ליאור,
לפחות שם זה קורה רק פעם בשנה ביום שישי אחד. בארץ אתה יום יום צריך להילחם על שטויות כאלה, ביזבוז אנרגיה טוטאלי.
פשוט נמאס מהגישה הזאת בארץ של "אין מצב שאני יוצא פראייר״ שכולם מאמינים בה.
חייתי חצי שנה באוסטרליה, ואני רוצה להגיד לכם משהו, בלי יותר מדי בילבולי שכל ובלי יותר מדי לנתח את העניין, את הסיבות והנסיבות - פשוט הרגשתי יותר טוב , הרגשתי כאילו ירדה לי איזושהי אבן מהלב, הרגשתי שהדברים בארץ שאני נלחם בהם יום יום פשוט לא קיימים שם אפילו שהיה לי ממש מעט כסף בטיול הזה ולא חייתי שם כמו מלך.
גילוי נאות,
אני בקרוב עוזב את הארץ כדי לעבוד באפריקה.
אני בן 26, בא ממשפחה ענייה מאוד של חקלאים, יש לי הפרעת קשב (והמוח שלי לא מגיב טוב לריטלין ונגזרותיו ולכן יש לי בעיה להתחיל לימודים אקדמאיים( , והסיכוי היחידי שלי להצליח בחיים זה לחכות להזדמנות, לעוף מהארץ וללכת להרוויח בחו"ל משכורת פי 4 ממה שאני אוכל להרוויח בארץ, ואולי ככה לרכוש ניסיון ולהתקדם לעבודות יותר גדולות מעבר לים.
אני לא מתבכיין או משהו, אבל יש אנשים שפשוט אין להם ברירה אלא לנסות את מזלם במקום שמציע קצת יותר מאשר בארץ, גם מבחינת אווירה שונה ונעימה יותר שמאפשרת לחיות בשלום, וגם מבחינה כלכלית.
ועוד משהו לגבי הארץ,
באמת שאני משתדל להיות בנאדם אדיב ולהתנהג כמה שיותר נחמד במקומות ציבוריים, אבל במדינתנו הקטנה זה המקום היחיד בעולם שבו אנשים תופסים נחמדות ואדיבות כחולשה.
אני לא אשכח לעולם שנסעתי באוסטרליה באיזה כביש מהיר, כשלפתע התחיל פקק די ארוך. במשך כמה דקות אף אחד לא צפר או הניד מגב. לבסוף מסתבר שהמכונית בראש הפקק עצרה כדי לתת למשפחה של קנגורו לחצות את הכביש !
תראו לי אדיבות כזאת בארץ