gadik6

אומנם הסיכוי לא גדול אבל ננסה בכל זאת. אני נמצא לקראת סיום תואר שני בהנדסה ביו רפואית מאוניברסיטת בן גוריון. סיימתי עם הקורסים, ונותרה לי רק התזה, שאותה אני אמור לסיים בסביבות פברואר-מרץ. כלומר אני אהיה זמין במהלך התקופה הזאת לכ-3-4 ימי עבודה מלאים בשבוע. אני שולח קורות חיים כמו מטורף, אבל כמעט אף אחד בתחום לא מעוניין להעסיק מישהו חסר ניסיון שלא זמין לחלוטין למשרה מלאה (וגם ככה היצע המשרות לבוגרים טריים הוא לא גדול במיוחד). בעיה נוספת היא שחוזה השכירות שלי בב"ש עומד להיגמר בספטמבר, ואני לא רוצה לחדש חוזה לשנה נוספת (שכן אין לי טעם, מבחינה תעסוקתית) אלא לעבור למרכז. הבעיה היא שבלי עבודה יהיה לי מאוד קשה להסתדר שם מבחינה כלכלית. לאחר כל החפירה הזאת נגיע לתכלס - אני מחפש משרה לכחצי שנה באזור המרכז (אפשר גם עם אופציה להמשיך אחרי סיום התואר), רצוי בתחום המכשור הרפואי, אך אני לא פוסל גם עבודה בתחומים אחרים שאליהם אני יכול להתאים, אבל עם נגיעה להנדסה/רפואה (כלומר לא בל בוי במלון או ברמן בפאב שכונתי, עם כל אהבתי לאלכוהול). התחום המועדף הוא הנדסת אפליקציה/ניהול מוצר/תמיכת לקוח וכדומה (כלומר שילוב של עבודה משרדית עם עבודת שטח עם לקוחות/צוות רפואי/מטופלים), אבל אני גמיש כמובן. מבחינת רקע - שליטה טובה במטלב, סולידוורקס, יישומי אופיס, וכן ידע ב-SPSS. בעל ניסיון (מהתואר השני) בעבודה עצמאית הכוללת גם צד ניסויי/מעשי (תכנון וביצוע ניסויים, גיוס ועבודה עם נבדקים, שימוש ועבודה עם מערכות מדידה שונות) וכן צד אנליטי (עיבוד וניתוח אותות פיזיולוגיים וכן ניתוחים סטטיסטיים). בנוסף, בעל ניסיון בהדרכה והעברת תכנים טכניים והופעה ועמידה בפני קהל (בשנה האחרונה אני מדריך במעבדות לתואר ראשון של המחלקה שלי). בעל רישיון נהיגה ורכב, ודובר עברית, אנגלית ורוסית. אז אם מישהו שמע על מישהו ששמע על מישהו שעובד בתחום המכשור הרפואי (או בחברות היי טק באופן כללי) ויש אצלם משרות שאני אוכל אולי להתאים אליהן, אני אשמח לשמוע. קורות חיים והמלצות בפרטי במקרה הצורך. תודה.

השמאל (מר"צ ושות') רוצים מדינה אחת להם ומדינה שנייה מעורבת, אז וואלה לא מתאים. ואני מוכן לאמץ גם מחר את הרעיון של ליברמן - מספחים גושי התיישבות גדולים בהם יש ליהודים רוב, להם נותנים את כל האזורים בהם הם רוב + את המשולש, מזרח ירושלים ואת כל שאר החברים שלהם. רוצים שתי מדינות לשני עמים? אז עד הסוף.

אני מבין שקנית כדור בדולח, אז אתה יודע מה היה קורה אם... מה שאתה אומר זה מה שלפי דעתך יקרה (ושוב, בדגש על לפי דעתך). לפי דעתי זאת שטות אחת גדולה. ואל תנסה להאשים את בנט ביצירת פילוג בתוך העם שלו. הערבים רוצחים זה את זה גם בלי בנט וחבריו. רוצה דוגמה קרובה אלינו? איפשהו בשנת 2007 או 2008, כשהחמאס עלה לשלטון ברצועת עזה (למעשה העלה את עצמו לשלטון), אתה יודע איך הוא טיפל בחלק מהעם שלו ששייך לפתח? בנחישות ובלי רגישות כמו שאומרים. שבירת ברכיים, אלימות קשה ועוד. ואתה יודע לאן אותם פתחיסטים ברחו? הפלא ופלא, הם ברחו לישראל. צבאו על הגדר כדי שישראל תאפשר להם לברוח מהטבח שהלך שם, ואנחנו נתנו לנו, הומניים שכמותנו. יבגני, בוא לא תחרטט. קראתי עכשיו (שוב) את המצע של הבית היהודי, ואני לא רואה איפה אתה רואה דמיון. דבר שני, אני שופט על פי מעשים ולא על פי מצעים או מילים (לדבר יפה כולם יודעים). אני עדיין זוכר איך בזמן מבצע עמוד ענן (או שזה היה עופרת יצוקה, אני כבר לא זוכר), כשחיל האוויר כתש תשתיות טרור בעזה, גברת זהבה גלאון יושבת באולפן, ובשיא חוצפתה אומרת שצריך להפסיק את המבצע שכן זה לא מביא לשום דבר, וצריך לפעול להידברות ועוד שטויות בסגנון. אז יפה שהיא נזכרת לזעוק ולקרוא להידברות כשתוקפים בעזה, אבל כשתושבי הדרום חוטפים טילים יום אחרי יום אז לא שומעים אותה. ומי שטועה פה זה אתה, עם הגישה המתנשאת שלך (כמה שמתאים לך להצביע מר"צ, זה משהו) ש"אנשים לא מצליחים להבין". אולי אתם המטומטמים שלא מבינים את המסר הפשוט של הערבים שהם רוצים לזרוק אותנו לים? סתם השערה. אולי אתם כאלו נאיביים שאתם חושבים שבאמת אפשר להגיע ל"שלום"? אז יש לנו הסכם שלום עם מצרים וירדן, למה הם עדיין שורפים שם דגלים של ישראל בהפגנות? יצאנו מעזה, למה עדיין יורים עלינו טילים? למה איראן רוצה להשמיד אותנו, מה לנו ולהם? ומספיק כבר כל הזמן עם ההשוואות המטומטמות הללו. אצלנו הולכים לצבא לא כי רוצים אלא כי חייבים. אף אמא כאן לא שולחת את הבן שלה כדי להרוג כמה שיותר ערבים, ואתה לא תשמע אף אמא שאומרת שהיא גאה שהבן שלה הרג כמה שיותר ערבים. אף אמא גם לא תסכים שישלחו את הבן שלה להתפוצץ במסעדה בלב רמאללה, וזאת רק אחת מהדוגמאות. וכן, אנחנו באמת הרבה יותר נאורים וטובים. בכמה עשרות שנים בודדות שמדינת ישראל קיימת היא הגיעה להישגים לא מבוטלים, הן טכנולוגית, הן מבחינת רמת חיים (כן, תמיד יש מה לשפר, אבל בסוך הכל טוב פה), הן מדינית ועוד. ומה הפלסטינים עשו כל הזמן הזה חוץ מלבכות ולהתלונן על כמה שרע פה? לאלו הישגים הם הגיעו? אם הם לא היו כל הזמן חושבים איך להשמיד אותנו אז אולי היה פה הרבה יותר טוב, אבל משום מה, ממש במקרה, זאת התרבות כאן בסביבה, תרבות של אלימות, ואנחנו נשאבים אליה בעל כורחנו.

אני לא קראתי ולא מעניין אותי. למען האמת בעצם קצת מעניין אותי, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה. מה שרציתי לומר זה שכמו שאתם לא רוצים או לא חושבים שיש סיבה להשוות או להגיד על מר"צ שהם בוגדים ככה גם אין סיבה להשוות את הבית היהודי לחמאס. לגבי החלק השני - הם אולי "חמים" על שטחי יהודה ושומרון בבית היהודי, אבל הם ממש לא מקדשים את המוות, הם לא שולחים את הילדים שלהם או ילדים אחרים להתפוצץ בלב ערים פלסטיניות והם לא יורים טילים על אוכלוסיה אזרחית. אתה יכול להתפתל עד מחר כדי לנסות להראות שההשקפה שלהם דומה, ושמשם זה התחיל ושאר תירוצים, אבל בסופו של דבר יש את המציאות, ובמציאות אתה ממש לא יכול להשוות ביניהם, כי יש פער עצום בין מפלגת הבית היהודי לבין תנועת החמאס. אני לא יודע על איזה מצע אתה מדבר, אבל ממש לא מזמן בנט הציע לספח חלקים מיהודה ושומרון ולתת אזרחות לפלסטינים שגרים שם. עכשיו עזוב את זה שאני ממש נגד מהלך כזה, אבל אתה לא יכול להגיד שהוא רוצה או חולם להשמיד או להרוג ערבים (וזה בדיוק השאיפות של החמאס). ואם אתה רוצה לדבר על נתינים סוג ב', אתה מוזמן לבדוק מה קורה לנוצרים ברחבי העולם ש"התמזל" מזלם לחיות במדינות ערביות.

נו באמת. אתה משווה לחימה בציונות (או מקביל) ללחימה בארגון טרור ששם לו למטרה לרצוח ישראלים, ללא הבדלי גיל, מין ומקום מגורים? ארגון שיורה על אוכלוסיה אזרחית ומשתמש באוכלוסיה האזרחית בקרבתו בתור מגן אנושי? ויפה שאתה משווה את ההבית היהודי לחמאס. מעניין אם תקבל את הקביעה מהצד השני שמפלגת מר"צ זה מפלגה של בוגדים.

חבר מהלימודים (שגם לומד בבן גוריון, ומתעסק בקראטה ושאר חארטות מגיל צעיר) מבצע הדרכות לנשים בדיוק בנושאים האלו. אם אני לא טועה מדובר במספר מפגשים בודדים (אולי אפילו רק 2) שבהם לומדים את הבסיס. היה אפילו פרסום בפייסבוק, והיו לא מעט סטודנטיות שביצעו את ההדרכה הזאת. אם תרצה אני יכול לבדוק איתו מה, כמה ולמה.

עוד המלצות/הצעות?

אתה נשמע כמו האקסית שלי "מה הבעיה? אתה יודע טוב מאוד מה הבעיה..." אתה לא צריך לשכנע, פשוט תסביר, אולי אני מפספס משהו.

תודה על ההמלצה, אני אבדוק. למרות שלפי ידידה שהייתה שם, סן פרנסיסקו ולוס אנג'לס די משעממות (בהשוואה לוגאס), מכאן ההתלבטות. דריש, גם באזור באר שבע יש מה לראות, העניין הוא שזה נסיעה של אחת לכמה שנים (בתקווה לא של פעם בחיים), לכן אני רוצה לבקר במקומות יותר מעניינים (כמו וגאס, מפלי הניאגרה וכדומה).

היי, אני אמור לטוס לכנס בשיקאגו בסוף אוקטובר, שלאחריו יהיו לי כ-8 ימים של זמן חופשי. אני מתכנן להקדיש כיומיים לשיקאגו עצמה (אני חושב שזה אמור להספיק לאור העובדה שאני אטייל קצת בעיר גם במהלך הכנס), ובשאר הזמן אני רוצה לטייל באזור אחר (קרוב יותר או פחות). יש לציין שטיולים עירוניים נטו פחות מושכים יותר, ואני מעוניין יותר בשילוב של טרקים קצרים (מספר שעות) בטבע, אטרקציות שונות וכדומה. חשבתי בהתחלה לטוס לשבוע בהוואי/אלסקה (סוג של חוויה של פעם בחיים), אבל טיסה הלוך וחזור משיקאגו עולה באזור ה-600-700 דולר, כך שהתכנית הזאת בסימן שאלה עקב העלויות. אופציה שנייה היא לטוס לוגאס/סן פרנסיסקו, כאשר טיסה במקרה זה עולה כ-250-350 דולר, לא זול אבל יותר סביר בהשוואה לאפשרות הקודמת. בוגאס הייתי לפני כ-3 שנים, אבל אני לא אתנגד לבקר שם שוב (וגם היו לא מעט אטרקציות שלא היה לי זמן/כסף לבקר בהן), ואילו לגבי סן פרנסיסקו אני לא יודע הרבה ואם יש בכלל מה לראות שם. אופציה נוספת שבדקתי זה אזור איידהו (אזור נהר Bruneau ופארק Yellowstone). לפי התמונות יש שם נופים ומסלולים יפים (וגם הטיסה לא ממש יקרה), אבל לא יודע אם יש משהו מעבר. דעות לגבי האופציות שהעלתי או המלצות למקומות אחרים (משהו בסגנון וגאס/אלסקה/הוואי) יתקבלו בברכה. תודה.

דווקא הולנד שיחקו לא רע (בעיקר במרכז המגרש, שם הם שברו רגליים, לעתים במלוא מובן המילה). עם ספרד הבעיה היא לא ההפסד לפי דעתי, אלא נפילת הרמה אחרי הגול השני (או השלישי, אני כבר לא זוכר). כמובן שהטעויות של קסיאס גם תרמו לכך. עוד נבחרת שלא כל כך הרשימה (יחסית לציפיות) היא ברזיל. אומנם יש לה שחקנים בעלי כישרון מטורף בסגל (ניימאר, אוסקר עם משחק מצוין), אבל בתור קבוצה הם נראו לא מגובשים (הרבה מסירות שלא מגיעות לכתובת וכדומה). לי אישית יהיה מעניין לראות את גרמניה (אין ספק שבתור קבוצה הם מגובשים, השאלה אם זה יספיק) ואת ארגנטינה עם די מריה ומסי.

אני הולך לכתוב כאן משהו שהרבה אנשים לא יסכימו איתו (כנראה), אבל זאת הדעה שלי על סמך הניסיון האישי (ואולי היא תעזור לאחותך). אני ביליתי בטכניון בתור עתודאי להנדסת חשמל במשך 3 חודשים, וכעת (בערך 9 שנים מאז אותה חוויה "מרעננת") אני סוגר את השנה השישית שלי בב"ש, ונמצא לקראת סיום תואר שני בהנדסה ביו רפואית. ראשית, לגבי ההבדלים (בין אם הם קיימים ובין אם לא) בין 2 המוסדות אחותך יכולה לקרוא באינטרנט. אם תשאל אותי, ההבדלים מזעריים/זניחים, וכל עוד היא תהיה טובה במה שהיא עושה, לא ממש יעניין את המעסיקים אם יש לה תואר מבן גוריון או מהטכניון (אולי הטכניון מוכר יותר בחו"ל, למקרה והיא מתכננת לימודים לתואר מתקדם שם, אבל גם מבן גוריון אפשר להגיע רחוק, ותעיד על כך מישהי מהמחלקה שלי שעשתה פוסט דוקטורט בסטנפורד, וכעת חוזרת למחלקה בבן גוריון בתור מרצה בכירה). כעת לנושא השני, וזה כל ה"מסביב" - אני לא יודע אם זה בגלל שהייתי אז עתודאי או בגלל שאז עוד היה לי אופי אשכנזי/פולני, אבל בטכניון לא היה לי בכיף, בלשון המעטה. בבן גוריון לעומת זאת, הייתי יוצא למסיבות על בסיס שבועי (ועכשיו, לקראת הסמסטר האחרון שלי כאן זה נדיר אם יש יום שאני לא יוצא לאנשהו), וכך גם הרבה מהסטודנטים האחרים שלמדו איתי (חלקם מפקולטות זוועתיות כמו הנדסת חשמל/מחשבים או מדעי המחשב). אומנם אחותך הולכת ללמוד במסלול שלא ישאיר זמן רב לבילויים, אבל כל עוד היא תדע לתכנן את הזמן שלה נכון, יישאר לה קצת זמן גם לזה, ובבן גוריון לא חסרות פעילויות לשעות שלאחר הלימודים (בין אם זה מסיבה בברקה, יציאה לאחד מהפאבים הרבים שנמצאים במרחק הליכה מכל סטודנט או מרתון צפייה במשחקי הכס עם חננות ממדעי המחשב). בכלל, מכיוון שהרבה מאוד סטודנטים (אולי אפילו רובם) מרוכזים בשכונות שסביב האוניברסיטה, זה יוצר אווירה סטודנטיאלית טובה יותר בהשוואה לטכניון (שוב, לפי דעתי), ובטח שבהשוואה למקומות כמו אוניברסיטת תל אביב. ולסיום נושאי לוגיסטיקה - בהמשך לסעיף הקודם, רוב המעונות בבן גוריון מכילים חדרים ליחיד, ככה שגם אם היא תבחר במעונות, יש לה סיכוי גדול לקבל חדר משלה בדירה עם שירותים ומקלחת (יש לעתים דירות עם 8/9 שותפים, אבל לקבל דירה ל-4 זה גם לא בשמיים). יותר מזה, בבן גוריון הרבה יותר פשוט למצוא דירת שותפים במרחק יריקה מהאוניברסיטה (וכשאני אומר יריקה אני מתכוון לכך שהיא יכולה לצאת מחדר המדרגות, לעבור את הכביש ולהגיע לשער האוניברסיטה), ובמחיר יחסית שפוי (המחירים אומנם עלו, אך עדיין יש חדרים ב-1000 ש"ח או פחות). לגבי הגעה - יש תחנת רכבת במרחק של 5 דקות הליכה מהאוניברסיטה, יש אוטובוסים למרכז, ויש המון טרמפים לכל חור בארץ תמורת השתתפות (שלעתים לא גבוהה בהרבה ממחירי תחבורה ציבורית). בקיצור, זאת החלטה שלה, אבל אם תשאל אותי, כדאי לה לבחון שוב את האופציה של בן גוריון, ולו רק בגלל החומוס בשכונה ד'.

עלה לי היום רעיון לאפליקציה פשוטה לסמארטפון שיכולה לעזור (לפי דעתי) ללא מעט סטודנטים ורווקים חסרי כישורי בישול. מדובר באפליקציה פשוטה יחסית (עד כמה שאני מבין), ואני תוהה אל מי אפשר לפנות עם הרעיון על מנת לפתח אותה. יש לציין שאני לא עושה את זה בשביל להתעשר (אבל אם יצא מזה קצת מזומן אז מה טוב), אלא יותר להשתמש בזה בעצמי לאחר מכן

באיזו אבקה השתמשת? האם זו אבקת אפייה רגילה? אחרי ביקור בכמה בתי מרקחת הבנתי שלהשיג סודיום ביקרבונט בצורת אבקה זה יותר קשה מלמצוא חניה בתל אביב, ולכן פניתי לסופר רגיל. העניין הוא שאותה אבקת אפייה שמכילה סודיום ביקרבונט, כוללת גם כל מיני מרכיבים אחרים כמו עמילן תפוח אדמה וכדומה.

הגיע הזמן לביקור השנתי אצל רופא השיניים (בעיקר ביקור שגרתי כדי לוודא שהכל בסדר, אבל כנראה שזה יכלול גם ביקור אצל שיננית לניקוי קל + בדיקה של רגישות בחניכיים שמופיעה לעיתים רחוקות אחרי האוכל). מכיוון שאני חבר מכבי אז חשבתי ללכת למרפאה של מכבידנט, שגם היו עליה המלצות טובות כאן בפורום (פרט לתחלופה הגבוהה של הרופאים). עם זאת, השרשור המדובר הוא מלפני כ-2-3 שנים, ולכן אני לא יודע עד כמה זה רלוונטי. אם מישהו ביקר לאחרונה במכבידנט (עדיפות למרפאה בבאר שבע), או לחילופין יכול להמליץ על מרפאת שיניים אחרת בבאר שבע אני אשמח לשמוע. תודה וחג שמח.

איפה קנית את זה בתור אבקה אם אפשר לשאול? האם בבית מרקחת רגיל? עשיתי היום סיבוב בתי מרקחת בבאר שבע (עברתי ב-3 בתי מרקחת של סופר פארם ועוד 2 של מכבי) ובאף אחד מהם לא היה סודיום ביקרבונט בצורת אבקה אלא רק כדורים. יש לציין שהרוקחים הרימו גבה כשסיפרתי להם על השימוש המיועד.

מקפיץ את השרשור בנושא קצת שונה - אחרי שבוע של מילואים עם נעליים צבאיות (שכללו הרבה הליכות ונעילת הנעליים במהלך רובו של האימון) שמתי לב שהרגליים שלי התחילו להפיץ ניחוחות לא כל כך נעימים (ואני רגיש לנושא הזה, אז ישר שמתי לב להבדל). לפעמים הריח מופיע שעות בודדות אחרי המקלחת (אחרי שהלכתי עם נעליים סגורות). יש לציין שהמילואים היו לפני חודש (שבמהלכו שטפתי ושפשפתי את כפות הרגליים עם כל מיני סבונים וקרמים)! האם במקרה הזה המגבונים עם הסודה לשתייה יעזרו להעלים את הריח ולהרוג את החיידקים?

אני וכמה חברים שהכרתי דרך תגלית (חלקם עשו עלייה, חלקם נמצאים כאן במסגרת תוכניות שונות) נפגשים מחר בתל אביב, ומכיוון שהם חדשים באזור אני הוסמכתי למצוא מקום בילוי למחר. אנחנו מחפשים דאנס בר (או פאב "תוסס") שמיועד/מאוכלס בעיקר בדוברי רוסית/אנגלית (לא בקטע פלצני, פשוט רובם עדיין לא מדברים כל כך טוב עברית, אז הם מעדיפים מקום כזה). חשוב שזה לא יהיה מועדון, כאשר מבחינת הגילאים אנחנו מעל 24, אבל יש סיכוי שיבואו כמה בנות 22-23. בנוסף, מקומות כמו מייקס פלייס למשל לא ממש מתאימים שכן הם "רגועים" מדי. תודה.

אתה צודק כי עדיף היה לצרף את מיקום הפגיעה אצלה. עם זאת, ראשית, כיצד תוכיח שזאת באמת הפגיעה (שכן הרכב שלה, למרות שעלה על הכביש לפני כ-3 חודשים, כבר מכיל יותר ממכה אחת על הפגוש הקדמי)? שנית, אם הפגיעה אצלי הייתה בפגוש הקדמי אז עוד אפשר היה להתווכח על מקום הפגיעה אצלה, כלומר אם זה בפגוש הקדמי שלה או בדלת או בכלל בחלק האחורי. יותר מזה, גם אם נגיד והפגיעה אצלי הייתה שפשוף על אחת הדלתות אז עוד איכשהו אפשר היה לסובב את זה. אבל במקרה הזה, כשהפגיעה אצלי היא בפגוש האחורי מימין, וכשזה קרה תוך כדי נסיעתי בתוך כיכר (שוב, עם דגש על 'בתוך'), אני לא חושב שמיקום הפגיעה אצלה בכלל רלוונטי. בכל אופן, סך הנזק (כולל תיקון במוסך, תשלום לשמאי וירידת ערך של כחצי אחוז) עומד על כ-2000 ש"ח. אחרי פסח אני אשלח לגברת ולסוכן הביטוח שלה מכתב דרישה לתשלום עבור הנזק, ואם לא תהיה הסכמה (או שהן יתעלמו) אז כנראה שניאלץ ללכת לבית משפט.

כמו שכבר אמרתי, היא התנגשה בפגוש הימני אחורי של הרכב שלי כשנסעתי בתוך כיכר (בדגש על ה"בתוך"), והיא נכנסה לכיכר מימיני. כלומר ההיגיון אומר שהיא התנגשה עם החלק הקדמי של הרכב שלה. אבל בלי קשר, גם אם היא הצליחה איכשהו להתנגש עם הכנף שלה, זה לא ממש משנה לפי דעתי, שכן עצם העובדה שהיא פגעה בחלק האחורי של הרכב שלי כשזכות הקדימה היא שלי, מפילה עליה את מרבית האשמה (שלא לומר את כולה). אייל, יש נזק. מלבד השפשופים הייתה ירידה של הצבע במספר מקומות (וזה לא משהו שטחי), ובנוסף הפגוש התעקם בקצה. בכל אופן, הרכב כבר תוקן, כאשר עלות התיקון עמדה על כ-1300 ש"ח.

למען האמת צילמתי רק את מספר הרכב, אז לא רואים ממש את הנזק ברכב השני (ולמען האמת לא כזה התעניינתי). אני מצרף תצלום אוויר של הכיכר. אני הגעתי מכיוון מזרח (רחוב יעקב מרש) על מנת לפנות שמאלה (לשדרות צבי גרינברג), והגברת הגיעה מימיני, כלומר על שדרות צבי גרינברג. https://www.google.com/maps/@31.2675088,34.8088748,342m/data=!3m1!1e3

טוב, אני אומנם מופתע שבב"ש המחירים יותר גבוהים מאשר בהרבה מקומות שציינו כאן (ועוד באזור שכונה ד', למי שמכיר), אבל אני אתן כמה המלצות משלי בנושא: הפלאפל הירוק - ליד מרכז הנגב. מנה אומנם עולה כ-14 ש"ח (פלאפל בפיתה), אבל הוא מעמיס בכדורים, וגם נותן מדי פעם כדור לממתינים. גם הטעם לא רע בכלל. שניצל'ה - ו' הישנה, צמוד לשער 90 של האוניברסיטה. 27 ש"ח לשניצל בבגט, כאשר יש כל מיני טעמים (אמריקאי, ספרדי וכדומה). טעים ומאוד משביע. השווארמה במרכז גילת (לא זוכר את השם, אבל זה ליד הטורטיקני) - שווארמה שכונתית, במלוא מובן המילה. מנות גדולות, מפוצצות ומלאות בשמן. עם זאת, מאוד זול (לפי דעתי השווארמה הכי זולה בב"ש, או בין הזולות) וגם טעים (אבל אני לא כזה אנין טעם, אז...). שווארמה בלאפה עם שתייה בפחות מ-30 ש"ח (לפי דעתי אזור ה-28 ש"ח).

היום בדקתי שוב את הנזק, ומסתבר שהוא מעט יותר רציני - הקצה של הפגוש (ליד הגלגל, בחיבור עם הכנף) יצא מעט החוצה, ובנוסף החיפוי הפנימי של בית הגלגל התנתק בחלקו (נפל אחד הברגים שמחזיק אותו, אבל לא נראה שהוא נשבר או נסדק). מחר אני נוסע למוסך על מנת ששמאי יבדוק את הרכב, ולאחר מכן אני אכניס אותו לתיקון. ושאלה נוספת - דיברתי עם חברת הביטוח, וחברת הביטוח של הנהגת הפוגעת אינה מודה באשמה (כמה מפתיע). כששאלתי את הסוכנת שלי מה עושים, אז היא אמרה שלאחר התיקון ולאחר שחברת הביטוח תסרב לפצות אותי על התיקון, עליי לתבוע אותה בעצמי בבית המשפט לתביעות קטנות. מכיוון שלא התעסקתי עם זה יותר מדי בעבר, האם זה לא תפקידה של חברת הביטוח לעזור לי בתביעה נגד חברת הביטוח של הנהגת, או שמא זה כבר ה"תפקיד" שלי?

אני אומנם לא מאזור ראשון, אבל איפה יש פלאפל איכותי ב6 שקלים? אפילו בבאר שבע מנה עולה 10+ שקלים, וגם זה במקומות "שכונתיים".

הנזק אכן שטותי, אך כמו שציינתי, עצם זה שאני שומר על הרכב (למען האמת, עד לפני שבוע הוא היה נטול שריטות, עד שאיזה חרא החליט לשפשף לי קצת את הפגוש הקדמי באחד המקרים בהם השארתי את הרכב בחניה) ועצם זה שזאת תאונה ראשונה, הוסיפו לתחושת ה"באסה". כמובן זה שהיא לא יודעת לבלום גם הוסיף. חן, הכוונה שלי היא שיש עוד רכבים על הכביש שאני צריך להתחשב בהם, ולכן אני לא יכול תמיד להיות הכי זהיר שאפשר (כמו לנסוע 40 בצומת בין עירוני על מנת לשלול כל אפשרות לתאונה), אבל אני משתדל כמה שאפשר (אם נמשיך עם דוגמת הצומת, אז זה אומר להיות עם רגל על הברקס בהיכון, להסתכל לצדדים ועוד). כמו שמישהו אמר, צריך למצוא את נקודת האיזון, אבל להפחית את הסיכוי לתאונה ל-0% זה לא פרקטי (עם כל הצער שבדבר). לא היו עדים, והיא לא הודתה בצורה מפורשת (רק אמרה כל מיני דברים מסביב), אבל זה לא משנה, כי האשמה היא שלה (למרות שאני לא אתפלא אם חברת הביטוח שלה תנסה להתנער מהאשמה, כרגיל). גם אם היא הייתה מודה, לא היה לי איך להקליט אותה, ואז זה מילה שלי נגד מילה שלה.