ע"פ תקנה 45 לת"ת, שצוטטה לעיל, אין אזכור של מכוון. אך בפס"ד חדרי'ה שהוזכר לא נאמר במפורש כי חובת מכוון חלה על הנוסע לאחור, אך זה עולה מן הכתוב:
מכאן עולה, כי הנהג צריך להביא את מכלול השיקולים לפני הנסיעה לאחור. וזוהי נסיעה לאחור שכן לצורך (יציאה מחניה).
למרות שזו נסיעה אחורנית לצורך יציאה מהחניה, הנהג היה צריך להביא בחשבון את המצב שבשניה שהוא לא ישים לב מישהו ייכנס מאחוריו. לכן הוא הורשע. למרות שניסה בכל מאודו לא לפגוע במישהו, ואפילו הסתכל מתחת לאוטובוס.
מה הקשר בין מחט לתחת? הרי חדריה הורשע גם לאחר שנקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים. בימ"ש לדעתי טעה ועשה עוול למנוח ולמשפחתו בכך שלא הרשיע את הנהג. הוא היה אמור להיות מורשע בגרם מוות ברשלנות.
התובע היה אמור להפנות את השופטים לפס"ד חדריה. גם אם אין חוסר סבירות בהתנהגות הנהג, יש כאן רשלנות ללא כל ספק.
בכל מצב, כמו שנאמר בכתבה, קל לומר הש.ג. אשם. זה ברור. אם נרתה למנוע מקרים כאלה בעתיד, אנחנו צריכים לגרום לכל חברה המפעילה כלים מסוג זה או דומים, לשנות את נהליה.