honda cx500

היי ארז, אפשרי בהחלט. ביטוח יש, גברוש במצב רוח קרבי, ואני בהחלט אשמח לחשוף אותו לחברים ולשמוע חוות דעת. אני אומנם משוריין לשעות הבוקר של יום שישי לצורך העברת דירה (נשבע לך שאני לא מתבדח, מישהי מהמשפחה כבר שיריינה את גברוש ליום שישי בבוקר.....), אבל אם תיתן לי פרטים על שעה ומיקום אני אתאמץ להגיע, בהנחה שההובלה תסתיים באופן חיובי וגברוש ואני לא נמות באמצע. אני רק מקווה שיער המגינים זה באיזור המרכז ושאין יותר מדי עליות או שבילי עפר בדרך אליו. שלומי

שלום חברים, חלפו כמעט חמישה חודשים מאז נסיעתו האחרונה של גברוש. את הזמן שחלף הוא בילה במנוחה אמיתית מהחיים, כאשר מדי סוף שבוע הוא מתעורר לכמה דקות, מותח איברים ומגרגר במנוע, ומיד חוזר למנוחתו. הזמן שחלף היטיב גם עם הנשמה שתחיה לנצח (מי ייתן וזה יהיה בשלווה ונחת ורחוק ממני.....), והיא שכחה לחלוטין מקיומו. גם חשבון הבנק שלי החל להתאושש מעט לאחר כל המכות שהנחתתי עליו בשנה האחרונה ומנהל הבנק הפך ידידותי יותר וכבר לא שולח לי הודעות נזעמות או לחילופין הצעות מפתות להלוואות בריבית נשך ממש אטרקטיבית..... ואני? אני עמדתי בוש ונכלם, מביט בגברוש יקירי בשנתו הארוכה, תוך ציפייה לימים אופטימיים יותר. הזמן חלף ואני התעסקתי מעט עם 3 הנסיכים שלי (3 הדרבים מהשרשור האחר שלי), ותיכננתי את השיקום של גברוש סופה של כל המתנה להגיע לקיצה. ביום שישי האחרון חודש הביטוח, ובהתאם להמלצתו החמה של אסף כהן, העירותי במוצ"ש את גברוש מתרדמתו ולהפתעתו הרבה שמנו פעמינו לקליניקה של פרופסור בני לוי, מומחה בעל שם לבעיות פנימיות. גברוש, שלא חשד בכלום, טירטר בעליזות כל הדרך, שמח על ההזדמנות לשייף את גלגליו לאחר שנת החורף הארוכה שלו. למען האמת, גם אני נהניתי לא מעט. יש משהו ממכר בנסיעה בגברוש, שהיא רועשת, קופצנית, לא נוחה, חמה, ובקיצור – נסיעה מדהימה וכיפית לחובב גרוטאות שכמוני. כאשר הגענו, הכניס הפרופסור את גברוש לקליניקה לאבחון ראשוני לקראת הטיפול. מובן מאליו שלאחר כל השנים בהן שהה גברוש בקיבוץ ובהן הוא זכה לטיפול לקוי במקרה הטוב, או כלל לא טופל במקרה הרע, ידעתי שיש צורך בדיאגנוזה מדוייקת ומקיפה וביישור קו מכאני רציני על מנת להשיב לגברוש את נעוריו וכוחו, וזו הסיבה שבחרתי בפרופסור בעל שם וידע נרחב כמו בני לטיפול בגברוש. נפרדתי ממנו (מגברוש, לא מבני....) בהרבה אהבה ותוך הבטחה שאבוא לבקר במהלך הטיפול, ולחשתי לו שלא יפחד מפרופסור לוי שידוע ברמת ההקפדה והעומק שהוא מקדיש לכל טיפול. זה אולי יכאב אבל כדי להיות בריא ויפה צריך לסבול..... אז מה היה לנו שם???? או כמו ש -simon377 שאל – כמה "בשר" היה עד כה? הרשימה ארוכה כאורך הגלות. מאחר ואי אפשר לחשוד בי חלילה בהבה טכנית כל שהיא, או הבנה בכלל של כל מה שהפרופסור סיפר לי אני אתאר בגדול את מה שראיתי והבנתי, ובני הבטיח להשלים בהודעת המשך + תמונות. אז ככה, הגלגלים פורקו (כולל הרזרבי), הג'אנטים נשלחו אחר כבוד לניקוי חול וצביעה, והולבשו בצמיגים חדשים ואיכותיים. גם בית המצבר פורק "על הדרך" ונשלח לניקוי חול וצבע, והוחלפו החוטים המחברים בין המצבר לבין המנוע. מייסבי גלגלים גמורים הוחלפו בחדשים, הוכנסו מצתים מקוריים במקום מצתים לא מתאימים, הוחלפו שמנים, חגורות, פלטינות, קבלים וכו'. לראות את הפרופסור בחדר הניתוח זו חוויה. הוא מרחף מסביב לגברוש, בצמוד אליו עגלת ההחייאה עם כל מיני מכשירים וכלים שונים ומשונים, פה מבריג, שם מורח, מחזק, מפרק, והכל נקי מצוחצח ומסודר, פשוט קונצרט של איש אחד, שגם מקפיד לצלם ולתעד כל חלק וכל פעולה עבור אלבום שיפוץ למקרה שארצה להכין אחד כזה (ברור שאני רוצה, איזו שאלה). לסיום, לקח הפרופסור את הפציינט לעבור טסט חצי-שנתי, והחזיר אותו לידי לתקופת החלמה. הנסיעה הביתה היתה שונה לחלוטין, לא יודע איך להסביר את זה בדיוק. זה לא שגברוש הפך למפלצת כביש או לפרארי, אבל הנסיעה חלקה יותר, פחות מאומצת, נעימה יותר, ומהירה יותר (נו, מהיר זה מושג יחסי אצל גברוש). כמו תמיד בכל נסיעה, גם הפעם לא נפקד מקומם של החיוכים של נהגים ברמזורים, הציפצופים ונפנופי היד אל האטרקציה הקטנה שנקראת גברוש. אין מה לעשות, הקיבוצניק לשעבר משדר תום ופשטות שקשה למצוא במקומותינו, מעין טוב לב כזה, ואי אפשר שלא להגיב אליו בחיוך. לסיכום, אפשר לומר בביטחון שיישור הקו המכאני הראשוני הסתיים בהצלחה והפציינט עובר ממצב מכאני קריטי, למצב קשה אך יציב ואפשר לומר שכבר לא נשקפת סכנה לחייו. לדבריו של בני, רצוי וכדאי להמשיך ביישור הקו המכאני יותר לעומק, ובשלב הבא מתוכננת החלפת רצועת טיימינג, החלפת רינגים, טלטלים, פירוק ראש ועוד כל מיני מונחים שאני מניח שלרובכם הם מוכרים אבל עבורי מדובר בסינית למתקדמים. בנוסף, בני קבע כי אין כל דחיפות בנושא הפחחות כי החלודה במקומות הפגועים היא שטחית מאוד ולא רצינית, ולכן שלב הצבע ידחה עד לסיום יישור הקו המכאני כאשר יצטבר שנית ממון נוסף להמשך השיקום. מעבר לכך, עלו בי הרהורי כפירה לגבי צביעה כי אני חייב להודות שאני דווקא די מרוצה מהמראה המחוספס של גברוש, עם כל צלקות הקרב ושערות השיבה שצבר ביושר ובעבודה קשה במשך השנים. אני כן מתכנן בטווח המיידי להעיף את הטייפ המקרטע שמותקן היום, ולהתקין במקומו רדיו מקורי של סובארו (תרומתו של אסף היקר), עם האנטנה המקורית, להחליף חגורות בטיחות, לחבר את המנורה המנותקת בתא המטען, לנסות ןלהשיג סוכך שמש לנוסע הימני, לשים מראה פנורמית לנהג, להחליף ריפודים, ועוד כל מיני פיצ'פקעס קטנים, שאת חלקם בני הבטיח לנסות ולהשיג עבורי. דרך אגב, האם מישהו יודע האם ניתן להשיג כיסוי הגה כמו של פעם, כזה שמלפפים מסביבו חוט קשירה? או היכן ניתן להשיג תפוח הגה? עקב השעה המאוחרת אתמול בה שבנו הביתה מהקליניקה, לא הספקתי לצלם תמונות עדכניות. ביקשתי מבני להעלות מספר תמונות של השיפוץ עם תיאור קצר. אני מקווה שהוא יעשה זאת בקרוב. אני מבטיח לצלם ולהעלות בקרוב תמונות מעניינות של הקיבוצניק המחדש את עלומיו, ככל הנראה בסוף השבוע לאחר שאעשה לו שטיפה וקירצוף יסודיים. אז זהו לבינתיים. התלבטתי אם לכתוב כעת או להמתין עד שתהיינה לי תמונות, ובסוף לא יכולתי לחכות כדי לספר בגאווה רבה על גברוש שלי. אנא התאזרו במעט סבלנות וגם התמונות תגענה עם צילומי תקריב של הג'אנטים המהממים והגוז'ונים המעוצבים שבני הצמיד להם. אשמח לשמוע תגובות. שלומי

אבי יקר, איזה כיף לקרוא שאתה שב לאיתנך. רפואה שלמה. אל תשכח - עברנו את פרעה, נעבור גם את זה... וחוץ מזה, כפי ששהבטחתי, ברגע שתבריא ויתחשק לך, גברוש הסובארון עומד מוכן לפקודתך. הוא אומנם לא חיפושית אבל בהחלט מספק הנאה מטורפת. דרך אגב, היום הוא יצא מטיפול ענק ומחר בבוקר אני אעלה פוסט בשרשור שלי עליו. אם יהיה לך כוח, קרא ותהנה. למרות שהכרנו רק דרך ציפצופים בכביש בדרך לרחובות, ולא פנים אל פנים, אם תצטרך סיוע כלשהו, אשמח להירתם ולעזור. שלומי 0507-429966

היי עידו, ראשית, הלוואי ותקנה את הרכב.אנסה לתת לך עצות שנכונות עבורי ואלי יהיו נכונות גם עבורך: 1) אני לא מבין גדול ברכבים ואינני יודע מה יהיה ערכם העתידי, או האם הרכב יהיה שווה יותר או פחות בעתיד ואם אשקיע עליו כסף בשיקום אזי האם ההשקעה תחזור אלי במכירה. אני לא סוחר ומבחינתי ברגע שרכשתי משהו אין לי שום כוונה למכור אותו ולכן שיקול של ערך או החזר עלות אינו רלוונטי עבורי. 2) יש לי שריטה עמוקה בכל הנוגע ליד ראשונה. לא יעזור כלום, מבחינתי, זה נתון מרכזי בשיקולים שלי כאשר אני רוצה לקנות משהו שמוצא חן בעיני. כמובן שאם מדובר במשהו מאוד נדיר אני מוכן להתגמש אבל גם אז מספר הידיים יהיה חשוב לי מאוד. להמחשה, יש לי פורד קורטינה שנת 1982 יד ראשונה אמיתית של דודה שלי ואני לא העברתי בעלות בהסכמתה כדי לא להוסיף יד, יש לי סובארון שנת 1984 שאני היד השניה (רכשתי אותו מהבעלים המקורי), יש לי דרבי שנת 1984 שאני היד השניה (גם אותו רכשתי מהבעלים המקורי), ויש לי הונדה שנת 1982 עליה אני היד ה-3 אבל היא פשוט היתה נדירה כל כך כאשר רכשתי אותה שהסכמתי להתגמש...... 3) כאשר משהו מוצא חן בעיני, ואני חש תחושת בטן שאם חלילה לא ארכוש את הרכב/אופנוע אזי המצב יהיה נוראי, אני קונה. אני מוכן לקחת סיכון ולהיכנס למשיכת יתר בבנק, לריב עם האשה והילדים,ועוד דברים שלא אפרט העיקר שאשים יד על מה שאני רוצה. אני אומנם מתווכח עם המוכר אבל זה לגיטימי. בסופו של דבר אני אקנה. אני מעדיף לחרוק שיניים או לדחות את השיפוץ בכמה חודשים, אבל הרכב יגיע אלי לחניה ושם הוא ישאר ככל הנראה לעד. 3) חיפושית יד 1 במצב כמו שאתה מתאר היא די נדירה כבר כיום לדעתי. חבל להפסיד הזדמנות כזו ולך תדע מתי תהיה לך הזדמנות נוספת כזו. למה לך להתחרט אחר כך? לסיכום, אני בעדך. קנה את הרכב עכשיו ואחרי כמה ימים כבר לא תזכור כמה הוא עלה.....יספיק לך רק להסתכל עליו ולחייך והעולם יהיה יותר יפה.... בהצלחה. שלומי

אבי היקר ומשפחתו, החלמה מהירה ואריכות ימים. אני מבטיח לך חגיגית להעמיד את "גברוש" הסובארון לרשותך בכל עת שתחפוץ אם תחליט שאתה צריך להוביל חלקים כאלה או אחרים לשיפוץ/שחזור החיפושית הבאה (משום מה יש לי תחושה שתהיה אחת כזו). "גברוש" בהחלט זוכר אותך לחיוב ואת הצפירות ונפנופי הידיים שלך ושל רעייתך כאשר נפגשנו לפני מספר חודשים בכביש בדרך לצומת בילו. אני מחזיק לך אצבעות חבר, העיקר שתבריא. שלומי

רן ידידי הוירטואלי ואחי לתחביב, שלא תדע עוד צער. הימים הראשונים הם תמיד הקשים ביותר. לעבור ליד החניה הריקה, להתגעגע לרעש ולריחות הייחודיים של הכלי שהלך, לדפדף באלבום התמונות הוירטואלי ולראות את הנסיכה בפוזות שונות, וגם לעיתים בלילה כאשר אתה לבד עם עצמך אזי המחשבות רצות והזכרונות לא פשוטים, בבחינת "אני סובל והעולם שותק?" אנחנו אומנם מדברים על כלי רכב אבל רק אנחנו המכורים לתחביב שמכירים כל בורג וכל טיפטוף שמן, כל מעיכה וכל גימגום של הכלי המיוחד שלנו, יכולים להבין את שעובר עליך. אני מדבר מניסיון כואב. לפני מעט פחות משנה נפרדתי מהסוזוקי שלי לאחר 14 שנים של חיים בצוותא. לא האמנתי שאמכור אותו אי פעם, אך לחיים יש מן ריטואל מוזר שסוחף אותנו למקומות לא צפויים. אני חייב לומר שהכאב הנפשי היה קשה אך הוא הוקל מעט לנוכח ההקלה הכלכלית שהמכירה הביאה עימה. נחמה מועטה ובכל זאת....הזמן חולף והכאב הופך עמום בכל יום שעובר, הכאב מתחלף לחיוך נוסטלגי, וקשרים חדשים נרקמים עם כלים אחרים וחחויות טריות מצטרפות לישנות. אני מאחל לך הרבה אושר וחחויות מסעירות עם המפלץ ואולי ביום מן הימים כאשר ירווח לך, אולי תוכל למצוא את סופי מחדש או אולי את אחותה. שלומי

שלום חברים, חלפה למעלה מחצי שנה מאז העדכון האחרון בעניין "נסיך 3 " (נובמבר 2010 הודעה 172). מדי פעם צצו עניינים קטנים כגון שיפוץ סטנד הטיפולים שרכשתי (דצמבר 2010 הודעה 177) וכמובן רכישת הסובארון "גברוש" בפברואר 2011 לגביו פתחתי שרשור נפרד. אז הנה תקציר האירועים במהלך החודשים שחלפו. אני מתריע מראש שזה הולך להיות ארוך, אז תכינו קפה, תתרווחו בכסא, ואני מקווה שתיהנו מהקריאה לפחות כמו שאני נהניתי מהכתיבה. על פי התכנון המקורי, חשבתי לנצל את חודשי החורף לשיפוצו של הדרבי יומבו = "נסיך 3". רכישתו הלא צפויה של הסובארון גרמה למצוקה תזרימית של מזומנים והיוותה מכה אנושה לקופה הקטנה שיצרתי בעמל רב והעלמתי במשך זמן ממושך מעיניה החוקרות של הנשמה. בנוסף למצוקה הכספית, נתתי לנשמה הבטחה מפורשת לאחר ש"גברוש" הגיע לחניה שלנו שלא לרכוש שום גוש חלודה נוסף בטווח הזמן הנראה לעין כדי שלא אצטרך לעבור בעצמי שיפוץ פנימי וחיצוני מקיף כדבריה, וכדי ש"גברוש" לא יישרף באורח מסתורי. שתי הסיבות הללו אילצו אותי לרדת למחתרת ולא להמשיך בפרוייקט שיפוץ "נסיך 3" והעלאתו על הכביש כפי שיאה לו (וכן אתם צודקים, הנשמה עדיין לא מודעת לקיומו ואין לי שום כוונה לעדכן אותה בנושא כי הבריאות שלי יקרה לליבי). יחד עם זאת, ולאחר כחודשיים של התחבטות וכאבי גמילה מחלודה, וגלישה בפורום ומעקב אחרי פרויקטים דו-גלגליים אחרים (ליאור עם ההונדה והדוקאטי,אורן עם הגארלי, ועוד) מצאתי פתרון יצירתי. במהלך חודש אפריל החלטתי להפתיע את הנשמה לקראת יום הולדתה עם מתנה לא שגרתית שתגרום לה לעומס רב על מרכז העצבים ולקריסת מערך העיקוב שלה. התחלתי לפזר רמזים דקים על כך שהשנה בניגוד לשנים קודמות אני מתכוון להשקיע במתנה ליום ההולדת שלה, מתנה אישית עבורה (ולא עבורי ותבינו לבד.....). נקטתי בשיטת הפעולה הזו כשבועיים. הנשמה כמובן ניסתה לתחקר אותי בעדינות (נו, עדינות אצלה זה מושג יחסי אבל תתפלאו, אפשר להתרגל לכל דבר אם רק משתדלים) ופיזרה אף היא רמזים על סוג המתנה המועדפת עליה (יקרה). לאחר שחלפו שבועיים, בערב חגיגי אחד התקשרתי לנשמה בהפתעה מוחלטת והודעתי לה שתתכונן, המתנה בדרך. הנשמה התמוגגה מנחת ועוד יותר שמחה לציין שהיא ממש שמחה שהשנה היא לא צריכה להזכיר לי שיום הולדתה קרב ובא ושאחרי כל כך הרבה שנים ביחד הפנמתי את העובדה שהכל (אבל ממש הכל) מגיע לה בזכות ולא בחסד. מובן שהסכמתי איתה וביקשתי ממנה להתכונן למתנה הכי מרגשת שאני מביא רק לה, מתנה שתשנה לה את החיים (תאמינו לי, היא חשבה שאני מגזים ולא ידעה כמה שהיא טועה). אני בטוח שלא תנחשו מה המתנה. גם הנשמה לא שיערה בחלומות הכי פרועים שלה (או בסיוטים הכי רעים שלה) שהמתנה תהיה גורת כלבים קטנה ונחמדה. אני אנסה לתאר את הסיטואציה כדי שתבינו – אני פותח את הדלת ובזרועותי הגורה עם סרט ורוד על הצוואר, הנשמה עומדת ממול לבושה נפלא ומחייכת מאוזן לאוזן וממתינה למתנה שלה, ואז שקט, דממה, ציפור לא מצייצת, העולם עומד מלכת, החיוך קופא על פניה של הנשמה ומבט לא מאמין עולה בעיניה. לפני שהיא מסוגלת להתעשת ולפתוח בסידרה של צרחות כהכנה לתרגיל העורף, אני מדביק לה הגורה לפנים וצוהל בקולי קולות מזל טוב . הילדים יוצאים מחדריהם בגלל השמחה הלא אופיינית שעולה ממני, ומתנפלים בצווחות גיל על הנשמה ועל הגורה. הגורה דווקא משחקת אותה נפלא, כאילו תיאמה את מהלכיה איתי ומתחילה ללקק ביסודיות את האיפור מפניה של הנשמה שעדיין עומדת קפואה ואינה מצליחה להזיז איבר או לשחרר ציוץ. אני ממשיך ומלבה את השמחה, מדליק את הילדים ומקפיד להשאיר את הדלת פתוחה בבחינת נתיב מילוט מיידי. מה אני אגיד לכם חברים, זו היתה אהבה מליקוק ראשון. הנשמה שבדרך כלל שונאת כל דבר חי או צומח וגם הרבה מאוד דומם, נפלה שדודה לקסמיה של הפלא החדש, שעם כל הצניעות יכולה לזכות בתואר "בר רפאלי" של הגורות. השתיים צמודות כל הזמן ואין ספק שהכלבה יוצרת לנשמה עיסוק רב ומעניין בניקוי שתן והפרשות מכל פינה אפשרית בבית, ושעות של הנאה בבישול מיוחד רק עבורה (לי היא בחיים לא בישלה בכזו תשומת לב והשקעה). ועכשיו לשוס האמיתי בתוכנית. גורים עולים כסף נכון? חיסונים עולים כסף נכון? והנה מצאתי דרך מנצחת למלא מחדש את הקופה הקטנה שלי באמצעות קצת חשבונאות יצירתית לגבי ההוצאות........ומכאן אפשר לחזור לדרך המלך ולהמשיך בראש שקט בשיפוץ הדרבי. הנשמה עסוקה מעל הראש עם המתנה שלה (הכי כיף היה כאשר הנשמה הגדולה גילתה מה הנשמה הקטנה עשתה לסנדלים החדשים שלה, אבל זה סיפור כואב אחר), כסף יש, אז לעבודה. אני מודה שזו דרך ארוכה ומפותלת וגם אורכת זמן, אבל החיים לצידה של הנשמה לימדו אותי מהי סבלנות...... אחרי כל ההקדמה הזו, מה התקדם? אז לא הרבה.....ראשית, הסתיים מיני פרוייקט שיפוץ הסטנד לאופנוע כולל ניקוי, שיוף וצביעה וגם החלפת משטח הטיפול, אבל זה באמת סתם בשביל הכיף . לאחר מכן, קניתי את כל הברגים האפשריים לדרבי מחדש, והם ממתינים ליומם מתוייגים בשקיות קטנות ויפות. החלטתי לא לעשות ציפוי אבץ לברגים הישנים ואני מעדיף ברגים חדשים עם ראש אלן. זה הוויתור היחיד בנוגע למקוריות שאני עושה בשיפוץ הזה. בשלב הבא, טיפלתי בכסא. שלחתי אותו לפחחות וחיזוק הלחמות + ניקוי חול + צביעה + ריפוד והתוצאה לפניכם. אתם יכולים להשוות למקור שמופיע בתמונות קודמות בשרשור הזה. ניסיתי כמיטב יכולתי לשמור על הכיתוב של הלוגו שלמרבה הפלא נשמר טוב לאורך כל השנים בגשם ובשמש. לצערי, מה שהטבע לא הצליח לעשות במשך 25 שנות חשיפה, הצליח לעשות הרפד "הגאון" במשך 10 שניות או פחות מכך. הגאון רצה לנקות את האזור עם סיליקון מיוחד וכמעט מחק ומרח את כל הכיתוב. הוא עשה נזק אבל כזה שאפשר לחיות איתו. בנוסף, ייצרתי והלחמתי "משולש" שמחזיק את הכנף האחורית ואת ה"גשר" שמחזיק את הצד האחורי של מכסי הצד. ראיתי כיצד זה נראה במקור על גבי השילדה של הדרבי אירופה, כלומר "נסיך 1". הכנתי שבלונה בהתאם, וייצרתי לבד עם הרבה שיופים עם שופין..... הסתייעתי בחבר להתאמה ולהלחמה (עמי מאזור התעשיה נווה מגן ברמת השרון – תודה עמי), ו-"על הדרך" גם כמה תיקוני הלחמה בתחתית השילדה. אני מצרף תמונות של איך נראה המקור על "נסיך 1", ואיך נראית השילדה של "נסיך 3" לפני ואחרי. היום בבוקר פירקתי את המשולש של הקידון של תורם האיברים – "נסיך 2 " (תוכלו לראות תמונות שלו אם תדפדפו אחורה בשרשור) - כדי שאוכל ללמוד ולהבין איך זה עובד ואז ליישם זאת על "נסיך 3". למרבה ההפתעה הצלחתי לעשות את זה די בקלות אבל גיליתי שלאורך ציר ההיגוי חסרים 4 חלקים מתוך 9 שמופעים בספר הרכב שברשותי. אני מניח שזה מסביר את החריצים העמוקים בציר ההיגוי עצמו. את החלקים שפירקתי והצלתי הכנסתי לטינר לניקוי מכל השומן והדרעק שנדבקו במשך השנים. את כל הג'ולים של מיסב ההיגוי ניקיתי בקפדנות והכנסתי לשקית. כל החלקים הללו ביחד עם יתר החלקים השמישים שפורקו מ-"נסיך 2 " ישמשו כחלקי חילוף ורזרבה ל-"נסיך 3". יתכן שלחלק מכם זה נראה מאוד טריוויאלי ופשוט לעשות דברים כמו שפירטתי למעלה, אבל בשבילי זה ממש עולם ומלואו. אני מזכיר לכם שאני מוגדר כמאותגר טכני בכל הקשור לרכבים/אופנועים ומכאניקה מכל סוג. מצבי לא קשה כמו בתחילת הדרך לפני שנתיים כמעט, ואני ממש לא חושש לפרק דברים או לייצר פתרונות, ואני יכול לומר בסיפוק כי מצבי בתחום הטכני כבר אינו מוגדר "אנוש" אלא "קשה אך יציב" בלבד עם סיכוי לשיפור. זהו לבינתיים. לא הרבה אבל בהתחשב בנסיבות זה ממש לא רע. בשלב הבא מתוכנן ניקוי חול לכל החלקים "האדומים" וצביעתם (ולאחר מכן החלקים ה"שחורים" וה"כסופים"), כולל חלקים רזרביים שפורקו מ-"נסיך 2 " שכאמור הוכרז רשמית כתורם איברים. מאחר ואין לי מספיק מזומנים בקופה, אני מתכוון לפרק חלקים מושלמים מהדרבי אירופה ("נסיך 1") ששיפוצו הסתיים לא מכבר אך אי אפשר לרכב עליו בגלל מתלה קדמי גמור, ולהעבירם לשימוש בדרבי יומבו "נסיך 3" . המטרה הראשונית של שיפוצו של "נסיך 1" היתה ליצור פסל יפה לסלון....וגם ללמוד תוך כדי תהליך. בסך הכל, למעט מנוע ומתלים, קדמי ואחוריים, ומעין "מגן מנוע" שהוא למעשה חתיכת פח מחורר שמולחם לשילדה, כל החלקים זהים לחלוטין. אני מתכוון לשדרג את "נסיך 3" עם המתלה האחורי של "נסיך 1" שהוא למעשה מונושוק. יש נקודת עיגון ביומבו כי השילדות של האירופה והיומבו זהות. יחד עם זאת, בהחלט יתכן שאשפץ את הבולמים האחוריים הישנים של היומבואים (נסיכים 2 + 3 ) או אחליפם בחדשים כדי לשמור על מקוריות הדגם – עוד לא החלטתי. כאשר תהיה "שילדה מתגלגלת" אני אעבור לעבוד על המנוע, והפעם אני בהחלט מתכוון לפתוח מנוע, דבר שמעולם לא עשיתי. אם אסתבך, אני משוכנע שיהיו חברים בפורום שיוכלו להדריך אותי (כפי שאמרתי, את שלב הפחד המכאני כבר עברתי מזמן.....). כאשר אצבור עוד קצת מזומנים בקופה קטנה אני אעשה סט מדבקות נוסף ואתחיל בשיפוץ מכסי הצד והמסיכה הקדמית הרזרביים שיש לי מתורם האיברים. אולי אני אנסה גרפיקה שונה בצבע לבן כי היה גם דרבי יומבו לבן (זהה לחלוטין למעט העובדה שהיה עם גיר אוטומטי). אז זהו, אשמח לשמוע חוות דעת, עצות והצעות לשיפור וייעול, בעיקר לגבי הבולמים האחוריים. אם מישהו מכיר בעל מקצוע שמתמחה בשיפוץ בולמים כאלה (פירוק, ניקוי, צביעה והרכבה) אשמח לדעת. לחילופין, אם מישהו מכיר מישהו שמוכר כאלה פה בארץ או בחו"ל באמצעות איביי(330 מ"מ מעין לעין, עדיף בצבע אדום) אשמח גם לשמוע. ולקינוח, צירפתי גם תמונה של הכלבה הכי יפה בשכונה.... שלומי

שלום יוני, אני קורא את השרשור והלב נחמץ. התגובה המיידית עליה חשבתי לקוחה דווקא מעולם הרפואה - לארגן לשכן הארור ניתוח לב פתוח בלי הרדמה ובלי לב להחלפה, או לפחות השתלת כליה עם הרבה אבנים ....... לאחר שנרגעתי, חשבתי על כך שנית . לקחת את החוק לידיים זה לא הפתרון (אני לא מאמין שאני אומר את זה, עוד ישללו לי את תושבות הקבע באור-יהודה בגלל דיבורים מהסוג הזה). גם אם אתה סבור או כמעט משוכנע שהפגע רע הוא זה שהשחית ופגע בציפור נפשך, אל תתפתה. קיים סיכוי קלוש שזה לא הוא ואז מה? לטעמי, עליך לפנות לפתרון טכנולוגי. הפתרון של מצלמה הוא ראוי ורצוי, ואני מסכים עם גנאדי שעליך לעשות זאת בסתר ולא לתת לכך פומבי. מאחר וכבר עידכנת את הפגע שאתה עומד להתקין מצלמה הרי שהוא יוכל לנקוט בפעולות מנע ע"מ לא להיתפס על חם. אכן, יתכן קיים סיכוי קלוש שלאחר ששמע את דבריך על כוונותיך להתקין מצלמה , שהוא ירתע ולא יחזור על מעשיו אבל זה לא בטוח. פגעים רעים כגון השכן הזה בדרך כלל נהנים "ממשחקים" כאלה, כל עוד הם משוכנעים שידם על העליונה ואין סיכוי שיתנו דין על מעשיהם. היות וכך, ולאחר מחשבה מעמיקה אני רוצה להציע לך פתרון שמשלב את היתרון הטכנולוגי עם הפרקטיות האנושית, ואני אסביר: ראשית, לגבי הצד הטכנולוגי, התקן אזעקה חרישית על שלט רחוק. כל תזוזה או נגיעה באופנוע תשלח לך הודעת ביפר לטלפון הנייד או לשלט של האזעקה. האמן לי , זה עובד מצויין גם ממרחק גדול וגם מתוך חניות סגורות ותת-קרקעיות. שנית, לגבי הצד הפרקטי האנושי, הצטייד בבקשה במחבט בייסבול מברזל או מעץ על פי העדפתך. אתה גם רשאי לקשט אותו בכתוביות נלבבות דוגמת "בדרך לעוד לקוח מרוצה" , או "מוות לרשעים" או כל דבר יצירתי שעולה בראשך. ניתן בהחלט להדר ולנעוץ מספר מסמרים חלודים בקצה המחבט. לדעתי, זה מוסיף המון לאווירה הדקורטיבית של היצירה. כאשר תסיים את עבודת היצירה לך לישון שמח וטוב לב. עם השמע ההתרעה האלחוטית (שלב א' של הפתרון), קח את המחבט (שלב ב' של הפתרון), ורוץ כנשוך נחש אל האופנוע. אתה רשאי לקצר דרך מרפסות, חדרי מדרגות, שכנים וכדומה, בקיצור, התעלם מכל גורם מפריע בדרך אל המטרה. לכשתגיע ליעד ותפגוש את המפגע המופתע, עצור לשניה, נשום עמוק, ודבר איתו בנחת ובהגיון תוך כדי זה שאתה עורך לו היכרות אישית עם יצירת המופת שלך - המחבט. אני מניח שלאחר מספר הסברים קצרים (יש לאנשים נטיה להעריך ולהבין מהר מאוד הסברים הולמים), לא תצטרך לשוב על דבריך יותר לעולם. לסיום, ולמען שמירה על שכנות טובה, אתה רשאי/יכול להציע לארור המדמם תחבושת אישית או במידה והקפדת להאריך בהסברים, הזמן לו אמבולנס. לשיקולך כמובן. מקווה שעזרתי ולו במעט. שלומי

שלום רב, שלחתי לך הודעה בפרטי אך לא חזרת אלי. אודה לך אם תיצור עימי קשר: 0507-429966 שלומי

בוקר טוב לכולם, והנה גברוש עם שרשראות, שלא תגידו שהוא לא קרבי. גם קטנים יכולים להיות ממזרים גדולים.... שלומי

בוקר טוב, מצטרף להמלצה על ארנון. מעולה ומקצוען. שלומי

נראה לי יותר מתאים ויבראציו......... שלומי

מזל טוב!!!!!! כולולולולו...................... תשתדל לא לעבור את המהירות המותרת..........תנסה לרכב רק ב-150 קמ"ש ולא יותר. שלומי

מזל טוב, תהנה מהשיפוץ. כפי שאמר אסף (2 תגובות מעלי) ומניסיוני האישי עם הדרבי, אין כמו שיפוץ של אהבה ישנה. זה מסע במנהרת הזמן וזה שווה כל רגע. המון בהצלחה. שלומי

היי עמית, אין מה לעשות, אתה זרקת את הכפפה ואני פשוט מרים אותה....ואני מתכוון כמובן לסעיף 6 ולא חלילה לטיול. אז ככה - אני בהחלט ממליץ ומפציר בך להתחתן. הרי לא יעלה על הדעת מצב שבו אתה יכול לעשות מה שמתחשק לך, מתי שמתחשק לך ובלי לדווח על כך מראש ב-3 עותקים לרשות המוסמכת לפחות שנה מראש, ולהיות בטוח שהתשובה שתקבל תהיה שלילית ללא זכות ערעור. צר לי ידידי, ואני בהחלט חושב שעוד כמה מהחברים בפורום יסכימו איתי, שמצב כזה פשוט לא בריא עבורך, ומי כמוני מכיר את מערכת הבריאות מקרוב לאחר כל ההסתייגויות של הנשמה מהרכישות שלי, שגורמות לי לא פעם להיפגש עם נציגי המערך הבריאותי לעיתים קרובות. וכל זה כמובן בלי להזכיר את כל האושר שיהיה מנת חלקך לאחר שתתחתן וזוגתך תשכנע אותך שהדבר הכי מגניב בעולם ושאתה הכי הכי רוצה הוא ילד אחד???? ואחריו עוד ילדה כדי שיהיה לכם סט מושלם??? ואחר כך אולי עוד אחד או אחת, מה שיבוא, רק ליתר בטיחון??? ומה עם דיור לילדים, לא חלילה בשבילה? ואם כבר דיור, אז תתאמץ עוד קצת ותקנה דירה קצת יותר גדולה, ואם כבר אז אתה חייב למכור את כל השטויות שלך והברזלים החלודים כדי לממן עוד נברשת שהיא פשוט חייבת לסלון???? אז תעבוד בעוד עבודה, תעשה עוד קצת שעות נוספות, על הדרך תעשה קניות ואל תשכח את הפינוקים של כל השבט (לכל אחד ואחת יש פינוק אישי ואתה אמור לזכור את כולם כל הזמן), ואם תוכל כבר לנקות/לגהץ/לעשות כלים אבל בשקט כדי לא להעיר את כולם????? בקיצור חמודי, תתחתן!!!!! כדאי לך. אולי לאנגליה לא תגיע אבל את הכוכבים תראה על בטוח. במחשבה שניה ואם כבר מדברים על זה, מתי בדיוק אנחנו ממריאים לאנגליה? אפילו לוב נשמעת אופציה קוסמת ורגועה וקדאפי הוא נופת צופים שפוי לעומת הנשמה הפרטית שלי.......יאללה, תזמין מקום, לא חשוב לאן, לא חשובה הסיבה, ועזוב אותך מעלויות.....גם מקום על הכנף של המטוס זה בסדר מבחינתי, אני כבר בטרמינל, איפה אתה לעזאזל?????? בידידות. שלומי

שלום חברים, שוב, כתמיד, תודה על הפירגון. לצערי, אין לי משהו חדש לעדכן על גברוש. הביטוח שעשיתי עבורו היה לחודש בלבד, ותוקפו פג בתאריך 1/3/11. כרגע גברוש עומד מנומנם ומובטל בחניה ואני מניע אותו מדי פעם ומוציא אותו לסיבוב קצר ברחוב כדי שלא יסתמו לו דרכי הנשימה. אני מניח שאשוב להתעסק איתו לקראת פסח כי אז מזג האויר יהיה נוח יותר, יהיה חופש מהעבודה ואולי גם יהיה קצת כסף פנוי עבורו. בינתיים חזרתי לשיפוץ של נסיך 3 אבל זה כבר עניין לשרשור האחר שלי. ובינתיים, סיפור קצר על נשמה, הקורבן הצמוד שלה ועל גברוש אחד. ובכן, אני שמח לבשר לכם שהשבוע מנעתי השתתלטות עויינת על "פרנקו נתיבי תובלה בע"מ" (זה שם החברה הדמיוני שגברוש משמש בה כמוביל העיקרי והיחיד ....). באחד האמשים כמו שכותב הגדול מכולם , אפרים קישון ז"ל, בעודי לוגם נס קפה דלוח בתום יום עבודה משמים, פונה אלי הנשמה בקול קטן ומתוק (שמיד מעיר את כל האזעקות המובנות אצלי בראש) ושואלת כלאחר יד אם יש אפשרות שאמכור לה את גברוש. לאחר שסיימתי להשתנק, להיחנק, להתעטש ולנגב את הדמעות ואת הנס-קפה מהספה, שאלתי בקול צרוד משהו לפשר השאלה. הנשמה כלל לא התבלבלה והסבירה לי בהגיון רב כי מאחר שהיא קיבלה בונוס בעבודה, היא רוצה להשקיע אותו במשהו מעניין ולא שגרתי וגברוש נראה פתרון הולם לצרכי ההשקעה שלה. מיד שכחתי מגברוש ושאלתי למה לא נודע לי על הבונוס האמור בזמן אמת למשל? הנשמה ענתה שכמו שאני לא טורח לעדכן אותה על הרכישות שלי (או כדבריה - "הפיגועים הכלכליים שאני גורם לה"), היא לא חשה שום חובה לעדכן אותי בהכנסותיה. אכן, מילים כדורבנות, עלתה התלמידה על המורה לתיכמונים והתחמקויות (אני.....) איך נתאר את זה בעדינות? אין לי מספיק מילים. היטיב ממני לתאר את המצב שדר הספורט זוהיר בהלול שאמר את המשפט המיתוגי "יא יאלוהים!!!!!". אני, שמכרי טוענים שאני מעט איטי בחשיבה, נוח לבריות, לא מפחיד ילדים ותמיד מכבד זקנים, התהפך לי הראש תוך שניה. הנשמה דווקא לא התרגשה מהצרחות ונינופי הידיים הקדחתניים שלי, והתעקשה להמשיך ולהתעניין על רכישתו של גברוש - "אפילו במחיר גבוה ממה שקנית אותו, הנה, אני נותנת לך להרוויח על הגרוטאה" כדבריה. האמת, כאשר נרגעתי מעט תהיתי למה מגיע לי כל הטוב הזה ושאלתי את הנשמה לפשר הרצון הפתאומי להיות בעלים של ערימת ברזל חלודה. בלי להתבלבל היא ענתה לי שהיא מתכוונת להרוויח מכך. היא תגרוט את גברוש, תקבל את הכסף שהשקיעה בחזרה, וגם תמנע ממני לבזבז על גברוש סכומים נוספים בעתיד. חייבים לומר, אומנם אין לנשמה לב מוטורי אוהב אבל בהחלט יש לה ראש כלכלי והיא מכירה את בעלה לא רע..... סירבתי בנימוס להצעת הרכש העויינת, עידכנתי את הנשמה שעכשיו כאשר אני יודע שיש בונוס בבנק, החיים יהיו יפים יותר וגם גברוש יהיה יפה יותר.....נו, הפצעים נפתחו מחדש, בחדר המיון הפנו אותי למיטה הקבועה ששמורה לי, ואני מחלים היטב מההתפוצצות האחרונה. אז זהו, זה סיפור קטן "על הדרך" על הנשמה ועל זה שחי איתה וגם על גברוש. מקווה שתהנו. שלומי

און ערב טוב, ראשית וכרגיל, אני מצטרף לכל המחמיאים על העבודה וההשקעה. תענוג לראות וללמוד. שנית, אני רוצה להתייחס לעניין הצבע. אני מבקש אתת סליחתך מראש על מה שאני עומד לומר,אבל אני לא ממש שלם עם הצבע שבחרת. אני יודע שזה נשמע מוזר שאני אומר זאת, הרכב הוא שלך וקניינך, אבל מאחר ואני עוקב אחר השרשור מתחילתו נוצרה בי מעין מעורבות רגשית אל הפרוייקט, ואני בטוח שכך זה גם לאחרים. אני עוקב אחרי כל מילה וכל התקדמות בציפיה דרוכה, ולכן אני רוצה לשתף אותך בדעתי הצנועה. אז ככה, אני חושב שהבע הכחול לא מפרגן לרכב. הוא "בולע" את הקווים של הרכב, והרכב כאילו "נעלם", ללא נוכחות. דווקא צבעים בהירים יחמיאו הרבה יותר לרכב, ולא משנה אם זה צהוב, לבן פנינה, או אדום אש (שזה הצבע שאני מעדיף תמיד). תאמין או לא, אבל ביקשתי גם את אשתי שתחיה (להלן "הנשמה" המוכרה לרבים מהפורום) להסתכל ולחוות דעה. באופן חריג היא הסכימה להציץ ובאופן עוד יותר נדיר היא הסכימה איתי שהצבע הכחול לא כל כך מחמיא לטינה. אז שוב, אני מתנצל שאני חולק על דעתך, אבל אני מאוד מפרגן ואני חושב שלא משנה איזה צבע תבחר בסוף, זה יהיה שלך ורק שלך ואני מאחל לך רק אושר והנאה עם טינה. שלומי

בוקר טוב סימון, תודה על הפירגון ועל העצה. החלודות יטופלו בהקדם. במציאות הן פחות גרועות מאשר בצילומים, לפחות במקרה של החלון. לגבי הריצפה, אין מה לעשות, יש חורים וצריך טיפול מעמיק יותר. אני אתחיל עם יישור קו מכאני בסיסי ולאחר מכן טיפול בחלודות בחלון ובתחתית תא הנהג. בהזדמנות הזו גם אעשה פחחות כללית. הבעיה כרגע היא תקציבית......אי אפשר להעמיס על התקציב יותר מדי ולכן צריך סבלנות ולהתייחס לגברוש כאל פרוייקט ארוך טווח. אתה צודק לחלוטין לגבי הדימוי של פיטר פן עבור גברוש. לא יאומן כמה אושר יכול לגרום דבר קטן ומצחיק שכזה. זה צעצוע במלוא מובן המילה. הוא חונה בצמוד לסאוונה ענקית של השכן שלי, וההשוואה הויזואלית בין שני הרכבים פשוט קורעת מצחוק את כל השכנים. גברוש יכול להיכנס בלי שום בעיה לתא מטען של הסאוונה. אחד השכנים אפילו אמר לי שזה רעיון מצויין לקנות "מחסן נייד", בחיי, הוא היה בטוח שזו הסיבה שקניתי אותו. הרכב הזה פשוט משדר צניעות ופשטות, תכונות אנושיות שלא קל למצוא היום. כולם מחפשים הכי גדול והכי יקר ושימותו כל הקנאים, ושוכחים לעיתים שניתן בהחלט למצוא אושר גם בדברים קטנים ופשוטים. מעבר לכך, אני שמח שהזכרתי לך למה אתה אוהב את הפורום , וחולק עימך את הבעיה של רעיה ("נשמה" במקרה שלי) שלא כל כך מבינה איך אפשר להתלהב מרכבים ישנים. אין מה לעשות, כמה "לילות קרים" מדי פעם, אינתיפאדה קלה, מכות יבשות שלא משאירות עדויות, מניעת שינה, טלטולים, ועוד דברים נהדרים כאלה שהנשמה ממציאה חדשות לבקרים גורמים לי רק לאהוב את הברזלים החלודים שלי יותר ויותר. במחשבה שניה, יכול להיות שזה רק אצלי? שלומי

בוקר טוב, בוודאי שאני מעוניין , שלחתי לך הודעה בפרטי. תודה. שלומי

בוקר טוב לכולם, סוף שבוע ראשון ביחד עבר עלי ועל גברוש. כרגיל, הנשמה מוצאת את כל התירוצים האפשריים להעסיק אותי, ואני, כל מה שרץ לי בראש זה להניע ולתת בגז (טוב נו, זו רק מטאפורה. לתת בגז לגברוש זה לא ממש רעיון מוצלח). סוף סוף הגיעה השעה 3, תמו ההכנות לשבת, הבית עובר מסדר מפקד של הנשמה, ואני חופשי. גברוש מניע בקלילות ויחדיו אנו יוצאים לכיוון מזכרת בתיה, לבקר את אסף שהבטיח לגברוש רדיו מקורי של סובארו, כזה עם כפתורים ולא דיגיטלי חלילה. גברוש נוסע בהמירות של 70 עד 75 קמ"ש, ובכל רמזור אנשים מחייכים אליו. כבר אמרתי, סלבריטי אמיתי. היכן שהוא באמצע הדרך אני שומע צפירות , ורכב נוסע לצידי ונוסעיו מנופפים לשלום וצועקים שנחמד להכיר את גברוש. עכשיו אני מבין שזה היה אבי ומשפחתו. אצל אסף, גברוש עובר ניקוי חזית קצר, מנסים לבדוק אם אפשר לעשות פוליש ואנחנו מוקסמים מהתוצאות, וקדימה למפגש השפלה שם אנו אמורים לפגוש את בני ל' ע"מ שיראה את גברוש. במפגש היה כיף, הכרנו חברים חדשים שעד כה רק הכרנו וירטואלית מהפורום. חזרנו עייפים בחשיכה. לא ארחיב על תגובתה של הנשמה. מיותר. העזרו בדימיון פשוט. שבת בבוקר, וגברוש מתכונן ליום העבודה הראשון שלו במשפחה. האוצר הקטן הודיע שהוא מצטרף אלי על תקן של סבל משנה בתמורה למחצית מהרווחים הצפויים מההובלה. נוסעים לאחותי, המחזיקה בשליש ממניותיו של גברוש, ומעמיסים מיטה. איזה כיף. הכל נכנס בדיוק, יש מקום, וגברוש אפילו לא מתלונן. ככה זה, קיבוצניק. הוא רגיל לעבודה. האוצר הקטן כל כך מתלהב מהנסיעה, שרק בגלל זה היה שווה לקנות את גברוש. אני מנסה להסתכל דרך עיניו של ילד בן 8 ואני יודע שזו הרפתקאה שתיחרט בזכרונו לעד. הילד מאושר. העיניים בורקות והוא לא מפסיק לשאול שאלות, לחייך ואפילו לשיר. בצהריים, שבנו הביתה, והחלטתי לנצל את השמש היפה ע"מ להכיר את גברוש לעומק. ראשית, הסרתי בעדינות את כל המדבקות המוזרות שהיו עליו עם סקרייפר (מדבקות של קיבוצניקים כאלה, אתם יודעים, שלום עכשיו וכדומה. בעיה לנסוע עם מדבקות כאלה באור-יהודה....סתאאאם , אני צוחק ולא מביע עמדה פוליטית חלילה). ניקוי עם טינר והכל נראה מבריק. ממשיך לניקיון תא הנהג. מה אני אגיד לכם, כמויות אבק וחול, בוץ וג'יפה. גברוש לא עבר בחיים שלו ניקיון רציני. פירקתי את השטיח המחובר לריצפה וכאן התחילה טרגדיה. מתחת לשטיח יש חורים בפח דרכם רואים את הכביש. זה אומר רקבונות וצורך בשיקום. פירקתי גם את ידיות הדלתות, ועוד כל מיני חלקים על מנת לשטוף אותם בבית בצורה יסודית עם סבון. ניסיתי לשטוף אותו גם חיצונית אבל החלטתי שגרניק טוב יעשה את העבודה בצורה מוצלחת יותר כי קשה להוריד את הלכלוך רק בשטיפה ידנית. אני אעשה זאת אחרי הטיפול המכני שאני מתכנן בקרוב. אין טעם לנקות כדי שהוא יתלכלך שנית. לפתע, מגיע רן לביקור. גם הוא כמובן מתפעל מגברוש. אכן, רן צדק. למרות העבודה הקשה אני מחייך. יש עוד הרבה דרך עד שגברוש יחדש את נעוריו אבל צריך להתחיל היכן שהוא. בשלב הראשון כאמור מתוכנן יישור קו מכני. לאחר מכן טיפול בחלודות ופחחות רצינית. במקביל, השלמת חלקים והחלפת ישנים. בסוף, צביעה. אם למישהו מהחברים יש למכירה/מסירה שטיחונים מקוריים של סובארית (2 קדמיים בלבד), או שמישהו יודע היכן ניתן למצוא כאלה , אשמח לשמוע. כך גם לגבי מגן שמש לנוסע. אני מצרף גם כמה תמונות של גברושים שעברו מתיחת פנים. לא יאומן מה אנשים עשו מהדבר הקטן הזה. תהנו. שלומי וגברוש

חברים יקרים, גברוש ואני נהיננו מאוד מחברתכם, מקבלת הפנים החמה למרות שזו לנו הפעם הראשונה במפגש. הסחלב היה נהדר, והסיפורים לא פחות. תודה לאסף שטרח לנסות לנקות מעט את גברוש לפני הפגישה איתכם. ניפגש בפעמים הבאות, בהנחה שגברוש יהיה כשיר לנסיעה. כאשר מזג האוויר יתחמם, אני מבטיח להגיע עם ההונדה ואולי אפילו עם הדרבי. שבת שלום. שלומי (וכמובן גברוש הסובארון)

בוקר טוב חברים, שכחתי לספר שביום שבת, במהלך הנסיעה עם גברוש למשכנו החדש, נכנסתי לתדלק. התברר שלגברוש מותקן דלקן שמונע ממני לתדלק באשראי. אתמול, התקשרו אלי מהקיבוץ והודיעו לי שהם שכחו לומר לי זאת......מה שנקרא הצתה מאוחרת או "זמן קיבוץ"..... מה שהכי מוזר הוא שהנשמה שמעה אותי משוחח על הבעיה עם אחד החברים בטלפון. אתמול, באמצע היום אני מקבל ממנה טלפון בזו הלשון: " שוחחתי עם קצין הרכב בעבודה שלי, והוא אמר שתיגש למוסך כך וכך, בכתובת כך וכך, והם יטפלו לך בבעיה, אז תגיע מוקדם לפני שהם סוגרים". לא אכנס לתיאור התדהמה שאחזה בי. הגעתי הביתה מעט מוקדם, וישר רצתי לגברוש. ניסיון התנעה והוא מניע בנגיעה. נתתי לו קצת זמן לעבוד בהילוך סרק כדי שיתחמם ויחלץ עצמות, ופנינו בנסיעה קלה לכיוון המוסך הסמוך. במוסך קידמו את פנינו אב ובנו בחיוך ענקי. האב מיד התחיל להקיף את גברוש כשהוא ממלמל בעברית משובשת מעורבת ברוסית - "איזה אוטו קטן וחמודה, קרסיבה, בוז'ה מוי, קרסיבה, ממש חמודה" (אני מקווה שציטטתי נכון את דבריו....). תוך חצי דקה פורק הדלקן ואז הם הסתכלו על הווישרים הישנים. מסתבר שגם להם אין ווישר בגודל 14 (כמו באוטו-דיפו), אבל הם מיד הוציאו 2 ווישרים משומשים בגודל 13 והרכיבו על הידיות. הם גם ביקשו להסתכל במנוע, ככה סתם, כדי לראות שהכל בסדר. לדבריהם, המנוע נראה ונשמע במצב מעולה, ללא נזילות או הזעות, ואפילו יש סטרטר חדש. לסיום, שאלתי אותם מה מגיע להם והם ענו לי בחיוך גדול - "כלום, זה מתנה, סע ותהנה". לא יאומן, רק באור-יהודה יש כאלה אנשים מדהימים. הנעתי את גברוש ונסענו בטירטור חביב לכיוון תחנת הדלק המקומית. נכנסנו למסלול תדלוק עצמי ומיד עטו על גברוש כל המתדלקים. הסברתי להם שאני מתדלק לבד אבל זה לא ממש עניין אותם. אחד המתדלקים, אתיופי חביב, התחיל לנקות את השמשה, אחד אחר מילא דלק , וכולם לא הפסיקו להסתובב מסביב לסובארון הקטן בחיוכים מאוזן לאוזן. אני חייב לומר שגברוש די נהנה ומתחיל להתרגל למעמד החדש שלו כסלבריטי מקומי. לא תאמינו כמה ציפצופים וצפירות קיבלנו בדרך הביתה, ניפנופי ידיים וכדומה, וזה לא בגלל שנסעתי לאט או שהנהגים היו עצבניים. יש בסובארון הקטן הזה משהו שגורם לכולם להתאהב בו, וסתם לחייך בכיף כשהוא מטרטר בדרכו מכאן לשם. סוף דבר - שבתי הביתה והודיתי לנשמה על הסיוע. כמו פולניה תקנית היא הודיעה לי שלא להתלהב יותר מדי, זו הפעם האחרונה שהיא מתערבת, וגם זה רק בגלל שהיא לא רצתה שאשרוף עוד כסף טוב על הגרוטאות שלי. ואם כבר מדברים, אז רק שאזכור שהיא זו שמסדרת לי קומבינות שלא עולות כסף וכדאי שאלמד ממנה, והיא ממש לא אוהבת את גברוש ואין שום סיכוי שבעולם שחלילה וחס יראו אותה נוסעת בפחית הקטנה. חייכתי והמשכתי להגיד תודה. מי כמוני מבין לליבה של הנשמה. אם נתרגם את מה שהיא אמרה בפולנית גבוהה לשפת יום-יום, אז היא בעצם אמרה "איזה חמוד הגמד הקטן הזה, נראה לי שעכשיו יהיה לי קצת שקט ממך ויהיה לך צעצוע חדש להתעסק איתו וככה תניח לי להינות לבד בחושך"...... תודו, אין על הנשמה שלי. שיהיה לכולם יום נפלא. שלומי

בוקר טוב ושבוע טוב לכולם, ראשית, תודה לכולם על הפירגון. כיף אמיתי. שנית, התחלתי בנסיון לאתר חלקים. יצרתי קשר עם מוסך דרך השטח בנוגע לסוברון דומה שעמדה שם אך לצערי היא נמכרה. היום אני אמשיך לחפש בהתאם להמלצות ששלחו אלי חלק מהחברים (תודה ענקית). מעניין שכל המידע על הסוברונים הללו מוביל למסקנה שכולם נמצאים בקיבוצים. דרך אגב, אני משתש במינוח סוברון ולא סובארית כי גברוש מתעקש..... אז זהו. אתמול גברוש הגיע לחניה. סוף סוף. הנה הסיפור: שבת בבוקר הגיעה. בכל השנה יש שמש, הגשם לא חושב לרדת, ודווקא ביום שאני רוצה להביא את גברוש יורד גשם הטירוף. מה ביקשתי בסך הכל? שעתיים בלי גשם???? חמש בבוקר ואני על הרגליים. זהו, לא יכול לישון יותר. מתלבש, מכין קפה, מארגן טיפה את הבית, וכלום, בקושי חמש וחצי.....חשבתי להעיר את הנשמה מתוך ידיעה שפעולה כזו בטוח תגרום לזמן לעבור מהר.....בסוף החלטתי שאולי כדאי לחיות עוד כמה ימים. סוף סוף שבע בבוקר. אני והבן הגדול יורדים לחניה ושם ממתין לנו כבר אחיה של הנשמה שהוא שותף בכיר לכל הגחמות שלי. נכנסים לרכב ומתחילים לנסוע דרומה. הבן נוהג די יפה יחסית לנהג חדש. הדרך דרומה ריקה, אין נפש על הכביש, הגשם פסק, ריח נפלא באוויר וככל שמדרימים האוויר הופך צלול יותר. הכי חשוב, אין משטרה ואין ניידות. לא שאני חושש כי הכל מסודר, יש טסט בתוקף, יש ביטוח בתוקף, הכל פיקס, אבל משום מה אני לא אוהב שעוצרים אותי שוטרים. כמעט שמונה, ואנחנו בקיבוץ יד-מרדכי. חוברים אל גברוש שעדיים ישן בניחותא כמו כל קיבוצניק הגון ביום שבת. החלפה זריזה של המצבר הגמור במצבר חדש, וגברוש מניע בנגיעה. גיסי כל הזמן משקיף מהצד, מתפעל מגברוש ועוד יותר מתפעל ממני. תגיד - הוא שואל בחיוך קטן - אחותי יודעת שזה מה שקנית??? אני לא מספיק לענות והוא ממשיך, תגיד - אתה בטוח שאתה רוצה להכניס את זה לחניה איפה שיש סיכוי שאחותי תיתקל בזה????? אין מה לומר, מכיר אח את נפש אחותו..... בשמונה ועשרים אנחנו נפרדים מהמוכר, תמונה קצרה בשער הקיבוץ, וקדימה צפונה, לפני שהגשם יתחדש ולפני שהשוטרים יתעוררו. אז זהו, שלא. אדון מרפי החליט דווקא בשבת הזאת לקום מוקדם ולהחיל עלי את כל החוקים שלו. מי אתם חושבים עומדים בנחת בצומת של שער הקיבוץ, כאילו הזמינו אותם במיוחד, כאילו הכל במדינה בסדר ורק בחור הנידח הזה בשעה לא סבירה הם ימצאו עברייני תנועה? נכון, צדקתם, משטרת התנועה. לא יאומן. כביש ריק, אף אחד לא מגיע ולא יגיע, בטח לא בשעה הזו ועדיין, 2 שוטרים קשישים עומדים באמצע הכביש ומסמנים לי לעצור. הם עוצרים כמובן גם את הרכב המלווה שבו נוהג הבן שלי. בדיקת ניירת, ואז מגיע השוס האמיתי, בדיקה במכשיר ינשוף. אני מניח שהן חשבו שמי שקונה כזה טנדר הוא בוודאי שיכור. השתדלתי להיות נחמד, הסברתי להם על הרכש ועל השיפוץ המתוכנן, חייכתי בנימוס ובסוף הם התרצו והתחילו להאמין שבאמת יש משוגעים שקמים בשבת כדי לצוד ערימות ברזל. נפרדנו בידידות והמשכנו צפונה. גברוש נסע כמו גדול, במהירות של 70 קמ"ש, בלי תלונות. מד החום הראה בדיוק את החום הנכון, מד הדלק הראה שיש עוד חצי טנק, הכביש ריק, ואני נוהג עם רון בלב והגה ביד. לקראת ראשל"צ החליט מר מרפי שוב להתערב, והתחיל לרדת גשם זלעפות. הפעלתי את המגבים ושמעתי את גברוש נקרע מצחוק. בחיים הוא לא השתמש במגבים. בשביל מה? בקושי יורד גשם בדרום וכאשר כבר יורד גשם הוא לא יוצא מהסככה. הורדתי מהירות וזחלתי בנחישות ובזהירות רבה הלאה. תשע ארבעים וחמש. גברוש בחניה. אושר גדול. עשה את כל הדרך במכה אחת בלי עצירות ובלי בעיות. נדמה לי שהוא נדהם בעצמו איך הכל השתנה ב-27 השנים שחלפו מאז יצא משערי היבואן בדרכו האחרונה לקיבוץ ממנו לא יצא מעולם עד אתמול (טוב בסדר, לעשות טסט בשדרות זה לא נחשב יציאה). האוצר הקטן רץ מיד למטה לפגוש את גברוש. מה אומר לכם, אהבה ממבט ראשון. הילד לא רוצה לעזוב את הרכב. אני מסביר לו שאבא רעב מת, ובכל זאת יום שבת, אבל הילד לא מקשיב. הוא מסתובב ונוגע, מלטף ומקשקש בלי הפסקה. וגברוש? הוא מחייך לעצמו בהנאה ומתחיל להפנים שלהיות עירוני זה דווקא נחמד ובכלל, כזו כמות של תשומת לב הוא לא קיבל מעולם. אחרי האוכל ירדתי להתחיל להבין מי נגד מי. הבטן רגועה, הלחץ ירד, ואפשר לחשוב בראש שקט. קילפתי את כל מדבקות הטסטים שכיסו את החלון הקדמי, ניקיתי את שאריות הדבק עם טרפנטין , והדבקתי את המדבקה העדכנית. לאחר מכן נסעתי לאוטו-דיפו לקנות מגבים וכמובן שלא היו להם בגודל 14. היו המון 13 ועוד יותר 15, אבל מה פתאום 14? גם המחירים שם לא "עדינים" בלשון המעטה. החלטתי להמתין ולא לרכוש. אחפש במקום אחר. משם נוסעתי לתדלק וכמובן ששוב מר מרפי מתערב ואי אפשר לתדלק באשראי כי בגברוש מותקן דלקן של סונול. חזרתי הביתה עצבני קמעה. הנשמה דווקא הקשיבה בנימוס ואז זרקה לי - יש מתחת לעבודה שלי חנות חלקי רכב, והם יודעים להתקין ולפרק דלקנים. הם עושים את זה לכל הרכבים בחברה שלנו. היא אפילו אמרה שתתאם לי תור להיום. אני חושש ממלכודת.......משהו לא יושב לי טוב בראש, למה היא נחמדה פתאום? יכול להיות שכאשר היא ראתה את הקיבוצניק הקשיש היא התרככה? אכן, חידה. אז לסיום, אני מצרף כמה תמונות. תהנו. בנוסף, אם מי מהחברים מכיר מוסך מתמחה בסובארו או מכונאי טוב ולא יקרן, או פחח טוב ולא קורע, אשמח לשמוע. אם מישהו שמבין בנושא יותר ממני ומוכן לראות את גברוש לייעוץ, אשמח מאוד. אני גר באור יהודה. אפשר גם לשלוח הודעה בפרטי. שבוע טוב. שלומי 0507-429966

ערב טוב לכולם, צביקה - אני מתכנן לטפל בחלודה בהזדמנות הראשונה שאצליח לגייס מעט ממון חופשי. כרגע במצב על הפנים. כל מה ששיריינתי לסיום השיפוץ של "נסיך 3" הוצא על רכישת גברוש. אני גם מתכנן לפרק את הג'אנטים ולשלוח לניקוי חול ולצביעה וכמובן להחליף צמיגים. yuvk - אני לא רוצה להעיף את הארגז מהסיבה הפשוטה שהוא מופיע ברישיונות. אין בעיה לפרק ולהרכיב כמובן, אבל לדעתי הוא שימושי כי אני אעביר בגברוש להעברת כל מיני דברים, וגם אסיע בו את האופנועים שלי, וככה הם יהיו מוגנים מהרוח ולא יצטננו. אסף - איזה מזל שיש חברים...... ירון - בקיבוץ היו 3 רכבים מהסוג הזה. גברוש הוא השורד האחרון מאחר והיה שייך במשך כל הזמן לחשמלאי של הקיבוץ ולכן לא עבד קשה מדי. לפני שנתיים הוא הועבר למנהל הנגריה אבל זמן קצר לאחר מכן נרכש טנדר חדש לנגריה וגברוש הוצא לפנסיה מוקדמת. אני מבטיח לך שאם אצליח להגיע לאחד מהאחים שלו, כמובן אח רשמי עם רישיונות, אני אעדכן אותך. אם זה יקרה כמו עם הנסיכים, אני חושש שתוך שנה תהיה לי שלישה של הגשש החיוור בחניה. אמישה - הסגירה היא מפיבר. דרך אגב, היום היו לי איזה 20 דקות פנויות ככה פתאום, וניצלתי אותן לקריאת ספר הרכב באנגלית. ירון צודק. על פי מה שרשום הגלגל הרזרבי וכלי הנהג אמורים להיות מתחת למושב הנהג. זה ייבדק בהזדמנות הראשונה. כן, גם אני סבור שזה רכב מאוד ייחודי. בחו"ל זה בכלל להיט. יש מועדוני מירוצים של הרכבים הללו. מעבר לכך, ראיתי עיצובים שעשו לרכבים כאלה, פשוט למות מצחוק או מהשתאות על היצירתיות. יש גברושים עם שרשראות, עם צמיגי טרקטורון, ג'אנטים מגנזיום, וגם בתצורת נגמ"ש (נשבע לכם, מחר אני אעלה את התמונות, קטע הזוי לגמרי). מה שמשך אותי ברכב הזה זו הצניעות שהוא משדר, הפרקטיות, הפשטות, וגם היופי שנתון לפרשנות. זה כלי שפשוט נוצר לצרכים שלי ולאופי שלי וגם לכיס שלי. עכשיו החלטתי לנסות ולמצוא גם רדיו מקורי (לא שמתי לב אם יש או אין רדיו ברכב). אני לא רוצה מערכת שמע חדשנית כי אני שייך לז'אנר שגורס כי מקוריות היא הדבר הכי חשוב בשיפוץ. ככה שיפצתי את ההונדה, הסוזוקי (ז"ל), והדרבים. הכל מקורי ככל האפשר ואם אין להשיג אז משהו הכי דומה. יש לי הרהורי כפירה רק בנוגע לג'אנטים כי ראיתי תמונות של גברושים עם נעלי מגנזיום זהובות וזה מצא חן בעיני. כרגע כל מה שחשוב זה שהוא יגיע כבר הביתה. אני אשב איתו כמה ערבים כמו שאני נוהג לעשות עם כל בן משפחה חדש, אעבור על כל חלק, אכין רשימות (זה הכי כיף, בזה אני שולט מצויין....), ובסוף יהיה לי מושג לאן אני רוצה שהוא יגיע. כל השאר זה כבר קל, רק עניין של תקציב וסבלנות..... אבא שלי שהוא היחיד בינתיים שהגיב בחיוב לרכש החדש חוץ מהילדים שלי (אם כי תמיכה צנועה ושקטה מחשש מזעמה של "הנשמה" שישנה איתו ונקראית אמא שלי). היום בערב אכלנו ביחד ונהנינו מזמן איכות נדיר, ואז הוא זרק לי ככה בקטנה - "למה לא תרכיב צופר אוויר של משאית"????? ......כמעט נחנקתי מהסנדביץ'....הרג אותי עם הרעיון הזה, אין על הזקן שלי, תותח על, ומומחה לההישרדות בפני עצמו. מעניין איפה אפשר למצוא כזה דבר. יאללה, הזמן לא עובר. אולי אני אסע כבר מחר בלילה להביא את גברוש ולא אחכה ליום שבת???? ככה ביום שישי אוכל לרחוץ אותו. לילה טוב.שלומי שלומי

צהרים טובים ותודה לכל המגיבים. אנסה לענות על שאלותיכם ולאחר מכן אספר את סיפור הרכישה. 1) אין לי מושג אם מותר להסיע אנשים מאחור. יש ספסל. אני מניח שזה אומר שניתן. 2) אין לי כוונה לנסוע מהר. בשביל מהירות יש אופנועים. זה יותר בשביל להוביל את האופנועים שחס וחלילה לא ילכלכו את הצמיגים שלהם..... 3) אם יהיה לי ביטוח בתוקף בוודאי שאני אגיע למפגש סובארו. אני מקווה שגברוש לא יתנגד ולא ימות בדרך. 4) אין לי מושג מה מצב המנוע שלו. הוא עובד יפה, אין נזילות שמן מתחת לרכב, אין עשן, אבל זה כל מה שאני יכול לומר. 5) כן, השפריצרים עובדים. את זה אסף בדק כי זה הכי חשוב......אין לי מושג איפה הגלגל הרזרבי ממוקם. 6) קניתי עבורו מצבר חדש, ככה בשביל הכיף, שירגיש קצת השקעה. המצבר המקורי החזיר את נשמתו לאלוהי המצברים. טוב, הנה הסיפור: כמו כל הדברים המוזרים או הטובים שקורים לי, גם רכישתו של "גברוש" נפלה עלי באקראי. כרגיל, באחד מלילות חודש אוגוסט האחרון עת הנשמה נמה מעמל יומה, והאוצרות הקטנים חלמו אף הם כיצד הם יכולים לשפר ולהמציא דרכים חדשות לקצר לאבא שלהם את החיים, גלשתי לי באתרי המכוניות החביבים עלי, שוחחתי עם ציפורי לילה נוספות, שתיתי קפה והתלוננתי על המזגן הארור ששונא אותי אישית. מאחר ואחד החלומות המוטוריים שלי הוא לרכוש בלייזר, נכנסתי לאתר ג'יפולוג והתחלתי לשוטט ולדמיין כיצד יראה הבלייזר העתידי שלי. לפתע, ככה משום מקום, אני רואה מודעה המציעה למכירה סובארית כבסיס מצויין לבאגי. כאן אני עושה הפסקה קטנה בסיפור כדי לציין שגלישה בשרשור של "רק משאיות מעניינות אותי" גרמה לי להפוך לאוהד משאיות. אין לי מושג למה. אני מניח שזה בגלל שאני פרקטי וחיפשתי דרך נוחה לשנע את 3 הנסיכים שלי בבטחה אל מוסכי האופנועים למיניהם כדי שחלילה לא ילכלכו את צמיגיהם, וגם בגלל שהורי החליטו לפתע שלעבור דירה בגיל 70 זה חיוני וחינני ואין כמו בנם בכורם לביצוע המטלה הזו שאם לא כן, הרי שחלקו בירושה העתידית יפגע משמעותית. חשבתי לרכוש עגלה נגררת לרכב פרטי. מובן שעלויות העגלה הן בשמיים וגם הרעיון הזה נגנז די מהר, ככה שנותרתי ללא פתרון להובלת הנסיכים, העברת הדירה של הורי, והובלות קטנות אחרות שיש בכל בית נורמאלי אחר כגון עציצים, חול לעציצים, פרחים, עצים, סלעים, וכל דרעק אחר שהנשמה היצירתית שלי מוצאת לנכון להציב על הגג שלנו ומחייבת את הקורבן הצמוד שלה (שזה אני) לשנע. חזרה לסיפור. כרגיל, מילמלתי תפילה חרישית זריזה אל המלאך השומר שלי שם למעלה, שעם חלוף הזמן למדתי להבין שהוא חובב ברזלים חלודים בדיוק כמוני ושהוא חש מחוייבות לא פחותה משלי להציל כל ברזל ישן, במיוחד אם הוא יד ראשונה. אמרתי לו ככה בקטנה, שיהיה נחמד אם במודעה תופיע סובארית טנדר ולא סובארית רגילה. נכנסתי למודעה ונפלתי. אל מול עיני התגלה טנדר כליל השלמות, בדיוק כמו שדמיינתי. מיד שלחתי הודעה למוכר אבל כרגיל, אין שום דבר בחינם. מסתבר שהרכב ללא טסט מעל 3 חודשים (האגרה שולמה אבל לא ניגשו לטסט), על הרכב רשום שיעבוד ומעבר לכך, הוא רשום על שם קיבוץ וחי בנגריה. יצרתי קשר עם מנהל הנגריה, בחור מאוד חביב שאמר שינסה לעזור. נו טוב, אתם יודעים איך זה בקיבוצים, איך נאמר, החברים שם חיים בקצב שונה משלנו. לכל דבר יש זמן ואין מה להילחץ מכלום. ככה חלפו להן עוד 4 חודשים כאשר אני מזכיר לבחור מדי פעם שאני קיים ורוצה את הטנדר. בתחילת ינואר אני מקבל טלפון מהנ"ל והוא מודיע לי שהשעבוד הוסר ואין שום מניעה להעברת בעלות. חיש קל ובלב הולם יצאתי בבוקר שבת חורפי לכיוון דרום, כאשר התירוץ הרשמי לנשמה הוא שאני יוצא לתרגל בנהיגה את בננו הבכור שבדיוק קיבל רישיון. כאשר הגענו ליעדנו (כאמור, מדובר בקיבוץ בדרום), קיבל את פנינו איש נחמד מאוד. הוא הציג את החתן, שעמד מנומנם בסככה, ויצאנו לסיבוב קצר בקיבוץ. אין מה לדבר, אהבה ממבט ראשון. במהלך הסיבוב הקצר אני רואה הולך רגל זהה לחלוטין לאיש שיושב איתי בגברוש. מיד חשדתי בקונספירציה ובתהליכי שיבוט שמבצעים בקיבוץ הזה לאנשים, אבל מסתבר שזה האח התאום הזהה של בעל הרכב. קטע מטורף. נותר רק להעביר את החתן טסט למחצית השנייה של השנה, והמוכר הסכים לבצע זאת עבורי. בשבוע שעבר גברוש עבר טסט, ואתמול נסגר נושא העברת הבעלות. כעת כל שנותר הוא להסיעו למשכנו החדש ואני מקווה לעשות זאת בסוף השבוע הקרוב. כפי שאמרתי, בניגוד לפעמים הקודמות בהן רכשתי את הנסיכים (3 אופנועי דרבי, כן ירבו), אין לי אפשרות להחביא את גברוש מפניה של הנשמה כפי שעשיתי עם הנסיכים, ולכן נקטתי בצעד נדיר של גילוי נאות וסיפרתי לה ערב לפני הרכישה על האוצר החדש. מה אני אגיד לכם, אם למובארק יש שכל, שייקח אותה לפיזור ההפגנות בכיכר תחריר. הגברת התחילה ישר בהילוך רביעי בפול גז ומשם היא רק הגבירה מהירות. פשוט טורבו. אני חושד שהיא שימשה השראה לסרט "מהיר ועצבני". מה אני אגיד לכם, 2 הלילות האחרונים היו קרים מאוד.