lulisa

וזה, בתמצית, התיאור של low trust society. אגב, גם אני קיבלתי אתמול טופס אישור שחרור חלקים מהמכס. מצאתי שכתוב עליו "אני מתחייב כי החלקים יורכבו על ריכבי רק על ידי מוסך מורשה". (כן, סמל למכסה הרדיאטור) וכנראה שפה מתחיל העניין (לחץ של איגוד המוסכים?). ושתי מחשבות בעניין: א. האם זו לא דרישת החוק ממילא? ב. אולי מספיק, למשל בעת תשלום אגרת הרכב, לחתום על הצהרה גורפת כזאת, ואז לא יהיה צורך באישור פרטני של משרד התחבורה?

שלום, אני מעוניין למסור לשיפוץ בולמי זעזועים מפרקיים (לא טלסקופיים) מתוצרת LUVAX האנגלית. לפני כעשרים שנה מסרתי לשיפוץ סט בולמי זעזועים כאלו, אם אינני טועה לאשכנזי ברחוב סלמה ת"א בדרך ליפו. השיפוץ היה מוצלח, אבל עברו עשרים שנה - ואני אפילו לא בטוח שהמקום עדיין קיים ומתפקד. מישהו יודע? יש המלצות על בית מלאכה המתמחה בעבודות כאלה? מצורפת תמונה לדוגמה. ואגב - ראיתם כבר את פניו החדשות של הרובר? http://wp.me/pXLKy-at

title פירושו שטר-בעלות, הוכחה על בעלות על הרכב. REG פירושו שהמכונית רשומה במדינה, שהמספר שלה הוא מהמדינה. זה יכול להיות רשום אפילו על שם האדם, אך הוא לא יכול למכור אותה חוקית ללא title. בארץ שני המסמכים מלוכדים עד גיחוך. כשהבאתי את הרובר לאמריקה קיבלו במשרד הרישוי במרילנד את טופס הפקדת הרשיון בארץ (בו היה כתוב "זה אינו רשיון רכב, לרכב זה אסור לנוע בדרכים") כ title...

אני די פסימי באפשרות לשינוי - כי שורש הדברים הוא תרבותי, או בלשון העם עניין של מנטליות. רוב העם החי בציון הגיע לכאן ממזרח אירפה או מארצות ערב - מדינות אוטוריטריות, בהם התושבים הם נתינים ולא אזרחים. הם שייכים למדינה ולא המדינה שייכת להם. בראש המדינה יושב שליט שהוא לא רק יודע הכל יותר טוב, אלא הוא גם המבוגר האחראי היחיד. תפקידו לשמור על נתיניו מפני עצמם. הם רמאים, זייפנים, חסרי אחריות, דואגים רק לעצמם - והוא יציל אותם איש מידי רעהו. הגישה הזאת מופנמת אצלנו עמוק עמוק. לרוע המזל גישה זו היא גם נבואה המגשימה את עצמה - והנתין מתנהג בדיוק בדרך שמצפים ממנו. לדוגמה, הוא משלם למוסך 100 ש"ח שיתן לו אישור בטיחות לרכב מיושן בלי שמכונאי התבונן בכלל במכונית, וכו' וכו' וכו'. הפקידות והממשלה, בכוונה טובה, ממררת לאזרח את החיים וממאיסה עליו את המדינה. אבל האזרח, בהיותו שותף לאותה מנטליות בדיוק, לא רק יחזור ויבחר את האנשים הללו לממשלה - אלא אם יזדמן לו להיות פקיד משרד התחבורה, מוכס וכו' - יתנהג באותה צורה בדיוק כמו ברדה וכל היתר! ואם יהיה חבר בוועדה בכנסת רק יחמיר את התקנות וידרוש עוד ועוד אישורים אידיוטיים ויתקן עוד ועוד תקנות שעיקרן הבעת אי-אמון באזרחים. בלשון הסוציולוגיה זה נקרא low trust society ומחקרים הראו שהיעילות הכלכלית ואיכות החיים בחברות כאלה נמוכה בעשרות אחוזים ממקביליה בחברות שהן high trust society (חפשו את הערך בגוגל ותווכחו). ורק לשם הדגמה, ולסיום, סיפור קצר. בטירונות, בשדה, הגיעה אלינו יום יום משאית עם האוכל. המנה האחרונה היתה ליפתן: קופסת שימורים אחת של שזיפים, עליה הוספו לקונטיינר עוד עשרה ליטר מים. היא נועדה לכל עשרות החיילים. התורנים היו מחלקים לחיילים את המים ושומרים לעצמם את השזיפים. התלונות וההתמרמרות הגיעו לשמיים. יום אחד יצא תורי להיות מחלק הליפתן. נתתי לחיילים את השזיפים. "רעי" התורנים נשארו ללא שזיפים ובקושי ניצלתי מידם: "מה אתה חושב לך? איפה אתה חי?"

מה שמזכיר לי כי במדינת מרילנד בה שהיתי עם הרובר כשנתיים - פטורות מכוניות האספנות מטסט. אז ככה: מותר שם לייבא כל מכונית שגילה מעל 25 שנה, בלי קשר לכך אם ההגה שלה מימין או משמאל או לכל מגבלה אחרת; מותר ליבא כל חלף שרוצים למכוניות הללו, ללא צורך באישורים מפקידי הממשלה, ואין בכלל טסט. והתוצאה? ניחשתם נכון: מרחץ דמים נורא, אלפי הרוגים יומיום, זיהום אוויר בלתי נסבל, רעש והמולה, הפסדים מזעזעים לאוצר המדינה, רבבות מכוניות תקועות בפקקים בגלל איזו טרנטה זוחלת... באמת? לא. ממש לא. השפעת מכוניות האספנות על התנועה אפסית. הייתי אומר שנהגי מכוניות האספנות הם הזהירים בנהגים כי רובם מבוגרים והתחביב יקר מדי מכדי לסכנו בנהיגה פרועה במכונית מוזנחת - אבל לא, לא זו הסיבה. הסיבה היא כי כל נהג שם אחראי לתוצאות מעשיו. ואם ימצא כי תאונה ונזק נגרמו לצד שלישי\לסביבה עקב רשלנותו, שמוש בחלפים לא נכונים או לא חוקיים מכונאות גרועה וכו' - הוא ישלם על כך כל-כך ביוקר (והביטוח לא יכסה) - שזה פשוט לא יעשה. הפיקוח על ידי המדינה מצליח רק למרר את חיי האזרחים, אבל פרט לכך הוא כברה נקובה ולא יעילה. כל הבודקים והטסטרים לא מכירים את המכוניות שלנו כמו שאנחנו מכירים.

כמעט נכון. הרובר מצוייד בברגי BSF שקשה להשיג בארץ. הזמנתי מאנגליה חבילה גדולה של ברגים כאלה, ואומים, מכל טוב. כולם כמובן - לרובר. המוכר לתומו כתב על החבילה "ברגים" ולא "ברגים למכונית". איזה מזל. ההזמנה התבצעה ביום שישי. ביום שני חיכתה לי הודעה בתיבת הדואר שהגיעו שלוש חבילות. מהרתי לסניף הדואר - וכל הברגים כבר היו בו. ברוב חוכמתו חילק המוכר את המשלוח לשלוש חבילות קטנות, ערך כל אחת מהן פחות מ 50$ - וכך לא הייתי חייב במכס וכו' עליהן. עכשיו תארו לעצמכם מה היה קורה אילו היה כתוב "ברגים לרובר". היו שם 21 סוגי ברגים שונים, ושני סוגי אומים. כמה טפסים היה עלי למלא, כמה זמן זה היה לוקח, ואיזה צבא פקידים היה עמל על הפרויקט.

תביטו על הסמל בתמונה המצורפת. יפה? מישהו יוכל להסביר לי מה עניינו של משרד התחבורה בסמל הזה? איך הוא תורם\גורע לבטיחות הקדושה בדרכי ארצנו? והרי סיפור הסמל: הזמנתי אותו אצל חבר ה Rover Sports Register באנגליה. הוא כתב על המעטפה rover radiator badge, ושלח בפדקס. למחרת היה הסמל בארץ. כתוב רדיאטור רובר? אהה. תפסנו אותך. פדקס בקשו שאפנה למשרד התחבורה. ליאור ברוך בטובו שלח לי את הטפסים הדרושים. מילאתי אותם, הוספתי תצלום של רשיון רכב, תעודת זהות, ושטר המטען, גררתי את עצמותי הבלות למשרד התחבורה התייצבתי אצל השוער ומסרתי לו אותם עבור מר ברדה. עברו ארבעה ימים ופדקס הודיעו לי שהם מתחילים לגבות דמי אחסנה. חיכיתי. וחיכיתי. כעבור עשרה ימים הגיע האישור!! נסעתי לנתב"ג כדי למסור אותו לפדקס - כי הם טענו שהאישור חייב להיות מקור - פקס או צילום אינם נחשבים. אחרי זה פקיד משרד התחבורה ומוכס פתחו יחד את החבילה, וידאו "שתכולתה תואמת המסמכים" ושחררו אותה. שילמתי מכס, מע"מ, דמי אחסנה ומס מחשבים (!!!) ולמחרת הגיע סוף סוף החפץ הקטן, שאיים לכאורה על הבטיחות בכבישי ישראל, לביתי. אגב, חייתי מספר שנים בארה"ב, ארץ מפגרת שהבטיחות בכבישיה מתחת לכל ביקורת לעומת ישראל, כידוע. הזמנתי שם מכל טוב לרובר - מצמיגים ועד גומיות, חלקי חשמל, מנוע ומרכב. הכל הגיע ישר לביתי, הונח על יד הדלת וחיכה לי שם. איש לא הציל את הציבור שם מסכנת היבוא שלי. לא איש, לא פקיד וביחוד לא שישה פקידים. יש להניח שהם נשמו לרווחה כשסוף-סוף חזרתי משם ארצה עם הרובר והסכנה חלפה...

חיטוט באוסף התמונות העלה עוד תמונות אחדות מאותה תערוכה: של האלפא-רומיאו, הבנטלי, המרצדס.

מנסיוני הצנוע כל רשיון רכב מספיק... בתנאי שהוא על שמך. (האם מצויין על שטר המטען שאלו פנסים להונדה אקורד?). ראה עוד כאן: http://wp.me/pXLKy-a7

התערוכה הזאת הוצגה בזמנו במוזיאון לאומנות של בוסטון. הם לא רק שפרסמו את גלריית המכוניות: http://www.pbase.com/ptkitty/classiccars אלא גם הרשו לצלם. הנה תמונות של בוגאטי שצילמתי שם: שימו לב לניטים.

והרי הפרק השני בעלילות הגריל והטמבון: http://wp.me/pXLKy-at תהנו!

סדרה חדשה: http://wp.me/pXLKy-a7 אתם מוזמנים לקרוא ולהגיב. תהנו!

סביר שהם מתוצרת smiths או jaeger - רוב המכוניות האנגליות היו מצוידות בהם. מציע שתערוך חיפוש בגוגל עם השם המדויק של דגם המכונית שלך, כשלפניו אחת ממילות המפתח הנ"ל.

אם הבנתי נכון, הרי פרטי ראש המנוע שלך נמצאים במסמך הבא: http://www.somerford-mini.co.uk/pdfs/Catalogues/Engines/12.%20Cylinder%20Head%20-%201275cc%20(not%20Cooper%20S).pdf לפיו תושבות השסתומים בראש המדובר (מס 91 ו 92 בתרשים) הם יחידות שליפות ונתקעות (inserts). יחסית החלפתם היא עבודה פשוטה ושגרתית ולא כרוכה בהכרח בחריטה וכרסום. כל משפץ ראשים סביר (לאו דווקא אחד בדורו) יוכל לעשות אותה. תושבות שסתומים מתאימות לדלק נטול עופרת קל להשיג, למשל כאן: http://www.minimania.com/web/Item/TAM2068/InvDetail.cfm הוראות יותר מפורטות מה ואיך לעשות, כולל ה insrts הרצויים תמצא כאן: http://www.minimania.com/web/startreturn/1/MaxReturn/20/StartPage/1/threadid/106128/classic-mini-cooper-diy-articles.cfm?id=1166 על כל פנים חיוני שתדע כי הראש של המיני תוכנן להחלפת תושבות שסתומים פשוטה. נדמה לי שהפחידו אותך לשוא. תרגע.

נראה כמו RV מבוסס אונימוג (מרצדס). http://3.bp.blogspot.com/_i_AovfzNXgQ/TUI3Qdjl20I/AAAAAAABbzs/W4YcYGrwsmk/s1600/DSC_0040.JPG יש כמה חברות המתמחות ביצור כאלה לפי הזמנה. למשל זו: http://globalxvehicles.com/survival-basics-expedition-camper/

עוד טיפונת באותו עניין - המידע הזה יכול להיות חשוב למי שמנסה לשפץ חלקי רכב נדירים שקשה מאד להשיג להם חלופה. חזרתי היום ל"המשפץ" עם יד-הסרן (hub) שבה שחוקים תושבות המיסבים והמשטח עליו פועלים מחזירי השמן. מדובר בחלקי רובר 10 שנת 1947. מכיון שמדובר בחלקים בטיחותיים קריטי לבצע נכון את השיפוץ. "המשפץ" ישחיזו את החלקים, יצפו אותם בכרום קשה ויחזירו אותם למידה המקורית. מסתבר (והם הראו לי תקנים ומאמרים מקצועיים הדנים בנושא) שהטיפול שונה לפי דרגת הקושי של החלק (ואגב, ברשותם כלים המאפשרים מדידת נתון זה). בעוד שחלקים שהקושי שלהם קטן מ 25 לא זקוקים לטיפול מיוחד לאחר הציפוי, חלקים שהקושי שלהם גדול מכך זקוקים לטיפול טרמי לשיחרור המימן - ופה הנקודה: על השחרור להתבצע תוך שלוש שעות מרגע שהציפוי מסתיים. אחרת משתנה ההרכב המטלורגי של החומר והוא נהפך לפריך, ללא דרך חזרה. הבאתי איתי king pin ו steering rocker shaft שצופו גם הם לפני יותר משתים עשרה שנה והושחזו על ידי האחים שחר - אבל ללא טיפול טרמי. החלקים נראים נהדר אחרי הזמן הארוך הזה - אבל בדיקה שערכו "המשפץ" העלתה כי דרגת הקושי שלהם היא למעלה מ 90 - ומטעמי זהירות לא אשתמש בהם, בגלל דרך ההכנה הלקויה. מצורפת תמונת ה rocker shaft הפסול.

אז עוד קצת: התמונה הראשונה מהקרחון קולומביה (אשר בהרי הרוקי הקנדיים) - צולמה ב 1981; התמונה השניה, פורד T של משמר הגבול האמריקאי מתקופת היובש. שמשה במלחמה במבריחי המשקאות האלכוהוליים מקנדה בגבול מיין-וורמונט-קוויבק. צולמה ב 1981 במוזיאון המדע והטכנולוגיה בבוסטון.

אם כבר, הרי מה שעוללו ללנד-רובר ישן (צולם בסקוטלנד, 1995).

ראשית תודה לכל העונים. תודה מיוחדת ליהלי רתם שטרח וצלצל והביא לידיעתי קיומו של בית-מלאכה בשם "המשפץ" (רח' לבנדה 36 בתל-אביב) המתמחה בדיוק בעבודות מסוג זה – שיפוץ ו"עיבוי" גלי ארכובה וכיו"ב על ידי צפוי כרום קשה. לבית-המלאכה הנ"ל יש אפילו אתר משלו באינטרנט: http://www.hameshapetz.co.il/aboutUs.html ניגשתי אליהם הבוקר עם גל-הארכובה השבור לשמוע חוות-דעתם ולברר אפשרות שיפוץ אלו שנותרו בידי. לדעתם אפשרות סבירה היא כי אחרי הציפוי לא נערך לגלי-הארכובה ז"ל שחרור מימן – פעולה הנעשית בתנור מיוחד, בדומה לטיפול טרמי. ללא טיפול זה מאבד גל-הארכובה העשוי פלדה מחושלת את גמישותו והופך לפריך ושביר. ברשותם תנור מתאים לשחרור מימן וגם נסיון בעבודות מעין אלו והם מוכנים לקבל את העבודה. אני מצרף (למען יראו ויראו) תמונות מהקרנק השבור. ניתן לראות בבירור את את ציפוי הכרום שעוביו כמילימטר (80 undersize!)

אופנוע גרמני - רקס. יותר מדוייק: אפניים ממונעות, טוסטוס. http://www.sunpoint.net/~puoskaripekka/rexfm34.htm

ראובן יקירי, אני מניח שאתה מתכוון ל in line boring של המנוע. כמובן שזה נערך (השפוץ נעשה בידי האחים שחר, בני ברק, הידועים במומחיותם), זה חלק שגרתי ובסיסי מכל שיפוץ הנערך כהלכה - וא' ב' כשמדובר במנוע עתיק עם מיסבים יצוקים. מנוע האלפא שאתה מביא כדוגמא הוא שלשה דורות צעיר יותר מהמנוע המדובר. הבעיה היתה בטיפול הטרמי לאחר הציפוי, שלא נעשה כהלכה אצל המצפה איתו עובדים האחים שחר. אגב, השברים הללו ארעו לפני 12 שנה. בעזרתו של ינאי יבאתי אז מאנגליה שני קרנקים חדשים (האחרונים שהיו במלאי של ה RSR), הם הושמו מחדש באותם בלוקים עצמם, ועובדים מאז ועד היום - כך שהבעיה בבירור אינה בבלוקים (כל זה מתואר לפרטיו בסיפור הרובר). אבל הגדלת קוטר קרנק על ידי ציפוי כרום הוא טכנולוגיה קלאסית, ומופיע בכל ספר לימוד למכונאות. אני מחפש מומחה בארץ לטכנולוגיה זו. הבה נשאיר יבוא מנועים, ושאר שיטות לחסוך כסף להזדמנות אחרת, תארו לעצמכם שאני מודע להן. אני מחפש מומחה מקומי בשטח "עיבוי" קרנקים שחוקים. חיפוש קצר באינטרנט מראה שבתי מלאכה המתמחים בכך קיימים אפילו אצל השכנים: http://www.dmidubai.ae/plating.htm וגם אצל רחוקים: http://www.ecgrinding.com/Performance_Racing.html לא סביר שאין כזה בארץ. מי הוא? איפוא הוא?

כבר עשיתי זאת, ופחות או יותר חיסלתי את המלאי שם. עכשיו אני מעוניין לשקם את אלה שבידי.

ברשותי גלי ארכובה משומשים של רובר 10/12. הם הושחזו כבר מעבר לגבול התחתון שהיצרן מרשה. מכיוון שהמכונית מצויידת במיסבים יצוקים בטלטלים, פירוש הדבר שהשחזה נוספת תצריך עובי לא סביר של המתכת הלבנה הרכה שממנה עשוי המיסב ובלאי מהיר של המנוע המשופץ. בספרי המכונאות כתוב שבמצב זה ניתן לצפות את שרוולי גל הארכובה בכרום קשה ולהחזיר אותו לקוטר הנומינלי שלו. בעבר ניסיתי זאת, על שני גלי ארכובה. שניהם צופו ולוטשו (ביוקר רב) - ונישברו אחרי תקופת שמוש קצרה (פרטים נוספים ב"האוטו שלנו ירוק" - סיפור הרובר). נאמר לי אז כי אחרי הציפוי יש לערוך לגל-הארכובה טיפול טרמי מסויים, שיחזיר לו את הגמישות וימנע את שבירתו. שאלתי היא: האם למישהו יש מידע על התהליך הנכון לשיקום גל ארכובה, ובייחוד: האם אתם מכירים מומחים לתהליך בארץ? בית-מלאכה המתמחה בעבודה מסוג זה?

עוד קצת בעניין ה"צלחת". אחרי חיטוט נוסף במילונים מצאתי כי מילה נרדפת נוספת היא "תחתית" - וזו כנראה המילה המתאימה ביותר לענייננו. בעברית תחתית היא גם צלחת קטנה (למניעת לכלוך על ידי כוסות) וגם החלק התחתון של עצם מסויים, ובמקרה הנידון - ריצפת המכונית. מטרת המערכת ההידרופנואומטית היא איפה לייצב ולאזן את תחתית המכונית.

נמחקה שורה שנכתבה בניגוד לכללי הפורום, לידיעתך!, בני (הספל). רוצה להוציא את כספי, כל זמן שזה אינו מזיק לציבור. (הייתי מוסיף שאני בטוח שלא הייתי מוציא אפילו אגורה על דברים היפים בעיניך, אך אמנע מכך הפעם). ומאחר ואני נוסע כבר ארבעים ושלוש שנה על מכונית עם הגה ימני יש לי קבלות על כך שזה אינו מסכן את הציבור, ויהיה הנסיון הרוסי אשר יהיה (יש כל כך הרבה מדינות המוכיחות ההיפך). אז זהו. שטויות, אהבל, טמבל כבר אמרתי? הן אינן קללות, אז נא לא להעלב.