צודק.
העניין הוא שהם השקיעו את הכסף ואז פשוט נטשו אותי לגמרי.
להזכירך, אבא שלי גר בחו"ל, ולאמא שלי אין אישיות מספיק חזקה בשביל להתמודד עם בירוקרטיה ישראלית.
אני רגוע שאני עשיתי כל מה שיכולתי והרבה מעבר למה שהייתי צריך.
זה נפל מסיבות אחרות כמו שחיתות בעירייה, חוזה שכירות שלא נקרא כמו שצריך, פרטים טכניים וגם סיבות אישיות (לא שלי), שלא אפשרו לניהול תקין.
היה לזה את כל הפוטנציאל להיות עסק טוב, אבל אולי כרמיאל זה לא המקום.
אבא שלי מעולה כאיש עסקים ורוב מה שהוא נוגע בו הופך לזהב. הבעיה היא שהוא לא פה.
כיום אני אומר לכולם באופן גורף: אני מעדיף להיות שכיר ולהרוויח פחות אם יש לי שקט נפשי.
אני לעולם לא אפתח עסק שמתעסק עם לקוחות "פרטיים" ישראלים.
ראיתי כבר מה יש בתחתית שרשרת המזון התרבותית וזה פשוט בלתי אפשרי להתמודד רוב הלקוחות הישראלים, אלא אם יש לך עור של פיל או שאתה עבריין.
הלקוחות בארץ הם הכי מגעילים שראיתי בכל מקום בעולם, ואין לי בעיה להגיד את זה באופן גורף לחלוטין.
"תן לי הנחה", "תן לי חינם", "תוותר לי הפעם", "כשהבחור השני נמצא בקבלה הוא נותן לי"...
זה מה שהכי שומעים כשיש לך עסק עם לקוחות פרטיים ישראלים. גם אם השירות יהיה מושלם והמחיר זול, עדיין הם יחפשו איך לעשוק אותך.
אי אפשר לישון או לעשות משהו במקביל, כשיש לך אחריות כל כך גדולה, כי אתה מקבל כל היום שיחות.
הבעיה הכי גדולה היא שבאמת קשה למצוא אנשים מספיק חכמים בשביל שיקבלו החלטות כמו שצריך ולא יתקשרו אליך באמצע הלילה.
אתה הופך לעבד של העסק, במקום לחיות מהעסק.
העבודה האידיאלית היא לא ב"זמן אמיתי", כי אין לך אפילו דקה להירגע.
אם פותחים עסק, שיהיה עסק שבו לא צריך להתעסק בכל שעה עם הלקוחות, אלא אפשר לחכות עם זה.
באופן אידיאלי, במיילים או אמצעי תקשורת אחרים, לא בטלפון.
בגלל זה עכשיו לקחתי את המעט שנשאר לי בכיס וקניתי אתר אינטרנט שבו אני עובד לבד עם צוות מצומצם של אנשים, מתי שלי בא לעבוד עליו.
צריך לעבור לדבר הבא ולא להישאר במקום.