Rשף

זה לא מה שחיפשת, סופה של פעם בכמה שנים שפגעה בתחבורה הציבורית ועכשיו טמפרטורות מעט מעל האפס שהפכו הכל לקרח כמה סנטימטרים שלג זה אוטנטי? בסקנדינבייה יש סכוי טוב לקצת שלג, אבל בניגוד ללירון הייתי נשאר באחת הערים הגדולות כמו סטוקהולם או אוסלו שם אולי יהיה משעמם בימי החג עצמם אבל עדיין תהייה ״תפאורה״ יפה. היתרון של שוודיה הן טיסות זולות יחסית עם נורוויגיאן

אנחנו מדברים על סולידריות וירידה שלה, למה אתה מתכוון בדיוק?

הצבעתי לצד שעכשיו באופוזיציה ואני לא רואה שהערבות ההדדית בשוודיה באיזושהי סכנה ללכת לאיבוד. בהחלט יש אתגרים וקיצוניים משני הצדדים אבל המדינה ממשיכה להתנהל תחת אותן הנחות יסוד

תוכל לפרט לגבי שוודיה?

מה?

בשוודיה לא חודשו אשרות עבודה של עובדים שהמעסיק שלהם לא דייק בסוג הביטוחים הדרוש לפי חוק, העובד לא פוטר והמעסיק איחר להתחיל ביטוח חייים למשל. זה הסיכון בלהגיע על אשרת עבודה

בסקנדינבייה לא נהוג להשאיר טיפים אלא אם כן קיבלת שירות מעל ומעבר, מלצרים מקבלים שכר הולם ואין סיבה לתת להם טיפ אישי בדיוק כמו לנהגי מוניות או נותני שירות אחרים

בזמנו קו הרכבת תל אביב ישירות לחיפה או בנימינה לחיפה עבד מצויין והיה חלופה טובה מאד לרכב

גם בשוודיה תישאר עם נטו דומה אבל אתה תדע שתקבל חזרה חלק גדול מהמיסים ששילמת אם לא עכשיו אז כשיהיו לך ילדים או כשתהייה חולה, אם כי מספר קולגות אמריקאים צעירים בריאים ורווקים נטו לא להבין את זה וחזרו חזרה

אולי אני על הרצף אבל אני בהחלט בראש ההפוך, קשר רגשי בדרך כלל לא משחק תפקיד בבחירות שלי לא רק בבחירת מדינה לגור בה אלא גם בעבודה או במכונית שאני נוסע בה, אני לא רואה את היתרון בלנסות ולשנות אלא אם כן הסכוי גדול, ברור, קל וזול יחסית להשגה. למה לי לנסות לתקן את המכונית הגרוטאה שלי שוב ושוב? למה להחליף גג בבית אם אפשר לקנות בית חדש ותקין ועוד לעשות רווח על הדרך? למה להיאבק כל החיים במדינה שלא רוצה להיות מתוקנת- רק כדי שהילדים או הנכדים יחוו ממשלה קצת פחות מושחתת או תורים יותר אנכיים?

גם אני באותה בעייה של הורים בישראל ומשפחה מחוצה לה, חשבנו על פתרון של חצי חצי אבל זה לא פשוט כשיורדים לפרטים הקטנים. בגילאים האלו צריך קרבה יחסית לרופא, משפחה זה חשוב אבל החצי בחו״ל יפגע בקשרים עם החברים המקומיים, אפשר לארח הורים בבית אבל זה הופך לקשה כשהתקופה ארוכה, אם להורים אזרחות מקומית (וזה חשוב כי אחרת לא יוכלו לשהות חצי שנה) ייתכן וייכנסו שקולי מסוי על הפנסיה ולא נזכיר את הבירוקרטיה של להעביר כספים מישראל לחול.

צודק אם כי שכחת לשאול על מיסים והכנסה פנוייה, וגם טעיתי בסכום 2000 קרונות ששוות בערך 650 שקל השער החציוני 30000 והממוצע 46000 קרונות וחשוב לציין שהשונות קטנה יחסית כלומר המרחק בין עובד במקדונלדס למהנדס תוכנה קטן יותר מישראל

עברתי כבר את גילאי הגן ולכן שכחתי, הגנים פתוחים עד שש בערב וכמובן למי שצריך אפשר להביא ילד כבר משעה שש וחצי בבוקר גם לבית הספר. גם בסופי שבוע ולילות קיימות מסגרות לעזרה עם ילדים. החברה לא רואה את העזרה הזו בתור הוצאה, למשל הצמצומים אחרי הבחירות האחרונות לא נגעו בעזרה עם ילדים, מהסיבה הפשוטה שהיא עוזרת ליותר הורים לצאת לעבוד ולהכניס כסף (או לחסוך בצורה של פחות קצבאות תמיכה)

זה לא מה שאני מכיר מקולגות... בשוודיה יום הלימודים לאו דווקא ארוך יותר אבל מקבלים ארוחת צהריים חמה בחינם ויש מקום שאפשר להשאר בו לעשות שיעורים או לשחק אחרי הלימודים, לקטנים זה ממש צהרון ולגדולים זה סוג של מועדונית המחיר בערך 200 שקל לחודש או פחות תלוי בהכנסה של ההורים

בשוודיה המשכורת שלי היא קצת פחות משני שליש מישראל (תלוי שער חליפין) עם מיסים ישירים גבוהים יותר ועדיין אנחנו חוסכים יותר ממה שאי פעם יכולנו בישראל גרים בבית ״שווה״ יותר ומקבלים מהמדינה הרבה יותר כמעט בכל תחום.

מאד תלוי במקרה הספציפי, פגשתי כאן אומנים, הומואים ואפילו אנשי הייטק בתחומים מסויימים שלא יכלו להצליח בישראל מסיבות של תרבות, דעות קדומות או חוסר ביקוש לידע או הכישרון. כמו שנכתב למעלה מקצועות מרושיינים הם בעיתיים ועדיין פגשתי כאן רופאים ישראלים ורואי חשבון. זה לאו דווקא ישראל מול העולם אלא מדינה עם בירוקרטייה מסובכת, מערכת מסוי לא פשוטה, הרבה דעות קדומות ורקע דתי ומערכת חוקים שלא תמיד מעודדת ״אושר״. הדוגמא הכי בולטת היא חינוך חינם בכל גיל, בכל רמה ובכל כמות כשאתה אפילו זכאי לקצבה נדיבה מהמדינה תוך כדי לימודים. אתה לא צריך לדאוג שהתקציב שלך נגמר כי בחרת ללמוד מקצוע אחד ולא אחר או לנסות להחליף מקצוע בגיל מאוחר בחיים. בנוסף המערכת והחברה כאן מעודדים ופתוחים למקצועות יותר פרקטיים ולא אקדמיים-אין בושה להיות אינסטלטור, מוסכניק או טכנאי מכונות כביסה. השכר מכובד וקל יחסית לחיות ברמת חיים סבירה עם שכר ממוצע. בהנחה שתצא לפנסייה לא בישראל החסכונות יישארו צבורים וישאו רווחים, כשתגיע לגיל פנסיה תוכל לפדות אותם וכאן נכנסת השאלה אם לישראל אמנת ביטוח לאומי עם המדינה שאתה גר בה או לא. לארה״ב אין אמנה כזו, לשוודיה יש. אני אצטרך לשלם מס בשוודיה וכנראה גבוה יותר מזה שבישראל, כנראה גם אצטרך רואה חשבון שיעזור לי לסגור את כל הפינות בשתי המדינות.

השוודים קרים ומנומסים, אף אחד לא יזמין אותך אליו הבייתה אבל תקבל את כל העזרה שתבקש ועוד קצת. מעולם לא הסתרתי מאיפה אני מגיע ואני מדבר עברית בחוץ ואם כבר נתקלתי בסקרנים ש היו בישראל או רוצים לנסוע לשם, כולל איראנים וסורים. הביטוח הרפואי למקומיים דומה קצת לקופת חולים של פעם על סטרואידים. הכל כלול, ההוצאות השנתיות מוגבלות בתקרה נמוכה מאד ורמת השירות מצויינת (אבל איטית לפעמים ומוגבלת במקומות מאד מרוחקים). למעט מאד אנשים יש ביטוח רפואי פרטי והוא בעיקר עוזר להשיג תור מהיר יותר ליועץ ולא בשביל הטיפול עצמו. בערים הגדולות רוב האנשים משתמשים בתחבצ, אופניים או הולכים ברגל, בתור תייר תצטרך לבדוק איזה כרטיסים לקנות ואיך לנווט במרכז כשחלק מהמעברים תת קרקעיים אבל הכל קל וחלק. אני חושב שיש שוודית צעירה אחת בשם גרטה שמעדיפה לא לטוס השאר עדיין מקטרים שרכבת איטית ויקרה מדי. מעולם לא הייתי בכנסייה בתפילה אז קשה לי להעיד. עד כמה שראיתי השווקים בסטוקהולם די MEH למשל אם משווים אותם לברלין. לגבי הקור אתה צודק, פתגם שוודי עתיק אומר שאין דבר כזה מזג אויר קר אלא רק ביגוד לא מתאים. בתי ספר וגנים לא מתבטלים כאן בגלל מזג אויר קר ואנשים מטיילים בחוץ גם במינוס עשר מעלות או פחות

רוב הדברים האחרים שהוזכרו כאן הם חולפים וזמניים, אתה לומד להסתדר עם הרשויות לנהוג והשפה אבל קשה מאד להשלים תרבות עממית למדתי שוודית ב״אולפן״, אחרי מעט מאד שיעורים כבר הסתדרתי עם משימות בסיסיות וצפיתי בטלויזיה בשוודית. בטיול לנורווגיה הבנתי הרבה מהשיחות של המקומיים. זאת שפה חדשה ושונה וזה אף פעם לא קל, אבל היא יחסית פשוטה. המשפחה שלי וידידים ישראלים הסתדרו בצורה דומה. דנית לעומת זאת קשה יותר בגלל המבטא (הידוע כ״תפוח אדמה בפה״). קרובי משפחה שמבקרים בשוודיה מעידים ששוודיה יחסית זולה, קפה יעלה בערך 17 שקל תחבורה ציבורית כנראה תהייה יקרה יותר אבל אתה מקבל יותר כסוי גיאוגרפי פר כרטיס

תפוקה שולית פוחתת. הציוד של דקטלון ויוניקלו באיכות סבירה מאד ולצרכים של טיול דצמבר לוורשה ההבדלים יהיו קטנים מאד

השוודים נוטים לא להתערב במה שלא נוגע להם ולהניח לך לנפשך, חלק קוראים לזה אי אכפתיות אבל הניסיון שלי דומה ואנשים יעזרו לך כשצריך. יפנו מקום באוטובוס לאבא עם עגלה, יעזרו למישהו שהחליק על הקרח ובשיא הקורונה שכנים עברו אצל שכנים מבוגרים לוודא אם הם צריכים עזרה

מעניין איזו עזרה? נורבגי בודד בעיר לא היה מקבל אותה? נזקקנו כאן בשוודיה לטיפולים קטנים וגדולים כולל בזמן הקורונה כשאסרו כניסה של מלווים והמדינה מספקת עזרה למי שצריך, אם אתה לבד בבית החולים תמיד יהיה מי שבדוק לשלומך ויציע תמיכה ובבית יש רשת תמיכה שמגיעה הבייתה. אם כבר בישראל שכבתי במחלקה ,כמו כלב נטוש אחרי ניתוח כשבני משפחה לא יכלו להגיע בזמן. דיסקליימר- לא הכל מושלם כמובן, התורים במיון ארוכים מאד במיוחד למקרים פחות דחופים ולאחיות במיון יש חיבה לתת רק אקמול על כל דבר כולל עצמות שבורות או אבנים בכליות

בהחלט, במיוחד אם אתה עובר בלי מקום עבודה מסודר ותמיכה או הכוונה כלשהי. מצד שני לפחות כאן בשוודיה המערכת והרשויות לא נלחמות איתך. לא הכל יילך בקלות אבל ישמחו לעזור לך.

איזה קייס? שאם תתגרש במדינה זרה לא תוכל להתרחק מהילדים? אותו טיעון תופס גם אם התגרשת עם ילדים ברמת הגולן ואתה רוצה לחזור לגור ליד ההורים באשדוד

זה נכון באותה מידה גם כששני בני הזוג יהודים ואחד שומר יותר מהאחר, אם הדת חשובה לאחד ולשני פחות אז צפויות בעיות תוכל לפרט יותר? איך אני בתור אינדיבידואל יכול לחסוך בסדר גודל יותר, להיות רגוע שלילדים שלי יהיה את העתיד המקצועי והאישי שהם רוצים לבחור בו או לא להזדקק לרכב פרטי גם כשאני גר במרכז העיר (ובכוונה בחרתי דוגמאות מתחומים שונים)?

מה שלירון אמר הנה בלוג של ישראלי שנשוי לשוודית (מישראבלוג זל) דברים השתנו מאז וכבר אין יותר מדי חורפים קרים מאד אבל הוא מייצג לא רע את החיים כאן