בגדול, הרכבים היחידים שקרצו לי, היו המיטו, השירוקו, והמגאן. המיטו נפסלה חד משמעית אחרי נסיעת מבחן. השירוקו נפסלה בגלל שלא היו נותנים לי לעשות נסיעת מבחן גם אם היה רכב, מפאת העלאת המחירים הדרסטית (לא אכפת לי מאילו סיבות מאוד מוצדקות), ובגלל המתחרה השלישית, המגאן. אני אוהב את איך שהיא נראית, ומבחינתי למרות ששהיתי גם במגאן ליסינג וגם במגאן ספורט ולא מצאתי הבדלים רבים, היא עדיין שדרוג רציני מבחינתי. מה עוד שאני חובב אודיו והמערכת המובנית בשירוקו מציקה לי. אין לי הרבה פרמטרים לשפוט לפיהם את השירוקו, כי כאמור לא נהגתי ובגלל הכיף הזה מנהיגה אני קונה רכב עם קצת פלפל. בסופו של דבר זה הקול הזה בראש שאמר "מגאן... מגאן... מגאן..." עוד לפני נסיעת המבחן. נסיעת המבחן רק חיזקה את ההחלטה.
במיטו, הקלאץ' היה כבד לי, ההגה היה קשה לי מידי, ההילוכים לא עברו לי טוב, המנוע לא הרשים וכו' וכו'. המגאן הרגישה קלילה, ולאחר דקה או שתיים הרגשתי בבית. אולי בגלל שהיא דומה יותר לרכב הקודם מאשר המיטו. ההגה רך, הקלאץ' גם כן, ההילוכים הרגישו לא רע (למרות שלא מי יודע מה, אבל ניחא) והמנוע! אחח המנוע. את 2 הסעיפים הראשונים אני יודע שיש כאלה שייקחו כמינוסים, אבל אני אוהב את זה ככה. פשוט הרגשתי מחובר. לא יודע איך להסביר את זה יותר טוב.
ד"א, זה מאוד הפליא אותי, אבל הפונטו שלי מרגישה יותר חזקה מהמיטו. זה לא נורא הגיוני, אבל אני לא מתווכח עם התחושה שלי.
נ.ב. נפלה החלטה בנוגע לצבע. כחול, מסתבר, כך חזר ואמר מטבע חצי השקל 3 פעמים ברציפות (לא צוחק).