און יעקבסון

לא אחת תהיתי ביני לבין עצמי מדוע על שני "הבלוקים" אשר עליהם מחובר גשר תיבת ההילוכים ישנם עוד הברגות מצידם הפנימי של הבלוקים (בניצב לרצפה), כאשר הגשר עצמו מתחבר להברגות על הבלוקים בתחתית השלדה. חשבתי שאולי בעת בניית השלדה השתמשו בבלוקים שאפשר היה להרכיב כך או כך. האמת היא שזה לא ממש הדיר שינה מעיני... אלא שכעת, בשלבי הרכבת הגשר בחזרה לשלדה, ממש לפני הכנסת יחידת הכוח בחזרה, גיליתי את פשר ההברגות המיותרות. אז זהו, שהן ממש לא מיותרות. הן משמשות לחיזוק הגשר בחלקו הפנימי. מה שמעניין הוא שבשתי המכוניות אותן פירקתי, ברגים אלו לא היו, כך שלא יכולתי לדעת שצריך אותם. אלא עכשיו, אחרי "שלמדתי" על אופייה של השלדה הגמישה, אני מבין את חשיבות הגשר הזה, שלמעשה משמש נקודת חיזוק מאוד משמעותית לשלדה, ממש ביציאה מתחת לבודי ולפנים - היכן שהכוחות שפועלים על זרועות השלדה הם הגדולים ביותר. מאחר וכך, ברור היה שאחזיר ואחזק את הברגים למקומם - הרי אם מהנדסי רום כרמל הגיעו למסקנה שהדבר נחוץ, הוא נחוץ על אחת כמה וכמה גם היום. אז כמובן שההברגות נוקו וניסיתי להחזיר את הגשר למקומו. אין מצב, הגשר יותר רחב מהרווח בשלדה... טוב, לאור החיזוקים שנעשו לשלדה - שהקשיחו אותה - וכן הצביעה מחדש, המרווח קטן במקצת. אז במקום להשתמש בכוח ולדפוק את הגשר למקומו, השתמשתי ביותר כוח - אבל בחוכמה: "בודי ג'ק". זה האחרון הושם בין זרועות השלדה בסמוך לגשר וכל שהיה צריך הוא דחיפה קלה בכדי להרחיב במעט את הרווח, מספיק בכדי שהגשר יחזור למקומו. אחרי הרכבת כל שמונת הברגים המחזקים את הגשר הקטן הזה למקומו (ולכן חשיבותו לחוזק המבני), הגיע תורה של יחידת הכוח לחזור למקומה. זה היה החלק הכיפי של הערב (למעשה, לילה...). עם "חמור" כמו שצריך וגישה אבסולוטית מסביב (בלי בודי שיפריע), פשוט צריך להרים את יחידת הכוח מספיק גבוה ולהניח אותה במקומה, בתושבות. כל שנותר הוא לחזק שלושה אומים ובזה סיימתי. יחידת הכוח בפנים! כעת, עם מספיק משקל על הקפיצים הקדמיים, אפשר להתרשם גם מפעולתם ובכלל מפעולת המתלים. נראה טוב למדי! מחר יום חופש ובו אני מקווה לסיים את השלב המיכני: 1. ניקוי ושטיפת מיכל הדלק (לא מתכוון להרכיב אותו בשלב הזה, כי אחרי הרכבת הבודי יש צמת חוטים שעוברת בסמוך עליו ואם הוא מורכב, קשה יהיה לחזקה למקומה). 2. הרכבת גל-הינע. 3. הרכבת מתנע. 4. צינור דלק. 5. צינור ואקום. 6. מערכת פליטה (אבל בשביל זה אני צריך את רפי ולא לא יהיה זמן מחר, אז נחכה). ו... אולי-אולי-אולי, ננסה להניע את המנוע! המשך יבוא.

היום אחרי העבודה נסעתי להביא את חבקי צינור הדלק המדוברים. מאחר והיו להם בחנות גם חבקים המתאימים בקוטרם לצינור הבלימה, החלטתי לעשות מעשה ולהחליף גם אותם. (ראו בתמונה המצורפת את ההבדל בין פיסת המתכת שקיבעה במקור את הצינור לדופן השלדה בהשוואה לחבק החדש). לא רק שהחבקים החדשים עושים עבודה טובה יותר, הם גם נראים טוב יותר, אז פיסות המתכת הישנות על צינור הבלם הוחלפו וצינור הדלק החדש קיבל חבקים תואמים אף הוא. מכאן כבר המשכתי עם כבל בלם היד שחובר לסרן האחורי ולדופן השלדה ובזאת הסתיים לו פרק זה. אחרי למעלה מחודשיים של איכסון, יצאה לה תיבת ההילוכים מהמחסה וקיבלה ניקוי קל באוויר. מאחר שהיא הוכנה מבעוד מועד, כל שנותר היה להרכיב את זרוע מיסב הלחץ ואת מיסב הלחץ עצמו. עכשיו הגיע תורו של המנוע, שאף הוא הוכן מבעוד מועד וחיכה בסבלנות. מאחר שמשקל תיבת ההילוכים נמוך יחסית וניתן להרימה בקלות, ניסיתי לשדכה בחזרה למנוע, אבל לא ממש הצלחתי. לשמחתי, "עוזרי הנאמן" - רפי מזרחי - היה בהישג יד וגילה שדיסקת החיכוך לא הייתה ממורכזת דייה עם פלטת הלחץ והמיסב. מסתבר שאין כמו הרבה שנות ניסיון ובמקום בו אחרים משתמשים במכשיר, עבור רפי מספיקה העין. כיוון קל, חיזוק מחדש של ברגי פלטת הלחץ ותיבת ההילוכים מחליקה למקומה על המנוע בקלות. מאחר שבעת פירוק המנוע לא חשבתי שאגיע לכזו רמת שיפוץ ואת כל ברגי המנוע שמרתי בנפרד, לא היו לי את כל הברגים החדשים התואמים, אבל מספיק בכדי שאוכל לחזק את המכלולים האחד לשני ולהמשיך לשלב הבא שתיכף יגיע בהודעה הבאה. בינתיים - תמונות.

לא בטוח בתשובה (אולי חכמי הפורום יכולים לסייע כאן), אבל אני משער כי כוח הנעילה של הבורג - בהתחשב בסיומת הקונית שלו שאמורה למנוע דליפות במערכת בלחץ גבוה - גדול לעין שעור מממדי ראש הבורג. כפועל יוצא, פלייר פטנט או מפתח פתוח לא יצליחו לאחוז בשתי דופנות בלבד של ראש הבורג ולשחרר את הנעילה שלו והתוצאה - חריש עמוק... במקרה של בורג ניקוז ישנה עוד אפשרות, אם אין מפתח תואם: שחרור הנעילה עם בוקסה או מפתח רינג ורק אז לבצע את הניקוז בעזרת מפתח פתוח (בעצם, אפשר בכל מקרה עם הרינג, אז ההצעה הזו תופסת רק לבוקסה...). במקרה של צינורות בלם, לא ניתן להשתמש בבוקסה או מפתח רינג ולכן נבנו מפתחות אלו. הם גם מאפשרים הכנסת המפתח סביב הצינור וגם שטח המגע שלהם עם ראש הבורג הוא מרבי. מקווה שצדקתי וגם עזרתי. און

הצינור הקשיח החשוב ביותר, מורכב מלפנים, על קורת השלדה הרוחבית, מתחת למנוע. ומדוע הוא הכי חשוב? כי אם צריך לפרק אותו, ככל הנראה צריך להוציא את המנוע החוצה, מאחר שברגי החיזוק שלו מתחברים אנכית לקורה, בדיוק מתחת לקרטר. לא שצריך לפרק אותו יותר מדי או בכלל, אבל שיהיה ברור. הצינור הזה גם מתפתל מתחת לגשרים, מווסת הבלימה ועד לנקודת החיבור עם הצינור הגמיש של הבלם הקדמי-ימני. אחרי שהוא הוכנס ועוגן בזהירות במקומו, הרכבתי את הצינור הגמיש, אשר גם כאן ראשית יש לחברו לזרוע ורק אז לחבר את הצינור הקשיח. הצד הקדמי שמאלי קצת יותר קל ואחריו יש להרכיב את הצינור הקשיח ש"רץ" לאורך השלדה עד לסרן האחורי. לסיום כל שנותר הוא לעגן בעזרת ברגים ומעין פיסות מתכת (כך במקור) את הצינור לדופן השלדה. אותם פיסות מתכת מעגנות גם את צינור הבלם לצידה האחר של השלדה, אלא שבהן ככל הנראה כבר לא אשתמש. מדוע? כי במקור צינור הדלק העובר לאורך השלדה עשוי מפלסטיק דק ודי קשיח שנשבר למגע בעת הפירוק. הצינור החדש (והטוב יותר) עשוי גומי מחוזק והוא עבה יותר ולפיכך אותם פיסות מתכת פשוט קטנות מדי. ראיתי באחת החנויות חבקים ממתכת עם ציפוי פלסטיק שבדיוק מיועדים למטרה זו ומחר, אני מקווה, אקנה אותם. לפיכך, סגרתי את הבאסטה להיום. הסוף קרוב: צינור דלק, כבל בלם יד והתקנת מיכל הדלק בחזרה למקומו. אחרי זה ישודך המנוע לתיבת ההילוכים ויחזור למקומו על השלדה, כמו גם גל ההינע. ואז... מתחילים לעבוד על הפיברגלס!

יום עבודה קצר, אבל פורה. אחרי העבודה (האמיתית, זו שמשלמים עליה כסף, לא כמו זו על האוטו שמוציאים עליה כסף...) נסעתי להביא את טבעות הגומי לשלדה וכן את הבורג שהיה חסר לי למפצל צינורות הבלם על הסרן האחורי. אחרי זה קפצתי ל"דרך השטח" וישבתי עם ניר בן ארי להחליט על אסטרטגיית שיפוץ וצביעת הבודי שכבר נמצא אצלהם והחלטנו על הכיוון, שיכלול גם החלפת מספר חלקים מהתורמת. בהזדמנות כבר הבאתי את העגלה של דורון, על מנת להרכיבה מחדש לבודי ולנייד אותו ממקום למקום. אבל כל זה צריך לחכות אחרי שאסיים את השלדה, אז למרות הרצון להשאר בדרך השטח, עזבתי את המקום וחזרתי לשלדה. מאחר שאת הטבעות כבר הרכבתי, אפשר היה להתחיל להרכיב את צינורות הבלם וכך היה. ראשית, הרכבתי את הצינורות הקשיחים על הסרן האחורי והידקתי את האומים בעזרת מפתח ייעודי לצינורות בלם (דוגמא בתמונות - חשוב מאוד ולא כדאי להשתמש במפתח רגיל בצינורות מעין אלו). אחרי שהצינורות הקשיחים הורכבו, הגיע זמן הצינור הגמיש. כאן חשוב להרכיב טבעות אטימה חדשות וכן לקבע את הצינור למקומו בעזרת אום ושייבת נעילה מתאימה. בתום העבודה, כל שנותר הוא להרכיב את שני החבקים של הצינור הקשיח על הסרן ו... כעת, הגיע הזמן לעבור קדימה, תרתי משמע. לסרן הקדמי ולהודעה הבאה, כי אין מקום לתמונות ההן, אז בינתיים תמונות של הסרן האחורי הכמעט מושלם (חסר כבל בלם יד וכן להרכיב בולמים לסרן - אבל אלו האחרונים, כאמור, יחכו...)

ידידי, שיחקת אותה, בענק! לא הכרתי את החנות הזו (אבל סיפרתי עליה לאבא שלי והסתבר לי שהוא דווקא מכיר אותם שנים ארוכות - לך תסמוך על הורים... ) וקפצתי לשם היום אחרי העבודה ומצאתי בדיוק את מה שאני צריך. לא רק זאת, אלא יש שם גם חומרי בידוד ואטימה שאצטרך בשלב מאוחר יותר ווכמעט כל מה שצריך לעבודות מסוג אלו. למי שצריך - שווה בדיקה: יר-גום, י.ל. פרץ 39 ת"א. מומלץ. ושוב תודה! והנה ההוכחה בתמונה. גומיות רכות וגמישות שבקלי-קלות נכנסו למקומם ואיפשרו להמשיך בעבודה (המשך יבוא). און

האמת היא שעוד לפני צינורות הבלם, צריך להרכיב על מעברים הייעודיים בשלדה, דרכם עוברים הצינורות, את טבעות הגומי שאמורות להגן על הצינורות מפני חיכוך מתכת במתכת. טבעות אלו הם בין הפריטים אותם לא מצאתי בחיפושי אחר חלקים ולכן אני עושה שימוש בחלק מהטבעות המקוריות הישנות (שעדיין במצב טוב) וחלק מהטבעות הישנות שעדיין במצב טוב בתורמת. עבור המעברים המיועדים לצנרת הבלם, אשתמש בטבעות המקוריות ועבור המעברים לצינור הדלק (בצד ימין של השלדה) אשים טבעות לא מקוריות הנחתכות לפי מידה. לא ממש אוהב את הרעיון הזה, אבל אם אין את מה שאוהבים, אוהבים את מה שיש... אלא שבינתיים נהיה חושך, בעדיפות שעון החורף, והתורמת לא נגישה לתאורה (שלא לדבר על כך שהיא מקורקעת, כי לקחתי לה את הגלגלים האחוריים), אז... המשך יבוא! בתמונות: הגומיות המקוריות, אחרי ניקוי ושטיפה. המעברים בשלדה - לפני הגומיה. המעברים בשלדה - עם גומיה.

אז אחרי שפתרתי את סוגיית בולמי הזעזועים, הגיע הזמן להמשיך הלאה. תחילה, מוט המייצב האחורי שכבר קיבל תותבים חדשים וגומיות מותאמות בשבוע שעבר. ראשית התקנתי את קצוות המוט ועיגנתי אותם למקומם בעזרת סירקליפס מתאים שהיו חסרים לי בשבוע שעבר (ראו תמונה ראשונה - סדר הרכבה, תמונה שניה - מורכב). בשלב השני התקנתי את ה"אוזניים" של מוט המייצב על הסרן האחורי (תמונה שלישית) ואז הגיע תורו של מוט המייצב לחזור למקומו (תמונה חמישית ושישית). קלי-קלות ובזה הסתיימה העבודה. החלטתי להתחיל להרכיב את צינורות הבלימה, שכבר הוכנו לפני כמה חודשים (תמונה שביעית - אחד מהצינורות שהוכן לפי דוגמא). לפני כן עלי להרכיב את ווסת הבלם מלפנים וכן את הפיצול מאחור (תמונה אחונה), אלא שלצערי עבור המפצל לא היה לי בורג ארוך מספיק. אז מחר בבוקר אסע לקנות בורג מתאים ואז אוכל להמשיך. בינתיים, התחלתי לעבוד על משהו אחר, אבל אין כבר מקום לתמונות בהודעה, אז אפתח חדשה...

כל כך הייתי מוטרד לגבי משהו בשיפוץ, ששכחתי לצלם את השלדה במלואה... הבעיה שהטרידה את מנוחתי בכל סוף השבוע הייתה בולמי הזעזועים. או נכון יותר - מיקום הנקודה התחתונה של הבולם ביחס לאוזן אליו הוא אמור להתחבר על הסרן. שתי הנקודות הללו פשוט לא נפגשו. כבר חשבתי שאולי הרכבתי את הקפיצים הפוך, או משהו לא נכון, אבל בסמוך עומדת התורמת במלוא הדרה ולא, הכל מורכב כמו שצריך. אז מה לכל הרוחות לא בסדר? "ישנתי" על זה בסוף השבוע והגעתי למסקנה שכמעט הכל בסדר. מאחר שלא הוחלפו שום חלקים גדולים מאחור, אין סיבה שהנקודות לא יתאימו וככל הנראה הסיבה היא הקפיצים שקיבלו בוקסות חדשות ואינסרטים, שקצת עיגלו את העלים ושינו את הזווית וכמו כן גומיות הבולם העליונות עבות מדי. את הגומיות קל לשנות ואכן אחרי שיוף קל הן נכנסות עמוק יותר לאוזן הבולם ובכך פחות דוחפות אותו מהזווית הנכונה. ולגבי הקפיצים? הבדיקה פשוטה: צריך להעמיס את החלק האחורי, לתת לקפיצים לשקוע ולראות אם הזוויות מסתדרות, אלא שאין עדיין בודי להעמיס אותו... לעזרה גוייסה רצועת מתיחה מסיבית, כזו בה אנו משתמשים בכדי לעגן מכוניות על הנגרר. את החגורה קשרתי מסביב לסרן ולשלדה והתחלתי להדק. לשמחתי, כאשר מופעל עומס על הקפיץ, הבולם והאוזן מתאימות האחת לשניה, כאילו כך היה בשלושים השנים האחרונות... החלטתי לעת עתה לא להרכיב את הבולם לסרן, אלא לעשות כן רק כאשר הבודי ושאר המכלולים יורכבו, כי אחרת בלי המשקל הנוסף הקבוע, סתם יופעל עומס לא רצוי על הבולם. ובכלל, נראה לי שבבוא היום אגלה שהקפיצים האחוריים קשים מדי לשימוש המחודש בטנדר. במקור הוא יועד לעבודת מעמס נשא על עצמו ארגז במשקל 150 ק"ג והיה מסוגל לשאת עוד קרוב לחמש מאות קילוגרמים של מטען מאחור. זו הסיבה שבכל קפיץ ישנם לא פחות משבעה עלים (בפורד אסקורט, למשל, ישנם - אם אני לא טועה - רק ארבעה עלים, וזה למכונית במשקל דומה). כעת, ללא ארגז וללא כוונה להעמיס את הארגז ולהעביד את הטנדר, יש לי התחושה שעוד אאלץ לפרק את הקפיצים ולהסיר עלים. אבל! את זה אדע רק כאשר הטנדר כבר ייסע. אז עכשיו אפשר להמשיך הלאה, והפעם - גם עם תמונות!

יום עבודה קצרצר (אם אפשר לקרוא לו כך) שהסתכם בקניית שייבות נעילה למוט המייצב האחורי ובדיקה של זווית בולמי הזעזועים ביחס לתושבת התחתונה (כבר חשבתי שהרכבתי את הקפיצים הפוך - הבורג המרכזי לא ממורכז בדיוק באמצע ויש צד ארוך וקצר), אבל הבעיה היא בתותבים העליונים של הבולם, שקצת דוחפים את הבולם מהזווית הנכונה שלו. יחכה לשבוע הבא. אחרונים חביבים היו אומי הגלגלים מלפנים והגוז'ונים שעברו ניקוי בעזרת מברז ומחרוקת, אשר אחריהם הורכבו אחר כבוד צמד גלגלים שנתרמו (זמנית) מהתורמת, עד אשר יגיעו החישוקים המחודשים עליהם צמיגים חדשים (מחר). וזה אומר שהורדתי את החלק הקדמי של השלדה שנתמך בג'ק, וגילגלתי את השאסי החוצה על גלגליו, לראשונה בשלושת החודשים האחרונים, החוצה לאוויר הפתוח. איזו התרגשות! לא מאמינים בלי תמונות? צודקים. מצטער, אין. אולי מחר...

התושבות הקדמיות מחודשות. כלומר, אחרי ניקוי חול, וצביעה בכמה שכבות. אם שלך לא במצב של שחזור (בעיקר בגלל שהן מתעקמות אם הברגים נתפסים ומשתמשים בכוח על מנת להוציאם) ואינך מוצא תורמת מקומית, תמיד ניתן להזמין כזו חדשה אצל "רימרברדרס": http://www.rimmerbros.co.uk/Item--i-130757 אזהרה: האתר הזה עשוי להוביל אותך להוציא יותר כסף ממה שהתכוונת להוציא. זה כמו חנות ממתקים וילד ללא השגחה... התושבות האחוריות, אף הן, המקוריות בנות שלושים שנה, שעברו ניקוי חול וצביעה אלקטרוסטאטית. האמת היא שאיני יודע אם התושבות האחוריות יוצרו במיוחד לסוסיתא/רום, או שהן (כמו רוב המכלולים המיכניים) "נתרמו" מרכב אחר. אם לשפוט על פי איכות החלק ורמת הגימור שלו, בהשוואה לחלקי ברזל אחרים שבבירור נעשו כאן (בעלי זוויות חדות ולא נקיות וריתוכים של כיתת מאותגרים) - החלק הזה הוא גוי כשר למהדרין...

כל יום לומדים משהו חדש... לא ידעתי שזה עיסוקך או בטווח יכולותיך. אולי תרחיב בנושא?

הי רן. לגבי האזיקון - זמני. אשים משהו רציני בקרוב. לא היה בסדנה והיא לא נמצאת בסמוך לחנות חלפים. ולגבי תושבות ההגה: ישנם כמה פיתרונות. האלתור המקובל, פי שפירטתי בהודעה הקודמת; בניית תותב חדש, כפי שהצעת; שימוש בחומר עמיד וחזק יותר (פוליאריטן), כפי שעשיתי אני; ויש אפילו קיט תושבת מאלומיניום, שמחליף את הגומיה עצמה ומחבר את המסרק בצורה קשיחה לשלדה. היתרון בקיט זה: חדות היגוי משופרת. החיסרון: רעידות הגלגלים מהכביש עשויות להיות מורגשות ביתר שאת בידי הנהג שעל ההגה. בחו"ל, במכוניות הננהגות במסלול, מקובל לעשות שינוי שכזה - שם ויברציות ורעידות פחות חשובות. לא נראה לי שבישראל, על רום כרמל, האפשרות הזו נחוצה. כרגע, הפיתרון אותו ביצעתי אמור לפתור את הבעיה - זאת על פי דעת מומחים בחו"ל. אם לא או בהנחה שהבעיה תחזור - תמיד ישנן האפשרויות האחרות. כך או כך: תודה!

עד כאן ועד היום, כל העבודה על השלדה הייתה פשוטה למדי: פירוק, ניקוי, צביעה, החלפה. כל חלק שהייתי צריך עד כה, ניתן היה למצוא. חדש, מחודש, משומש או משופץ. בארץ ובחו"ל. אלא שהיום הגיע עת הקומבינה. אמנם מקורו של הסרן האחורי די ברור לי, אבל בטריומף הוא מורכב בצורה שונה ולכן, חיבורי מוט המייצב האחורי לסרן - שונים הם. בכל חיפושי לא מצאתי גומיות תחליפיות זהות, אבל מצאתי דומות. של מיצובישי מאגנום, כמדומני. וזה אומר שעבודות התאמה נדרשות. גליל המתכת הנמצא בתוך התותב, דרכו עובר הבורג, הוא בקוטר ואורך שונה וזה אומר שהייתי צריך להוציא אותו. הבעיה היא שהגלילים שבאו עם התותבים המקוריים של הרום, גם בהם בקוטר גדול מדי ולא רציתי לקדוח בגומי יותר מדי, זה אף פעם לא יוצא טוב. לשמחתי גיליתי שהגלילים שהיו בתותבי המתלה הקדמיים הם בדיוק באותו הקוטר הדרוש לגומיה החדשה, רק מעט ארוכים יותר. לשם כך גוייסה המחרטה והגלילים קוצרו לממדים המתאימים. מאחר שגם את תושבות הגומי של הבולם האחורי לא מצאתי, איתרתי גומיות באותו קוטר פנימי וחיצוני, רק רוחב גדול מדי. גם כאן נעשתה קומבינה והגומיה נחתכה לגודל המתאים. לצערי לא יכולתי להרכיב את מוט המייצב חזרה למקומו, כי חסרים לי טבעות הנעילה הקפיציות ("סירקליפ"), אבל לעת עתה זה לא מעכב אותי להמשיך בדברים אחרים. בתמונות: תותב הגומי הישן והמתפורר; ההבדל במידות בין הגליל הישן (והעבה) לחדש (לפני הקיצור); התותב הישן ולצד החדש; קיצור התותב החדש למידות הנכונות במחרטה; התוצאה הסופית: "המשקפיים" של מוט המייצב האחורי נקיות, צבועות ועם גלילים ותותבים חדשים.

יום עבודה מלא עבר על כוחותינו בסדנה. מי אמר שביום חופש בחמסין הזה הולכים לים? היום עבדתי בכמה חזיתות במקביל. ראשית, הרכבת מסרק הגה בחזרה. מאחר שהייתי צריך לתת לאחד החלקים זמן להתייבש אחרי צביעה, אז בינתים התמקדתי במוט המייצב הקדמי, שקיבל גוז'ונים, שייבות ואומים חדשים (וכמובן עבר ניקוי הברגות לפני) וגם תושבות פוליאריטן חדשות. עבודה פשוטה למדי וקלה לביצוע. גם התקנת מסרק ההגה פשוטה-היא. לצערי, תושבות מסרק ההגה שהזמנתי לא היו במלאי, אז נאלצתי להשתמש בישנות. קצת בעיה ולהלן ההסבר: מסרק ההגה בסוסיתא/רום/ודגמי טריומף, העושים שימוש בקונפיגורציה זהה, יושב מתחת למנוע. ומה הבעיה בזה? כי בדיחה קרש עתיקת יומין אומרת שאיך יודעים שנגמר השמן במנוע אנגלי? הוא מפסיק לנזול... וכשהוא נוזל, הוא נוזל על מסרק ההגה ותושבות הגומי הסופגות שמן ומתרככות. וכשהן מתרככות, מסרק ההגה מתחיל לזוז בתושבות שלו. הפיתרון הנפוץ: לחזק עוד את האומים. וכשזה לא מספיק: לעטוף את מסרק ההגה, בנקודה מתחת לתושבות, בנייר דבק, שלמעשה מעבה את המסרק וכך התושבות נלחצות יותר כנגד הגומי והמסרק מפסיק לזוז. וכשזה לא מספיק: מחזקים עוד את האומים. ואז... ההברגה נהרסת. אז כך קיבלתי את תושבות מסרק ההגה שלי. עם הברגות שחוקות. בלית בררה ועד שיגיעו התושבות החדשות, ניקיתי את ההברגות הישנות ובינתיים נשתמש בהם. בכדי לא להדק את האום באותה נקודה שחוקה, הוספתי עוד שייבה וקיבעתי את מקומו של האום בעוד אום המוברג אליו. כולי תקווה שמדובר בפיתרון קצר מועד. במקביל, התחלתי להרכיב את הבולמים האחוריים החדשים לשלדה. זהו המקום היחיד בו לא החלפתי את הברגים, מאחר שמדובר בברגים מיוחדים בעלי תושבת לתותב הבולם ולא מצאתי כזה. חלק שני בהודעה הבאה, ובינתיים בתמונות: מוט המייצב הקדמי מסרק ההגה הסרן האחורי והבולמים החדשים

הי ירון. שוב תודה על העזרה. ולשאלתך: ביום-יום אני משתדל לא לנהוג במכונית, אם אני יכול, בטח לא באיזור המרכז - שונא פקקים. מתנייד על גבי אופנוע. לערד הגעתי בשעת הדרכה, עם מכונית של לקוח: פורשה קיימן S חדשה. מכונית מדהימה. מתנהגת הרבה יותר טוב מרום כרמל...

ראשית, צריך הרבה-הרבה יותר מאשר יום חופש בכדי לסיים את המכונית. היום הייתי בחופש ומה שאעלה בקרוב, זה כל מה שהספקתי. קצב ההתקדמות הוא איטי, אבל בטוח. ולגבי איכות הריתוכים של השלדה: הוצאת לי את המילים מהפה

אחרי לילה ארוך בחברתה של הפילגש (ככה אבא שלי קורא לטינה...), קמתי הבוקר מוקדם ונסעתי להביא אומים ארוכים יותר לזרועות המתלים. עם האוצר שבתי למוסך והתחלתי להרכיב. תחילה את המשולש התחתון, אחרי זה את שתי הזרועות העליונות, הבולם המשולב עם הקפיץ שהוכנו מבעוד מעוד ואז את ציר הגלגל/בית מיסבים/דיסק. בין לבין ניקיתי את הצבע שמילא וכיסה את מספר השלדה ונקודה זו נצבעה בלכה שקופה במספר שכבות. ואז... עזבתי הכל ונסעתי לפגישת עבודה. מאחר שזו הסתיימה מוקדם, עוד הספקתי לחזור למוסך ולהרכיב את רפידות הבלם. בכך הסתיימה לה העבודה על המתלה השמאלי. ואז... נסעתי לבצע קורס הדרכה קצר ועוד הספקתי לחזור למשמרת ערב... המטרה: לסיים גם את המתלה הימני. יש שמועות שמחר צריך את המקום, אז צריך להגיע מהר ככל האפשר למצב של "רולינג שאסי". אפשר היה להגיד שחזרתי על אותם פעולות כשל המתלה השמאלי, אבל זה הימיני התגלה כמעט סרבן. גם תותב פוליאריטן אחד שסרב להיכנס למקומו ועוד בורג אחד סורר שעשה לי חיים קשים. אבל כמו בסרט אמריקני טוב, הטובים בסוף מנצחים וכוחותנו שבו תשושים אך מרוצים לביתם. מחר שמים מסרק הגה וגלגלים קדמיים בשביל הניוד, ואז ממשיכים להרכיב מכלולים: מוטות מייצבים, בולמים אחוריים, צינורות בלימה ודלק וכמובן מיכל דלק. אין סיכוי שאספיק הכל מחר, אבל לא בוער. און

אכן. הם עושים לי אחלה שירות, עת החישוקים המקוריים עוברים בינתיים חידוש מסיבי.

ערב טוב. תודה על התמיכה. האמת היא שלאור שפע שרשורי השיפוצים שקראתי פה ולאור ההתעניינות של החברים בדרך ולא רק בתוצאה, החלטתי לכתוב מפורט ככל שניתן. שמח שמוצא חן בעיניך. ולעניין הידע הטכני: למדתי את התחום בשעתו ואף התמחתי במכונאות מירוצים במשך שנה בארצות הברית. אמנם מזמן לא עסקתי בזה, ואני קצת חלוד וכן, יש דברים שאני לא יודע/זוכר/בטוח. אבל בשביל זה יש לי ספרות מקצועית, פלוס מכונאי צמוד (רפי מזרחי) שכבר לא יכול לשמוע את השאלות שלי... והדבר נוסף: אין הרבה מכוניות - אם בכלל - פשוטות יותר מאשר סוסיתא/רום כרמל, כך שעבור מכונאי חובב או מי שרוצה ללמוד, זו פלטפורמה נהדרת להתחלה. במחשבה שניה, יש מכונית פשוטה יותר מרום כרמל: מכונית מלגו!

ראשית, רוב תודות למברכים! כמצופה, הצלחתי לדחוף היום מספר שעות עבודת ערב ולילה על המכונית. בימים האחרונים התמקדתי בעיקר בהכנת מכלולים שאמורים להתחבר לשלדה, כך שברגע שאתחיל לעבוד עליה, זה יהיה עבודות הרכבה בלבד. היום נותרו לי דברים אחרונים: גרמושקות על מסרק ההגה וניקוי הברגות בחלקי מתלה קדמיים וכן על כמה ברגים מקוריים להם לא מצאתי תחליף בחנויות הברגים. ואז... הגיע הרגע המרגש. הניילון שעטף את השלדה הוסר אחר כבוד והיא הובלה לתוך המוסך. ניקוי קל עם אוויר ובחינה של איכות הצביעה עוררה בי גאווה. נראה כמו חדש, במיוחד לאור העובדה שהשלדה צבועה בשתי שכבות, עם ייבוש בתנור ביניהם, מה שמעלה את עובי, חוזק ועמידות הצבע. והצבע השחור המבריק שבחרתי לשלדה מרגיש ומתנהג וחלק כמו שיש. כלומר, במידה ויש עליו לכלוך, כל שצריך הוא לנקות עם סמרטוט והלכלוך יורד בדיוק כמו משיש של מטבח. מכאן והילך, העבודה הייתה פשוטה יחסית: להרכיב ולהבריג. תחילה, הסרן האחורי ואחרי זה מחברי המתלה התחתון לשלדה ושני הגשרים. כמובן שכל בורג ואום קיבל מנת גריז עם נחושת, על מנת שלא יתפס במקומו. התחלתי להרכיב את זרועות המתלה, בעלות הבוקסות החדשות, אבל החלטתי לעצור ולהמשיך מחר. הסיבה? הברגים שיש לי קצת קצרים לטעמי. אחרי הסגירה לא נשארות שום הברגות חשופות מלפני האום, וזה אומר שנעילה על האום ("ניילוק") לא תאבטח אם חלילה יתרופף האום. לא נורא, ממילא היה כבר מאוחר. מחר עוד יום. בתמונות: 1. מסרק ההגה 2. השלדה 3. הסרון האחורי חוזר למקומו 4. הסרון מזווית אחרת 5. ועוד אחת 6. מחברי המתלים התחתונים 7. הגשרים שבים למקומם 8. התחלת חיבור המשולש התחתון

כבר מזמן הבנתי שבכל הקשור למכוניות אספנות, כל תוכנית היא בסיס טוב לעיכובים. אף פעם לא ניתן לדעת מה יצוץ פתאום בשעת העבודה, שיעכב את ההרכבה וישבש את התוכניות. מסיבה זו, דווקא הפתעתי את עצמי היום ולא רק שהספקתי את כל אשר תיכננתי, עשיתי גם יותר. 1. הקליפרים המשופצים נלקחו אחר כבוד מכפיר ונראים כמו חדשים. מצ"ב תמונה של לפני ואחרי. 2. הרכבתי את התוף השני והפעם זה כבר לקח לי הרבה פחות זמן. 3. לא רק שהרכבתי בחזרה את גומיות האבק של הטריניון, אז גם הספקתי לעבור על הברגות תושבת הקליפר והאום המרכזי ולנקות אותם. כמובן שלא שכחתי בעת ההרכבה לשים מעט גריז מעובה בנחושת, למען שלא יתפסו הברגים במקומם ולא ירצו לצאת בבוא העת. 4. אכן הרכבתי את קפיצי העלים, אולם לא חיזקתי את האומים סופית. הסיבה היא שכעת יש גמישות לצדדים, כך שיהיה קל לחבר את בוקסות המתלים למקומם על השלדה ונקודות אלו גם "יאפסו" את הסרן. אחרי זה אוכל לבצע חיזוק סופי. 5. מכיוון שנשאר עוד קצת זמן, אז פירקתי מתורמת החלקים את מנגנון בלם היד היושב על הסרן מאחור, ממנו לקחתי שני אומי אבטחה. אחרי ניקוי והתאמה מחודשת של מוטות הכיוון, הרכבתי את כל המנגנון בחזרה לסרן. מכיוון שהכל מדוייק למדי, אין כמעט חופש מיותר במערכת ולכן בלם היד יתפקד היטב בבוא העת. למעשה, המשחק המקדים לקראת סופו. עכשיו צריך להכין את כל האומים והברגים המתאימים בהישג יד, לקראת הרכבת הסרן בחזרה לשלדה. אחרי זה הגשרים הקדמיים, המתלים הקדמיים, ה... טוב, צריך להרגיע. הרי כבר אמרנו שכל תוכנית היא בסיס טוב לעיכובים. בואו ונראה מה יעכב אותנו בשלב הבא...

לא, אל דאגה. לא הגעתי אתמול למוסך עם סנדלים במטרה לנפוש. פשוט הגיע יומו של הסרן האחורי על בלמי התוף שלו וסנדליו... לפני כן - קפיצה קצרה להרצליה, לז'אקי שחורט בלמים. אמנם הדיסקים מלפנים היו במצב מצוין, ללא חריטות או מדרגות, אבל השנים והחשיפה ללחות פגעו קצת במשטח, אז נדרש יישור קל של השטח. ז'אקי ביקש שאביא גם את הנאבות, כך שהחריטה ניעשת באופן יותר מדוייק ועם סיכוי נמוך מאוד לרעידות. אהבתי איך שקיבלתי את החלקים בחזרה: הכל מורכב, ליבת הדיסק צבועה והכל עטוף ונראה כמו חדש (בתמונה). מקצוענות לשמה. עכשיו הגיע תורו של הסרן האחורי, שקצת נזנח בעת האחרונה. מאחר שהתופים נחרטו מבעוד מועד, והודבקו רפידות חדשות לסנדלים, כמו כן בהיכון עמדו שתי משאבות אופן חדשות, כל שנותר לי הוא גומיות אבק אותם סיפק לי אופיר. אבל עוד לפני הרכבת הבלמים, צריך להכין את השטח. וזה אומר: ניקוי במברשת של כל החלקים הקטנים שפורקו בשעתו, כמו גם מעבר עם מברז ומחרוקת על כל הברגים והאומים הקבועים (אפילו אלו שמחזקים את גלגלי המכונית - בתמונה) ופירוק כללי, ניקוי ושיפוץ של מנגנון "רגולז'" הבלמים, כך שיעבוד חלק וכמו חדש. כפי שכתבתי אתמול, ההרכבה קלה יותר כאשר מולך שרטוטים מדוייקים של מערכת הבלימה. אמנם אין הבדל של ממש בין מערכת הבלימה של הארלד ושל דולומיט, אבל בכל זאת יש הבדל בפחית הקטנה שמתחת לקפיץ שמעגן את הסנדל למקומו, שמזכיר את העובדה שככל הנראה מקורה של המערכת בדולומיט. לצערי הספקתי להרכיב רק צד אחד, לפני שמחויבויות קודמות הכריחו אותי לסיים, לא לפני שסידרתי בקופסאות נפרדות את כל הברגים והאומים החדשים שקניתי, לפי מידות, כך שבעת ההרכבה הממשמשת ומגיעה, איתור הברגים והאומים המתאימים יהיה קל יותר. לא עניין של מה בכך לצערי, כי במקום בו אני עובד אין לי מקום משלי. המטלות למחר: 1. להביא את קיט שיפוץ הקליפרים המתאים לדני מכפיר בלמים. 2. להרכיב את התוף השני. 3. לתקן פשלה קטנה שלי במתלה הקדמי: שכחתי את גומיות האבק של הטריניון. לא סיפור, אבל בכדי להרכיב אותם צריך לפרק את מגן הדיסק ובכדי לפרק אותו צריך לפרק למעשה את כל ארבעת הברגים שמרכיבים את המכלול הזה. 4. אולי-אולי-אולי - להתחיל להרכיב את קפיצי העלים בחזרה למקומם. ואם לא שכחתי דבר - אז בקרוב מאוד אתחיל להרכיב בחזרה מכלולים לשלדה המחודשת. שיהיה שבוע נפלא לכולם, און

אגב, חן. אני יכול להבין מהציטוט שלי מאחר הצהריים את הבלבול. כאשר כתבתי שהחלקים נקנו מספקי חלקים - התכוונתי לחלקי מתלה ובלמים, לא יחידות כוח.

חן, השתלשלות האירועים כפי שאתה מתאר אותה נכונה, אבל לא מדוייקת. עשיתי קצת מחקר על הנושא וגם קראתי עיתונות מאותם הימים, פלוס הצלבות מידע נוספות מגורמים מעורבים - כחלק ממסגרת גיליון נושא שעשינו בעניין זה. הסאגה מתחילה עוד קודם, בכך שלטריומף הייתה שותפות עם שובינסקי מאמצע שנות השישים, והשפעה שלהם על המכוניות הישראליות החלה מסוסיתא 12 (שנת 1968 כמדומני. אבל עוד לפני אפשר היה לזהות את סימני המעורבות שלהם - אבל לא זה המקום) בה כבר היה מנוע טריומף ואותם מתלים ממש כ(בעדכונים קלים) מו ברום כרמל עד יומה האחרון. בתחילת שנות השבעים יצאו טריומף מהשותפות שהייתה להם עם אוטוקרס והפסיקו לספק יחידות כוח ולא השאירו למפעל הישראלי בררה אלא לפנות לספקים אחרים. פורד לא רצו מלכתחילה למכור לרום כרמל יחידות כוח, גם בגלל שממילא הורכבו פה בישראל אסקורט. מסיבה זו נרכשו המנועים מצד שלישי. יתכן שכפי שאתה מתאר זאת, פורד "סגרו את הברז", אבל ממה שאני יודע - פשוט נגמר המלאי העודף. הרי אף יצרן שקונה קיטים לא צריך לקנות מלאי יחידות כוח שוטף ומתחדש, אם אין לו בו שימוש להרכבת מכוניות חדשות. השלב הזה החלו החיפושים אחר תחליף למנועים והספק שנמצא היה הילמן. אגב, עוד תיקון לטעות רווחת. הסיבה שהאף של רום 1301 ארוך היא לא בגלל שהמנוע גדול יותר, כפי שרבים חושבים. המנוע לא גדול יותר מאשר מנוע פורד או טריומף. בטח לא בגלל שבמקור זה היה מנוע שתוכנן להיות בנפח 1.6 ליטר ולכן מידותיו הפיזיות גדולות יותר. גרסת ה-1.6 ליטר הוצגה מאוחר יותר. תחילה היה זה מנוע בנפח 1.25 ו-1.3 ליטר וגם 1.5 ליטר. הסיבה שמהנדסי רום נאלצו להאריך את האף היא שדווקא תיבת ההילוכים ארוכה יותר. אם היו ממקמים את המנוע במיקום "הנכון" שלו, ידית ההילוכים הייתה יוצאת באזור בלם היד. ולעניינו: בלי שום קשר לספק יחידות הכוח, המשיך המפעל הישראלי להשתמש במכלולי המתלים ובלמים של טריומף עד סוף הדרך, ללא קשר לספק המנועים. ומדוע היה "הנעלם" לגבי הסרן האחורי? כי כל דגמי טריומף המתאימים בשנים ההם, היו עם מתלה אחורי שונה לגמרי (מתלים נפרדים). רק הדולומיט (שאגב, הוצגה מאוחר יותר מאשר תחילת השותפות עם טריומף) השתמשה בסרן אחורי חי. את העובדה האחרונה לא ידעתי ומידע זה "סגר" לי את המעגל. אגב, עוד פרדוקס בפרשנות שלך היא העובדה שאם טריומף לא רצו מלכתחילה לספק יחידות כוח, מדוע לא היה איכפת להם לספק חלקי מתלים? אם הם היו כל כך זקוקים למזומנים, הם היו יכולים למכור גם יחידות כוח ולהרוויח הרבה-הרבה יותר. בברכה, און