און יעקבסון

אנקדוטה מצחיקה שקרתה לי השבוע. דיברתי עם אדם מסויים, שלמען שמירה על כבודו נשמור על אלמוניותו, הודות למנוע המורכב ברום כרמל. "תפנה לקרייזלר-אילין בנצרת, יש להם מנועים חדשים לרום כרמל", הוא אומר לי. חשבתי שלא שמעתי טוב והוא אמר קייזר-אילין, אז לא הגבתי. אבל את רום כרמל ייצר שובינסקי, אני אומר לו. מה פתאום, הוא עונה, לרום יש מנוע קרייזלר וגם למפעל קוראים קרייזלר-אילין... הבלגתי על הטעות ושאלתי אותו מדוע הוא חושב שהמפעל (נניח...) ישמור מנועים למכונית, שלושים שנה אחרי תום הייצור. "כי כל מפעל מכוניות שמכבד את עצמו שומר מנועים גם שנים אחרי תום הייצור. הם בטח גם שמרו אותם כי הם ידעו שהמכוניות יהפכו לאספנות", הוא הוסיף וקינח שבכך שאחרי שנגמר הייצור של הרום נשארו להם עוד מנועים, אז הם שמרו אותם. הוא דיבר בכזה להט, שלא ראיתי טעם לנסות ולהעמיד אותו על טעותו, אז רק הוספתי "שווה בדיקה" וסיכמתי את השיחה. מי אמר שההתעסקות במכוניות אספנות זה משעמם ולא פוגשים אנשים מעניינים...

הוא כבר "קיבל" פניה בפרטי. אבל תודה בכל מקרה.

לשפץ? הפלאנג' רקוב לגמרי, למעשה חסר. ניתן לשפץ במקרה כזה?

בנוסף, מעוניין לדעת (למעט אמיר בחיפה) על חנויות חלקים באזור המרכז ובכלל שעדיין מחזיקות חלקים למנוע הזה ובמיוחד: 1. אטם מכסה שסתומים 2. מצתים 3. פלטינה 4. כבל 5. מסנן שמן 6. מסנן אוויר 7. והכי חשוב - משאבת מים. אפשר גם בפרטי. תודה מראש לכל המסייעים.

סוף-סוף, אחרי סיפור קצת לא נעים http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=327646 הבאתי היום מהדרום את התורמת - תאומה זהה לטינה. מדובר בבטנדר, שנת 1980, שלפי מספר השלדה, הוא צעיר במאה ושמונים מכוניות מטינה. גם רכב זה עמד בחצר בעליו כחמש עשרה שנה, אלא בניגוד לטינה, רישיונותיו הוחזרו ולצערי לא ניתן יהיה להחזירו לכביש, כך שנגזר עליו להיות ספק החלקים לטינה. למעשה, בין שני הטנדרים הללו אפשר יהיה לעשות טנדר אחד יפה מאוד. 1. יש בו מנוע מושלם, מסתובב (עדיין לא ידוע מצבו האמתי) - מה שאין בטינה. 2. פנסים מלפנים ומאחור - שאין בטינה. 3. מערכת פליטה במצב טוב - שאין בטינה... 4. חמישה חישוקים מקוריים - לטינה יש רק שניים או שלושה. 5. קשת "התהפכות" בארגז, כנראה מקורית - שאין לטינה. לא בטוח שארכיב אותו, אבל טוב שיש. 6. ולא פחות חשוב: יש את הבריחים המקוריים של הדלת האחורית (שלצערי לא קיימת), אז ניתן יהיה לסדר דלת חילופית ולהתאים אותה לפי המחברים המקוריים. הבעלים דאג להחדיר שמן לתוך הצילינדרים, אז כולי תקווה שלא תהיה בעיה טרמינלית. מחר אביא שמן מנוע חדש, דלק טרי וננסה להניע את המנוע עוד בגוף התורמת. במידה והמנוע תקין, נסיר אותו ונעביר לטינה. במידה ולא יהיה תקין, אז לא תהיה ברירה אלא לפרק את המנוע לגורמים. היתרון הוא שיש גם את המנוע המקורי שבטינה שרובו במצב תקין (למעט משאבת שמן, מים ומפלג - שלפחות משאבת השמן והמפלג במנוע השני נראים תקינים), אז משניים ייצא אחד. אחרי שאדע שיש מנוע תקין, אתחיל לעבור על שאר המערכות בטינה, על מנת להחזירה לשמישות. מין הסתם מדובר בשיפוץ של מערכת הבלמים, החלפת גומיות ומחברים במתלים ו... נהיה חכמים יותר כאשר היא תהיה על הליפט. בינתיים, להלן שתי תמונות ראשונות של התורמת, עוזבת את ביתה הישן. עדכונים, בתקווה, מחר.

ועוד דבר- אם אתה מוצא "תורם איברים" שעדיין עם ניירות ובמצב סביר- לדעתי חבל לפרק אותו, גם אם אתה צריך חלפים![ QUOTE ברור! לתורמת "שלי" (לך תדע, כמו שכתב אבי, כנראה אי-אפשר לסמוך על אף אחד...) אין רישיונות והיא לעולם לא תוכל לחזור לכביש. לא הייתי משבית מכונית לשיפוץ בשביל זה. יותר מזה: אם למכונית הזו היו רישיונות והיא הייתה ניתנת לשיפוץ, הייתי נותן לדני לקנות אותה ומוצא לי אחת אחרת, כי אני חייב לו ביג טיים. אם הסיפור הזה מייצג את הצד המלוכלך של התחום, הוא מייצג את הצד היפה שלו. .

רציתי לשתף אתכם במשהו אישי, שקשור לפרוייקט רום כרמל טנדר, אבל מאחר שהמסקנות על הנושא הן כלליות ועשויות לנגוע לכל אחד, פתחתי שרשור חדש. ומעשה שהיה, כך היה: אחרי שמצאתי את מכונית הפרוייקט שלי, התפנתי לחפש אחר תורמת חלקים. האדם הנפלא שעזר לי להגשים את החלום, העביר לי "ליד" אותו הוא קיבל מגורם שלישי - שגם אמינותו אינה מוטלת בספק - על תורמת חלקים פוטנציאלית העומדת למכירה בצפון. התקשרתי להבעלים וקבעתי עימו לבוא ולראות את המכונית. כשהגעתי למקום, פגשתי אדם לא צעיר, אמין למראה, חובב מכוניות ישנות ואספן בפני עצמו, לדבריו. "התורמת" התאימה לצרכיי, המחיר היה סביר והעסקה נסגרה בלחיצת יד. לשאלתי אם הוא רוצה כסף על החשבון, ניענתי שביום שאבוא לקחת את המכונית, נסגור חשבון - הכי אמין שאפשר. בשוק קטן כמו שלנו, עם כמות מכוניות אספנות קטנה יחסית וכמות תורמות מצומצמת, חובה לשמור במקרה כזה על "ביטחון שדה". כלומר, להחריש מידע, עד אשר העסקה נסגרת סופית והמכונית עוברת למשכנה החדש. כמובן שזו הייתה גם כוונתי, אבל שני דברים שאמר הבעלים עירערו את ביטחוני. הראשון היה כשאמר לי שכדאי שאקח משם את הרכב מהר ככל האפשר, כי אי אפשר לדעת מה יהיה איתו והוא לא אחראי אם מישהו ייקח ממנו חלקים או יעשה נזק (והרכב היה בתוך משק פרטי בין עצים, שלהגיע אליו היה צריך לנסוע על שביל עפר); השני היה, כאשר צילמתי את הרכב. "בשביל מה אתה מצלם", הוא שאל? חזרתי הבייתה וזה הציק לי. מצד אחד, הבן אדם נראה אמין - ארץ ישראל הישנה והטובה, מצד שני, ההערות שלו. אז בניגוד להוראות ביטחון שדה, החלטתי להעלות בשרשור המכונית כאן בפורום את הידיעה שמצאתי תורמת חלקים ואף צירפתי תמונה. לדאבוני, הסתבר לי שתחושת הבטן שלי הייתה נכונה וחלף זמן קצר בלבד עד שקיבלתי הודעה פרטית מחבר פורום שאמר לי שמדובר במכונית שהוא רכש והוא אף ידע לומר לי בדיוק היכן היא חונה. מכאן התחילו חילופי הודעות פרטיות עם אותו חבר, אבל גם ניסיונות להבין עם הבעלים מה בדיוק קורה פה. אחרי הכל, לא נראה הגיוני שבעלים של אוטו ינסה לעקוץ שני אנשים בשביל 1,000 שקלים. מאחר שגם הבחור שקנה את הרכב פנה לבעלים בכדי להבין מה קורה, "פתאום" זה האחרון ירד למחתרת והפסיק לענות לטלפונים ולהגיב להודעות ששלחתי לו (ומדובר פה ערב הנסיעה לצפון עם גרר בכדי להביא את הרכב, ושבתור "טריגר", אני כותב לו שמחר בבוקר אני עם הגרר במקום - לא שהתכוותי לעשות זאת בכל מקרה לאור העובדה שהרכב כבר נמכר ושידעתי שהבעלים החדש כבר מיהר לקחת אותו משם). בדיעבד - אני רוצה להאמין - שהיה מדובר פה על אי-הבנה: הבעלים חשב שהוא מכר רק שתי מכוניות - מתוך השלוש שהיו לו - וזו השלישית עדיין שלו. בפועל, הוא מכר את כל השלוש, אחרי הוא לעולם לא היה מאשר לקונה לקחת מכונית לא שלו. מה שהפריע לי הוא שלמרות ההודעות בהן אני כותב לו שאני מגיע למחרת, לא טרח הבחור לחזור אלי ולחסוך ממני הגעה עם גרר לצפון בו אין כבר אוטו. זו לא נוכלות - זה חוסר כבוד ופחדנות לשמה. בסוף השגתי את המספר שלו בבית ובעשר בלילה הפתעתי אותו בשיחה. "אל תבוא מחר, יש איזו בעיה, מחר אפתור אותה" הוא אומר לי - ואני יודע שהרכב כבר לא שם ולא שלו בכלל... חבר הפורום שקנה את המכונית סיפר לי שהבעלים עוד ניסה לשכנע אותו למכור לי את האוטו... לסיכום - תמיד תקשיבו לקול הפנימי שלהם. במקרה שלי זה חסך לי הרבה עגמת נפש וכסף וגם מנע עגמת נפש לאדם אחר. ויש עוד משהו: הכל מין אללה. אמנם הפסדתי תורמת איברים טובה, אבל מצאתי טובה יותר! אלא שהפעם, הקול הפנימי שלי אומר שצריך לשמור על ביטחון שדה גבוה - אז לעת עתה, יש החרשת מידע... און

אף אחד לא אומר אחרת: רום כרמל בהחלט היו כישלון. מהרבה סיבות, הראשונה היא שכבר בעת "ההשקה" שלהם, הם היו מיושנים לפחות בעשר שנים מהמקובל. בתור כלי תחבורה - מכונית - הן היו זוועה. אבל שלושים שנים מאוחר יותר, דווקא הפשטות המיכנית היא היתרון. ראה כמה מכוניות פשוטות ועמידות נשארו על הכבישים מהימים ההם, השוואה למכוניות שהיו פסגת הטכנולוגיה, אבל מסובכות ויקרות לתפעול. חוץ מזה, מי שבוחר כל סוג של מכונית אספנות לנסיעה או לשיפוץ עושה זאת בראשונה משיקולים רגשיים, אחרי זה הגיוניים. לי היה שיקול רגשי עמוק, עכשיו אני רק משכנע את עצמי שעשיתי בשכל און

נכון שאולי מדובר בשכנוע עצמי, אבל עבור מי שרוצה לשפץ מכונית באופן כמה שיותר עצמוני, יש הגיון רב בסוסיתא/רום כרמל: 1. חלודה: הבעיה הקשה ביותר של מכונית ישנה היא חלודה, חלקי פח עקומים ושאר הרעות החולות של מתכת, שמחייבות ציוד מתאים, והבנה עמוקה בתחום - עבור העצמוניים - או לא מעט כסף ופחח סבלני במקרה השני. לשמחתי, פיבר לא מחליד, מקסימום קצת נרקב וגם אז העבודה עליו יותר קלה "באמצעים" פשוטים. 2. שלדה נפרדת: החסרון הגדול של סוסיתא/רום כמכונית, הוא היתרון הגדול שלה למשפצים: שלדת מתכת נפרדת מהמרכב - טכנולוגיה נפוצה היום רק בטנדרים ומשאיות. כלומר מרמת פירוק טוטאלי של המרכב והשלדה, ועד תיקונים הרבה יותר פשוטים מאשר במכוניות עם מרכב אחוד. 3. חלקים מיכניים: ככתוב, על פי רוב, הזמינות שלהם עדיין גבוהה ויש מכוניות מעבר לים שמשתמשות במכלולים אלו, אז אפשר להשיג את הכול. גם בארץ עדיין לא חסרים חלקים. 4. תא נוסעים: גם כאן, ניתן למצוא כמעט הכל. 5. קוסמטיקה: בעיה קלה. חלק מהפריטים כל כך פשוטים שניתן לשחזר אותם בבניה עצמית לרמה מקורית. חלק (כמו סמלים), נדירים יותר. אני מניח שאם הייתה כאן מאסה גדולה מספיק של בעלי מכוניות שהיו מתאגדים יחד, אולי היה ניתן לפנות לבעל מקצוע ולבקש ממנו לייצר רפילקות של הסמלים המקוריים. 6. נגישות ופשטות: סיכום של העניין. הכל פשוט, נראה לעין ועל פי רוב ניתן לפירוק והרכבה באמצעות כלים בסיסים ביותר. וזו המהות של עבודה עצמית על רכב אספנות.

ככה, על קצה המזלג: 450 סטיישנים 1301 הורכבו בין 1978 ל-1981 שלדת סולם ששימשה בשינויים קלים את כל הדגמים מאמצע שנות השישים. חלקי מתלים ווהגה: טריומף. יתכן שגם הסרן האחורי - לא בטוח בעניין הזה, טרם נכנסתי לזה לעומק. למעשה, עיצוב מרכב הפיברגלס היה הדבר המקורי היחיד באוטו... מכלולים מיכניים: הילמן במקרה המסויים שלך (וגם שלי). שעונים בפנים: אנגליים או איטלקיים ידיות דלתות מפיאט ועוד כל מיני קומבינות פשוטות. סיכמת יפה מאוד את רום כרמל: קיבוץ גלויות של חלקים, שעל פי רוב עדיין קל להשיגם, במכונית מאוד פשוטה לשיפוץ ותחזוקה. אם מדובר במכונית יפה חיצונית, שלא חסרים לה מכלולים או אביזרים בפנים, עלות החזרתה לכביש יכולה להיות מאוד הגיונית, בהנחה שהמכלולים המיכנים, בראשם המנוע, תקינים. גם אם תחליט לעת עתה לא לשפץ אותה, כדאי לך לחשוב איך אתה יכול לשמר אותה במקום וצורה שלא ירעו את מצבה, בתקווה שיבוא יום ותוכל לשפצה.

אולי זה כבר עלה כאן לפני, אבל בעקבות "מידע מודיעני שקיבלתי, הלכתי לראות רום כרמל ארבע דלתות עם מנוע פורד שעומדת ברחוב עודד ברמת חן. לא נסעה זמן רב, אבל נראית מושלמת למדי. לפי דברי הבעלים הרישיונות לא הופקדו או בוטלו. הוא אומר שהיא שנת 1979, אבל לפי מספר הרישוי (ומנוע פורד) נראה שמדובר במכונית מודל 1978 "גג". הבעלים של הרכב הוא איש מבוגר, שחושב שיש לו אוצר בידיים (הוא זרק לי שארה"ב משלמים על סוסיתות חמישים אלף דולר...), אבל אמר שהוא מוכן למכור אותה בחמשת אלפים שקלים. נראה שאם יש מישהו רציני, הוא יהיה מוכן לרדת במחיר.

לא רחוק ממני, אבדוק כבר מחר או מחרתיים - תודה!

אז זהו, שניסיתי... לפני יותר מעשרים שנה, בסוסיתא סטיישן 1973. לא "שוס" גדול, אבל זכורה לי פעם אחת, מאחורי מלון מנדרין, מיד אחרי איזה מבול שהפך את כל רחבת החול שם לאמביית בוץ. שום סוסיתא מעולם לא עשתה החלקות כוח ארוכות יותר כמו באותו יום. שעתיים מאוחר יותר חזרתי לאותו מקום לשחזר את המאורע, אבל השטח התייבש יותר מדי. לשמחתי יש לי רעיונות אחרים למכוניות דריפטינג, מאשר רום כרמל טנדר. אבל שחושבים על זה שוב, רום כרמל טנדר לדריפטינג... לא, גם במחשבה שניה זה עדיין לא נשמע טוב

דיברתי איתו וניסיתי לקבוע איתו לראות את האוטו (לא התחזתי, אמרתי לו שיש לי אוטו זהה) והוא אמר שאוכל לבוא בשבת, אבל לצערי הבריז. אנסה אותו שוב במשך השבוע. גם במקרה הזה מדובר בטנדר שעמד לפחות מאמצע שנות התשעים.

הטנדר הזה עדיין מפורסם (כבר חודשים ארוכים) ב"יד 2". הבעלים רוצה עליו לא מעט כסף. לידיעת המתעניינים: אתמול או שלשום פורסמה מודעה נוספת על רום כרמל טנדר למכירה. מודל 1980, עלה על הכביש לראשונה יומיים אחרי שהטנדר שלי עלה על הכביש בסוף 1979, משופץ. הבעלים רוצה עליו 35,000 שקלים. http://www.yad2.co.il/Cars/Special.php?AreaID=&CarSpecialID=4&CarSpecialSubCatID=97&FromYear=&UntilYear=&Hand=&fromPrice=&untilPrice=&q= און

זה מה שנחמד באוטו הזה: למרות שמדובר בטנדר בין שלושים שנה, ממנו ייצרו מעט יותר מאלף יחידות שנמכרו רק בארץ, מהן נותרו במצב נסיעה בודדות והמפעל מזמן סגר שעריו - ניתן להשיג לו כמעט הכול, כי מדובר ברכב שהוא, בעצם, קיבוץ גלויות. כמעט שום דבר בו לא תוכנן ונבנה באופן בלעדי עבורו, אלא נקנה "במשקל" מספקי חלקים שייצרו מרכיבים שונים עבור מכוניות אחרות. ואכן, ידיות הדלתות הן החלק הקל במשוואה. און

אחרי שהתפנה לי קצת זמן, עשיתי היום סקירה כללית על המכונית, בכדי להבין בפני מה אני עומד. הדבר הראשון והמדהים, הוא שמדובר בטנדר במצב ממש מעולה, יחסית לגילו ולעובדה שעמד 18 שנים. בעצם, דווקא העובדה שעמד כל כך הרבה זמן היא ששימרה אותו במצבו המצוין. הפיברגלאס שלם ונקי וגם מצב השלדה נראה טוב, למעט נקודת חלודה אחת בקצה השלדה הדורשת התייחסות. מה שבאמת מדהים הוא שעדיין יש ברקסים! כלומר, המשאבות שומרות לחץ. כמובן שזה לא ישנה את העובדה שהמערכת תפורק, תשופץ ויוחלפו צינורות, אבל בכל זאת. כנ"ל בלם היד שמתפקד. את שאר המכלולים המיכניים לא יכולתי כיום לבדוק, כאשר הטנדר יעמוד על ליפט אחקור יותר את מצבו. בינתיים, עשיתי רשימת חלקים חסרים, פגומים, או דורשים שיפוץ: 1. פנסים קדמיים - חסרים 2. ידיות דלתות - דורשות החלפה 3. מכסה תדלוק - החלפה 4. פנסים אחוריים - חסרים 5. מגבים - חסרים 6. מראות צד - חסרות 7. גומיות דלתות וחלונות - יבשות ודורשות החלפה 8. מראה פנימית - החלפה 9. סוככי שמש - שיפוץ 10. ידית בלם יד - אם תהיה לי מוטיביציה, אז אחליף אותה 11. גומיות לדוושות - חסרות 12. כיסויי צד לדופנות בפנים הרכב - אחת חסרה, השנייה בלוייה 13. ריפודי דלתות - בלויים 14. ידיות איתות ומגבים - בלויים 15. מנגנון התנעה שבור ואין מפתח 16. חגורות בטיחות יבשות ובלויות - החלפה 17. חופש בתותבים במוט ההגה - החלפה רשימה לא קצרה, אבל הכל ניתן לקנייה, החלפה או שיפוץ, אז אני אופטימי. אז עכשיו נתחיל להתעסק במנוע. המשך יבוא. און

תודה, אבל לעת עתה אתמקד בפרוייקט הנוכחי. גם כך הוא נכנס למשוואה בלתי אפשרית של: דורש יותר מדי עבודה, על פחות מדי זמן פנוי ולא יכול להעמיד לרשותו את התקציב שהייתי רוצה לשים עבור השיפוץ. בקיצור: אחת-אחת! און

אחד הדברים הנחמדים ברום כרמל הוא העובדה שמדובר במרכב פיברגלס שבאופן יחסי קל לתקנו ושלדת סולם נפרדת, אשר גם היא קלה לטיפול בהשוואה למכונית בעלת מרכב אחוד, חלודה ושאר הצרות. עבור מי שמתעתד לבצע את רוב רובו של השיפוץ בכוחות עצמו (כמובן עם ייעוץ והכוונה במידת הצורך), מדובר בשתי נקודות זכות משמעותיות. גם העובדה שזה טנדר מקלה את העניין. תא הנוסעים בו קטן ומאוד פשוט. השאר: פיברגלאס! המטרה להיום: 1. הערכת מצב כללית. 2. הערכת היקף העבודה המיכנית הנדרשת. 3. רשימת ממצאים לאביזרים, פנסים ושאר הדברים שחסרים או דורשים טיפול. המשך יבוא... און

בשבילך היא תמיד תשאר טינה ומאחר שעד כה מעולם לא קראתי לאף אחת ממכוניותי בשמות ולא תיכננתי לקרוא גם לטנדר בשם, מבטיח לך שלפחות במהלך מסע השיפוץ ישאר שמה בישראל "טינה". מי יודע, אנשים משתנים, לך תדע מה יהיה. וכמובן, אני איש שמקיים הבטחות. בשונה מהיום בו היא עזבה את הצפון על נגרר, בבוא היום טינה תעלה בכוחות עצמה (איתי כמובן) צפונה ואתה תזכה לנהיגת מבחן כהלכתה. מקווה שזה לא יקח יותר מדי זמן. און.

לא יכול להסכים יותר. האמת היא, במיוחד במכונית פתוחה, אבל גם ובמיוחד במכונית קלאסית ישנה לה יש נשמה.

תודה לכל המאחלים, כמובן שאעדכן - יומן מסע או לא? ולגבי הרעיון להפוך את הטנדר "למכונת דריפטינג", אני מודה שהרעיון חלף במוחי, אבל יצא משם (על הצד, כמובן) באותה מהירות ממש. לשעשועים מעין אלו הייתי מעדיף לשדרג פורד אסקורט לה פלטפורמה טובה בהרבה. לטנדר הזה השאיפות שלי הרבה יותר צנועות. את מנת חלקי בנהיגה במכוניות מהנות לנהיגה יש לי די והותר בעבודתי היומיומית. יחד עם זאת, אני משוכנע שאהנה מהנהיגה ברום כרמל בכל מקרה. און

מרוב התרגשות, שכחתי את התודה הכי גדולה: הכי חשובה ברשימת התודות היא זוגתי היקרה, שהגשימה לי את החלום וקנתה לי את הטנדר ליום הולדת הקרב ומגיע, זה עם המספר העגול והמפחיד הזה שכולם מדברים עליו (ועושים וקונים שטויות בגללו...). אין כמוך! און

בתאריך 9/6/10 זה קרה. סגרתי מעגל של 25 שנים ורכשתי רום כרמל טנדר. רגע, אל תצחקו, יש לי הסבר. אבל לא כזה פשוט. צריך ללכת אחורה בזמן, 37 שנים, בכדי להבין מדוע. זיכרון הילדות המוטורי הראשון שלי היה בגיל 3. מה שאני זוכר (או מה שסיפרו לי ומאז נדמה לי שזה מה שאני זוכר) הוא את עצמי, יושב בחניית בית הורי, במושב הנהג של שברולט 1953 שהייתה ברשותם, סבתא שלי שומרת עלי, כי הורי נסעו לתל-אביב לרכוש את המכונית החדשה הראשונה שלהם: סוסיתא סטיישן 13/60 מודל 1973. זוהי מכונית ילדותי, זו הייתה ה-מכונית שלנו משנת 1973 ועד 1983, עת התחדשו הורי בפיאט 131 סטיישן (אבל סוסיתא נשארה כרכב שני). במהלך השנים הללו עשינו לה שיפוץ מנוע ראשון אחרי 175,000 ק"מ בשנת 1980, עליה אחי לימד אותי לנהוג כשהייתי בגיל 11 (זה בסדר, יש כבר התיישנות), זו המכונית הראשונה עליה עשיתי היגוי יתר והיא הייתה הראשונה לה שיפצתי את המנוע, לבד-לבד, בגיל 17 ועליה כתבתי את אחת מהכתבות הראשונות שלי במגזין קוואטרו בשנת 1988. אהבתי אותה אהבת אמת. סוסיתא סטיישן זו נשארה אצלנו עד שנת 1993, עת מסרנו אותה לבחור צעיר. גורלה היה עצוב. הוא וחברו הפכו אותה למעיין רכב ראלי והתעללו בה בשבילי עפר. יום אחד, אחרי שתם כוחה והיא התקלקלה, הם נטשו אותה בשדות, ועד ששבו לאסוף אותה מספר ימים מאוחר יותר, היא עברה בידי זרים התעללות נוספת וסופנית והחזירה את נשמה לבורא. תנצב"ה. עוד במהלך השנים בהן סוסיתא זו שירתה אותנו נאמנה, סיפר לי אבי כמה הוא מתחרט שלא קנה בשעתו את מחליפתה, רום כרמל סטיישן. "הייתי צריך לקנות אחת כזו, לשים אותה על בלוקים ועכשיו להתחיל להשתמש בה", הוא סיפר לי פעם. את החלום שלו הוא לא הגשים והמשיך הלאה למכוניות קצת יותר מתקדמות. החלום שלי היה ונשאר רום כרמל, אם אפשר בגרסת סטיישן. לחיים יש תוכניות משלהם ולא זכיתי גם אני להגשים את החלום ולקנות רום כרמל סטיישן. עברתי לדברים אחרים בתחום, למכוניות "קצת" יותר ספורטיביות וקצת יותר עדכניות. אבל חלום הרום כרמל המשיך לקנן. וכך עברו השנים, במהלכן, בתור עורך מגזין "הגה" עשיתי אפילו גיליון נושא על מכוניות ישראליות ("הגה 110") לפני כשנתיים. במהלך ההכנה של המגזין החלטתי שיבוא יום ואגשים את החלום, אבל במקום רום כרמל סטיישן, זה יהיה רום כרמל טנדר. למה ומדוע? כי לגרסת ארבע הדלתות הנפוצה בשעתו מעולם לא התחברתי, ועם השנים התחוור לי יותר ויותר כי איני אוהב את צורתה של גרסת הסטיישן. היא לא "התיישנה" יפה בעיני. לעומתה, טנדר זה טנדר. הקונספט לא השתנה עד היום ולפיכך החלטתי: אני רוצה רום כרמל טנדר! אלא שמסתבר שזה לא כזה פשוט. מסך 1,175 רום כרמל טנדר שנבנו במהלך שלושת שנות הייצור (1981-1977), כמעט לא נשארו דוגמאות. אלו שכן מצאתי לא היו למכירה, או היו במצב סופני בהחלט, או בעליהן ביקש עליהן סכום השווה לזהב, לא לפיברגלס. כך חלפו להן למעלה משנתיים של חיפושים שקטים, ללא כל התקדמות, עד שבמפגש חברתי אחד, עם חבר המעורב בתחום, שטחתי בפניו את חלומי. "נדמה לי שראיתי טנדר בדרום תל-אביב", הוא אמר לי. אז ביום שישי, לפני כשבועיים, נסעתי לחפש ולא מצאתי. ברוב ייאושי נכנסתי לקארס-פורום והקשתי במילות החיפוש "רום כרמל" וכך הגעתי לשרשור הזה של דני יונגר:http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=305697 שלחתי לדני הודעה פרטית ושאלתי אותו אם הוא מכיר, אולי, עוד טנדר למכירה. להפתעתי חזר אלי דני והציע לי לרכוש ממנו את טינה טנדר שלו, כי הסתבר לו שלא יהיה זמן לשפץ את אותה כהלכה. אחרי עוד כמה החלפות מסרים ושיחות טלפון, שאלתי ג'י.אמ.סי ונגרר מחבר ויצאתי לדרך הארוכה צפונה לפגוש את דני והכלה. כמעט בקצה הצפוני ביותר של הארץ פגשתי איש מקסים וחביב, אוהב מכוניות שהיה נאות למכור לי את החלום שלו, בכדי להגשים את חלומי. לא הייתי צריך יותר מדי שכנועים. זו הייתה אהבה ממבט ראשון (בטנדר, בטנדר). חיש מהר נסגרו הפרטים, הטנדר הועמס על הנגרר ויצא לדרכו הארוכה לביתו החדש. כבר שבוע עבר מאז אותו יום, והתרגשות אופפת עדיין את כולי. כמצוין בשרשור שלי דני, הטנדר אינו במצב נסיעה, עקב מנוע תקול. יש, כמובן, לא מעט עבודה נוספת בכדי להחזיר את אותו לכשירות (אחרי הכול, הוא מושבת מזה 18 שנים), אבל ראשית עלי לפתור את בעיית מנוע הילמן הלא במיוחד מוצלח הזה ואז להעריך והחליט על היקף השיפוץ והשחזור אותם אוכל לבצע בטנדר - שנע בין החזרה בסיסית לכביש ועד לשיפוץ הכולל פירוק עד היסוד, חידוש והרכבה מחדש, וכמובן, כל דבר באמצע. לשמחתי גיליתי שבניגוד לחששי המוקדם, עדיין ניתן למצוא לא מעט חלקים לרום כרמל. חלקי מערכות מתלים ובלמים (בארץ וגם בחו"ל) וגם חלקים ייחודים יותר לרום כרמל, הנמצאים בחנויות חלקים שעדיין מחזיקות מלאי. כך שאני אופטימי שניתן יהיה להחזיר את הטנדר הזה לכשירות ולמצב מצוין. כמיטב המסורת כאן בפורום, מבטיח לעדכן וללוות את השיפוץ בתמונות. בהזדמנות זו אני רוצה גם להודות שוב לדני יונגר וגם לכל אותם האנשים אשר מסייעים, מייעצים, עוזרים ומכוונים אותי בפרויקט הזה. המשך יבוא... און תמונות מצב: הראשונה: מקום חנייתו של הטנדר בשמונה עשרה שנים האחרונות (צילום: דני יונגר) השניה: העברה לביתו החדש אצל דני, לפני התחלת פירוק ארגז ומנוע (צילום: דני יונגר) השלישית והרביעית: ביום בו אספתי את הטנדר מדני, בדרכו לביתו החדש