זאת התשובה, בשילוב של סיסמאות אהובות על הישראלי הממוצע- "כחדשה" "בהזדמנות" "מרופא", והרצון של לא לצאת פראייר, שהוזכר פה קודם.
"נראה לך שאני אכתוב שחלון אחד לא עולה ויורד? נראה לך שאני אכתוב שהצבע שרוף? נראה לך שאני אכתוב שמטפטף קצת שמן? מה אני פראייר? ככה אף אחד לא יקנה ממני את הרכב, ואם כן אז יישחטו אותי במחיר."
לישראלי אגו גבוה מאוד. לכל אחד יש אוטו חסכוני, אמין ומטוס על ארבעה גלגלים, גם להוא שנוהג בזונת דלק שיוצאת ממוסכים כל שני וחמישי ובקושי זזה. אבל בחיים הוא לא יודה בזה. גם ברגע המכירה הוא לא יודה בזה ויפרסם את רכבו כעסקה המוצלחת ביותר בעיר, ועל הזין שלו ה50 דקות שבזבזת עליו. "לא נורא, יבואו עוד אלף כמוך"
לשאלתך המקורית- אין לזה הסבר, שילוב של חוסר ידע, רצון לדפוק את הצד השני ולהוציא ממנו כמה שיותר.
וההבדלים בין אותו אדם בזמן הקנייה ובזמן המכירה מזכירים לי את הבדיחה על אמא ששני ילדיה התחתנו לא מזמן- בן ובת.
כששאלו אותה על החתן החדש של ביתה, ענתה "איזה בחור, רק מפנק, עוזר ונותן. כל מה שהיא מבקשת ממנו הוא עושה ומפרגן"
"ואיך כלתך החדשה?" ממשיכים לשאול
"יוווווווו, איזו קלפטע, כל היום מסנג'רת את הבן שלי- תלך לפה, תביא לי זה, תקנה לי תתן לי... :lol:"