מוח האדם נולד לעשות הכללות וזו עובדה וזה מנגנון שהגן עלינו במשך 2 מליון ומשהו השנים האחרונות.
כשיודעים שיש נחשים שיכולים להרוג אותך בשניה זה עוזר מאוד לתפוס מהר משהו שנראה כמו נחש ולהיזהר ממנו, האדם לא עוצר לחשוב "רגע, יש לו מעויינים או יש לו קשקשים, יש לו ראש עגול או ביצתי, הוא גדול או קטן" אתה בורח ממנו מיידית וזה מציל אותך.
אפשר ללכת על דוגמה אחרת לגמרי, כשאתה נכנס לחדר אתה ישר יודע מה זה השולחן בחדר ומה זה הכסא בלי ששמת לב לאיזה צבע הריפוד של הכסא, אם זה שולחן עץ או מתכת ואם הוא גדול או קטן, אתה קודם יודע ישר להצביע על מה זה לפני שאתה שם לב לפרטים וגם אם בחיים לא ראיתי עיצוב של שולחן שכזה אתה תדע להגיד שזה שולחן, ככה המוח שלנו עובד ואני לא מכיר אף דעה אחרת בנושא.
(ד"א זה אחד הדברים הקשים באינציליגנציה מלאכותית זה הזיהוי הזה של "זה שולחן" בלי לנתח אותו לפרטים קטנים קטנים ולמצוא תבנית "שולחן" שהפרטים האלה שייכים לתבנית)
אם מפגישים אותך עם השפה הערבית רק כשזה נעשה בצעקות ומלווה בכתוביות "מוות ליהודים" ומצולם בהפגנה עם רעולי פנים אתה תלמד לפחד מערבית, מצד שני כמעט ולא מראים את הדברים האלה כשזה קשור לרוסית (ואף מילה על פורנו) - לא פלא שלהרבה מאוד אנשים אין בעיה לעבוד בסביבה דוברת רוסית אבל כן יש בעיה לעבוד בסביבה דוברת ערבית, מגדלים אנשים פה לחשוש מערבית כי זו התבנית שכל הזמן דוחפים לך בטלויזיה.
החוכמה היא לדעת לזהות שאתה מגיב אוטומטית ואז לבחון את הנושא בעצמך ולהבין אם החשש (הדעה המוקדמת) היה מוצדקת או לא.
אני בהחלט הרמתי גבה כשרונית ולירן הוצגו לראשונה במרוץ למליון, ואני בפרוש אומר שזה היה מאיזה שהיא תבנית שהיתה לי בראש כנראה מאיפה שהוא איך שהוא, אבל אני מאוד משתדל בחיים לעבור את המחסום של התבנית הראשונית ולהסתכל על כל אחד כאינדיוידואל, זה מצריך מאמץ מוחי לא קטן (לא בצחוק, ברצינות!) כי אין קל יותר למוח לסווג משהו כ X ולהמשיך כאילו לא קרה כלום, דרוש מאמץ מנטלי לנתח כל פעם מחדש מצבים שהמוח מעדיף לקטלג מהר ב "אותו דבר כמו..." ורוב האנשים לא אוהבים לחשוב ולכן הרבה אנשים לא עוברים את שלב הדעה הקדומה, מה בסוף עם רונית ולירון?! נשבר לי הלב שהם עפו בתוכנית האחרונה! זוג מ-ק-ס-י-ם שנורא רציתי שיגיע לסוף.