פעם נסעתי לאיזה חופשה מעבודה, החברה שארגנה את הטיול שמה לנו ביום הראשון מכתב על כל מיטה במלון הראשון. נוסח המכתב הוא משהו בסגנון שתכף תקראו.
אני מאוד מתחבר לזה, אני חושב שהאושר של האדם הוא לא בכסף. לא קל לנו, אבל חיינו כחיי גן עדן לעומת רוב העולם. אנחנו היינו בפיליפינים, ותאמינו לי לרוב המדינה חייו של כל אחד מהפורום הזה, נראים כמו חלום רטוב. לא סתם הם מגיעים לפה לעבוד בסיעוד וזה נחשב אצלם להגשמת חלום, ורבים מהם חוסכים כמה שנים בכדי לרכוש כרטיס בלבד ולשלם למתווך.
ראיתי שם נערות צעירות מאוד שעובדות בזנות, ילדים מקבצים נדבות, חיים בפחונים, תחשתיות מוזנחות, עוני מטורף, בקיצור מדינת עולם שלישית. וזה רק פיליפינים.
בקיצור זה מה היה רשום במכתב:
"אם יש לך אוכל במקרר, בגדים על גבך, קורת גג מעליך ומקום לישון... אתה יותר עשיר מ 75% מהאנשים בעולם.
אם יש לך כסף בבנק, בארנק שלך וכסף קטן בקערה, אתה בין 8% העשירים ביותר בעולם.
ואם קראת את ההודעה הזאת במחשב שלך, אתה חלק מ 1% שיש להם אפשרות כזו.
וגם...
אם קמת הבוקר עם יותר בריאות מחולי... אתה יותר מבורך מהרבה אנשים אשר לא ישרדו עד סוף היום הזה.
אם לא חווית פחד של מלחמה, בדידות של מאסר, ייסורים של עינוי או כאבי רעב... אתה נמצא לפני 700 מיליון אנשים בעולם.
אם אתה יכול ללכת לפגישה בבית כנסת ללא פחד של הטרדה, מאסר, עינוי או מוות... 3 מיליארד אנשים מקנאים בך ומבורכים פחות ממך.
אם הוריך עדיין בחיים ועדיין נשואים, אתה מזן מאד נדיר.
אם תוכל להרים את ראשך ולחייך, אתה לא בנורמה, אתה ייחודי לכל אלה שמטילים ספק ומיואשים."
אם אתה יכול לקרוא את הודעה הזאת, אתה יותר מבורך ממעל 2 מיליארד אנשים בעולם שכלל לא יודעים לקרוא."