קשה שלא להסכים עם שני חברי המלומדים בני ודני שפשוט רואים את אותם הדברים מנקודת מבט שונה . בואו נכיר בעובדה הראשונית שאנחנו קודם כל מדינה צרכנית ולא יצרנית בתחום התחבורה שאם לא כן קרוב לוודאי שהיינו (בלי להצטנע ) הטובים בעולם כמו בתחומים אחרים . כמדינה צרכנית (תחבורה) אין לנו גם תרבות ובוודאי לא היסטוריה תחבורתית . מקצועות התחבורה למינהם נמצאים בתחתית סולם המשכורות במשק . מלצר במסעדה מרוויח יותר ממכונאי שעובד עבודה פיזית קשה ומלאת אחריות . איזה הורה יעדיף שילדו יהיה מכונאי ולא טכנאי מחשבים או יותר נכון הייטקיסט שעושה כלום ומרוויח הון ,נוסע בליסינג ומשוחח באייפון. על כן קשה למצוא בענף הרכב אנשים איכותיים עם חדוות עבודה ויצירה .בעלי המוסכים גם הם ידם בדבר , רוצים הם לראות מה שיותר מכוניות נכנסות ומה שיותר מהר עוזבות ומשאירות חבילות.
ואילו בעל הרכב הממוצע בארצינו שמשלם הון עתק בקניית רכבו מזלזל בתחזוקתו (למרות שזה הוא הדבר השני בעלותו שהוא רוכש בחייו ) במיוחד בעידן הליסינג . נעליים חדשות בכל חודשיים, צמיגים אם כבר חייבים אז הזולים ביותר . טיפול ??? אם היצרן אמר 30K , לא נעשה בכלל ,נחליף רכב (לא ב10K במקום ).
בקיצור עד שיבוא תיקון כבר לא נוכל יותר לנוע בכבישים עמוסי הליסינגקאר.על מכוניותינו (אילו שאנו אוהבים) נביט בערגה וניסע על אופניים אל האופק .
אודי.