כרגע, עובד בעבודה אדמיניסטרטיבית וחוץ מנוחות, קריירה אני לא יכול לבנות ממנה ואין לי כמעט שום סיפוק מהעבודה הזו. כרגע, היא מתאימה לי מכל מיני סיבות.
אני מאמין שאני יכול לעשות הרבה יותר ממה שאני עושה עכשיו, לא למדתי לתואר ראשון מכל מיני סיבות חלקן בריאותיות.
כרגע הנסיבות והגיל פועלים אך ורק לרעתי. לא התברגתי בתעשייה באיזה תפקיד מפתח, או בתפקיד טכנולוגי כלשהו.
יש פערים וחורים בקו"ח וכרגע, אין לי ידע או כישורים מיוחדים מלבד טכנאות/תיקון מחשבים בסיסי.
הדרישות שלי הן בהחלט לא בשמיים; בתור התחלה אסתפק באיזור ה-6-8 ברוטו ולאחר שאצבור מספיק שנות נסיון ארצה להרוויח בסביבות ה- 10 נטו.
רמת חיים גבוהה לא כזו מעניינת אותי יותר חשוב לי לשכור דירה משלי, או בהמשך לקנות דירה בבעלותי ולהחזיק ברכב (כי במדינה הזו לעומת חו"ל מאוד קשה בלי) ושיהיה לי כל חודש סכום כסף נכבד לשים בצד לצורכי חסכון.
היו מחשבות על קורסים מקצועיים, אבל עדיין לא מצאתי מקצוע שבאמת הצליח לעניין אותי.
חשבתי אולי ללמוד משהו בכוח גם אם אני לא רוצה, רק לשם הפרנסה ולא אהבת הדבר.
כמעט תמיד תואר ראשון נתפס בעיניי כמאמץ עילאי ומשהו מאוד קשה להשגה (לפחות תואר טכנולוגי באונ' או מכללה נחשבת)
מה דעתכם?
כמה זמן לקח לכם לצאת "מבוץ" שכר המינימום ולהרוויח כמו בנאדם?
אני פשוט תקוע כבר כמה שנים טובות בלי פרנסה נורמאלית, בזמן שכל החברים שלי התקדמו בשכר וחלקם גם ללא תואר ראשון.
מנגד, לא ממש עשיתי מאמץ בשביל לצאת מהמצב הזה. חשוב לי בעיקר להיות מאושר בחיים וזה לאו דווקא קשור לכסף.
אבל המצב הזה משפיע על הכל - ביטחון עצמי, ערך עצמי, זוגיות וכו' וכו'.
לדוג' אני משתדל לא לצאת עם בנות בעלות תואר/סטודנטיות ומחפש בנות ב- LEVEL שלי בד"כ.