אתחיל בכך שאכן חלק מהתמונות שעשעו אותי.
לפני חודשיים-שלושה-ארבעה (הפסקתי לספור) הסתיימה שנה מאז ש"השבתתי זמנית" את חשבון הפייסבוק שלי.
מה אגיד לכם? אם בהתחלה זה הציק והיה חסר, עכשיו זה לא חסר לי. נמאסה עליי עד קצה גבולה האוננות הקבוצתית הפומבית הזו, המעיקה והמביכה.
את ה"חברים" שהיו לי שם עם מעט מאד קשר, הקשר ירד לחלוטין. ז"א שמעבר לזה שכמעט לא היה לי קשר איתם, כעת גם כבר לא קופצים לי לעיניים גיבובי הפוליטיקה/רומנטיקה בשקל/פסיכולוגיה בגרוש/ציטוטים לעוסים שלהם.
החברים הקרובים יותר - יותר שיחות, יותר מפגשים, יותר ארועים לא-וירטואליים.
ויתור על אושיות פייסבוק שונות (כגון עוזי וייל) - פספוס. על ידידות מהעבר עם ביקיני - פספוס. על חברות כוSיות של ידידות - פספוס. ואולי עוד כמה פספוסים.
ובסה"כ היו שם כ150 ברשימה ולא 600.
הפייסבוק הזה נלעס, נטחן, עוכל, מוצה והוקא. הייתי איתו בתחילת והמשך הבאזז, אכן לא ניתן להתעלם מאי אלו יתרונותיו, הוא שימש אותי ושירת אותי לא מעט, בעיקר מבחינה פונקציונלית, אך הוא הפך כבר מזמן לעיסה דלוחה, דביקה ודוחה של ערימות בולשיט אינסופיים ושל נסיונות מלאכותיים ופתטיים ליצור רושם מסויים (ע"ע חיית מסיבות/מטייל כל היום בעולם/יש לו X/Y/Z..)
יוסי -
למה 600 חברים לכל הרוחות והשדים? מה רע לך ב100-200 של מעגלים חברתיים קרובים מאד, עד קרובים לא מאד + כמה ידידות עם ביקיני..