אנלוגי

בעיקרון - הטעם שלנו די דומה, כך שאני יכול די בביטחון לנחש שכנראה לא ניסית מספיק IPA. יש אלפי סוגים, לא בכולן יש אלימות כשותית. פעם הבאה בארץ נסה את האלכסנדר גרין, יש לי הרגשה שתופתע מאוד. אישית אני בגישת ה״אין יותר מדי כשות״, אבל מבין את מה שאתה אומר.

IPA היא בירה עם המון כשות, שהיא בעצם חומר משמר טבעי. הכשות היא גם מה שנותן לבירה את הארומה והמרירות. כפועל יוצא מתקבלת בירה עשירת טעמים, מלאה בארומה ומרה. יש מי שאוהב את הבירות שלו ככה. מי בעיקר? האמריקאים. כן כן, באמריקה כ״כ אוהבים את הסגנון עד שהיום מקובל יותר לקרוא לה APA, היא American Pale Ale. מבשלות קטנות יותר ופחות מאלתרות על הסגנון הזה בהצלחה רבה, משלבות סוגי כשות שונים המוספים בשלבים שונים של תהליך הבישול, כולל מה שנקרא Dry Hopping, שכל תפקידו הוא לדאוג לארומה הפירותית/הדרית הזו. הסגנון הזה כ״כ לא נפוץ בארץ שזה פשוט עצוב. אלכסנדר גרין הגיעו הכי קרוב מהבירות המסחריות (לפחות אלו שאני מכיר). מבחינתי זה הגביע הקדוש של הבירות. שימו בברז IPA או APA טובה - ולא אשתה שום דבר אחר.

מסכים ומוסיף לעסקה בירות תוצרת בית, ובתוכן גולת הכותרת בדמות ה-IPA המטורפת שאני ממש מחזיק את עצמי לא לשתות כדי שלא תיגמר. אגב, העמליה המדוברת - 100 ש״ח ל-12 בקבוקים של שליש. לא זול ממש, אבל בטח לא יקר יחסית.

תמנע ככל האפשר מלהקשיב למי שאומר לך מהי בירה טובה. כל אחד והטעם שלו, אין כאן נכון ולא נכון. יחד עם זאת, החך לומד להעריך טעמים ככל שאתה מנסה יותר, ובהחלט משתכללים עם השנים. שפירא לא הרשימו אותי בשום דבר שלהם שטעמתי, לנגב יש את פורטר אלון שהיא אחת הטובות בשוק לטעמי.

זה נכון. יצא לך לטעום? תנסה, אולי תבין מה זו בירה טובה באמת, יא חובב אלכסנדר בלייזר שכמותך.

אחת הבירות אתמול הייתה האלכסנדר בלייזר, אכזבה גדולה מבחינתי. אפס טעם. לעומת זאת הבלאק שלהם לא רעה בכלל. אם כבר אלכסנדר - לטעמי היחידה שלהם שהיא באמת טובה היא הגרין, אחת הטובות המיוצרות בארץ מבחינתי. אצלי במקרר כרגע בירות של מבשלה קטנה בשם עמליה, פשוט מעולות! בעיקר הספרינג אייל (תוית כחולה). אם תצליחו לשים יד אל תהססו. אם לא - דברו איתי, יש לי סטוק.

חזרתי מהמילואים יום חמישי אחה״צ. היה אינטנסיבי, שזה מפתיע ביחס למילואים. לא ישנו הרבה, ככה שמצאתי את עצמי נרדם בתשע (לא משהו חריג) וקם בתשע בשישי (חריג ומהנה). קצת סידורים, הרבה מנוחה, והרבה נגינה על הצעצוע החדש! פרטים בהמשך. וגם הרבה בירה. ככה יצא שבשמונה בערב נפלתי לשינה מתוקה, אבל היא לא החזיקה מעמד, אז קמתי לגיבוב. מילואים. שנים רבות כך סתם החלקתי, בלי להפריע לאיש. הייתי בא כשהתחשק לי, מתחמק כשלא. כל פעם כשהחלטתי ללכת לא הצטערתי. בסופו של עניין אנחנו גברים, לשחק בחיילים זה כיף (הרמה להנחתה, ויתור על הנחתה, המשך). קצת אבק, קצת שמן, קצת נשק, קצת מפות, המון קפה, ריח של ברזנטים ונאדים. והאמר. הרבה האמר. אני פשוט מת על הכלי הזה. בשנים האחרונות אני לא מתחמק, הולך בשמחה, אופי היחידה שלי מבטיח הרבה צחוקים והחבר׳ה אחלה. הפעם זה היה אימון רציני. יום ראשון ירדנו לשטח וחמישי חזרנו. הרבה עבודה, מעט מאוד מנוחה. אימון מתגלגל, הרבה נהיגה, הרבה ניווטים. הגדוד מתנהל בקצב אחד, אנחנו (הסיור) בקצב אחר. עצמאיים, מאורגנים, יכולים לעבור שעות בלי להיתקל בשאר. כמו תמיד אנחנו עם התמהיל המדוייק של מקצועיות וסתלבט. מצד אחד עושים את העבודה, מצד שני המון גמישות שמאפשרת עצירות רביצה בצל. וקפה. המון קפה. לפנות בוקר אחד מצאתי עצמי יושב ליד המדורה עם שלוש גזיות, מכין שני סוגי קפה ותה, שהחבר׳ה ירגישו בית מלון. בכלל, אני הבריסטה הלא רשמי של הצוות, תמיד עם פק״ל קפה, תמיד נכון להכין. בא לי נורא לפרט כאן עוד, אבל אני שומר על עמימות. יש לי עוד גיבוב המשך על ניתוח אנתרופולוגי של מילואמניקים, אבל אין לי כח כרגע. מוזמנים להניע, אני אצטרף. חדי הזיכרון בינכם בטח זוכרים איך לפני שבועיים היה יום הגיטרות, בו בלי ממש להתכוון קניתי שתיים. ה-12 מיתרים בתיקון, היא הולכת להיות מטורפת. ההיא מארה״ב הייתה אמורה לנחות ביום שבת, יום לפני המילואים. דיברתי עם שירות השליחויות, קבעתי שיגיעו ביום חמישי. פינוק לסוף המילואים. ביקשתי שיגיעו כמה שיותר מאוחר. בזמן הזיכויים מתקשר השליח, אני אומר לו שתיקח לי איזו שעה לצאת. הוא כבר לא יהיה באיזור. אני קצת מנגן על מיתרי הרגש שלו, ומבטיח לבוא לאן שהוא נמצא, רק שישאר באיזור. הוא מסכים. יוצא מהבסיס, מתקשר אליו. הוא 10 דקות ממני. נוסע בציפיה רבה, חותם, מקבל קופסה גדולה. את חצי השעה עד הבית אני נוסע באיפוק וציפייה. בבית פותח הקופסה. בפנים - הטיילור שלי! כן כן, קניתי לי טיילור. משנות ה-90, מצב מעולה, הרבה יותר טוב ממה שתואר במכירה. מכוון ביד רועדת, פורט. מלאכים מסתובבים מעל, הדבר הזה פשוט מטורף. המיתרים לא לטעמי, אבל זה לא גורע. אני מנגן במין חרדת קודש ששמורה לגיטרות יקרות אינן שלי, ואז נזכר - היא שלי. משתחרר ומתחרע קצת. היא אוהבת את זה. אני אוהב את זה. חיוך מטופש שרק צעצוע חדש ויקר יכול להביא. יש בי איזה דיסוננס, מצד אחד נגמר החיפוש הסיזיפי אחרי אקוסטית טובה, מצד שני פתרתי אותו בדרך הפשוטה - קניתי בהרבה כסף גיטרה חדשה (טוב נו, לא ממש חדשה אבל לא ענתיקה כמו שאני אוהב). מצד אחד אני מאושר עד הגג מלנגן על כלי מקצועי ורציני, זה עולם אחר. מצד שני חסר בי הסיפוק של לקנות איזה פגר של גיטרה ולהפוך אותו לכלי נגינה. לפחות ההרגשה הזו תהיה קצרת מועד, עד שהגרמניה 12 מיתרים תחזור מתיקון. הו כן, היא תהיה הדבר האמיתי, מציאה אמיתית בגרושים. אני בעננים.

על שבוע הגיבוב שפספסתי אומר מזל טוב! ותנחומי. ושלח את המשקפיים. כל אחד שייקח מה שמגיע לו. גיבוב מילואים יגיע בטח בהמשך הסופ״ש. שבוע שטח מצויין עם סיום עוד יותר. הולך לאכול ומקווה לשרוד את כל הפרק החדש של טופ גיר, או שאקום על הספה.

חס וחלילה. בגבעתי. האמת שזה לא פלס״ר, זה סתם היה לוואסח. מחלקת סיור של איזה משהו, כך שזה כנראה מחס״ר.

קפה בעיקר. חוץ מזה - את מה שהשאר עושים: מעשנים, מדברים על החיים, מפליצים, צוחקים. בין לבין משחקים אותה חיילים. אצלנו זה במסווה של פלס״ר, אבל נראה לי שזה זהה אצל כולם. אה כן, וכמובן נוהג בהאמר, או בגפ״ס. הכי טוב גפ״ס.

אני יכול להגן בלהט גם על התגייסות לקרבי וגם על השתמטות. למה זה הופך אותי? למה זה הופך אותנו כחברה? ובנימה זו, הולך מחר למילואים. שמרו על הגיבוב, אני שומר על הפק״ל קפה.

א. כל כלי הוא כלי לרוק, אם רק רוצים. ב. כינור הוא אחושרמוטה כלי לרוק. ג. מטאל מתבסס המון על - נכון - מוזיקה קלאסית. ד. מוזיקה זו מוזיקה זו מוזיקה, והגדרות רק עושות לה רע. ה. תשאל את הארנבת: https://www.youtube.com/watch?v=XW15pZpmO3M לא השתכנעת? שאל אותו (שמע עד הסוף):

לוקו, לבריאות. תגיע לסולו.

תומר, זה לפני או אחרי? שבת אחה״צ, אחרי מעל חצי ק״ג אנטריקוט משובח, כמות בירות מופרכת, בקבוק יין שמישהו החליט לפתוח וסחבק היה צריך לגמור, וחלבה. המון חלבה. אני מרותק לספה באפיסת כוחות. אפילו לא מצליח לקום להביא עוד בירה.

מבטיח להודיע. אני מנחש שזה יכאב, כבר קניתי וזלין. צפה לתשובה סוף שבוע הבא, אחרי שאחזור מהמילואים. אם כבר גיטרות - היום אני מנגן על האקוסטונאצית, הגרמניה הזו משגעת אותי. יום אחד היא פח אשפה עם מיתרים, יום אחר היא מגניבה בטירוף. יום אחד אני מנגן בה 5 דקות ומתחיל לברר באינטרנט בכמה אוכל למכור אותה, ויום אחרי נשבע שהיא איתי לנצח. מתחרפן. בינתיים הגרמניה החדשה 12 מיתרים בתיקון, היא הולכת להיות פצצה, יש לי תחושה מצויינת. האמריקאית האיכותית בדרך מארה״ב, היא בטוח תהיה מדהימה. עוד יבואו ימים שבהם כל יום יהיה יום טוב לנגינה. כאן אני עוצר כרגע רכישות גיטרות, נראה לי שבאתי על סיפוקי. עד הקריז הבא. החלטתי שבפעם הבאה אחת הולכת. זה יהיה קשה וכואב, אבל יש גבול. מצד שני אף פעם לא נודעתי כאיש עם עקרונות ברזל, ככה שיש תקווה.

זה ייגמר בבכי על האסלה, או לפחות בהפצת ניחוחות בכל הבית. איזה כיף של שישי. עבדתי עד הצהריים, בשדה לשמחתי. אח״כ קניתי גוש אנטריקוט של 2 ק״ג למחר, קפצתי למבשלת בירה קטנה ומצויינת לקנות מהם בירות (והוזמנתי להצטרף לבישול הבא). בגלל שממילא עברתי ליד הגלבוע, לא התאפקתי ונתתי הלוך חזור את הכביש של בית אלפא. כיף. חזרה הביתה, חומוס מהכפר ליד עם פיתות סופר טריות, ועל הכל שמן זית מטורף שקניתי מאיזה חבר כאן. בקבוק בירה, עוד בקבוק בירה, שנ״ץ. קמתי, התעצלתי, ניגנתי. חומוס לארוחת ערב, בקבוק בירה. עכשיו שוב לנגן. ושוב בירה.

מה צריך כדי להקים רשת אלחוטית בבית - בית.

כבר הראיתי לכם איך בלנטיינס יותר זול מעראק, אמנם וויסקי בינוני לגמרי אבל לא בנזין. עדיף על עראק לטעמי. מאז שעברתי צפונה אין לי בבית שום דבר מעבר ליין ובירה. היין לא נפתח, בירה אחת בסוף יום עבודה מפילה אותי לקרשים. אני לא שותה, בכלל. אוהב את המצב ומופתע ממנו. לפני שלושה שבועות הייתי בת״א, יצאתי עם חברים, כמה בירות, כמה צ׳ייסרים, חזרתי באוטובוס לדירה שישנתי בה בת״א, לא שיכור ולא בטיח, ארבע שעות שינה, השכמה מוקדמת בשישי בבוקר והיידה לדרכים. אלכוהול זה עניין של גיאוגרפיה נראה לי. נשבר לי הטלפון של העבודה, גלקסי 2. שנתיים וחצי היה לי אייפון 4, כל מי שמכיר אותי יודע מה המסכן הזה עבר ולא קרה לו כלום מעולם. בתוך קייס כמובן, אבל התעללויות שלא מהעולם הזה. חול, מים, אבנים, עצים - על הכל הוא הוטח, בכוונה וגם לא. הגלקסי הפרימדונה הזה, נפל מגובה הכיס על אספלט והתפגר. חזרתי לאייפון, מרגיש כאילו חזרתי במכונת זמן. מודה ומתוודה, טעיתי כל השנים האלה, אייפון 4 זה בעיקר מרגיז. מתי תקום החברה שתוציא מכשיר טלפון שהוא קודם כל מכשיר איכותי ועמיד, מבחינת בניה ותחושת חומרים, אח״כ שימושי מאוד, ורסטילי ולא דורש התעסקות? או שזה פשוט מייתר את מירוץ ההתחדשות שכל החברות האלה מקדשות? שיהיה לילה טוב, אחרי מעל 16 שעות עבודה ומעל 600 ק״מ נהיגה, אני פורש.

כאמור, הרדבק לעבודת האדמה. אני רוצה משהו לשעות המעטות שאינן עבודה, ואין לי חשק להסתובב עם נעליים מטונפות (הרדבק החדשות שלי אחרי יום של שימוש נראו כאילו הן בנות שנה). הנושא בבדיקה.

בלנדסטון של היום זה ממש לא מה שהיה. גם לא מחזיקות וגם לדעתי פחות נוחות (או שגם הרגליים שלי לא מה שהיו פעם). מה שכן - נראות מעולה, אני אשים יד על 1320 בקרוב בשביל שיהיה לי גם זוג נקי. גריספורט רק נראות טוב. לא נוחות כלל בלי מדרס תחליפי איכותי, ואחרי שנה וקצת אין סוליה, ויבראם שמיובראם. בחיים לא ראיתי ויבראם שמתה כ״כ מהר. רדבק פעם לא היו לי נוחות בכלל. היום כן, אפילו מאוד. רכשתי לי לפני שבוע זוג ואני מבסוט. לגבי עמידות - נדבר עוד שנה. מה שכן - נראות זוועה, שונא את הסוליה הזו, נראה כאילו עיצב אותה ילד בן 5. הקביעות הנ״ל נכונות עבורי בלבד, ולא מושפעות מסיפורי סבתא מסביב. נעלתי בלנדסטון 90% מהזמן מאז שנת 2000 עד לפני שנה וחצי, ברצף (כמובן כל כמה שנים זוג חדש. התייאשתי כשהן התחילו להתפגר אחרי שנה). לעיתים היו שני זוגות במקביל. החל מלפני שנה וחצי - רדבק, גריספורט ושוב רדבק. תמיד עבדתי הרבה על הרגליים, והרבה בשטח. לאחר מות הגריספורט (ממש לא מזמן) התחלתי לחפש שוב. מדדתי, התלבטתי ובסוף בחרתי רדבק. הכי מכוערות, אבל הכי נוחות וכנראה הכי עמידות. אני הרבה על הרגליים, הרבה הליכה והרבה עבודה קשה. הרדבק החדשות ייבחנו בתנאי קיצון. כל החקלאים סביבי עברו לרדבק, זה בטח אומר משהו. לגבי מידות - חשוב מאוד למדוד, סביר להניח שתמצא שאתה צריך מידה קטנה יותר ממה שאתה רגיל. הרגע גיליתי ש-1320 בכלל שייך לליין חדש שנמצא באתר נפרד, Blundstone Urban. בושה. בכל מקרה, אני רוצה 1318 בכלל... או 1301 אם יהיה לי אומץ. שימו לב באתר לתיאור הדגם 585: If you’re from Israel you probably already own a pair or two of these brown leather boots, given the quantity we’ve shipped there recently

כן, התנתקתי מעט. שבת בבוקר, קראתי את כל מה שפספסתי. מסקנה? לא פספסתי. אז מה היה לנו? דילמת נעליים - נפתרה באמצעות זוג רדבק. נשברתי. דווקא מרגישות לא רע, יותר טוב ממה שזכרתי. דילמת גיטרה? נפתרה. אני חורש לוחות גם בארץ וגם איביי כבר איזה חודשיים, מת להתחדש במשהו מגניב. מנגן די הרבה בתקופה הזו, ונהנה לאללה, אבל חסר לי משהו חדש. הצעתי כמה פעמים במכרזי איביי, שום דבר לא נפל במחיר סביר. חורש לוחות בארץ, שום דבר מעניין מספיק שיטריח אותי להגיע למרכז לבדוק. כלום בצפון. ערימות של מודעות שכל פעם מוקפצות למעלה, אפ׳חד לא קונה כלום, כולם מוכרים. מיתון? עד שהגיע יום אחד. משוטט בלוחות מכירה ובפייסבוק, מוצא אקוסטית 12 מיתרים גרמניה ישנה, קצת חבוטה, קצת שבורה. מדבר עם הבחור, קובעים להיפגש, נכנס לרכב ותופר למרכז. מקשקשים קצת, אפילו לא מתמקח. לא רואה סיבה להוריד 50-100 ש״ח לבן אדם ישר שמוכר במחיר סביר. הגיטרה זרוקה במושב האחורי של הרכב, גילמור מנסר את הלילה בדרך צפונה. אני שר בקולי קולות. איזה כיף. היא תקבל טיפול אוהב ואינשאללה תישמע נהדר, פוטנציאל יש בערימות. מגיע הביתה, פותח מחשב ומתחיל לחפש פרטים על מה קניתי, כולל ההשוואה הבלתי נמנעת למחירים בחו״ל. נראה טוב מאוד סה״כ, וגם לא ממש חשוב - אם היא תנגן כמו שאני מתכנן הערך האובייקטיבי לא מעניין. במהלך השיטוט באיביי פתאום אימייל, הציעו מחיר גבוה ממני על איזה מכרז. וואלה? לא זוכר בכלל על מה מדובר. נכנס לבדוק, גיטרה אקוסטית אמריקאית איכותית עם שבר קטן שנמכרת בזול. מציע מחיר גבוה ב-10 דולר, לא התקבל (השני עם ביד אוטומטי). מוסיף עוד 10, אני המציע הגבוה כרגע. חצי שעה אחרי, אני בעליה המאושר של... תמותו, אין פרטים עד שהיא בארץ. חודשיים של חיפוש אובססיבי שהתחיל בפספוס של מציאה (למי שזוכר) נגמרו ביום אחד בו הפכתי לבעלים של שתיים. חייב לקנות עוד סטנדים לגיטרות.

רופני מתכונן לוולנטיין: איך זה מסתדר עם זה?

rupni בחייך, איזה זמש ואיזה נעליים. עור חום בגימור שפשופים, שריטות, בוץ בסוליה ואבק למעלה. פעם היו לי בלנדסטון זמש ירוקות, נורא אהבתי אותן. זה היה בזמן שהיה לי במקביל גם זוג שחור לעבודה.

רדבק שמדבק, אמנם כולם עברו אליה (וזו דווקא סיבה לא לקנות) וטוענים שהיא יותר נוחה, אבל לא לי. הבלנדסטון נוחות לי יותר, הבעיה העיקרית היא שהן לא מחזיקות כמו פעם. אני מניח שאם אני קונה חדשות עכשיו הן לא מגיעות לחורף הבא. וחוץ מזה, שטחי שכמוני - הרדבק נראות זוועה, כמו נעליים לילד מתלהב, לעומת הבלנסטון האלגנטיות הרבה יותר. בערך כמו האמר H3 מול ריינג׳ רובר, או השוואה פחות מוגזמת אחרת. היו לי רדבק, לפני איזה שנה-תיים כשנשברתי והלכתי עם העדר, חיכיתי שהן יהיו יותר נוחות, לא ממש קרה. יום אחד דרכתי על חרא, השארתי את הנעליים בחוץ ליד הדלת ומישהו לקח אותן. אמן נמרח לו חרא על היד. או אז התבכיינתי בפורום, ולעזרתי נחלץ מר טל89, ונתן לי את מה שאני נועל עכשיו (גריספורט). מצד אחד אני מודה לו, מצד שני כאלה זבל של נעליים לא הייתי מאחל לשונאי. תודה טל, אינעל אחותך. תראו מה זה, מצאתי את השרשור ההוא. אני מנסה להבין אם שיקרתי כשאמרתי שהרדבק נהיו נוחות, או רק ניסיתי למקסם את המסכנות שלי לאור הגנבה, או שבאמת אני נהיה סנילי. עכשיו בלבלתי כבר את עצמי. נראה לי בכל זאת אקנה בלנדסטון ואקווה לטוב. אגב טל, אני עם מדרסים בגריספורט, וזו הסיבה היחידה שלא זרקתי אותן לפח עד עכשיו. הן נהיו נוחות ברמה סבירה. מה שכן - הסוליית ויבראם המדוברת - כנראה הם קנו את הכי זול שיש, שנה וקצת וכבר אין סוליה.

אה, שכחתי את ההישג הכי גדול שלי היום - הצלחתי להבין איך עובד הטיימר של הדוד! מערכת מגוחכת להפליא, אבל אני מלא תקווה שמחר אני חוזר מהעבודה למקלחת חמה במקום המתנה למים. תגידו, יש למישהו כיוון לבלנדסטון בזול? ב-430 ש״ח יש לי כאן קרוב, יש פחות? הדגם - 561. שוקל לרכוש נעלי הרים לעבודה, אבל לא מצליח להשתכנע: א. שזה באמת נוח לי, כל מה שמדדתי היה לא מספיק משכנע. ב. שזה שווה הוצאת 600-900 ש״ח. המלצות גם כאן יתקבלו בברכה, נעל נוחה מאוד ועמידה, מאווררת וחסינת מים, ולא קשיחה מדי. בזול עדיף. אני יודע שזה קונפליקט, אבל בעיות פשוטות אני יודע לפתור לבד.