מנסיון אישי.
מצאתי בערד פנייה חדה ברוחב של שני מסלולים.
עלייה אני מיתאמן ומיום ליום משפר את מהירות הכניסה והיציאה ממנה.
אני כאמור נהגתי תמוד בהנעה קידמית, ובאוטו הקודם אחרי מספיק זמן
הרשאתי לעצמי להיתפרע מעט, וכידוע לא הייתה לו מערכת ייצוב אלקטרונית
כל שהיא (רק ABS), לכן ניכנסתי בחופשיות עם תת היגוי קל ויצאתי בהיגויי
יתר קליל ונישלט, והכיף? לא ניתן לטאר במילים.
יום אחד חבר שלי החרים לדוד שלו ב.מ.וו סידרה 7. לקחתי כמובן סיבוב,
ולא ויתרתי על אותה פנייה, מבלי להכיר את הרכב עשיתי כמובן את הפנייה
במהירות גבוהה יותר, בלי ממש להיאמץ אבל.... אף גלגל לא סטה ממסלולו,
הרכב הייה נטוע כמו טנק בחול טובעני, למעט זויט גילגול (שלא הוציאה את האוטו מאיזון כלל)
לא הייה כלום... לא הייתי צריך ליהיות מעורב ממש בנהיגה...
אז בגלל אולי שאין לי ממש מסלולי מרוצים זמינים להיתחרע בהם עם הנעה אחורית
שהכל בה מנותק והיא מעבירה לכביש כמה מאות סוסיי פרא בלתי מרוסנים,
אולי עדיף לי לעשות את החלקות הכיף הקלילות ובבטחות האלה בקביש ציבורי,
עם אוטו בו לא תישקף לי או לסובביי סכנה, וייגרום לי ליהיות מעורב יותר בנהיגה,
אפילו אם זה בה על חשבון מהירות ההיתקדמות שלי?
וליפעמים להיתקדם מהר זה רע. למה? אני בכל אופן, אף פעם לא רוצה שהדרך תיגמר...