תומR

שמעתי שראלי לוקחת וי טי אס. במיוחד בעמק האלה... ואפילו צריך לחכות לוי טי אס 38 שניות על השעון... זה המון זמן. אפשר בזמן הזה לצאת מהאוטו, לדבר, לבדוק שמן ולשאול איפה בעל הוי טי אס ואם משהו קרה לו חלילה. טוב שבסוף הוא הגיע.

עכשיו, צריך להבין משהו. אין בקפריסין כביש שהוא לא כביש נהיגה. כל הכבישים שם מובילים להרים וכל הכבישים בהרים מתפתלים כמו הבולבול של החזיר מהטנדר איסוזו. השוליים לא קיימים שם כי בצד אחד יש קיר ובצד השני יש תהום. לא תהום בסגנון חיפה או ירושלים - תהום של איזה 100 מטר נפילה חופשית!!! כמו בסרטים. אני ממש ממש מבין למה ה WRC מתקיים בקפריסין ולא בשום אי אחר. האי פשוט נבנה לנהיגה. לא משנה לאן תלך ומה תעשה - הכביש בנוי לנהיגה. בגלל כמויות התיירים ההיסטריות השילוט מעולה והכבישים חדשים. יש שם גם המו-ן כבישים לא סלולים, דהיינו דרכי עפר. הימים הנוספים עברו עלי בעיקר בים ובמסעדות ופאבים השונים באי (2 קילו... איך?!?!) ולמרות שהיו ה-מ-ו-ן סיפורים מצחיקים - תצטרכו להמתין ולראות אותי פנים אל פנים ביום שישי. שלכם - תומר 106 ראלי.

מספיק דשנו את נושא הטנדר הקפריסאי ויש לציין שצעירי האזור לוקחים היילקס 4X4 חד קבינה, מנוע בנזין 2000, שמים לו מגדש שמעלה אותו מ 75 כ"ס ל190, מלבישים צמיגי בלון ענקיים, כיסאות ספארקו ומערכת ויוצאים לשטח. אז לא הכל רע. ארוחת ערב. אני יודע שזה לא טעמים עם צחי בוקשלחחלסטר - אבל האוכל פצצה. כל מה שזוחל בים, הם יוציאו, ישימו על צלחת ויגישו ברוטב פיקנטי על בסיס שמן זית. טעים. למחרת - הרי הטרודוס. שיעור קצר בגאוגרפיה. קפריסין היא הר. נקודה. סביב ההר יש ים. נקוד. נגמר השיעור. ההר הזה נקרא טרודוס והוא מרושת בכבישים שאורכם הכללי עולה על 3000 קילומטרים. בטרודוס אסור לכרות עצים. אני , ככלל, סולד מכל מחבקי העצים, מלטפי החיות ונמנעי הבשר - אבל הפעם אני מוריד את הכובע. בגלל שאסול לכרות - הכביש מפותללללל. אני יושב על הגה הפאג'רו וחברה שלי כל הזמן מקניטה אותי - "אוי אם היתה לך המאה ושש" ... אני מתגבר על הדחף החייתי להלביש את הפאג'רו על עץ אלון עתיק וממשיך לנהוג. יש שם כביש של 70 קילומטר שעובר בשמורת הטבע העתיקה בקפריסין - CEDER VALLEY. הכביש בנוי משבעים קילומטר של פניות S (כמו ערן-S, אבל פניות!!!). אחרי 5 דקות בכביש בחמישים קמ"ש נשמעים חירחורי בחילה מהמושב האחורי. חמישים קמ"A!! רק פניות S!!!! מדהים!!!! ד"א - רק ביום ראשון אני מקבל את שאר התמונות , אז תהיו סבלניים וילדים טובים. בקיצור, אני נוסע ואוכל את עצמי. פשוט אוכל. עוד מעט המשך.

הנסיעה בחזרה לפאפוס היתה עצובה. ליסוע מעיר מודרנית בחזרה לכפר שכולל יותר טנדרים (חבוטים) מכבשים זו לא חוויה. לפחות שודרגנו וקיבלנו רכב עם בלמים. בדרך חזרה לפאפוס אני מבחין במשטרת התנועה הקפריסאית. יש להם ווקטרות חדשות עם מנוע שלושה ליטר, משופרות בבריטניה ל 250 כ"ס. טוב שאנחנו לא בקפריסין... מצד שני, עם מה ציפית לתפוס סופרה עם 500 כ"ס... עם קארינה?!?! אי שם בדרך לפאפוס אני שומע רעש מוכר להפליא. אני מעיף מבט במראה ורואה את המדרכה. סורי - מראה בצד שני... מבט שני במראה חושף 6 פנסים ענקיים מאיימים. לפני שאני מספיק להגיד WRX עוברת אותנו אימפרזה WRX 3 דלתות בצבע שחור-פחם עם ספויילר אחורי של ERBUNI שמזכיר פאגודה טיפוסית מתקופת שושלת מינג ה 12. מכיוון שכל המכוניות שם עוברות טסט פעם בשנתיים בלבד, מרשים לעצמם שכנינו הקפריסאים להתקין במשופרות שלהם מערכות פליטה שכוללות מספר דודים שנע בין אחת לאפס. הרעש באימפרזות מטורף ויותר חזק מכל רעש ששמעתי בארץ. בדרך יש עבודות בכביש... אני נזהר הפעם ... חזרה לפאפוס. לאט לאט הנוף מתחלף - מבטון חמים ואוהב לאיכסה של עצים ושדות אינסופיים. לאט לאט יורדת כמות האקזוטיקה. בהתחלה אין סופרות. אח"כ אין אימפרזות. אח"כ אין סיוויק R ואז מגיעים האיסוזו D100. כשאלוהים ברא את האדם הוא בחר למרר את חייו ע"י יצירת האישה. לפני שהוא יצר את האישה הוא יצר את האיסוזו D 100 , התחרט והחליט שיש גבול לכמה חרא בני אדם מוכנים לאכול. ה D 100 יוצר לפני מה שאנחנו מכירים כ "איפון". 2 דורות לפני, בין השנים מי יודע כמה ל1988. הוא מזכיר יותר מהכל טנדר פיז'ו מהסוג שרואים הרבה כשעושים מילואים בשטחים וברמלה. מכיוון שהקפריסאי הפאפוסאי המצוי יכול לקום בבוקר ולהחליט לבנות עוד קומה לחדר השינה שלו, רובם עמוסים בחומרי ביניין. מכיוון שהקפריסאי הממוצע יכול לקום בבוקר ולהרגיש רעב כשהוא בונה עוד קומה, חלקם גם מצויידים בחזיר אינטגראלי בנוסף לחומרי הביניין. אין דבר יותר מפחיד מליסוע 80 בכביש הררי אחרי טנדר שיש לו מאחור מערבל בטון וחזיר במשקל 160 קילו. מערבלי בטון מפחידים אותי... יש לאיסוזו מנוע 2000 עם איזה 75 כ"ס שמסרב למות למרות כל ניסיונות ההתנקשות שהוא עובר. ההגה עשוי לרוב ממקרמה של חוטי חשמל או משהו כזה, כשעובי ההגה המותר לא עולה על זרת של ילד בגיל 4. הכיסא, שכבר מזמן לא כיסא, הוחלף במזרן ישן שקודם היה מיטתו של החזיר האמור שיושב מאחור. 4 הילוכים ארוכים משלימים את חבילת הנוחות. ידית ההילוכים מורכבת מעץ/עץ/WOOD שגולף ביד אומן לצורה שמזכירה... שהאומן נפצע במהלך הגילוף. נוראי. הדברים האלה נוסעים תמיד במהירות המקסימלית שלהם (71) ללא כל התחשבות בתנאי הדרך - כביש מהיר? שבעים ואחת!! בית ספר? (מותר 30) שבעים ואחת!! כולם משאירים אחריהם שביל עדין של חציר גרוס שהחזיר מעיף בפאניקה כשהטנדר נכנס לסיבוב. עוד מעט המשך

קונסטנטינוס בטלפון שניה לפני שנכנסים לניקוסיה - "DONT COME YET" הוא מנקה את האוטו. יש לו 106 משופרת מהתחת. מחר יהיו לי תמונות מהמצלמה הדיגיטלית שלו. נפגשים. חיבוקים, כאפות ושאר טקסי בונדינג גבריים . לאחר מכן קונסטנטינוס לוקח אותי לקיוסק הקרובלקנות לי חוברות. המבחר מדהים. יש להם את הכל גם במהדורה מקומית. אין דבר יותר מצחיק מ MAX ו CAR ביוונית. קניתי כדי שכולם יראו. משם נוסעים לאסוף את חברה שלו ונוסעים למרקריוס. מרקריוס הוא הרחוב הראשי של ניקוסיה. בערך מקביל לדיזינגוף - אבל יפה. קונסטנטינוס מזהיר אותי שיכאב לי הצוואר ואני שואל למה. ואז הוא מסביר - מקריוס הוא הרחוב הכי איני בעיר והצורה הכי קפריסאית למשוך את תשומת ליבן של בנות המקום (מכוערות רצח) היא לעבור במכוניתך ליד בית הקפה, לפרפר, לפרוק דאמפ ואלו ולהחליק אם אפשר. אנחנו מתחילים ללכת ואני בהלם רק ממה שחונה שם. סוויפט GTI , עם מכסה מנוע מפרספקס . וטורבו. טורבו!!!!!! ג'נט 15. מדהים. ממשיכים. סיוויק מהצורה הקודמת. על ה-ר-י-צ-פ-ה (הייתי רוצה לשבור לך יד, לה לה לה). ספוילר אחורי של אימפרזה RB5. וNOS. הקפריסאים הם אלופי הפוזה והדאווין וברגע שהוא רואה אותי הוא לוחץ על הכפתור והאוטו מתישב על הריצפה בשריקה הידראולית. ואז - NOS!!!! אני מצטער שלא צילמתי. בלחץ נשי אנחנו נכנסים לחנויות בגדים. אני יושב בחוץ ומצלם. איוו 3 איוו 7 איוו 6 איוו מאקינן. RB 5 סיוויק R פרלוד עם בודיקיט MR 2 TURBO. סופרה סופרה גולף GTI קוראדו M 3. אני יושב בחוץ עם קונסטנטינוס ומאונן להנאתי. אחרי שהביקור הנשי ב"זארה" מסתיים ממשיכים הלאה. עתיקות, קניות, אוכל, כיף לא נורמאלי. ואז יושבים לבירה. קונסטנטינוס מעיר לי שלא אשתה "קאו" ומזמין אותי לקרלסברג. חברה שלו מתלוננת שהוא בחר פאב ליד הסיבוב והוא תמיד יושב שם. לא הבנתי. היא אומרת לחברה שלי שהמקום נבחר בכוונה ושכשקונסטנטינוס יושב שם אי אפשר לדבר איתו. ואז הבנתי. חלק מסיבוב הדאווין הוא להחליק עם הרכב ליד הפאב. הבנתי את זה כשאיוו 6 החליקה לידנו תוך פריקות דאמפ היסטריות. וכמוהו עשו בעלי אימפרזות, RX 7 ומה לא. ואז קונסטנטינוס סובב את הראש ותפס לי את היד. ישר הבנתי שזה משהו מיוחד. במורד הרחוב, במהירות של כ150 קמ"ש, תוך רעש שהזכיר רעידת אדמה ירדה סקייליין R 34 לבנה עם בודיקיט של TRUST ואגזוז של JUN בקוטר של כמטר... שנינו קמנו. קונסטנטינוס צילם. הכל יגיע אלי מחר. אחרי זה הלכנו לאוטו שלו. בדרך קונסטנטינוס תפס את ידי שוב פעם - בגלל... 306. מסתבר שבקפריסין ה 306 הספורטיביות נדירות רצח בגלל מחירי היפניות. לזאת היה ג'נט 18 ומכסה של איוו. צילמתי. עוד מעט המשך.

אנחנו נוסעים לפאפוס. ההגה עושה לי מסאז' מעל 80 קמ"ש ואני מנסה להישאר בנתיב השמאלי (עוקפים מימין). הכביש מדהים הנוף פסטוראלי, השמש זורחת ואני נכנס בשורה של קונוסים. כמעט. מה מסתבר? בקפריסין כשיש עבודות בכביש הם שמים את השלט בערך 20 מטר - אחרי העבודות!!! יש עליה ארוכה וישר אחריה בתחילת הירידה קונוסים. פשוט גדול!!!! אחרי שהפאג'רו נרגע מהתנודות ואני נרגע מהרצון לשרוף את המקבילה הקפריסאית למע"צ אנחנו ממשיכים. כל שיטת סימון הכבישים בקפריסין, כפי שנוכחנו בימים הקרובים, שגויה להחריד. בשלב כלשהוא הפסקתי להתייחס לעשרות השלטים שנפרשו על כ 20 קילומטר וכולם אמרו "פאפוס - 78 קילומטר". אחרי מסע מפרך למדי הגענו לפאפוס. מה אומר ומה אוסיף - חור שלא ברא השטן. משם המשכנו לפומוס - שזו הנקודה הכי צפונית בקפריסין. חשבתם שפאפוס זה חור? חכו - עוד יש את פומוס... דמיינו לכם כפר של כ 50 בתים. מכולת אחת שלפעמים יש בה מוכרת (גם ככה כולם מכירים אותה ויודעים איפה היא גרה) וטאברנה שמוכרת כ - סוג בירה אחד. "קאו". זו המקבילה הקפריסאית לטרפנטין. ואז הגענו לוילה. יש לציין כאן ועכשיו שהוילה פצצה. 200 מטר מהים, ג'וקוזי ומה לא. ממש תענוג. שלווה אמיתית. אני הולך לתור את הכפר. הכפר מורכב בגסות מ30 תושבים ו134 טנדרים יפאנים. נשקו של הקפריסאי המצוי הוא טנדרו. כולם שם עסוקים רוב הזמן בהתחרמנות על הטנדר וחליבת הכיבשה (או בסדר ההפוך). אחרי כ5 דקות אני מאבד עיניין בלהשתזף ולוקח את הג'יפ לפומוס. יש לציין כאן ועכשיו - כל הכבישים, אבל כ-ל הכבישים בקפריסין מדהימים. אין שם קטע ישר אחד!!!!! הבית שלנו היה בקצה מצוק מדהים ביופיו, משובץ בכנסיות ואיים קטנים וכביש של 34 קילומטרים של סיבובים היסטריים. מעבר לשיגול כבשים הקפריסאים גם מאוד מחשיבים את כל הקשור בתיירות ולכן אין שם כביש אחד שאינו סלול ברמה אירופאית ומשולט עד לרמה של מטרים. כל הכבישים שם מפותלים להחריד, מסומנים להחריד ופשוט עוצרי נשימה ביופיים. בימים הקרובים למדתי את האזור וגיליתי שבקפריסין כדי להגיע לכביש "טוב" לא צריך לעשות כלום. רק לצאת מהחנייה. מדהים. בפוליס אני מאתר את הטאברנה (אחת) ושם לב שלידה עומדות אינטגרה R , קופרה לבנה , מיצובישי FTO וסיוויק R. אני נכנס ושואל בנימוס של מי הקופרה. בחור צעיר עונה. אני שואל בנימוס איפה אפשר לקנות MAX POWER. הם מזמינים אותי לטרפנט... בירה. אני לוגם את הקאו המקומית כדי לא להעליב והם כולם שותים כמובן הייניקן... החבר'ה שם נחמדים להחריד ובילינו שעתיים , במהלכן נסעתי באינטגרה R ובFTO. הבנתי מהם שיש לקפריסין הסכם סחר רכב חופשי עם יפן ויש להם יכולת להביא כל רכב יפאני שגילו עד 5 שנים ללא מס. מכיוון שביפן כל רכב שיוצא מהאופנה נמכר בגרושים אז ניתן לקנות בקפריסין סיוויק טייפ R ב 60000 שקל (מודל 2000). נחמד. הם קנו לי מגזין מקומי במתנה. המגזין איכותי להחריד (ולא לשכוח שבכל האי יש פקאקט 600000 איש) וכולל כ 200 עמודים. ממש "אוטו" רק בלי להיות "אוטו"... אין טעם להיכנס לכל הבילויים ,האוכל (2 קילווווו!!! אינאעל אבוק!! זה איזה 100 כפיפות כל יום!!) ונמשיך ישר ליום השלישי. ביום השלישי נסעתי לבקר את קונסטנטינוס פטרידס. קונסטנטינוס הוא חבר בPGAC (פיז'ו ספורט קלאב UK) וידיד טוב. אחרי 3 שעות נסיעה הגענו לניקוסיה. עיר יפה. ת"א לפני 10 שנים. תיכף אני ממשיך.

טוב. כבר יומיים שאני כאן. יותר שמן (אייכס - 2 קילו!! ) יותר שזוף יותר עייף. הכל מתחיל בשבוע שעבר בשעה ארבע בבוקר. אחרי שהוערתי בנשיקות וליטופים (צעקות" קום כבר" וכאפות) שירכתי דרכי למקלחת ושתיתי כוס קפה, נכנסתי למונית לכיוון נתב"ג. באופן מפתיע, האיילון (ר' מגרש המשחקים שלנו) היה סגור. המונית קיצרה דרך חיפה עם קריצות קלות לאזור רמת הגולן. בעודי מתרווח על מושב האוקטביה הרחב, החליט הנהג (שנראה עליז באופן חשוד בשביל אדם שקם בשתיים בלילה) להפגיז אותנו בלהיט "פקח אני פורק סחורה" שצירצר דרך הרמקולים כמו ציריה שבורה של סובארו די אל 85. בכניסה לנתב"ג נבדקנו בצורה שיטחית ואחרי שהתגברתי על הכאבים בפי הטבעת נכנסנו. רק בדיוטי פרי גיליתי ששכחתי כרטיס אשראי... אחרי טיסה מייגעת של 1/2 שעה (עולים ואז יורדים) לקפריסין נחתנו בלארנקה. ללארנקה יש שדה תעופה מודרני וגדול. כל עוד מרחק העצירה של המטוס לא עולה על 50 מטרים אין סיכוי שהוא יפול לים והנוסעים יטבעו. בשדה התעופה ישנה אווירה בינלאומית - אנשים מכל העולם באים והולכים להם. בירור קצר העלה שכל העולם מורכב כדלקמן: 2% אירופה 98% לבנון וסוריה. בקושי החנקתי את הרצון לפרוץ בשירת "הבאנו שלום עליכם" בליווי "התקווה" ופניתי לדוכן יורופקאר. ליד הדוכן חיכה קפריסאי לבוש בהידור (לא מגולח, מכנסי סבא וחולצה פתוחה עד החזה) עם שלט שנשא את שמנו. להפתעתי שום ישראלי אחר לא התחזה לנו ולכן הגענו אל בעל השלט ראשונים. הוא הוביל אותנו החוצה אל הרכב. מיצובישי פאג'רו מודל תשעים ושמונה. 2500 דיזל. 100 כ"ס. 110000 ק"מ על השעון. סליקס. אחרי שציינתי באוזניו שכיסא אחד שבור, הקלאצ' מחליק וכיוונון הבולמים החשמלי תקוע על "פודינג" התפניתי לבהות באיביזה קופרה F2 שעמדה לידנו. אחרי שסיימנו לקבל את הרכב מהקרטיב האנושי החלקתי אל מושב הנהג. ולא היה שם הגה. זה הזמן לציין שבקפריסין נוהגים כמו בבריטניה. רק חם. נכנסתי מחדש לצד שכלל הגה והנעתי את האוטו. באותו רגע, במרחק 10000 ק"מ משם נרשמה גדילה של 5 ק"מ בקוטר החור באוזון. לאחר שהתגברתי על המבוכה שנובעת מזה שהאוטו שלך נשרף אותתי ימינה - והפעלתי את הוישרים. זה הפוך!!!!! האיתות בצד ימין. יצאתי משדה התעופה בתחושת ניצחון וכמעט שנכנסנו במשאית "הינו" שבאה מולי. כל הפרופורציות שונות. אומדן של גודל הרכב (פאג'רו ארוך) בנוסף לזה שאני רגיל לנהוג על 106 לא הועיל וכך הצלחתי לסחוט מהנוסעים קריאות התפעלות בעודי כמעט מוריד מראות מרכבים חונים. אין מחזה יותר משעשע מלראות תיירים יוצאים משדה התעופה של לארנקה. עשרות מכוניות נפלטות אל האוטוסטרדה ודבר אחד משותף לכולם - בסיבוב הראשון כולם מפעילים את המגבים.... הקפריאים שמודעים לבעיה מציידים את כל מכוניות ההשכרה בלוחית רישוי אדומה (30% מהמכוניות על האי הן רכבי השכרה) וכך יודע הקפריסאי המצוי שוישרים פירושם איתות ויש סיכוי די טוב שהרכב יסטה לנתיב הנגדי. כמובן שביציאה התברברנו (תודה לנווטים) ונכנסנו לכפר. הבן אדם הראשון שפגשתי עזר לי לצאת. הדיאלוג היה כדלקמן: hello!! thats a nice celica!! is it a GT40? "yes - with an HKS engine and a blits exhaust" very nice!! can you tell us how to get to larnaca? "yes - go left that way" אחרי שקיבלנו עזרהמהקפריסאי הנחמד יצאנו ללרנקה. אחרי 1/2 שעה מתרגלים לנסיעה בצד השני ולעובדה שאין לאוטו ברקסים. זה לא שהם חלשים. פשוט... אין. מנורת הרפידות נדלקת בחביבות כשאני לוחץ על הברקס וכאילו קורצת אלי ואומרת- YOU ARE GOING TO DIE ההגה רןעד מעל 90 קמ"ש אבל זה דווקא בסדר - 90 קמ"ש זה המקסימום שהאוטו מגיע בלי להחריש את יושביו ולהרעיל את קפריסין. תיכף אני ממשיך - חכו!!

סיפורים סיפורים... נתחיל בטוב - תוך כמה ימים תנחת בארץ חבילה... מבריטניה... עם קיט היגוי גרופ N... יד שניה... שבוע על מכונית מירוץ... 40 ליס"ט. איתו מגיע קוויקשיפט ... נוסף... אחד שעובד על הלינק (כמו של XRRALLYE) בנוסף לזה שיש לי היום שעובד על הידית. ורפידות. לדראמים. של סיטרואן ג'מפי... דראם ע-נ-ק-י שמחסל את הצורך בדיסקים מאחור. ושסתום BIAS לאיזון עוצמת בלימה קדימה אחורה.(הכל יד שניה). אבל כל זה יבוצע רק עוד שבוע כי אני פורש - לקפריסין. אז כל מי שיש לו שאלות (גם אלה שמרגישים צורך ה-י-ס-ט-ר-י לשאול על אגזוזים בשתיים עשרה בלילה - אני יודע איפה אתם גרים!!) שישמור אותן על אש קטנה. אני חוזר ב18 לחודש. PLAY NICE!!!!

גדול. מחרתיים אני נוסע לקפריסין לחגוג את יום כיפור כהילכתו.. (מישהו יודע איך אומרים שווארמה ביוונית??). יש לי שם חבר עם 106 GTI שהבטיח "לדאוג" שאבוא על סיפוקי... מבחינה מוטורית!!

איזה קטע. אני זוכר שהיו כאלה מוניות.

כי אני לא רואה טעם לכתוב מבחן דרכים "אמיתי". אני לא עיתונאי ואני לא חושב שיש לי את הידע לכתוב בצורה מקצועית מספיק. אני מרגיש כאילו שאני מצטט עיתונים אחרים.

אבא שלי ,באקט של נדיבות יוצאת דופן, עשה משהו שלא עשה מאז שהיתי בן 19 - הוא חייך חיוך גדול והושיט לי את המפתחות. מכיוון שבילדותי שהיתה מזמן (אני וסימון ומואיז הקטן) , עד שעזבתי את בית הורי, ריסקתי את האוטו שלהם מעל 20 פעמים (ועזבתי את הבית בגיל 20). רישיון קיבלתי ביום שבו היתי בן 17 וחצי - משמע שנתיים וחצי , 20 תאונות... זה ממוצע של תאונה אחת לחודש וחצי... - ןלכן הופתעתי מהמחווה עד גועל. לקחתי את המפתח ביד רועדת ויצאתי עם אחותי החוצה. אחותי נראתה מהורהרת משהו בעודי צועד בצעד בטוח לכיוון הרכב. בבת אחת חזרו אלי הרבה זכרונות - המפתח... אותו מפתח שגנבתי מאבא שלי ושיכפלתי... התחנונים הבלתי פוסקים - אבא, אפשר אוטו??? גיל 18 זה גיל מעאפן.... פתחתי את החניון של דוד שלי - ואז היא התגלתה במלוא עוזה. השמש השוקעת מלטפת את חמוקי הפלדה. שנים של מסורת לא הושקעו בה מעולם... הפנסים העגולים כאילו קורצים ואומרים "דיזינטריה". הטויוטה. הטויוטה קורולה 1600 טרה סאן מודל 99 עם ABS וכריות אוויר. הצבע ,שפעם היה לבן כוסה בשיכבה בילתי ניתנת להסרה של חרקים, פירות איזדרכת וקקה של פטרנודונים (אני לא מכיר שום חיה מעופפת אחרת שמחרבנת בכזה גודל). פתחתי את האזעקה - בקליק אחד!! רגע הכניסה לאוטו הוא רגע קשה - זה הרגע שבו אתה מבין שביום מן הימים ההורים שלך ימותו... או יותר מדוייק - אמא שלך תמות... מסרטן. הריח בקורולה יכול רק להיות מתואר כ"מעושן". אחרי שפתחתי את החלונות ,הפעלתי מזגן ונתתי לקורולה לספוג אוויר צח. בינתיים הורי יצאו ונכנסו עם דוד שלי ל 206 שלו - XS ידנית , 3 דלתות. אני מאזין להימהום המנוע. אבל זהו - שאין הימהום. באוטו שוררת דממה שניתן למצוא רק בישיבות תקציב בכנסת המתייחסות לקיצוץ בשכר הבכירים במשק. אני מתחרפן די מהר. אוטו צריך משהו , אפילו קטן (ואני יודע - אני חי עם משהו קטן) שיתן לו קצת אופי. לאלפא יש רעש. ליגואר יש רעש. לטויוטה יש דממה. אני משלב רוורס ויוצא מהחנייה. דוד שלי, שביום-יום רוכב על CBR (והוא בן 55) , יוצא לכיוון גהה. אני אחריו. כבר בבאמפים הראשונים הטויוטה שוכחת איך קוראים לה. זה לא יאומן. עכשיו תרשו לי להפסיק ולציין משהו - אני לא מתייחס לרכב בשינאה כרכב יפאני. אוטו זה אוטו ויפנית 1600 זה כדי להגיע מכאן לשם. נסעתי על כריזמה חדשה לפני יומיים אצל חבר במיצובישי והיא מכונית לא רעה . אבל זאת היתה ממש חרא. הבולמים כ"כ לא מתאימים לקפיצים. הם רכים מדי והקפיצים קשים מדי . הריסון פשוט קקה. ק-ק-ה!!!! אם עוברים באמפ מהר, הגחון נחבט בכביש. הורי המבועתים צופים מהחלון האחורי של ה 206 בעודי דופק את גחון הקורולה במדרכה. צריך קצת פרופורציה - קורולה זו לא מכונית מירוץ. אז איך דוד שלי עבר עם ה 206 באותה מהירות כמוני?!?!!? אח"כ יש כיכרות. איך שדוד שלי עובר את הכיכר הראשונה, ההורים שלי מסתובבים ביחד. אני רואה את המבט בעיני אבי - THE HORROR!! THE HORROR!!!! אני לא עושה כלום. למה להחזיר את הורי 8 שנים אחורה? ההגה של הקורולה לא מחובר לשום דבר. אבל באמת שום דבר. יש לו תחושה מכאנית מסריחה של חוסר משקל , אבל עם זאת, ניסו גאוני טויוטה להעניק לו משקל מלאכותי - מה שעושה אותו עצי להחריד. אני מתנחם בעובדה שהסופרה מפאסט אנד פיורייס מוצעת למכירה (50000 דולר) ואם תהיה לי פעם טויוטה - אז זה זה... נוסעים לכיוון גהה. השעונים בקורולה מעצבנים. לא מעוף ולא רבע עוף... שני שעונים לבנים, כיתוב לבן, דלק לבן, אוטו לבן. הכיסא סביר אם אתה אבא שלי (שזה די בסדר). כיוונון בסדר. תמיכה צידית בלתי קיימת. אומרים שליורשת העצר היפאנית יש טויוטה קורולה. אז כנראה שליורשת העצר היפאנית יש תחת גדול. הקורולה נועדו לאלה שטוענים שיש להם עצמות גדולות... הסיבה העיקרית ששעתיים קודם רצתי בפארק הירקון, היא שאני ממש לא רוצה להיות שמן. אז למה לעזאזל טויוטה לא חשבו על אנשים כמוני??? הם מייעדים מראש את המכוניות למאותגרי מאסת ישבן??? BEEFCAKE!!!!!! ואז גהה. דוד שלי לוחץ. גם אני. דוד שלי מתרחק. אני לא. הדבר הזה לא סוחב בגרוש. אפילו מול 206 1600 עם 4 מבוגרים!!!!!!! אני חושד בפלאגים ומוריד ל 2 כדי לנקות אותם. ענן פיח מעיד שצדקתי. כשהם סוף סוף נקיים, אני נותן לחיצה. והאוטו לא זז. עדיין מת. עושה רבין. אני מקלל את הקורולה ואת כל החברה המטריארכאלית היפאנית, עוד מימי השוגונים, דרך מחנות השבויים של מלחמת העולם השנייה ועד להמצאת הווקמן. אם הם המציאו ווקמן, הם לא יכולים לעשות שהקורולה תיסע?!?!!? דוד שלי בפלאפון - הוא רוצה לדעת איפה אני. אני עם דוושה בריצפה. יש כמובן את כפתור ביטול האובר דרייב. אני לוחץ וסוף סוף האוטו עושה... רעש. וזהו. הרבה רעש. גם הברקסים שלא נדע מצרות... לחיצה שגובלת בליטוף מעירה את ה ABS כאילו שאני ברנדון שדוהר לתוך קיר במאתיים חמישים קמ"ש. אסון. מגיעים לפקק של רחובות. המזגן אחלה. וזהו. ההגה דק למגע. הפלסטיקה חרבאנה. ממש רע. את הדרך חזרה אני עושה ב 206 של דוד שלי שהתעורר למצוקתי. אני מקווה באמת ובכתמים שהורי היקרים לא ידברו איתי עוד לעולם. שחיפה תימחק בפיצוץ גרעיני. אחרי שהעולם ילך, ישארו שני דברים. סליחה, שלושה. ג'וקים, קורולות וכוכבי.

טוב. אני בד"כ לא עושה נסיעות מבחן,כי בתור אחד ש"עושים לו" זה די מבאס לדעת שבוזבז טנק דלק על כלום, אבל האוטו הזה היה כ"כ... היתי פשוט חייב. הכל התחיל ביום חמישי לפני מספר שבועות. על קו הטלפון היה קול מרוחק. קול שלא שמעתי הרבה זמן. קול שעורר בי חלחלה. קיויתי שהשארתי את האישה הזאת ואת כל מערכת היחסים הזאת הרבה מאחורי, אבל היא היתה חייבת לחזור. אז הרמתי את השפופרת ועניתי - "כן אמא". "שחר מתחתן". היא אמרה לאקונית. "מי זה שחר?" שאלתי. "בן דוד שלך" באה התשובה. הסיכום היה פשוט - ההורים יגיעו עם אחותי מחיפה וניסע בשתי מכוניות לחתונה ברחובות. הגעתי הביתה בחמש ,שמתי את הנרי רולינס בדיסקמן ויצאתי לרוץ בפארק הירקון. מכיוון שהיתי צריך להיות בבית בשש, מצאתי את עצמי עושה כפיפות בשש ועשרה באמצע פארק הירקון ... אחרי שנגמרה הבטריה בשש ורבע (נשבע לכם שהיתי מושך יותר) באתי הביתה (מרתק, נכון? זה עוד כלום...). אין דבר המניח דעתו של בן תמותה יותר מחירבון אחרי ריצה כי החרא גמיש וקטיפתי כמו יופלה ופי הטבעת רפוי ומשוחרר. יצאתי מבית הכיסא מזיע כולי וקיללתי את הרגע בו לא חשבתי להביא מאוורר. לגמתי 1/2 קולה משפחתי ונכנסתי להתקלח . אחרי שסיימתי מרחתי את שערי הצומח לאיטו (אילוצים...) בג'ל, לבשתי את הבגדים שקנינו ב"זארה" ויצאתי אל הראלי. דחפתי את אייס קיוב לדיסק ותופפתי לי על הגה המומו לצלילי הבאסים הכבדים והמסרים האנטישמיים הקולחים. אני משתדל להאריך בתאור, כי נכונה לי חוויה הרבה יותר אינטנסיבית... הגעתי לבית דודתי בשבע בול. כל משפחתי היתה שם. לאחר דיון קצר וקולני, הוחלט שאני ואחותי (ברוכת...) ניסע באוטו אחד ודודים שלי והורי יסעו בשני. ואז זה קרה... עוד מעט המשך.

אפילו אני , שמכור לעבודה כמו שביל קלינטון מכור לסקס, לא עובד בראש השנה. איך אומר השיר? בראש השנה בראש השנה קיבלתי פתאום את הג'ננה לקחתי את המוסטנג הישנה ויצאתי לטייל ברחבי המדינה הרגשתי אוירה של חג באוויר היה זה גם רעש הוי אייט האדיר אבל השנה אני מתאבד כולם מטיילים, אני בבית...עובד.

יש לי איזה משהו עם פורום פיז'ו בבריטניה (כמו שלנו, אבל 26000 חברים) ואני זקוק לתמונות של הראלי שלי - מכל תקופה, בכל מצב. נא לשלוח לי למייל ב [email protected]

יש עוד כביש חביב- יורדים מכביש החוף הישן ליד פרדיס וחותכים לכיוון הגליל העליון. ממשיכים עד לצומת ששכחתי את שמה ,אבל היא כמה קילומטרים אחרי בת שלמה. בצומת יש "מובנפיק" גדול. חותכים שמאלה לעוספיה ודליית אל-כרמל. הכביש מדהים!!! ריסקתי שם את האוטו של אמא שלי פעמיים. (שתיהן היו בערך חודשיים אחרי שקיבלתי רישיון ובהפרשים של כשבועיים). ממשיכים בכביש האדיר הזה עד עוספייה. עוצרים ב"כתר הכרמל" ואוכלים מאכל דרוזי שנקרא "מנסף" וגם סלט שנקרא "פטוש". להקפיד לקחת את כל הסלטים שיש להם עם פיתות דרוזיות טריות מהטאבון. אחרי זה נוסעים לכיוון חיפה עד לשילוט שמכוון שמאלה לכיוון נחל בית-אורן. הכביש הזה כונה "כביש המוות" כשהינו ילדים בגלל כמות האופנוענים שהחזירו שם ציוד. פעם מצאתי את עצמי בתוך מה שהיה ספרינט של חבר , על תקן נווט, כשדרוזי חביב עוזר לנסר את הגג במרחק של כחמישה סנטימטר מאוזן שמאל שלי.אבל באמת זהירות - זה כביש בן-זונה, אבל כמו בכבישים של נס הרים - האופנוענים פשוט שייפו את הפניות לחלוטין והאספלט שם חלק רצח. אפשר לצאת מעוספיה לאזור חיפה וליסוע עד בערך 2 קילומטרים לפני אונ' חיפה. יש שם פנייה שמאלה לכיוון נשר ותל-חנן. מדובר בכביש ששימש פעם את המשאיות של מחצבות נשר שלמרבה הצער חיסלו חלק ניכר מהרי הכרמל. הכביש בנוי מאיזה שלושים פניות S מאוד חזקות, חלקן בקאמברים שליליים וחלקן - שלא נדע... גם שם ניכרים נזקי האופנוענים לאספלט וצריך להיזהר. למטה, ממש מול היציאה בתל-חנן, נמצאת "גלידה תל-חנן" המיתולוגית. אפשר לעשות את כל המסלול הפוך - להגיע מכביש החוף הישן, לפנות שמאלה לכיוון נחל מערות, ליד בית הכלא הצבאי לוהגיע לדליה-עוספיה מהכיוון השני. בחיפה עצמה - להגיע מכיוון העיר התחתית. לא לעצור בשווארמות. בתור חיפאי - A WORD OF ADVICE - כל השווארמות בכניסה ברחוב יפו וכו מיועדות ל... תל אביבים פראיירים שבאו לאכול שווארמה בחיפה. שווארמה בחיפה יש לאכול רק במקום שנושא את מה שנקרא ח'לל. זה תו הכשרות המוסלמי והוא מקביל להכשר רבני שלנו. בניגוד אלינו, שאנחנו לא כ"כ שמים על ההכשר, הם נורא מקפידים על זה. ומקום שאין לו ח'לל, הם לא אוכלים שם. ואם הם לא אוכלים שם אז רק יהודים אוכלים שם. מה שאומר שבאוכל שרק היהודים אוכלים... נו טוב - תחשבו לבד... ממשיכים, בלי שווארמה (שיש ממש טובה בוואדי סאליב בחיפה) לכיוון עין הים ובוחרים כל כביש שעולה לכרמל. ואז יורדים... ואז שוב פעם... תענוג.

פעם נסעתי להורים שלי. בחיפה יש כביש שנקרא שימחה גולן. מדובר בכביש מפותל. בכניסה, למי שבא ממרכז הכרמל, יש סיבוב כיפי. לא בזין שלי זמנים (כשאני נוסע להורים אני משתדל להגיע לאאאטטטט) ואני תמיד מחליק אותו. וזה סיבוב בן-זונה - מחליקים פנימה, עושים פליק וישר מחליקים לתוך שימחה גולן (אני מקווה שאין כאן גולשות בשם שימחה גולן ואם כן - אני נשבע שלעולם לא אחליק לתוכן). בקיצור, נוסעת אחרי פיז'ו 405 והבן אדם פשוט דפק ברקס מאחורי והמשיך ישר לתוך צלע הכרמל (הירוק והשופע). עצרתי אחרי הסיבוב (היום יש שם קניון) וחזרתי לראות אם הוא בסדר. הבן אדם היה לבן כמו שפיך של ילד חרמן... שאלתי אותו מה קרה והוא אמר שמישהו נסע לפניו וכמכט התהפך עם אוטו , אז הוא ברח כדי לא לפגוע בו... אמרתי לו שאני הולך להביא גרר וברחתי משם לאוטו כמו טיל... הוא בטח חשב שאני אדם כל כך טוב, שאני רץ כל כך מהר בשביל גרר... לא חשבתי בכלל על זה שהיה לו פלאפון...

אבל זה סוסים אמריקאים...

ביום חמישי אני נוסע לקפריסין. צריך לעשות יום כיפור כהילכתו.

הכי חביבים עלי הגאונים שמגיעים איתי לרמזור ומרגישים צורך עז להגיד לי ש"אתה רואה שהגענו ביחד??" יש לי תמיד תשובה מוכנה: "אבל אני נהניתי בדרך". אני גם חולה על הערסים. איזה מקרה אנתרופולוגי... אני מת על אלה שעומדים לידי ברמזור עם סובארו פשע ונותנים גאז כמו מטורפים בציפייה להביס אותי באמצעות מנוע 1300 וכונס של אימפרזה בצביעה בסגנון טול כארם. לא קל...

אני חולה על הקטעים האלה. הרבה פעמים השאלה הזאת באה מילד במאה ושש איקס אס והרבה פעמים מאיזה סבא במאה ושש אוטומטית שמעיר לי שהאוטו רועש. הכי חביבים עלי הילדים שצועקים "תביא פתיחה". אני תמיד מקפיד לשאול לאן להביא אותה...

התכנון - טיול רגוע לאזור רמת הגולן. עצירה ראשונה מתוכננת - צומת מחניים. הצטיידות בבשר, יינות (סתאאם, הרגשתי צורך להישמע אינטיליגנט). משם ירידה לכיוון גשר אריק ועליה לכיוון כפר בלום. בדרך לכפר בלום ישנו אתר קיאקים וראפטינג שנקרא "אקטיב איתי". בניגוד לשם, זה לא בדיוק הנילוס הלבן והמסלול האקטיבי שלהם ניתן לביצוע אפילו על ידי אנשים ש... אה... חושבים שהוא לא ניתן לביצוע!!!! משם נמשיך לחורשת טל, שם נקבע את שברי המאמץ ונחבוש את הפצעים שלא דורשים התערבות כירורגית. אחר כך נוציא את היין (!?!?) והבשר (אפשר גם בירות ובשר ואפשר גם בשר נטו) ונערוך סעודת חג כהילכתה. אפשר גם לשבת עם בירה קרה ולהסתכל איך בנות הזוג שלנו עושות את האוכל ולדבר על מכוניות!! גבירותי ורבותי - זה הזמן להוציא את קרם השיזוף משנה שעברה לפוצץ את החצ'קון בעורף שנשבעתם שלא תתעסקו איתו להוציא תואר שני לתדלק את האוטו להוציא את בת/בן הזוג מהבית להוציא שערות בנחיריים לפוצץ יבלות ,להרים משקולות. יום ראשון. בבוקר. BE THERE . לפרטים נוספים - כולם יודעים את הפלא. שלי יש לי בינתיים 4 "משפחות". כל המעוניין מתבקש להתקשר. 067 537967

עולים לצומת מחניים. משם יורדים לכיוון הירדן. עולים לגולן דרך בית המכס.נוסעים כל הזמן צפונה עד לבוקעתה. פונים ימינה לכיוון חמת גדר. כביש מדהים מלא סיבובים. אין לכביש שוליים ,בצדדים יש מוקשים והכביש מפותל בצורת "S" כל 2 קילומטר ועובר בין 2 בולדרים ענקיים (מחסומי טנקים). באמצע הדרך יש מפרצון קטן ומולו הר זרוע בטחנות רוח הידרוסולאריות. פשוט מדהים. אח"כ יש פניה ימינה לחמת גדר. כביש מדהים. מלא קפיצות. צריך להיזהר כי מעל 160 האוטו מתרומם באוויר ויש באזור הרבה ג'יפאים שלא מתייחסים בסלחנות למכונית מעופפת שבאה מולם. משם ממשיכים ישר למטה לחמת גדר - כביש מאוד מסוכן בירידה. משם לכינרת.

מכוניות שרירים ... מגניב. חבל שהמכוניות האיכותיות באמת יוצאות לאור פעם בשנה בערך (כן. יש כאן מוסטנג קוברה וגם פונטיאק GTO וגם מאקו שארק) ואלה שמשוטטות ברחובות, שישה עד ארבעה צילינדרים מהשמיניה פועלים, נהוגות ע"י חברה ש... איך להגיד... אין להם גישה כ"כ לאינטרנט.

MIURA אני אהרוג אותך!! התמונה של הקאדילק מודל 76 לא מרפה ממני!!! אני לא ישן בלילה!!! אהה!!!! אבל ברצינות - כל הכבוד איש. חבל לי שיש כאן אנשים כל כך מוכשרים שהפורום הזה הוא אמצעי הביטוי היחידי שלהם.