סיפור מענין עם לקח חשוב, אני אשמח אם בעלי נסיון ביישום הלקח יתרמו מנסיונם.
"החודשים הארוכים שבהם הוא מבלה בחיפוש עבודה והסירובים שבהם הוא נתקל שוב ושוב משאירים אותו עם התחושה שהוא לבד, לגמרי לבד. שורד אחד בעולם ששכח לגמרי כמה האיש מוכשר, חרוץ ומסור. עולם ששכח כמה לילות ושבתות הקריב האיש למען עבודתו, כמה ימי הולדת ואירועים של ילדיו בגן הוא פיספס כי בדיוק היתה ישיבת הנהלה חשובה, הכנת מצגת דחופה, תוכניות עבודה ודו"חות סוף שנה שהוא חייב להספיק. הדברים האלה נשכחים, איש לא זוכר אותם. אבל האיש שלנו זוכר אותם היטב. ליתר דיוק, הוא נזכר בהם עכשיו כי יש לו הרבה זמן פנוי. פתאום הוא מבין באיזה מרוץ מטורף הוא היה ב-20 השנים האחרונות. אילו הספקים היו לו. אילו הרים הוא עקר ממקומם.
ברגעים רבים הוא גם שמח שפתאום יש לו פנאי. הוא מכין ארוחות צהריים לילדים, לוקח אותם לחוגים, אפילו נהנה מזה. אבל הפרנסה, מה יהיה? זה לא מרפה. הוא אומר לעצמו שבג'וב הבא שלו הוא ינהג אחרת. הוא כבר יודע שזה יהיה תפקיד לשלוש-ארבע שנים, כי ככה זה במקצוע שלו. אז הוא אומר לעצמו, "הפעם אדע ליצור מערכת קשרים עם אנשים, עם ספקים. אדאג כמובן לארגון, אבל אחשוב גם על עצמי, על היום שאחרי. כי היום הזה יבוא. ושוב אצא לשוק העבודה, אתחיל לשלוח קורות חיים, להרים טלפונים, לבקש פגישות, ולחכות שיחזרו אלי"."