redbaron

ה"גג" הוא אופציה מפגרת לדעתי. גשם יגיע אלך ואתה תרטב גם עם "גג". אז צריך ללבוש חליפה. בין כה וכה אתה לובש אותה גם עם קטנוע "רגיל". כאשר הקידמי מחליק זו בעיה, כשהאחורי מחליק אפשר להשתלט על זה עם טיפה מזל אפילו לא תמצא את עצמך על הרצפה. במיוחד עם שני גלגלים מקדימה. עוד לא דיברנו על בלימות חרום בגשם שכאן היתרון של שני גלגלים מקדימה הוא עצום. מי שלא "נעל" גלגל קידמי לא יבין על מה אני מדבר... בקיצור, אם "בטיחות" מעניינת אותך אז MP3 הוא אחלה אופציה בשבילך (או כל קטנוע עם שני גלגלים מקדימה). ההונדה ג'ירו חלש מידי לתנועה מחוץ לעיר. תוסיף לזה את היותו מיושן, גם כשהוא הגיע לארץ הוא לא היה "פאר הטכנולוגיה". ראיתי את ה"קטנעוים" הסיניים עם הגג ושני הגלגלים מאחורה. מבחינה הקפית, איכות הבניה וכו' לא ניראה כמו משהו שיאריך ימים... שיחה קצרה עם בחור מבוגר שקנה אותו אישרה את הדעה שלי... גילי

אם אתה חושב על ה 400, אבל הוא חלש מידי נסה לחשוב על הפוקו. לעניין, קטנועי 125 הם דבר איטי. פיזיקה פשוטה כוח מוגבל ממנוע שבבסיסו הוא לא חזק (14 כ"ס אם אני לא טועה זה המקסימום לרישיון 125) קטנוע עם 3 גלגלים יהיה איטי מאותו קטנוע "רגיל" באותם מימדים. גם פיזיקה. חבר את שני אילו וקבל וווואוחד מכונה עצלה אבל "בטוחה". שכן של אמא של אישתי (אני יודע שזה נישמע כמו התחלה של סיפור מצוץ מהאצבע - זה לא) הוא הבעלים של כזה. דיברתי איתו והוא רק משבח את הדבר הזה. לא "זולל" כל כך הרבה דלק, טיפולים "זולים" יחסית (בהשוואה לגדלנועים אחרים), יציב ונוסע די טוב. זה לא טי-מקס. מצד שני הוא גם לא אוכל 1 -13... אם הייתי עכשיו במחשבות לקניה של גדלנוע הייתי לוקח אותו כאופציה. ויש סיכוי טוב שהפוקו היה הבחירה החכמה (למזלי כבר החלטתי ) 125 הייתי פוסל אלא אם אתה לא מתכוון לצאת הרבה מהעיר. בוודאי אחד עם 3 גלגלים. גילי

שזה לא קריטריון לכלום, אתה יודע... מנוע ה X9 משמש עד היום את קטנועי ה 500 של החברה. ה"בעיות" נבעו ממערכת חשמל לא אמינה. אפשר לסדר, אפשר גם לאלתר. האחרונה היתה הבחירה של רוב המוסכים. בואו לא ניכנס לסוגית האמינות של כלים צרפתיים. יש ויש. גילי

סטיגמה זה דבר נחמד. והחברה שלנו היא אחו-שילינג סטיגמטית. מה הדבר הראשון שעולה לך בראש שאומרים לך "רוסיה"? בוא נשחק את אותו משחק עם המילה "מרוקאי", "פרסי", "עירקי", "פולניה", "תיימני" וכו'... אנשים הגיעו מפער תרבויות אחר טיפה, צריך לדעת לקבל אותו. גם "אתה" פעם היית כזה. או ההורים שלך, או הסבא והסבתא שלך... יש לי חבר שאבא שלו היה מכונאי במוסך למכויות פאר - במרוקו. למען הסר ספר, יש תמונות... מה הוא עשה בארץ? נהג. אזרח עובד צה"ל. איש קשה יום שגר בשכונה "לא הכי טובה", וזה בלשון המעטה. מה "יצא" מהילדים שלו? בן אחד בעלים של חברת היי-טק, שתי הבנות האחרות נשות עסקים מצליחות... שאלה, נניח שאתה בעלים של חברת היי-טק שצריך לגייס מתכנת. אתה מזמן לראיון בחור בשם אמיר. בטל' הוא נישמע סבבה... בפגישה אתה "מרגיש משהו". משהו בשפת הגוף, במבטא... בקטנה. אתה שואל אותו איפה הוא גר והבחור עונה בהיסוס "טייבה"... - האם היית לוקח אותו לעבוד אצלך? - האם מערכת השיקולים שלך היו נטרליות? לכל אותם אנשים שמרימים גבה, יש אנשי היי-טק שמגיעים מהמגזר הערבי. תתפלאו, לא כולם רועי צאן. חלקם ברמה מאוד גבוהה. מפתיע? לא במיוחד. חברה סטיגמטית, כבר אמרנו? קשה-קשה... גילי

אני אגיד את מה שיש לי להגיד על העליה ה"רוסית". יכול להיות שזה לא ימצא חן בעיני כולם, אבל ניחא... אני משוכנע שזו העליה הכי "טובה" שהגיעה לכאן. (נקודה) רובם אנשים מלומדים בצורה כשזו או אחרת, בעלי מוסר עבודה גבוהה, עם מסורת וערכים שבעצם בנו את המדינה (העליות הראשונות והתפיסה היו על בסיס זה, רוב שירי "ארץ ישראל" מקורם בשירי עם רוסיים, חוקים סוציאלים רבים מקורם בדעות אילו וכו') אנשים עם עקרונות. עם קורא (ספרים). עם של אנשים שתרבות חשובה להם, אני לא חושב שיש לי חבר שהגיע מהאזורים האילו ואין איזה כלי נגינה בבית. מה שהולך חזק זה פסנתר, כינור ואקורדאיון. גם אם "אנחנו" לא מתחברים לתרבות הזו, זו תרבות. אני לא מזלזל בעליות אחרות. ממש לא. התקנתי מחשב ללקוח שהוא בעצם בית מלון. סבבה.... נישבר הכפתור שמדליק את המחשב, רציתי להדביק אותו עם דבק חם (הדבק התרכך באוטו וככל הניראה קיבל מכה ו"נשר"). הגעתי לחדר של האב בית של המלון. קיבל אותי בחור "עם מבטא מצחיק" כמו שתארו כאן. התחלנו לקשקש, והוא התחיל לשאול שאלות על הלוח אם של המחשב, למה יש כל כך הרבה צלעות קרור וכו'. מסתבר שהבחור היה אחראי על איזה "מיין-פריים" ענקי ברוסיה. משהו בגודל אולם קטן. עשרות מעבדים, שכל אחד מהם מקורר ע"י נוזל. הוא היה ראש הצוות שטיפל במכונה המרשימה הזו. יכול להיות שהוא מקשקש, ויכול להיות שלא. מה שכן הוא יודע מה זה יוניקס, קומפיילר ושפת C ואסמבלר. אפילו יש לו בדיחות ב C... בחור כזה, עובד כאיש תחזוקה. אני לא מכיר הרבה "ישראלים" שהיו "מוכנים" לירידה כזו "ברמה". היה בחברה שעבדתי בה בחור "רוסי", טיפה מבוגר שלא התחבר לחבר'ה הצעירים, בין אם היו "רוסים" או "ישראלים". הוא עבד כ QA. בודק תוכנה. תמיד היה עושה את העבודה שלו בשקט, בדיוק וביעילות. מילה מעבר לזה. עבודה זה עבודה. מ9 עד 18. באחת השיחות שלנו התברר לי שהוא היה מתכנת ברוסיה. לא סתם מתכנת. הוא התעסק באלגוריתמיקה וקריפטולוגיה. כששאלתי אותו באיזה שפה הוא מתכנת הכי טוב הוא ענה ש"זה לא משנה, שפה זה שפה, לומדים"... נתתי לו ספר VB שהיה לי, שילמד (זה מה שהיה שם). אחרי כמה חודשים, הוא מצא איזה באג ולאף אחד לא היה זמן לתקן אותו. הוא הציע לנסות ליראות אולי הוא יצליח... בהתחלה לא היתה התלהבות כזו גדולה. אחרי זה הם הבינו שהוא טוב במה שהוא עושה, והתחילו לתת לו עבודות "שוליות" ומעצבנות. כשנפל האסימון שהבחור די מוכשר התחילו הרגליים. אחרי זה הוא עזב את המקם ההוא והתחיל לעבוד במקום נורמאלי במישרת מתכנת. דווקא בתחום ההי-טק החבר'ה ה"רוסים" מביאים הרבה. בתחום הקוד הפתוח במיוחד. משהו אחר. זווית אחרת טיפה. בארץ תרבות הפז"מ היא דבר חשוב. יותר חשוב מזה היא רק תרבות זריקת הפין לצדדים. אני לא חושב שנעשה איזה שהוא צעד מתוכנן-ארוך טווח בקטע של "עליה". מעולם. הביאו לכאן איזה מיליון וחצי בני אדם. אנשים עם משפחות. והמחשבה היתה "נסתדר". הסתדרנו עם המרוקאים, עם הפרסים, העירקים, האתיופים והתימנים. נסתדר גם עם אילו... יהיה בסדר אחי... סמוך עלי. כי ככה אנחנו רגילים. אדוני העולם הגדול. סוג של טיפס שיודע הכל, וכולם חייבים לו הכל. לפני 30-40 שנים ההורים של אותו אדם שמקבל את ההחלטה עבר את אותו הדבר! אז מה אני מקשקש כבר, עוד יגיעו לכאן עליות, ועוד ימשיכו לשבת אילו שהגיעו לפני שבועיים ולהגיד "אחח, תיראה את אילו, מקבלי הכל.. לא כמונו... שאכלנו ח#א...!" ככל הניראה זה חלק מתרבות הצבא שמושרשת כל כך חזק, תרבות שסוגדת לפז"מ, לאחווה ה"חיילית" שכוללת פליטת גאזים מחורים שונים בגוף, אי לקיחת אחריות בשום נושא מעבר למה שממש, אבל ממש חייבים. תרבות של "שנור", של אני "תפסתי את זה עכשיו וזה שלי - אותי לא תזיז מכאן", תרבות של קבלה של הכל בצורה אבסולוטית בלי יכולת להתאגד ולעשות משהו. הציבוד מטומטם - ולכן הציבור משלם גילי

אחחח, איך אני חולה על חוש ההומור המעודן והמתוחכם של העם האמריקאי... "שבי ספורט ואן" גילי

תעשה מה שאבא שלי עשה, ומה שאני עושה. משמיע אותם ככה. עד היום אני שומע שירי נוסטלגיה ואני מחפש את ה"קפיצה"... בנימה יותר אופטימית ומעשית. אני מניח שאת הדיסקים הללו יש גם לחברים שלכם. צרוב אותם. אילו שממש מוצאו חן אתם יכולים לקנות מחדש, בדרך כלל יש מבצעים על כל מיני שירי ילדים וכו'. אם לא, אז כמו שאמרו, להוריד. גילי

הבהלה לכסף... שמעון וגרשון שרו שיר על Richard Cory שמסביר שכסף זה לא הכל. גילי

זכות השיבה? אולי אני צריך לדבר עם גרמניה שיחזירו לי את המפעל טכסטיל שהיה הורים של סבא שלי שם, את הבית והחווה... יש משהו שניקרא היחס בין תוצר לנפש. התוצא הלאימי הגולמי של ישראל עמד בשנת 2008 על טיפה יותר מ 200 מיליארד דולר ונימצא בצמיחה מתמדת. ב 2002 זה היה משהו כמו טיפה מעל 100. זה אומר שכל תוצר לאדם זה משהו כמו 30000 דולר. אחד המקומות המכובדים בעולם. איך התמונה בארצות שכינינו? נתחיל ברשות: לת"ג לנפש שם זה משהו כמו 1000$ ומטה (במקומות כמו עזה למשל). ירדן, שהיא מדינה עם מספר אוכלוסין די שמה לנו, שם התל"ג עומד על 21 מיליארד. לבנון, 28 מיליארד, משהו כמו 6500 לנפש. שזה יפה מאוד מדינה שהביאה את הכלכלה שלה ליציבות יחסית. מצריים, 180 משהו כמו 2000$ לנפש. סעודיה , משהו כמו 400 מיליארד, ו15000$ לנפש. לשתי האחרונות יש נפט וזה בעיקר מה שמחזיק אותן "באוויר". איך לכל השדים והרוחות אתה חושב שאפשר לשלב בין שני משקים שהשוני שלו כל כך גדול? אם היה גבול פתוח, כל העולם השלישי היה רוצה לבוא לכאן רואה סאוט'פארק? זוכר את הפרק שאנשים מהעתיד חזרו בזמן ועבדו השביל סנט ליום? אני לא אומר "לא" לכלכלה משותפת, שיתוף פרושו שכל אחד מהצדדים מביא חלק דומה ב"חבילה". אם אחד מביא את כל החבילה, והשני מביא כיסא נוח ושימשיה זה לא שיתוף. יש לזה מילה אחרת. מדינת ישראל היא המדינה היחידה באזור שאין לה משאבים טיבעיים, בניגוד למדינות אחרות, שגם קונות את המשאבים שלהם בפחות כסף ממדינות אחרות שנימצאות לידן. עם המדינות האילו ה"רשות הפלסטינאית" צריכה להיתאחד כלכלית. מקום בו הם לא יהיו "עבדים בשקל" ויוכלו להשתלב בכלכלה המקומית ללא בעיה. אגב, למי שסקרן, מדד השחיתות בארץ עומד על 6 מתוך 33, זה מאתר הממשלה, אז אי אפשר לסמוך על זה.... גילי

על הרכבים של השכנים אולי... או שתמצא לך דוב-חתולים... יש חיה אחרת שקרויה: זאב חתולים יפני, יותר אפקטיבי... גילי

יש לי תאוריה בקשר לזה, התאוריה קשורה ליצר שניקרא "סיפוק מיידי". ככל הניראה זה משהו ש"צרוב" לנו במוח. אם לפני כמה מאות או מיליוני שנים לא היית עושה משהו מיד היית מת. אתה רעב, תשיג אוכל - אם לא תמות... לדוגמא. כיום, אין לנו "סכנות" ולא צריך להגן על הטרטוריה שלך, לחפש אוכל, לדאוג לצאצאים (אני מתכוון לזה שכיום לא צריך לדאוג שיטרפו לך את הילדים כשאתה יוצא לצוד). הדברים האילו לא קורים יותר. נוצר חלל גדול במקום הזה של "הסיפוק המיידי". את החלל הזה "צריך" למלא. איך ממלאים? הולכים לצוד. כיום אין צורך אמיתי לצוד ואת המקום הזה ממלא הקניון והקפיטלזם. את החץ וקשת ממלא מקום כרטיס האשראי. נאמר פעם שבני אדם יבזבזו כל סכום של כסף אם יתנו להם את ההזדמנות. כולם מחפשים את העושר דרך האושר. ולהפך. שימו לב לאנשים עשירים. העושר שלהם ניצבר לאורך תקופה ארוכה. שנים על גבי שנים. אני לא מדבר על כאילו שקיבלו ירושה או זכו בפרס כספי גדול. וגם ברוב המקרים מישהו אחר ימצא משהו יותר טוב לעשות עם הכסף שלהם במקומם! רוב בני האדם לא מסוגלים לחשוב במימדים של שנים או עשרות שנים והם צריכים סיפוק מיידי. הסיפור על משה והמסע במדבר למשל. סיפורים יותר קרובים ניתן ליראות לאורך ההיסטוריה המודרנית ה"רחוקה", בניה של כנסיות מפוארות שארכה עשרות שנים. או בניה של מיבני ענק כיום שאורכת שנים רבות. מעשים גדולים דורשים זמן ותיכנון. וכל הדברים הגדולים שנעשו ע"י האדם נעשו לאורך תקופה ארוכה מאוד ודרשו תיכנון קפדני. טיפה מוזר לחשוב על זה בישראל, אבל יש פרוייקטים שתוכננו במשך שנים ולקח זמן כפול לבצע אותם. אני אתן את הסיפור האישי שלי. אני חסכתי כסף כדי לקנות אופנוע. את רוב הכסף שאני "מבזבז" אני מבזבז במזומן, ככה יש יותר שליטה על הכסף. בתחילת החודש אני מוציא 1000-1500 ש"ח ואיתם אני מתגלגל כל החודש. בסוף החודש אני שם את ה"עודף" במעטפה. אחרי שנה וחצי אגרתי מספיק כסף כדי לרכוש את מה שרציתי. נישאר עודף של כמה אלפי שקלים שאיתם תיכננתי לרכוש איזו קסדה ראויה לשמה (יד 2) לזוגתי וישור קו כמו שצריך. המעטפה נישארה על הדלפק. מיותר לציין שכל הכסף ממנה "התאדה" תוך מספר שבועות אישתי ואני לא בזבזנים. ואנחנו לא קונים מותגים יקרים. לא אוכלים במסעדות. ועדיין זה מוכיח את התאוריה שאנשים, ולא משנה מי הם יוציאו כל סכום של כסף שהם יניחו את הידיים שלהם עליו. גילי גילי

אמיר אמר יפה, קודם מדביקים, אחרי זה חותכים. זה כמו שמייצרים אטמים למנוע. את המיקום של החור תמצא ע"י פטיש גומי או ידית של מברג, כמה מכות קלות ותראה את ה"עיגול" של הקדח. אחרי שהוא הוסר לגמרי ניתן לשייף אותו טיפה ולהכניס את החלק שפרקת. החלק גדול מהחור שנוצר ומכסה את השפה שלו. ואם יצא ממש מכוער, תמיד ניתן לקנות כיסוי יותר גדול לעינית. גילי

מהסיבה הזו נקבות הולכות ביחד לשרותים, כדי שנקבה אחרת שהיא לא החברה שלהן לא תפתח את הדלת ותיראה אותה משתינה או, רחמנא ליצלן, מחרבנת... תודה לאל שאנחנו, הגברים, לא חושבים על כאילו דברים. הכי הרבה אם מישהו יפתח לך את הדלת בשרותים בזמן שאתה מחרבן זה יכול להיות: 1) יגאל שליון או כל פסיכי שעובדת בתקשורת. במצב כזה אתה פורץ בצחוק רועם... 2) חבר שלא ראית מאז הטירונות, הוא ראה אותך וחשב שלפתוח לך את הדלת בשרותים תהיה מחווה נחמדה... במקרה הזה אתה פורץ בצחוק רועם... 3) זר גמור פותח לך את הדלת. המקרה הזה מתחלק לשתי קטגוריות: א': האדם הזר הוא חביב, ומתפתחת שיחה ומסתבר שאתה שכבת עם החברה של המ"כ שלו בזמן שהוא קיד"ר את הבחור ה"זר" שברגע זה הפך לחבר הכי טוב שלך. אתה מבקש ממנו לסגור את הדלת, כמובן בליווי של צחוק אדיר... ב': האדם הזר הוא הומלס, נקרומן, היפי או כל פסיכי אחר שגר בסביבת שרותים ציבוריים. במקרה הזה פרוץ בצחוק אדיר ואולי הוא יברח. בכל סיטואציה אתה יוצא מאושר וצוחק (אלא אם האדם בסעיף 3 פסקה ב' לא ברח...) כיף היות גבר! (ההודעה נוסחה בלשון זכר, כל שלושת הנקבות שקוראות כאן בפורום מתבקשות לסלוח) גילי

אגב, השיפודי מתכת האילו לא משהו, הנירוסטה חייבת להימרח בשמן לפני שמשחילים משהו עליה אחרת זה נידבק. אם זה קבב זה יתפרק, אם זה שיפודי בקר זה לא ירד לך מהשיפודים... אני בשלי לא משתמש כמעט. לא נוח ולא פרקטי. הם הרבה יותר ארוכים מהמנגל, מתחממים מאוד ואי אפשר לנגוע בהם, כאשר משחילים את הבשר לפעמים ה"שפיץ" שלהם פוצע. הדבר היחידי שהם טובים בשבילו היו לבבות הודו. גילי

אני קניתי את שלי בחצי חינם. לדעתי ברוב הסופרים ה"פשוטים" יש את זה. לא הולך? נסה בחנות של רוסים, כל חנות, סביר להניח שהאיכות תהיה יותר טובה מבכל מקום והמחיר עדיף... גילי

אני מאמין שחוקר פרטי ישמח לקבל על עצמו "תיק" כזה. לרוב הם מתעסקים בבגידות, שקרים ונוכלים. שינוי מרענן... גילי

יש מסמר עם חבק שאפשר להצמיד אותו לקיר. כל מה שאתה צריך זה לחבר את הצינור, ולהתחיל לגלוש למטה על הצינור ניקוז תוך כדי חיבור המסמרים עד שתגיע לקרקע. אל תשכח לקחת מפתח כי יכול להיות שתנעל את הדלת ולא תוכל להכנס חזרה הביתה... גילי

או לגלגל אותם בעצמך... אפשר לייצר חוט דנטאלי... כל מה שאתה צריך זה לגדל מיליון עכבישים, לטוות לך מהקורים שלהם חוט דנטלי. אופציה נוספת היא להנדס גנטית עז ולערבב את הגנים שלה עם הגנים של עכביש ככה שהאנזים שמייצר חלב ייצר אותו יחד עם החומר שעשויים הקורים. את החלב תסנן ותזרים דרך דיזה מיקרונית בלחץ גבוהה ותקבל קור של עכביש שמיוצר בצורה "סינטטית" שממנו תשזור לך חוט דנטלי לתפארת מדינת ישראל! גילי

לברוח מהכלא... גילי

כי לא חותכים ומדביקים אלא מדביקים וחותכים... אני אסביר: מודדים את האורך של המשקוף ואת הרוחב שלו וחותכים רצועה רחבה ב3-4 מ"מ מהרוחב של המשקוף. אחרי שהדבק מתייבש אתה חותך את השאריות (אם אתה רוצה יש סכין מיוחד לזה שעולה גרושים) נותן שיוף עם נייר לטש עדין וזהו. תתחיל מהחלק הרחב. יצא לך הרבה יותר יפה מלשייף את העץ. כי... עץ של משקופים צבועים הוא עץ ח#א בדרך כלל. מלא עיניים הוציאו אותן ושמו במקום "פקקי" עץ. לפעמים משאירים את הברגים שמחברים את המשקוף לקיר, שקעים בעץ שממולאים במרק וכו'... הציעו כאן את הערכה עם המסרק שעושה דוגמאות של "עץ". חבר שצבע ככה את המשקופים בבית שלו עשה עבודה טובה (אחרי ששיף משקוף אחד ונוכח לגלות את הכיעור של העץ). אופציה נוספת היא הדבקת "טאפט". יש כאילו יפים מאוד. גילי

ניתקלתי במקרים שהמסיר צבע ניספג בעץ יחד עם הגוון של הצבע + תוספת של גוון צהבהב שלא יכול לרדת. אחרי צביעה הגוון הזה "יצא" מהצבע החוצה בצורה מגעילה למדי. אני הייתי חושב שוב על ההצעה שלי (לא הטרי-אצטון אלא השניה )... גילי

הכי טוב, קח אצטון, מי חמצן וחומצת מלח, תערבב אותם, ויווצרו לך גושים לבנים בתחתית הכלי. קח אותם בעדינות, שים אותם על המשקוף ותתן להם מכה עם פטיש. זה יוריד לך את כל הצבע. בנוסף זה חומר ידידותי לסביבה. (את השאריות של הניסוי אתה יכול לחתולים או לבן משפחה לשתות). * הערה: מי שעדיין לא הבין ציניות מהי מוזמן לנסות את הכתוב למעלה. מי שהבין מוזמן לנסות מסיר צבע, דיסק עם פלטת ליטוש, מלטשת סרט (עם שואב או בלי), שפכטל, שיניים, ציפורניים וכו'. כמו כן, אפשר גם להדביק משהו על המשקוף. יש עץ דק מאוד, אם אני לא טועה זה נקרא פורניר. אתה יכול להדביק את זה על המשקוף, ולצבוע בלכה. זה יראה כמו חדש. גילי

"עם הקיטבק או בלי - המפקד?" מכיר את השאלה? יופי... אם אתה לא מכיר, בקש ממנה להכניס סעיף בחוזה שאם היא ניכנסת להריון בתקופת ההתמחות אין הוא רשאי לפטר אותה. ותראה איך היא ניכנסת למעגל האבטלה. בהנדסה אומרים "כשנגיע לגשר - נפוצץ אותו". אז תגיע לגשר ותדאג. אם המקום עבודה ניראה לה מעניין ומאתגר, סבבה. יש מיקרים בחיים ששוה להיות טמבל ולשתוק. טיפ לחיים. גילי

יש סיכוי טוב שזו אמבטיה שעשויה מברזל מצופה אמייל. ככל הניראה הציפוי כבר "לא משהו" וחלודה מתחילה לצאת דרך שיכבת האמייל שאיבדה עם הזמן את התכונות ה"אטומות" שלה. כל ניסיון לנקות כיתמי חלודה יניב הרעה בתוצאות. ראה הוזהרת. צרף צילום של הזוועה ונוכל לתת לך חוות דעת יותר טובה... גילי

שלום, שלום, שלום כיתה א' שלום לגננת לגן.... גילי