און יעקבסון

מבלי קשר למכונית המדוברת, מעניין התהליך שקדם להצגת רום כרמל בשנת 1976. כאמור, אוטוקרס התחילו לפתח מחליפה כבר בשנת 1973 והם עשו זאת בעזרת עיצוב מחודש של המרכב אותו הם השתילו על... לא כרמל שירדה מפס הייצור, אלא כרמל צבאית משומשת שחזרה לשיפוץ במפעל (כך היה מקובל אז ורוב-רובן של המכוניות הצבאיות חזרו למפעל, שופצו ונמכרו "באזרחות"). הם הפרידו בין הגוף לשלדה המשומשת, עליה הרכיבו את הגוף הנסיוני שקדם לרום. בסופו של תהליך הוצגה רום כרמל שחולקת קווי דמיון רבים עם אבות הטיפוס, אבל מה שמעניין יותר הוא שמאוחר יותר אבות -הטיפוס האלו נמכרו לשימוש ולא נשארו במפעל או הושמדו.

תאמין לי שרציתי. אפילו בדקתי במשרד התחבורה בטענה שרום יוצרה גם עם מנוע פורד, אבל הם שלחו אותי להביא אישור יצרן... (סיפור אמיתי!). כך או כך, הגיע אלי צילום העמוד הרלוונטי מספר הרכב המקורי, בו מצוין במפורש דגם המנוע. מקווה שזה יספק את האדונים במשרד התחבורה ולפחות במקרה הזה אני לא אצטרך לפנות למחלקה הטכנית של רום כרמל. שמעתי ששירות הלקוחות שלהם לא משהו...

מגלבוע 12/50, מהתמונה אותה העלאתי, יוצרו (ככל הנראה לא פחות מאשר... 11 מכוניות בלבד.

לפי הנ"ל, ישב לו מנהל עבודה או מישהו כזה והחליט ליצור לעצמו רכב ייחודי וחד פעמי משבלונות מעורבות של כמה מכוניות, כמובן שקיבל על זה רישוי והעלה את המכונית לכביש... זה תהליך מדהים שלא יכול לקרות במפעל מודרני, או עם בקרת ייצור וניהול. נכון שלא מעט מפעלים מעלים אבות טיפוס לכביש לניסויים וכדומה, אבל על פי רוב מכוניות אלו מוחזרות למפעל, נשמרות במוזיאון או מושמדות לאחר השימוש. יחד עם זאת, ככל הנראה זה לא הסיפור האמתי של הרכב הזה, אלא מדובר בקומבינה שלאחר ייצור. מסתבר, לאחר בדיקה, שאוטוקאר-רום כרמל, התחילו לעבוד על מחליפה ל-13/60 עוד בשנת 1973 ומתקופה זו ועד 1976 הם ייצרו לא פחות משישה אבות טיפוס, שגם עלו לכביש "לנסיונות". לפי מקורותי, מכונית זו היא אחת מאבות הטיפוס הללו, ואם המידע נכון, היא הגיעה במקור עם מנוע טריומף והיא ממודל מוקדם יותר מאשר שנת 1977. מתישהו במהלך השנים (שוב, בהנחה שהמידע לגבי המכונית הזו נכון), החליף הבעלים את השלדה הישנה עם מנוע הטריומף באחת חדשה יותר בעלת מנוע פורד וכך נולדה ההכלאה הזו המוצעת עכשיו למכירה.

דרך אותו השרשור מצאתי צילום מחוברת שהעלה לפני כארבע שנים חיים שטיין, של גלבוע 12/50. גם בשנות השבעים גלבוע 13/60 היו נדירות, אבל כזו - מילדותי אני לא זוכר. אשאל את "אוצר המידע" של תעשיית הרכב הישראלית אם הוא זוכר או יודע כמה גלבוע כאלו ייוצרו. כשעשינו את הגה 110, גיליון מחווה לתעשיית הרכב הישראלית, אפילו לא הייתה לנו תמונה של הדגם הזה או נתונים עליו. מדהים כמה גרסאות/דגמים נדירים או סתם כאלו שהיו פה ונזנחו/נהרסו/פורקו, בימים בהם לא הייתה כאן מודעות לשימור ופשוט אין מהם יותר אפילו לא מכונית אחת למזכרת. קצת חבל, לא כך?

האם למישהו מבאי הפורום יש בבעלותו, או שהוא מכיר בעלים של רום כרמל עם מנוע הילמן, בעלת רישיונות תקפים? מסתבר שלכל מכוניות אלו שאני מכיר, להם אין רישיונות בתוקף, מספר הדגם ונפח המנוע אינו מופיע ברישיון ולפיכך לא ניתן לשנות הרישיונות לאספנות ולהעביר בעלות ללא הבאת המכונית בפועל למשרד הרישוי. אם אוכל להביא צילום של רישיון רכב, או מספר של רכב אשר בו ברישיון מופיע דגם המנוע ונפחו, זה עשוי לחסוך לי הרבה ריצות ולחסוך את "חובת ההוכחה" שמשרד הרישוי הטיל עלי. תודה מראש לכל המסייעים. בברכה, און

אם הסיפור הזה אמיתי, ויש רק אחד כזה בארץ (בעצם, בעולם), אזי לדעתי מדובר ברכב עם ערך אספנות יוצא דופן. למרות שמשנת 1976 ייצורו כבר רום כרמל, מדובר למעשה בהכלאה של סוסיתא עם רום כרמל. גם לפי מיקום פתח מילוי הדלק (מצד שמאל) מדובר על סוסיתא. ברום כרמל פתח התדלוק היה כבר בצד ימין. מעניין אם מנהל העבודה הזה עדיין בחיים.

זה ברור. הסתכלתי על תמונות של כל דגמי סוסיתא/רום כרמל, ו"העיצוב" של דופנות האוטו שונה מזה של רום כרמל וגם סוסיתא סדאן, אבל זהה לזה של... סוסיתא סטיישן מהשנים 1970-1975. מאוד מוזר...

בביקורי האחרון באתר יד 2 צדה את עיני המודעה הבאה: http://www.yad2.co.il/Cars/ViewImage.php?CatID=1&SubCatID=6&Expensive=&CarID=146645&Pic=2 לכאורה, עוד מודעה למכירה, אבל משהו מוזר בסוסיתא הזו: מבחינת שנת הייצור, זו אמורה להיות רום-כרמל, אלא שרום כרמל לא ייוצרה בגרסת שתי דלתות. זאת ועוד: אמנם העיצוב הוא כשל רום כרמל, אבל הפנסים האחוריים וחלונות ההזזה מאחור הם כמו של סוסיתא, כמו גם ידיות הדלתות. הייתי פוטר את המכונית הזו בתור קומבינה ישראלית, אבל מאחר שהמכוניות הללו ייוצרו כאן ומאחר שאני זוכר מימי ילדותי כל מיני גרסאות חד-פעמיות של סוסיתא, עלתה בראשי המחשבה שאולי מדובר באפשרות השניה. אני זוכר גרסת סדאן של 13/60, אבל עם עיצוב כמו סטיישן וגם סוסיתא 12 סדאן עם פנסים קדמיים כמו של 13/60. בקיצור, הכלאות לא היו חסרות אז. מצד שני, אני לא ראיתי או שמעתי על גרסה כזו ומאחר והייצור התחיל שנה קודם לכן, זה לא כל כך מסתדר לי. מישהו מכיר את המכונית הזו?

מכיוון שהבעלים המקורי של טינה לא השתמש בה בשמונה עשרה השנים האחרונות, על פי משרד התחבורה היא נחשבת לרכב שלא בשימוש וקיבלה רשיון רכב אדום. לא סיפור: כל שצריך הוא לגשת למשרד הרישוי, להצהיר שברצונך לשנות את הסטטוס לאספנות ובזה מתבטלות האגרות ושאר הצרות. אבל במקרה הזה, הצרות רק מתחילות: נסעתי במיוחד לחיפה ונפגשתי עם ניסים, הבעלים, במשרד התחבורה לצורך המרת הרישיון והעברת הבעלות. הפקידה מתחילה בתהליך, אך המחשב "זורק" אותה החוצה, כי ברישיון שהם הנפיקו חסר דגם המנוע ונפח המנוע. הם לא יודעים, אז חובת ההוכחה היא על הבעלים... או, שתביא את הרכב לכאן, היא אומרת, והבוחנים שלנו יאשרו שזה המנוע. הבעיה היא שהמנוע לעת עתה מפורק. אז קבעתי עם אדם במשרד התחבורה בחולון, שזוכר עוד הימים ההם את המכוניות הללו ולדבריו הוא יפתור את הבעיה. "יום ראשון, עד עשר אני בעמדה 1". הגעתי בעשרה לעשר ו... הוא כבר הלך לפני עשר דקות. די מדהים שבמדינת ישראל, שנת 2010, משרד התחבורה לא יודע פרטים שאמורים להיות רק לו, והאזרח הקטן צריך לכתת רגליו ולמצוא את האינפורמציה הזו בכוחות עצמו ועל חשבון זמנו. אבל מה לעשות? הם מחזיקים אותנו "בני ערובה". לא רוצה, לא צריך - אין רישיון... עכשיו צריך לחכות עד יום שלישי ואולי לתפוס את אותו אדם בתל אביב, או לחכות עוד שבוע. כך או כך, פעם הבאה אני שם שעתיים לפני הזמן...

תודה. מה שם העסק בדיוק, או היכן הוא נמצא?

תודה, ידידי, אבל מה אתה עושה בפורום הזה? מי אישר לך כניסה? אגב נוסטלגיה וסגירת מעגלים. אותו רפי, המסייע לי בשיפוץ, הוא זה אשר לפני כמעט 20 שנה "ירש" את הסוסיתא סטיישן יד ראשונה שהייתה אצל הורי. אז בקיצור, אחרי שהוא וחברו השחיתו אותה למוות, הוא חייב לי ולמרות שאהבתו האמתית נמצאת בכמה מהפורומים השכנים, נראה שאולי הצלחתי להדביק אותו בחיידק הנוסטלגיה. עכשיו גם הוא התחיל לדבר על שטויות, כמוני. הוא התחיל לדבר על סוסיתא סטיישן 70-75. כנראה פיברגלס זה חומר ממכר, לא פלא שגמלים וגם חמורים (על שניים) אוהבים אותו... (וכדי לא להסית ולהסיט את הדיון: לא, גמלים לא באמת אוכלים פיבר - זו אגדת עם ללא שינים. של גמלים...).

המכונית שלך בעלת הנעה כפולה. כלומר, תיבת ההילוכים היא לא אותה התיבה כמו אימפרזות עם הנעה קדמית ואתה צריך תיבת הילוכים ידנית תואמת. כזו שירדה מאימפרזה WRX או STI. כמובן שגם צריך להחליף את מכלול הדוושות, סביר להניח שגם ציריות ואולי גם גל הינע שונה. בקיצור, אתה צריך למצוא תורמת בעלת כל המכלולים. לא יודע להגיד לך עלויות, אבל זה לא זול.

אם כבר, אז עד הסוף... ברגע שהכל מפורק, מסובך זה בטח לא. רק זמן, רתכת, מתכת ומישהו שיודע לרתך מה ואיפה. לשמחתי, ידידי ורעי רפי המכונאי הוא גם רתך בחסד. מה שחשוב הוא שאת הסטאז' שלו בריתוך הוא עשה על איזה כמה מכוניות אשר מידת חוזק השלדה שלהם לא חשובה במיוחד - מכוניות ראלי... וזה כולל התקנת כלוב בטיחות מלא, לפי תקני FIA. במילים אחרות: אם הוא למד ויודע להסתדר עם שלדה של סובארו אימפרזה ושות', התמודדות עם שלדת סולם של רום כרמל לא אמורה להוות עבורו בעיה של ממש. אם אלך בכיוון זה (וכל הסימנים מראים שכך יהיה), חלק מהכיף יהיה שיפורים כאלו ואחרים. כך למשל, מעבר לחיזוק השלדה, שימוש במחברי מתלים והגה קשיחים יותר, לצמצום הגמישות והחופשים. יחד עם זאת, חשוב להבהיר: אינני מצפה ואינני מייעד להפוך את הטנדר הזה למכונת דיפרטינג או ביצועים (למרות שהרעיון מדליק, לשמחתי עבודתי היומיומית מאפשרת לי לבחון ולנהוג במיטב המכוניות, כך שאין לי חוסר ב"מכונות נהיגה"), אלא רק להפוך אותו לטוב יותר ועם גוון אישי משלי. כזה שעשיתי גם במכוניות אחרות שהיו לי במהלך השנים.

מעבר לכל מה שנכתב לעיל, אחד הטיעונים המרכזיים בשיפוץ כולל הוא השלדה עצמה. מלכתחילה מדובר בשלדת סולם גמישה מדי, נסדקת בקלות ומועדת לפורענות. עצם העובדה שהמנוע בהילמן נמצא קדימה יותר ביחס לשלדה, זאת מבלי לעשות שום שינוי מהותי בה, למעט הזזת מיקום תושבות המנוע והארכת השלדה כך שיהיה מקום למצנן, לא מוסיפה לה חוזק. אגב, בניגוד לדעה הרווחת הטוענת כי המנוע גדול יותר ולכן הוארכה השלדה, נראה לי שלפי המיקום והמבנה, דווקא הגיר הוא הבעייתי. המנוע עצמו לא גדול במיוחד, או יותר מאשר מנוע פורד למשל, אלא שהגיר ארוך יותר ומיקום ידית ההילוכים עצמה חייב הסטת כל יחידת הכוח לפנים, בכדי שהידית תהיה במקום סביר ביחס לנהג ולא מאחורה מדי. כך או כך, המנוע התלוי מלפנים יוצר יותר עומס ונראה לי (וזו השערה בלבד) שמדובר בשלדות שכבר היו מוכנות (למנועי פורד) ועברו את השינויים רק בדיעבד. למה אני חושב כך? כי אופן מיקום וביצוע תושבות המנוע נראה כמו אילתור וכי חלק מנקודות החולשה בשלדה נמצאות בדיוק בנקודות אלו ממש. כך למשל קצה השלדה בנקודות העיגון של מוט המייצב מחליד ונתלש, וזאת לפחות בשלוש מכוניות שונות ראיתי. בנוסף, יש את נקודות החולשה "המוכרות", כמו זרועות העיגון הקדמיות של קפיצי העלים האחוריים ועוד. השנים לא מוסיפות חוזק לשלדה הזו והגמישות היתרה סודקת, קורעת ומחלישה את המתכת בקצב גבוה מדי. הפיתרון האמתי הוא פירוק טוטאלי, ניקוי חול שיחשוף את המתכת הערומה, תיקון מקצועי של הנקודות הדורשות התייחסות (ולא סתם ריתוך נקודתי, כמו שבדרך כלל נעשה במקרים של סדקים, כמו גם ריתוך טלאים מעל סדקים). במקרה הזה, החיסרון הוא גם היתרון. מאחר שמדובר בשלדה נפרדת ומאחר שיש מתחת לאוטו "ים של מקום", מעבר לתיקונים הנקודתיים, ניתן לבצע חיזוקים של ממש, זאת מבלי לפגוע בגמישות השלדה שעדיין נחוצה. סתם אנקדוטה מעניינת: גם בתורמת היה ארגז נוסעים מאחור - שהורד על ידי הבעלים. בהתחשב בהבדלי "האיכות" בבביצוע העבודה מאחור, יש לי ההרגשה שהאגז בתורמת נעשה על ידי מרכיב מקצועי יותר, אולי אפילו על פס ההרכבה. כך למשל הדיפונים בדפנות תא המטען בתורמת "מעוצבים" ואלו בטינה סתם חתיכות פיברגלס ישרות ולא נאות במיוחד. אבל יתכן שאני טועה ופשוט במהלך השנים הוחלפו בה חלקים. הסיפור המעניין הוא שבתורמת קיבלתי גם "קשת התהפכות, שהייתה מורכבת בתוך הארגז, ממש מאחורי הקבינה. לא סתם קשת, אלא קשת עם "כבוד", בעלת קוטר משמעותי ולא פחות מארבע נקודות עיגון למרכב בנקודות החיבור התחתונות ושתיים בכל אחת מהעליונות. אלא שעליה וקוץ בה. אותה קשת לא מתחברת לשלדה עצמה אלא למרכב הפיברגלס, ללא פלטות חיזוק ממתכת מצידו התחתון של הפיבר... כלומר, לא רוצה לדמיין את עמידות הכלוב הזה בהתהפכות, חס וחלילה. אבל העיקר שהייתה קשת!

צבעים פסיכודליים? לא יקרה. הכיוון לעת עתה הוא לצבע המקורי, אבל זה עוד יכול להשתנות במהלך התקופה. בשורה התחתונה, אני חולק השקפת "עולם" דומה מאוד לשלך וזה הכיוון האמיתי אליו אני שואף. רק שבחיים, כמו בחיים, יש אילוצים נוספים ובדרך כלל יש פער בין מה שאתה רוצה לבין מה שקורה. מקווה שבמקרה שלי לא יהיה פער גדול בין מה שאני רוצה לבין מה שיקרה בפועל.

די! תפסיקו לתת לי רעיונות... אחר כך אני לא ישן בלילה בגללכם... תאמין לי שהרעיון שלי היה יותר הזוי: כל המכללים המיכניים, קומפלט עם תתי השלדה של לא אחרת מאשר... מאזדה מיאטה... אבל לקחתי את הכדורים האדומים והרעיון הזה עבר לי. במדינה מתוקנת (כמו ארה"ב) הייתי עושה את זה. בישראל, יורידו אותי מהכביש על גומי משופשף באחת הדוושות, אז נראה לי שהחלום הזה ישאר בגדר חלום.

זה ב ד י ו ק מה שאני רוצה לעשות. ההתלבטות שלי הייתה עם לעשות זאת בתחילה (עם כל מה שמשתמע מכך: זמן, כסף, זמן, זמן ועוד כסף), או ראשית להשמישה ואז כשיהיה יותר זמן (וכסף וזמן וזמן) לעשות את הכל מהתחלה. היום סקרתי קצת את מצבה של טינה, בהשוואה לתורמת והיא אכן במצב הרבה יותר טוב, אבל רואים סימני חלודה פה ושם גם על השלדה. רפי, המכונאי שעוזר לי, חושב אף הוא שאם כבר, אז מהתחלה לשפץ כמו שצריך. אני נוטה לדעתו, אבל עדיין לא סגור על זה סופית. בשבוע הבא, זה קורה... ההחלטה תיפול לכאן או לכאן.

תודה, אבדוק את הנושא. האם מכסה הטיימינג זהה במנוע שלך? מניח שלא, אז כנראה למרות הדימיון, התאמה לא תהיה אפשרית.

היום סוף-סוף עשיתי צעד משמעותי לקראת החזרת טינה לכשירות. הצעד היה בדיקת המנוע "החדש ובדיקה כללית של תורמת החלקים. ראשית הייתי צריך לפרק את אחד הגלגלים האחוריים, כי הוא היה תפוס אחרי 15 שנות עמידה במקום. הבעיה הייתה קלה: רפידות הבלם התפוררו ונתפסו בתוף. אחרי שבעיה זו נפתרה, התחלתי להכין את המנוע להנעה. פירקתי מצתים והתזתי קצת שמן. המנוע הסתובב עוד לפני כן, אז זו לא הייתה בעיה. מכיוון שמשאבת המים טרם נמצא פיתרון, החלטתי שאם אצליח להניע את המנוע אעשה זאת לדקות ספורות בלבד. לפי שלל חוטים שהיו חסרים ולא במקום, הבנתי שהבעלים הקודם עשה "מישמש" בכדי שלא יגנבו לו את האוטו (כנראה זה נעשה לפני שנים רבות). כך למשל, חוטי ההצתה לא היו מסודרים בסדר הנכון. מכסה השסתומים פורק, כמו גם מכסה המפלג (ובהזדמנות זו נבדק המרווח בפלטינה וכוון), נמצאה חפיפת השסתומים והחוטים סודרו כהלכה. לאחר מכן הוחלף השמן. גם על מערכת הדלק המקורית דילגתי (כי לך תדע מה יש במיכל) והשקתי את המנוע דרך צינורית ישירות לחיבור לקרבורטור. מאחר שלמכונית אין מפתחות, סידרתי חוטים ישירות מהמצבר לכוהל וניסיתי להתחיל "ולהתניע" את המנוע ללא המצתים, רק בכדי לראות שהכל בסדר. לא זז ולא נעלים. סטרטר תפוס. מזל שיש את טינה, שיכולה להעניק מחסדיה (התהפו היוצרות...) ולתת את הסטרטר שלה, כמו גם אטם קרבורטור שנזל. עם המתנע התקין, המנוע הסתובב בעוז, אבל לא היה ניצוץ. החשש הקל התחלף לרווחה, עת התגלה כי כל שנידרש הוא רק ניקוי של הפלטינה. מצתים הורכבו, חוטים הותאמו וניסיון ההתנעה הראשון מבשר טובות. יש סימנים של הצתה, יש סימנים של דלק, אבל המנוע מסרב להתעורר. עוד כמה ניסיונות ועושים חושבים. אולי סדר ההצתה שונה: 1-3-4-2 ולא 1-3-2-4. החלפה של שני חוטים בלבד, ניסיון נוסף ו... המנוע מתעורר לחיים! כיוון הצתה קל, הצרידות של המנוע עוברת ואנשים מתקבצים מסביב ולא מאמינים שאחרי כל כך הרבה שנים המנוע עדיין עובד. ולא סתם עובד - עובד טוב. חלק, שקט, בלי דפיקות, בלי "לעשן", בלי "לנפח" אוויר מהנשם. נסיון כיבוי והדלקה מחדש והמנוע מתעורר בנגיעה הראשונה בסטרטר. יופי, אפשר להמשיך הלאה. עכשיו צריך לפרק את משאבת המים ומכסה הטיימינג שחולק את תפקידו גם כבסיס למשאבה. לצורך כך מפרקים את הגריל, פגוש קדמי, רדיאטור וצינורות. עכשיו יש גישה. אלא שהמנוע עקשן ושני אומים מסרבים להיפתח. הראשון הוא האום הגדול של הפולי שגם אכול, השני בורג של המשאבה שנקרע. ריתוך אום נוסף בשני המקרים גם מאפשר פתיחה עם בוקסה מתאימה, אבל גם ובעיקר מחמם את המקום ומשחרר את האומים העקשנים. אין ספק שמכלול משאבת המים הוא עקב אכילס של המנוע הזה. האלומניום נאכל, וכשזה קורה, צריך להחליף את כל מכסה הטיימינג. מילא הכסף, לך תמצא כזה. החיפושים החלו, רעיונות התקבלו בברכה, נבדקת אפשרות ריתוך ומילוי (מצורפות תמונות). בינתיים המנוע עוד נשאר בתורמת ולא מפורק ומועבר לטינה, כי יתכן שאחליט לסדר את המשאבה ולהניע את המנוע עם מערכת מים עובדת ולבדוק אותו לעומק, זאת לפני שאני מעביר אותו לטינה ואז עשוי לגלות בעיה שתדרוש פירוק מחודש ( אטם ראש דפוק, או משהו כזה). יחד עם זאת, דעתי בנושא איתנה והיא עשויה להשתנות... בקיצור, אולי בכל זאת אפרק את המנוע החוצה. במידה רבה, טוב שהרכב הזה הוא לחלקים בלבד. ככל הנראה הוא עבד די קשה בחייו. ישנם הרבה ריתוכים בשלדה וכשהרמתי את המכונית על הליפט, נדהמתי מגמישות השלדה. ניסיון להזיז את אחד הגלגלים הקדמיים מעלה-מטה ואפשר לראות בעין את השלדה מתפתלת. ככל הנראה היא כבר רקובה וזיהיתי מספר סדקים. מקווה שהמצב בטינה יהיה טוב יותר. אם לא, נשנה גישה, נפרק את המרכב מהשלדה, ננקה אותה ניקוי חול, נאתר את נקודות החולשה ונחזק אותם כהלכה, נצבע אותה ורק אז נמשיך בשיפוץ. למעשה, זה היה הרעיון המקורי שלי, אבל משיקולים של זמן חשבתי לוותר על זה לעת עתה. יתכן שבסופו של דבר, השלדה תחליט בעצמה על כיוון השיפוץ וזה אומר - גם על משכו. המשך יבוא... בתמונות: התורמת לפני תחילת העבודות. מצב חיצוני ופנימי; ריתוך האומים לצורך פירוק הברגים הסוררים; מכסה הטיימינג האכול והמכסה עצמו לפני הפירוק

אכן צודק, רק שהבעיה היא שאילין מעולם לא היה קשור עם קרייזלר, אלא עם קייזר, שזה משהו אחר לגמרי. אבל לך תדע, אולי בכל זאת יש במפעל של קרייזלר-אילין בנצרת מנועים לרום כרמל...

אבדוק היום ואולי אפילו אספיק לפרק אותה ולצלם.

גם אותי הדהימה העובדה שעדיין יש ברקסים, אחרי כל כך הרבה זמן. תודה ניסיונות העזרה!

יש פרדוקס: בכדי לנסוע לנצרת ולהביא את המנוע לטנדר, בארגז של הטנדר (בשביל מה קניתי טנדר?), אני צריך להתקין מנוע בטנדר, אלא שאם אתקין מנוע בטנדר, אני כבר לא צריך לנסוע לנצרת...

רגע, זו לא לאדה?! וואלה, חידשת גם לי...