חובקות עולם. לפיכך, ולמען השמירה על המטרה, פורקה צמת חשמל אשר נמצאה במחסן, ומהחוטים שלה, הורכב החלק החסר בצמה של הדוכסית, והיא חוברה לה יחדיו. כאשר יהיה מצבר, נוכל לדעת האם אכן נדלקת לה נורה בסין, או שמא הדוכסית תעדיף להדליק דווקא נורה ביורק. נכון לעכשיו, ועל סמך תחושת בטן, ובעיקר בעקבות שחוט ירוק לבן בצד אחד של החתך, חובר עם חוט ירוק לבן בצד השני של החתך, וכן הלאה, עושה רושם כי לא צפויה התרגשות כלל עולמית מחיבור המצבר של הדוכסית, והדלקת האורות (כמו גם ההתרגשות) תהיה רק במקום אחד, מקסים ומיוחד, אי שם בחדרה. פורקו וחודשו התפוחים העליונים כמו גם התפוחים אשר מחזיקים את המוט המייצב, נעשו התאמות אחרונות לגומיות של המוט המייצב (אותם הגומיות אשר נלקחו ממפעל המסטיקים של משפחת פרחי) ולאחר זמן מה, גם הן הורכבו על המוט המייצב, והמוט עצמו הורכב באופן חלקי על הדוכסית. מפאת שעת הערב, לא הורכב המייצב עד תום. היות ובשלב הראשון, המטרה היא להעביר את הדוכסית טסט, הוחלט על כך שלא ייעשה ניקוי חול לג'אנטים, אלא הם רק יושחזו ותיעשה להם צביעה בספריי אבץ (מה שנקרא "גילוון קר"). לפיכך, ניגשתי אל השכנים וביקשתי את סליחתם על הרעש שעומד להיות להם, ופשוט ישבתי והשחזתי, עד אשר ניתן היה לצבוע את הג'אנטים, ולא את החלודה והלכלוך שעליהם. המשימה שנותרה כעת היא לסיים את החלק הקדמי של הדוכסית (רציתי לכתוב שכעת יש לסיים את הפרונט של הדוכסית, אבל זה לא נשמע פוליטקלי קורקט), ע"מ לעבור ולטפל באחוריה החביבים. היות ומותחי הקפיצים נעדרו מהמחסן, לא ניתן היה להרכיב את בולמי הזעזועים, הרי הקפיצים אמורים להיות מסביב לבולמים, כפי שניתן לראות התמונות. עצם זה שאי אפשר להרכיב את הבולמים אומר שאין אפשרות לסיים את הרכבת המשולשים, ולכן אין אפשרות לסיים את החלק הקדמי, אך כולי תקוה כי זה יקרה כבר בפעם הבאה שאגיע אל הדוכסית.

את אבא של רענן ראיתי פעמיים, אך מעבר לשלום, לא יצא לי לדבר איתו. אין ספק שהתיאור שנתת לו, תופס גם אל רענן במלוא המובן.

עוד יום שלם של עבודה הושקע בדוכסית החביבה... לא אלאה אתכם בפרטים שוליים כגון השכמה בשעות בלתי סבירות בעליל, החתמת דרכונים במחסום עופר (הפעם העדפתי שלא להשתרך בתור הארוך להחתמת הדרכון בשער הגיא ונסעתי מ- 443) ועוד כהנה וכהנה זוטות. הרי מה שמעניין את ששת קוראיי זה השיפוץ בפועל (למרות שיש מצב שלו הייתי מתרכז בדברים סביב, גם ששת קוראיי היו הולכים להם לרעות בשדות זרים) ולא הזוטות. אם כבר קמתי כה מוקדם, למה שאהיה היחיד? אי לכך ובהתאם לזאת, נסעתי לברך את אבא של אריה בבוקר טוב, ועל הדרך לקחת ממנו את החלקים שאריה עשה להם ניקוי חול, אולי זה להיפך, באי לקחת את החלקים ועל הדרך אמרתי לו בוקר טוב (מי זוכר מה קרה בכאלו שעות מוקדמות?). החלקים אותם לקחתי היו הקפיץ של בולם הזעזועים (ד"א, יש למישהו מכווץ קפיץ של דוכס בטעות, או שלא בטעות?), צלחות ברקס קדמיות (לפני החריטה) וכן תופי בלימה של הגלגלים האחוריים (הם יצאו מהמחסן של פיברקלאב, ואלה שנמצאים על הדוכסית יועברו למחסן - ע"מ לקצר תהליכים). הגעתי אל הדוכסית שלי, ובעודי מכניס את הדברים מהבגאז' של היפנית לכיוון האוטו, אני שומע "בוקר טוב". מרים את הראש, ורואה את ישי עומד לידי. בעוד אני מתעשת מהשעה המוקדמת בה אנו נפגשים, הוא אומר לי "הבאתי דברים ליד הקפה". הבנתי את הרמז, נכנסתי לבגדי עבודה, אחזתי במפתח 17, והלכתי להכין לנו קפה. בעודנו משלימים פערים, הגיע גם רענן למחסן, ואף הוא זכה בכוס קפה של בוקר. לאחר החלק האומנותי, ולאחר שישי הלך (תבוא שוב, והפעם בבגדי עבודה!!), התחלתי לתת יחס גם לדוכסית. אומנם היא לא רוצה קפה, אך יש לי הרגשה שהיא כבר רוצה להתעורר מהתרדמה הארוכה שלה, ולשוב לחרוש את כבישי ארצנו היפה. הבטתי בעבודתם הנפלאה של זוג גמדים אשר עבדו על האוטו בהיעדרי, והרכיבו את בוסטר הבלם, את צינורות הברקס הקשיחים וכן סידרו את דוושת הקלאץ', ובדקו כי המערכת הזאת עובדת. ראשית התחלתי במשאבת המים הסוררת. אמנם אין נזילה במשאבה, אבל גם אין תקשורת בין המשאבה עצמה לבין הפולי שלה, עקב "קייל" לא מתאים. אותו קייל יושב על הציר המרכזי של המשאבה, ומהווה למעשה את מה שמסובב את הפולי, כאשר המשאבה מסתובבת. הקייל הקודם לא עשה את עבודתו נאמנה (בבדיקה, רק הפולי הסתובב ולא המשאבה) והיה צורך להחליפו באחר. לאחר שהוחלף הקייל בחדש, תוצאת הבדיקה לא השתנתה כלל, ועדיין לא היתה כל תקשורת בין הפולי למשאבה עצמה. הוצאה של הפולי גרמה לנפילתו של הקייל ולבזבוז של מספר דקות יקרות ערך של בוקר קריר יחסית בחיפוש אחר חתיכת מתכת בצורה של חצי עיגול, בעובי שלושה מילימטר ובאורך של כסנטימטר - הלא הוא הקייל. גם נסיום ההרכבה השני הביא לאותה תוצאה - איבוד של מספר דקות יקרות ערך של בוקר קריר יחסית, היות וגם אז הקייל לא עשה את עבודתו, ולאחר הוצאת הפולי הוא נפל ארצה. נעשה נסיון נוסף, הפעם עם פולי אחר, תוך כדי זה שמכניסים את הקייל מעט באלכסון. והנה זה עובד... המשאבה מסתובבת לה יחד עם הפולי - הפולי מסתובב לו יחד עם המשאבה, והכל טוב ויפה, חוץ מדבר אחד... זה פולי אחר... לא הפולי של המשאבה של הדוכסית שאליו כבר מחובר המאוורר... אז מה עושים כעת? מחליפים את הפולי לפולי המקורי? מלבישים מאוורר על הפולי הזה? זורקים את הקייל לקברה של סבתו של שובינסקי? הבחירה היתה באפשרות הראשונה... אך אבוי!!! הוצאה של הפולי תגרום בהכרח(?) לבזבוז של זמן קריר יקר ערך בחיפושים על הרצפה אחר הקייל. לפיכך, ידים הושמו מתחת למשאבה, מתוך מטרה ללכוד את הקייל, בטרם הוא יגיע ארצה. אך לאחר שהוצא הפולי החליפי, התברר כי הידיים נותרו ריקות... גם צליל של מתכת הפוגעת בכביש לא נשמע. לפחות היה לנו איזה קול מבשר רעות, אך הקייל הערמומי גם את זה מנע מאיתנו. בטרם נבזבז זמן יקר, הבטנו אל תוך הפולי, והנה מונח לו שם, מדושן עונג, הקייל הממזר. מביט עלינו וצוחק לו להנאתו כאומר "סידרתי אתכם". הפולי המקורי חזר, הקייל נכנס למקומו מעט באלכסון, ועל המבט הזה שהוא נתן לנו, הוא קיבל עונש להישאר במקום במשך שנים רבות. עכשיו נותר רק לא לוותר לו על העונש הזה... הרדיאטור הוחזר למקומו (הוא היה בזוית ע"מ שנוכל ל"שחק" עם משאבת המים), הצינורות חוברו, המים מולאו, והנה - מזה שם? נזילה קטנטנה? לא ולא! הכל עובד ותקין. ניתן לסמן V על מערכת המים. היות ואני כבר כעת לא ממש עובד בצורה תקינה, אמשיך את הסיפור מחר (אני מקוה), רק אעלה תמונה של הבוסטר עם משאבת הברקס מותקנים במקומם וכן של מערכת המים סגורה. לילה טוב!

יש לך קאיה????

נראה לי שקצת מאוחר מידי בשבילי להתחיל לאסוף לוחיות רישוי.. אוסף מדהים, גם אם כבר קראתי את הכתבה הזאת, או לפחות כך נדמה לי, בעבר.

עוד כמה ניקלים... וגם.... מצאנו שני זוגות רפידות בלם (לא ידוע לאיזה רכב, אך יש תמונה), והם יימכרו במחיר של 60 ש"ח לכל ארבעת הרפידות.

אז עשינו סדר במחסן של פיברקלאב... נשארו עם חלקים, שהם לא של סוסיתות. אותם החלטנו למכור במחיר הפחות ממחיר השוק, כאשר כל ההכנסות לא ייכנסו לכיס הפרטי של אף אחד, אלא יילכו לגדולים מהחיים. המכירה תתבצע כאן, בשוקעתיק הקרוב ובאיביי. חלקים שאין אנו יודעים לאיזה רכב הם שייכים, או שאין לנו את מחיר השוק שלהם, יימסרו ביחד עם מעטפת תרומה לגדולים מהחיים, כאשר מי שייקח את החלק, יתבקש לשים צ'ק במעטפה (אף אחד לא יגיד לו מה הסכום אותו הוא צריך לרשום על השיק, ואף אחד לא יעקוב אחריו לראות שזה באמת מה שנעשה), ולזרוק את המעטפה בתיבת הדואר הקרובה למקום מגוריו. המיון אומנם רק בתחילתו, אך כבר נתקלנו בחלקים (ניקלים) שאין עליהם שום סימן לאיזה רכב הם מתאימים, ולכן הם יימסרו למי שיחפוץ בכך. ניתן לפנות אליי בהודעה פרטית. ניתן לתמונות לדבר.

הדוכסית תגיע לירושלים אך ורק לאחר שהיא תקבל הזמנה לעשות כן, בשלושה העתקים, אחרי הכל, היא אינה מפשוטי העם, אלא דוכסית. אני מאוד מקוה לסיים השבוע להרכיב בחזרה את כל הפרונט, או אז אוכל להתחיל לעבוד על החלק האחורי, בו יש צורך בהחלפת משאבות הברקס (כבר נמצאות אצלי), וכן בחריטה של הדראמים והתאמת סוליות לסנדלי הברקס. בנוסף, אם לא יהיו הפתעות, יפורק הציר האחורי, וכן יפורקו קפיצי העלים ויישלחו לניקוי חול. מעבר לכך, כפי שבוודאי זכור לששת קוראיי, יש לי בעית חשמל לא קטנה (צמת החשמל המרכזית נחתכה בשני מקומות, ואני לא סגור על זה שאני יודע לאן כל חוט מתחבר), ועדיין לא ברור לי איך לעזאזל אני מתגבר על זה בכוחות עצמי, ללא חשמלאי מקצועי (או בעזרת כזה - רק שאני לא מכיר כאלו העושים ביקורי בית, בטח ובטח לא באיזור מחסן פיברקלאב). רק לאחר פתרון כל הבעיות הללו, אוכל לשקול להוציא לה דרכון, ע"מ להתחיל ולהחתים אותו בכלמיני מקומות בעולם הרחב. אפשרות נוספת היא להעלות את הדוכסית על כרכרה, ולקחת אותה לירושלים אחר כבוד, עם נהג צמוד, ולעבוד עליה בזמני החופשי, אך עדיין לא נפלה החלטה על כך. אם האפשרות הזאת תקרום עור וגידים, זה יקרה בשבוע הבא או בזה שלאחריו.

נפל דבר בצוות פיברקלאב. קשה עדיין לאמוד את היקף השינוי, אך אני בטוח שאחרי מה שקרה בימים האחרונים, ובעיקר היום, צוות פיברקלאב לא ישוב להיות כפי שהיה עד היום. רק אקדים ואכתוב כי למרות שיש בתוך צוות פיברקלאב כתב רכב הכותב כתבות רבות מזה שנים מספר, הוחלט כי עבדכם הנאמן יכתוב את הסיפור ההזוי הזה מנקודת מבטו. ומעשה שהיה כך היה. לפני מספר ימים, הגיע אותו כתב רכב (לא אציין שמו, רק ארמוז כי הוא מחזיק בימים אלו בטינה טנדר, ויש לו שרשור ארוך על השיפוץ שלו, כמו גם הגשמת החלום שלו) למחסן של פיברקלאב. לא ברור לי מה היה המניע שלו לעשות כן, אבל זה מה שקרה. כאשר נכנס הוא למחסן, חשכו עיניו. משאבות ברקס בצורה מבולגנת על המדפים, משולשים עם בוקסות גמורות בתוכם נתלים מהתקרה, צינורות גמישים זרוקים מתחת לצינורות קשיחים, ברגים ואומים על הרצפה, קורי עכביש על הקירות, דלת המחסן על הצירים שלה והנורא מכל - חלקים של רכבים העשויים מפח אשר לא יוצרו בארץ הקודש, רחמנא ליצלן, נמצאים אף הם במחסן. תוך דקות ספורות יצא סמס לכל חברי פיברקלאב - ביום שבת הקרוב, בשעה 08:00 כולנו מתייצבים כאיש אחד, ע"מ לסדר את המחסן, איש בל ייעדר!!! היות וכולנו (ולא רק אנחנו, אלא גם לא מעט אחרים) השתמשנו, ועדיין משתמשים, במחסן מן הראוי שנשים יד, נגיע למחסן ונסדר אותו. אותו כתב העריך את העבודה בכשעה שעתיים לכל היותר, כך שנספיק להגיע למפגש ברופין. אי לכך ובהתאם לזאת, השכמתי קום (התעוררתי בשעות של זקנים, ממש רע), נכנסתי ליפנית, ונסעתי לכיוון המחסן. אט אט התקבצו ובאו מרחבי הארץ, הרוב המכריע של חברי פיברקלאב. מיד התחלנו בעבודה הקשה - לבחור בין בורקס גבינה או תפו"א (שישראל הביא) ליד הקפה השחור (אפילו נס קפה לא היה). לאחר ששתינו קפה ואכלנו בורקס (לא רוצה לסכסך, אבל הבטיחו לי ג'חנון - עד עכשיו אני מחכה לו), היינו צריכים לנוח... אי לכך ובהתאם לזאת, התפצלנו לשני צוותים, כאשר רענן מפקח על הכל. צוות אחד פירק את דלת המחסן מהציר, ופשט עליו, כאשר הוא מוציא הכל הכל החוצה ולא מותיר אפילו בורג אחד על הרצפה. הצוות השני נכנס לסדנת העבודה, וניסה לסדר את כלי העבודה, ע"מ שהכל יימצא בעת הצורך. אט אט נערמו החלקים ברחבה, כאשר לאחר מכן מוינו החלקים לפי נושאים, הוכנסו לארגזים, כאשר הכל נעשה בפיקוחו הצמוד של רענן - מה לשבט ומה לחסד. לאחר כשעה ומחצה, כל הרחבה היתה מלאה חלקים של סוסיתות מכל הסוגים והמינים (אפילו חלקי גלבוע היו שם), ואז הבנו כי יש עוד מלא עבודה, ואין ברירה, צריך לעבוד יותר מהר, אז שלחנו את חיים להביא שתיה ומזון. נזרקו כמויות של טינופת שלא היו מביישות את המחסן של שובינסקי בעצמו, אך הרבה יותר חשוב מכך, כל הדברים התקינים מוינו בסדר מופתי והוכנסו חזרה למחסן, סדנת העבודה נוקתה וסודרה אף היא, כך שכיום ניתן למצוא את כלי העבודה הדרושים, ויש אפילו מקום לתפעל אותם. הבוקסות הוצאו מהמשולשים ומהזרועות, ע"מ שניתן יהיה לייצר עליהם את הגומיות הדרושות לרכבים שישופצו בעתיד, ברגים נפתחו, דברים סודרו בארגזים, הרצפה נוקתה והדברים חזרו אל המדפים סביב סביב, לפי הסדר. הבעיה הגדולה היא שכעת אין לרענן מושג איפה נמצאים הדברים - אבל לפחות הכל הכל מסודר. לסיום, אפילו החזרנו את דלת המחסן לציריה. היה זה יום גיבוש מופלא, ואני מודה על הזכות שהיתה לי לשהות במחציתם הבוקר, ולראות אנשים אשר באו כי אכפת להם ממה שקורה מסביב, אנשים שאכפת להם לא רק מעצמם, אלא מוכנים בלב שלם לעזור לאחרים, ולא ע"מ לקבל תמורה כלשהי - ארץ ישראל היפה! האמת, התרגשתי. מקבץ נדיר של אנשים טובים, והלוואי ויהיה מי שייקח את הרעיון המופלא הזה לעוד מקומות, לעוד רכבים ובכלל, כחלק מדרך חיים. חלקים של רכבים אחרים, "אורגזו" אף הם, כאשר חלקם נסע איתי הביתה לטובת מיון, וחלקם האחר ייסע איתי הביתה בפעם הבאה שאגיע למחסן. חלקים אלו יימכרו, אם דרך פורום, אם בשוקעתיק ואם באיביי, כאשר כל הכנסות יוקדשו ל"גדולים מהחיים". רשימה של החלקים, כולל תמונות, תפורסם בשבועות הקרובים, לאחר מיון ובדיקה של הדברים, כמו גם תמחור שלהם, כאשר המטרה היא, מעבר לעזרה למשפצים היא תרומה לגדולים מהחיים. היות ואני הממונה על הכתיבה, יש אחרים אשר תפקידם היה לצלם, אז אני מניח כי תמונות ממה שנעשה היום יעלו לכאן בהקדם.

ראשית, תודה רבה לכל המגיבים. אתם עושים לי חשק לא רק להמשיך לכתוב, אלא גם להמשיך לשפץ. באמת באמת תודה רבה - כייף לי לקרוא את התגובות! היום קיבלתי תמונה - ישירות לפלא'... אומנם תמונה קטנה, בודדת ונחמדה, ומתחתיה הכיתוב: "יוני מורכבת ולא נוזלת" במילים אחרות, שישה גמדים (ורענן ענק אחד! עם לב ענק עוד יותר), החזירו את משאבת המים של הכרמל מהשיפוץ, הרכיבו אותה, מילאו מים, סובבו אותה ובדקו שאין נזילות... סידרו לי עונג ערב שבת...

ואוו!! איזה דיוק, איזו חדות, איזו עבודה... כל הכבוד לך!!! אני כל פעם נשאר עם פה פעור לנוכח מה שאתה מצליח לעשות...

יום תלביב.... נתתי לילדים להתעורר בזמנם החופשי, ואז זרקתי אותם לצעצוע היפני, קשרתי אותם היטב, ונסענו הרחק, אל העיר הגדולה. בשער הגיא עצרנו להחתים דרכונים, והמשכנו אל מדינת תלביב. יצאתי מצויד ברשימת מקומות אשר קיבלתי מרענן, מקומות בהם אוכל לעשות שיפוץ למשאבת הברקס הקידמית, כמו גם לקליפרים הקידמיים וכן היכן אוכל לרכוש צינורות ברקס גמישים (קשה להשתמש במילה גמיש, למה שהיה באוטו לפני הפירוק). בנוסף, הייתי אמור לעבור אצל רב הפורום, חן פרחי, ע"מ לרכוש גומיות למוט המייצב של הכרמל - גומיות (כמו גם המוט) אשר שונים מאלו של הרום המאוחר יותר. עם הילדים הגעתי למקום הראשון, הבלם שרגא (או אולי שייקה, או אולי משהו אחר שמתחיל באות ש') ברחוב ריב"ל. היות ועל חניה אין על מה לדבר, השארתי את הילדים באוטו (ילדים מאודים זה אחלה, אבל אלו שלי, נשארו במזגן המפונקים) וקפצתי לחנות. "מה פתאום.... כבר מזמן נגמר לנו המלאי של הדברים האלו, אין מצב בעולם שתמצא", היתה התשובה לשאלתי האם משאבת הברקס ושאר הדברים ניתנים לשיפוץ. רגע לפני שאני עוזב את החנות, ניגש אליי איזה בחור מבוגר ואומר לי: "תשמע, יש איזה מישהו ביפו, הוא יש לו את הדברים האלו... סע אליו..." רשם לי על צטלה כתובת וטלפון, ושלח אותי לדרכי. ניסיתי להתקשר, הפלא' שלי בכלל לא מזהה את המספר. לא נורא, אמרתי לעצמי, נזרוק את הילדים באיזה מקום חמים ונעים, שיישבו להם שם, בעודי מכתת את רגליי בין החנויות השונות. לפיכך, הורדתי את הילדים בשקר כלשהו, ונסעתי לי לדרכי. הגעתי אליו... מרכז הבלם... איש חביב בהחלט. אומר לי, יש לי בוסטר משופץ יחד עם המשאבה הרכזית כאן על המדף, תשאיר את שלך - קח את זה. את הקליפרים ייקח לי כשעתיים לשפץ, יעלה לך ככה וככה... שאלתי אותו לגבי צינור ברקס גמיש, והוא ענה - יש שניים שאני מכיר שיכולים להכין לך, אחד טכנו צינור ביצחק שדה והשני אחים בכר בקיבוץ גלויות, לא זוכר איזה מספר. אמרתי לעצמי שאחים בכר בקיבוץ גלויות הרבה יותר קרוב. גוגל לא מכיר אחים בכר... ואם גוגל לא מכיר, איך מישהו בעיר זרה יגיע אליו??? עוד כמה בדיקות עם גוגל, והנה יש אחים סמי בקיבוץ גלויות.... נוסעים אליו, נכנסים עמוק עמוק לתוך מפעל משונה, עם מכונות גדולות שרואים בסרטי אימה, ושם יושב לו איש שאומר לי: "נו בטח, חצי שעה יש לך שלושה כאלו, במחיר של ____ לאחד". אמרתי לו אחלה... לעצמי אמרתי, בדיוק זמן לחזור אל הילדים, לראות אם לא אכל אותם איזה דג חרב, ולחזור. התחלתי לנסוע, ואז לפתע נזכרתי כי נתבקשתי לעבור אצל חן פרחי. כאשר שאלתי אותו אתמול איך מגיעים אליו, הוא שאל אותי: "יש לך וייז?" לתשובתי החיובית הוא נתן לי את הכתובת והוסיף "אי אפשר להסביר איך להגיע לשם". נסעתי לפי הוייז, והנה פתאום הוא מכניס אותי באין כניסה, כמעט עולה על מדרכות, מעביר אותי בתוך בתים, וכאשר אני רואה את חן מהרחוב, הוייז אומר לי "פנה שמאלה". מסתבר שאפילו וייז לא יודע איפה חן נמצא... נכנסתי למפעל.... ואוו!!!! הרגשתי כמו צ'ארלי בממלכת השוקולד, רק של מסטיקים... גומיות בתנור במגוון צורות ומרקמים, הכנה של פלטות גומי במכשיר ענק להכנת פסטה, חום אימים של מאפיה, והריח... אוח הריח... לו רק ניתן היה להעביר את הריח אל ששת קוראיי.... לפתע אני קולט שחן מדבר איתי כבר איזה חמש דקות, ואין לי בכלל מושג על מה, ואני אומר לו: "אתה שם לב שאני לא מרוכז, אני פשוט עומד כאן, מסתכל סביב ומתפעל". חן לקח אותי למחסן... במחסן מסודרים בארגזים המון גומיות, לפי סוג הרכב ולפי עוד דברים שאין לי בכלל מושג מה הם. מנסים להתאים גומיה, ולאחר הגומיה השלישית, נמצאה התאמה! יש גומיות למייצב! לקחתי ממנו שש גומיות כאלו - לשלושה רכבים של חברי הפיברקלאב, והוא לא רצה אגורה שחוקה בתמורה. בדרך החוצה, בתשובה לשאלתי על מבנה קטן, הוא סיפר לי על כך שבכל הבניין הזה החביאו נשק בתקופת הבריטים - כאן היה סליק, כאן עוד מחבוא, והנה הרווחתי גם שיעור בהיסטוריה. היה לנו עוד דיון מעניין על שובינסקי, ופשוט לא יכולתי לעזוב - לעזאזל הילדים, אני נשאר כאן!! בסופו של דבר, נסעתי משם... נסעתי לאסוף את צינורות הברקס, לקחת את הילדים, ומשם נסענו אל מרכז הבלם, לקחת את הדברים חזרה... מסתבר שהנוכלים האלו (הילדים, אלא מי?) הסתדרו להם עם א.צהריים, ואילו אני נשארתי רעב... המזל הגדול הוא שמתחת למרכז הבלם, יש חנות פלאפל... נתתי לילד הגדול כסף, ואמרתי לו שיביא לי מנת פלאפל, כמו שאני אוהב, בזמן שאני אכנס לשלם על השיפוץ של מערכת הברקס, ואקח את הדברים בחזרה. איך שאני מסיים, אומר יפה תודה, שלום ולהתראות בשמחות, הילד נכנס. חשבתי הביא לי אוכל, אך הוא בידיים ריקות... שאלתי אותו מה קרה לפלאפל שלי? והוא עונה לי, "אבא, אין להם פלאפל באש תנור, יש רק או פיתה או לאפה" לך תסביר לו שברגע שהחתמנו דרכון בשער הגיא, צריך לדבר בשפה אחרת עם האנשים... אין בתלביב אש תנור, יש לאפה... המטלות שהיו לי בעיר הגדולה הושלמו, ולכן אפשר לקשור שוב את הילדים, ולחזור הביתה. בדרך חזרה, עצרנו שוב להחתים כניסה בדרכון ושבנו הביתה רעבים (לפחות אני) אך מרוצים...

איזה יום.... קמתי השכם בבוקר... הציפורים עוד נוחרות על העצים, ואילו אני נכנס לפחית היפנית (שבכלל יוצרה באנגליה) ונוסע אל הזריחה... חוץ מזה שנסעתי מערבה, הכל הגיוני ונכון... כאשר הגעתי מערבה, הערתי את אבא של אריה ממועדון הפיברקלאב (מסתבר שיש אנשים הישנים בשעות נורמליות - לא ברור לי הסיפור הזה), ולקחתי ממנו משולשים וזרועות למשולשים אשר אריה עשה להם ניקוי חול. משם המשכתי לי אל המחסן של פיברקלאב, ואל הכרמל שלי, שעמדה וחיכתה לי ולצינורות המים שקניתי לה... צינורות המים הורכבו, הבאנדים הודקו, והכל היה מוכן למילוי המים... המים הירוקים נשפכו אל תוך הרדיאטור (וגם קצת החוצה, אבל את זה לא מספרים), והנה הם עולים ועולים, ואז מגיעה לו טפטופון קטן, לאט לאט, זרזיף של מים ממשאבת המים. האם היא לא נאטמה מספיק טוב? האם ישנה בעיה אחרת? כניסה מתחת לאוטו מוכיחה כי ישנה נזילה מהמשאבה עצמה. מיד נשלפת לה משאבה חליפית מהמחסן, מתפרקת ומתנקה לה (לא, לא בכוחות עצמה), ומורכבת במקום. האטם כמובן מונח, הסיליקון כמובן נמרח, המים כמובן נכנסים לרדיאטור, והמשאבה החליפית כמובן נוזלת. בעסוש. החלטה על שליחת המשאבה לשיפוץ תתקבל בהמשך היום, ממש לפני סגירת בתי המלאכה, כך שכאשר מגיעים לבית המלאכה, רואים את בעל הבית סוגר את בית המלאכה ועולה על אופניו. עוצרים אותו, מראים לו את המשאבה, סוגרים על מחיר וממתינים למחר שהוא יעשה את העבודה. אני כותב בלשון רבים, ולפתע שמתי לב שכלל לא הסברתי מדוע... רענן הצטרף אליי כרגיל (צריך מישהו שיעשה את מרבית העבודה) ואלינו הצטרפו היום איציק (עד שהוא לקח את הרום שלו לטסט, אשר עבר בהצלחה ==> מזלטוב, איציק) ובשלב מסויים גם ישראל, אשר אף הוא משפץ לו רום. בזמן שרענן נסע עם איציק לעשות טסט, ועוד כלמיני סידורים הקשורים בעבודה של רענן (אחרי הכל, הוא גם צריך לעבוד ולא רק על האוטו שלי) פירקתי את דוושת הקלאץ' ואת המשאבה העליונה של הקלאץ'. את דוושת הקלאץ' כמעט לא היה ניתן להזיז, גם לא בכח פיזי לא מתון, והמשאבה ראתה ימים טובים יותר, והיא אינה ברת שיפוץ. לאחר פירוק, ניקוי, צביעה וגירוז של הדוושה, היא יוצאת רכה, חלקה ונעימה כמו טוסיק של דוושת קלאץ'. בזמן שהצבע התייבש לו (הן של המשולשים והן של דוושת הקלאץ') פירקתי את הבוסטר של הברקס. הוא יישלח לבדיקה, ובמידת הצורך גם לשיפוץ. רציתי גם לסיים עם ההגה, אך לא הצלחתי לפרק את הפלאח בו הוא יושב בקיר האש (בין תא המנוע לתא הנוסעים). בכלל, מי לעזאזל עושה קיר אש מפיברגלס?!?!?! כאשר רענן ואיציק חזרו מהטסט, התברר לי שאת הברגים הללו פותחים מתוך תא הנוסעים. יש לפרק את הריפוד, ורק אז ניתן להגיע אליהם. בעסוש. בזמן שישראל ואני נסענו לשים את משאבת המים (מתחילת הסיפור של היום), איציק ורענן הספיקו לפתוח את אותו פלאח מעצבן, להרכיב את דוושת הקלאץ' והמשאבה במקום, ואפילו להוריד משולש אחד ושתי זרועות, להכניס להם את הגומיות שלהם למקום ולהרכיב את הכל על באוטו. בעסוש... מי חשב שלנוסע לאיזור התעשיה ייקח כה הרבה זמן... בשורה התחתונה, למרות שישנה התקדמות ניכרת עם האוטו, אני מבואס. סוג של משבר... אומנם משבר מוכר שיש אותו לכל מי שמשפץ רכב ישן, אבל עדיין, זה לא נעים... רציתי להספיק היום הרבה יותר, רציתי לעשות בעצמי עוד ועוד, אבל אני מודע למגבלות שלי ולזה שאני לא מכיר את כל הדברים שישנם בכרמל. רענן יודע הרבה יותר ממני, והוא מלמד אותי בלי סוף, ואני יודע שבלעדיו השיפוץ הזה לא היה קורה כל כך מהר. אני מודה לרענן מעומק הלב, שוב ושוב. על הכל. על התמיכה, על העזרה, על הלימוד, על האירוח ועל כל מה שהוא עושה למען פיברקלאב ולמען "גדולים מהחיים". אני בהחלט חושב שהוא גדול מהחיים. אז נכון, אין לי כאן תמונה של רענן, אלא רק תמונות של מה שנעשה היום, אבל תצטרכו להאמין לי, או שאעבור אחד אחד מכם (הרי בסך הכל אתם שישה) ואשכנע אתכם שרענן עושה באוטו הזה ניסים ונפלאות.

שפשוף, והרבה מזה... דברים שאינם רגישים לניקוי חול - אז ניקוי חול. ליאור ברוך (שאני חושב שהוא ניקה יותר דברים ממני) יש איזו נוסחת פלא הכוללת השרייה במספר חומרים בו זמנית. הוא העלה פעם את רשימת הפלאים שלו כאן לפורום, ובמקרה שמרתי אותה כקובץ וורד, אשר אנסה להעלות אותו לכאן. כאמור, כל הזכויות שמורות לליאור. ניקוי חלקים ובציעה בתהליך שיפוץ.doc

נקיונות... עוד ועוד נקיונות... זה אפילו לא חושב על להסתיים, ואנחנו כל כך רחוקים מפסח... /= המזל הגדול שלי הוא שיש לשרשור הזה רק שישה קוראים, כך שהסיכוי שמי מכם יגלה לאשתי כמה יפה אני מנקה, הוא קטן, כך שאוכל להמשיך להשתעשע לי עם הדוכסית שלי במקום לעשות פאנלים. לאחר שבמהלך השבוע נוקה הגריל (היתרון הגדול בגריל הזה הוא שמי שירצה לגנוב את הסמל של דוכס, יאלץ לגנוב את כל הגריל, וזה עשוי להיות קצת קשה, נוקה היום גם המוט המייצב ונצבע בצבע אדום, כך שלא יהיה משעמם למי שאי פעם ירים את מכסה המנוע, או יביט על האוטו מלמטה (ולא, לצערי אין תמונה שלו, בינתיים). בנוסף, נוקו גם המשולשים, כמו גם הקליפרים של הברקס הקדמי. למרות שקליפר אחד עובד כשורה, ואילו השני מגמגם מעט (אני מניח שעם קצת גירוז גם הוא יעבוד כשורה) החלטתי לשלוח את שניהם לשיפוץ. אחרי הכל - מדובר בבטיחות, ובזה אל לי לחסוך עלויות. בנוסף, לאחר שנמצא פלאנז' מים עליון (מסתבר שהוא זהה בדיוק לפלאנז' מים של פורד ברנדה, למרות שאצלי זה מנוע טריומף), הוא הורכב במקומו, כמו גם צינור מים אחד מתוך שניים. עקב מחסור חמור בבאנדים, לא השקיתי היום את מערכת הקירור, ואני מקוה להתגבר על התקלה הזאת במהרה. מטלות לשבוע הקרוב - סגירה סופית של מערכת ההשקיה, סגירה סופית של מערכת השימון של המנוע, סגירה סופית של הפרונט - קרי, מערכת הגה ובלימה קידמית). לטובת העניין עליי למצוא מקום המוכר ברקסים מתאימים, וכן צינור מים מתאים (באנדים אני יודע היכן להשיג - בחנות של אל באנדי, אלא מה?). ככל שיותיר לי הזמן, אשאף לסגירה של מערכת החשמל. זה המקום בו אזכיר לששת קוראיי כי אלמוני חתך את צמת החשמל בשני מקומות, כך שחסרה חתיכת צמת חשמל באורך של כ- 60 ס"מ. זה יהיה מעבר להלחמת חוטי חשמל בין הקצוות החתוכים, היות ובצד אחד ישנם עשרה חוטים, ובצד השני רק שישה (יכול להיות שהיצרן טעה?) ואני צריך למצוא ברחבי האוטו עוד ארבעה חוטי חשמל קרועים. אם יש למי מכם זמן להביט בתמונות של דברים מלוכלכים - זה המקום (אין כאן תמונה שלי לאחר העבודה - יש גבול גם לכמות הלכלוך שמסך המחשב מוכן לספוג), אם כי יש גם תמונות של דבר או שניים נקיים (כמובן שנקי זה דבר יחסי).